<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>בלוג על חייה של כבשה מתבגרת</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412263</link><description>כשמו כן הוא. מה ציפיתם לראות פה? &quot;מההההה...&quot;?</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 הכבשה הרושמת. All Rights Reserved.</copyright><image><title>בלוג על חייה של כבשה מתבגרת</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412263</link><url></url></image><item><title>פוסט חזרה, אשר יעסוק בעיקר בשאלה מהי מיטה ואיך נפטרים ממנה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412263&amp;blogcode=7713838</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ובכן, התיישבתי לכתוב פוסט פרידה, באיחור לא אופנתי, אבל החלטתי לוותר על הענין ובמקום זאת לכתוב פוסט חזרה. הרי חייב להתבצע עידכון כלשהו במרחבי הטבעת המתה הזאת (בואו והצטרפו בהמוניכם לטבעת הרפאים של ישראבלוג!). 

אז מאיפה אני חוזרת? תאמינו או לא, מניו זילנד. ארץ הכבשים. 
ואיך הגעתי לניו זילנד? טוב, התברר שמוני ירש מיליון שקל מאבא שלו, שנפטר בערך יומיים אחרי כתיבת הפוסט האחרון (כלומר, מזמן). טוב, לאחר שמוני התאושש מהעובדה שלאלוהים יש אבא, הוא החליט לקחת את כל הצדיקים בבית המשוגעים לחופשה. ומאחר והוא מכיר רק אותנו, חבריו האחרים לתא, הוא החליט לא להיות בררן במיוחד, ולקחת את כולנו איתו לניו זילנד, שם תהיה לו ההזדמנות לחזות באלוהים (הוא לא עיקבי במיוחד). 
ברחנו באישון ליל, כי מוני החליט שזו ההתנהגות ההולמת מסע שכזה. באמצע הדרך מוני נזכר שאלכס צריך בכלל ללכת לגיהנום, ולכן הוא הימם אותו בעזרת עירוי דם (מיועד לחולים קיצוניים במיוחד). ונטי אחרי זה כמעט הרס את הכל עם קולות הוונטילטור המקולקל שלו, אבל איכשהו הצלחנו לברוח, אחרי ששכנענו את חפציבה שהבניין הוא לא של החברה שלה ולכן היא יכולה לעזוב או&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 20 Oct 2007 13:53:00 +0200</pubDate><author>writingsheep@gmail.com (הכבשה הרושמת)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412263&amp;blogcode=7713838</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=412263&amp;blog=7713838</comments></item><item><title>יומן מסע: כבשה בבית משוגעים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412263&amp;blogcode=7184226</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ובכן, אם סיימתם לבהות בכותרת בחוסר הבנה (ואם לא אתם מוזמנים להמשיך) אני אוכל להסביר לכם מה עבר עלי בשלושה שבועות האחרונים (רמז: משהו גדול עם הרבה רגליים). כפי שבוודאי לא טרחתם לזכור, היה לי עדר לנהל. ומסתבר שניהול עדר זה מסובך לפחות כמו להסתרק (תצחקו, תצחקו, אבל אתם לא צריכים לסרק את הצמר על הגב שלכם, נכון?). זאת אומרת, עדר רגיל עשוי להיות בסדר, אבל עדר של שש כבשים צעירות ונודניקיות (+אני ואחותי) זה כבר סיפור שונה לגמרי. 
נתחיל מזה שמנשה (דולי יוגורט בעברו, ולא, אתם לא רוצים לדעת איך הוא קיבל את השם הזה) החליט שהוא רוצה להיות בודהיסט. עד כאן טוב ויפה (וביזארי במקצת...) אבל הוא החליט שאנחנו צריכות לכבד את הבודהיזם, ולא לפגוע יותר בבעלי חיים. ניסינו להסביר לו שגם אנחנו בעלי חיים, אבל הוא לא ממש הקשיב לנו. אז עכשיו, לא רק שאסור לנו לאכול נמלים גם אסור לנו לדרוך אליהן. או על כל יצור חי אחר. כשניסינו להבהיר לו את הקושי בתנועה במצבים כגון דא (או בקיצור, שנתקע במכלאה כל היום), הוא אמר רק &quot;כן&quot;. אז שאלנו אותו, בשיא התמימות, &quot;אבל איך נאכל?&quot;. הוא ענה &quot;לא נאכל. צריך להקריב למען הזולת&quot;. כן... גם ע&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 11 Aug 2007 14:06:00 +0200</pubDate><author>writingsheep@gmail.com (הכבשה הרושמת)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412263&amp;blogcode=7184226</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=412263&amp;blog=7184226</comments></item><item><title>תשובות לשאלון השבועי, פשוט בשביל שלא תגידו שאני לא מעדכנת</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412263&amp;blogcode=7096117</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מה המשקל שלך? מה הגובה שלך? 
אין לי שמץ. אבל אני מגיעה לבטן של החוואי, אם זה אומר לכם משהו. 

האם את יודעת מה מסת הגוף (BMI) שלך? 
כ-מ-ו-ב-ן שכן! הרי יש לנו מכשיר חדשני למדידת מסה (מוכר גם בשמו העממי &quot;אמבטיה&quot;), ו... טוב, אסור לנו להשתמש במכשיר המדהים הזה. החוואי לא אוהב שכבשים מסתובבות לו בבית. אז בעצם לא. 

האם לדעתך את שמנה או רזה?
יחסית למי? 

האם אי פעם עשית דיאטה? אם כן - איזו? 
דיאטת עשבים. אני חייבת להודות שלינוק היה יותר כיף. 

האם אי פעם היית בולמית או אנורקסית? מדוע? 
אני אנורקסית כל זמן שאנחנו לא יוצאות למרעה. מה שאומר שהייתי אנורקסית רוב החיים שלי. אתם חושבים שאני צריכה ללכת לטיפול? 

מתי בפעם האחרונה אמרו לך שאת רזה / שמנה? 
רזה: בחווה הקודמת שלי, כשהחוואי מיין בין הכבשים למאכל לכבשים האחרות. מה שאומר שאולי האנורקסיה משתלמת... 

כשאת אוכלת- האם את סופרת קלוריות? 
ניסיתי, אבל הקלוריות תמיד ברחו לי באמצע הספירה. אני חושבת שהן השתעממו מזה עוד יותר ממני, אם כי תמיד ייתכן שהן ראו דרקון טורף קלוריות בלתי נראה שאני לא הבחנתי בו... 

האם את עוסקת בספורט כלשהו?&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 31 Jul 2007 12:15:00 +0200</pubDate><author>writingsheep@gmail.com (הכבשה הרושמת)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412263&amp;blogcode=7096117</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=412263&amp;blog=7096117</comments></item><item><title>כבשים דתיות (חלק ב&apos;), או המרד הגדול (בתא הקטן), ז&apos;וז&apos;ו בלסמי, יום הרביצה הקדוש, גושי ג&apos;לי ועוד</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412263&amp;blogcode=7009681</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הכותרת המלאה היא:
כבשים דתיות (חלק ב&apos;), או המרד הגדול (בתא הקטן),ז&apos;וז&apos;ו בלסמי, יום הרביצה הקדוש, גושי ג&apos;לי, הדזל&quot;ם, בוריס האיום, כבשים מעופפות, סרדינים מורדים ולמה אסור לאכול נמלים בשבת (חושבים שהכותרת ארוכה? תסתכלו על הפוסט) 
לא יודעת למה, אבל החלטתי שזה חשוב



ובכן, בלי הקדמות מיותרות (חוץ מההקדמה המיותרת הזאת) הנה הפוסט: 
 
עבר חודש. ומה עשיתי בחודש? יהיו כאלה שיטענו שהייתי עסוקה בקפיצות בנג&apos;י בזמן שאתם הייתם עסוקים ב... טוב, דברים אחרים. הם טועים. יהיו כאלה שיטענו שהגעתי לירח, אך למרבה הצער גם הם טועים. יהיו כאלה שיטענו שאני לא קיימת. גם הם טועים. ויהיו כאלה שיטענו שהפתיחה הזאת מיותרת יותר מכל הקדמה, ואני חוששת שהם דווקא צודקים. אז נקשיב להם. 
 
ונעבור (בטון עליז הרבה יותר) למה שמאפשר לי לכתוב כאן. ובכן, אם זה לא ברור, זה בגלל שהבלוג שלי. אם הוא היה שלכם, לא הייתי כותבת בו. אבל חוץ מזה, ארגננו קבוצה - קבוצה של כבשים כל כך חריגות, קבוצה של כבשים מזן כל כך נדיר, שלא כל כך יהיה פה בעתיד(ורבקה מוסיפה אמן...). הבנתם (?) נכון - אנחנו כבשים לא חרדיות! נכון שזה מדהים? עדר עצום (&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 20 Jul 2007 12:24:00 +0200</pubDate><author>writingsheep@gmail.com (הכבשה הרושמת)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412263&amp;blogcode=7009681</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=412263&amp;blog=7009681</comments></item><item><title>פוסט קצר ודכאוני (ראו הוזהרתם)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412263&amp;blogcode=6770174</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני לא הולכת לעדכן בזמן הקרוב. עדיין אסור לי להשתמש במחשב. אז התחברתי פעמיים בשביל להגיב לכם. ועכשיו בשביל ההסבר. אבל אני לא אנטוש אתכם. אבל אני גם לא יכולה להתעדכן יותר. לא בלי רשות מרבקה. למרות שאני שוקלת להקשיב לעצה של קייטלין ולהכריח את רבקה להקשיב לנו (לי ולאחותי). אני לא חושבת שנצליח למנוע את התחרדות העדר, אבל אולי נצליח לשכנע אותה לתת לנו להשאר כבשים חילוניות (משמע כבשים נורמליות...). אז אני נאלצת לעזוב אתכם לתקופה קצרה (אני מקווה שהיא באמת תהיה קצרה), אבל כשהיא תיגמר יהיה לי הרבה מה לספר לכם.






מדוכאת למדיי וחרדית מדי 
הכבשה הרושמת






עדכון כעבור חמש דקות:

משום מה עלו לי עוד חמש כניסות (כל הנכנסים לבלוג מתבקשים להודיע על כניסתם), מה שאומר שיש לי יותר ממאה כניסות! הוריי לי!!
זהו. לא קרה שום דבר אחר.






פחות מדוכאת (אבל עדיין חרדית)
הכבשה הרושמת&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 19 Jun 2007 21:42:00 +0200</pubDate><author>writingsheep@gmail.com (הכבשה הרושמת)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412263&amp;blogcode=6770174</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=412263&amp;blog=6770174</comments></item><item><title>יום הולדת, חגיגה לא נחמדת.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412263&amp;blogcode=6707905</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני בת שנה!

אין לי מה להגיד על היום הולדת שלי...הוא היה עד כדי כך מאכזב.אבל קיבלתי מתנת יום הולדת! מותר לי לגלוש לאינטרנט!ולמה זו מתנת יום הולדת? כי הכבשה הרבנית האהובה אלינו, רבקה, החליטה שאסור לגלוש באינטרנט כי הוא &quot;לא כשר&quot;. יופי שהוא לא כשר! אני לא אוכל אותו, נכון? אבל את רבקה זה לא שכנע. אולי כל הבעיות במחשב הן בגלל שרבקה הייתה רעבה...אז איך אני גולשת באינטרנט? כי אחותי שכנעה את רבקה שהאל רוצה לתת לי לגלוש בתור מתנת יום הולדת, ושהוא יהפוך את האינטרנט ל&quot;כשר&quot; באופן זמני. כאילו שלאלוהים אכפת מכבשים...בכל מקרה, רבקה הסכימה לתת לי לגלוש לזמן קצר.אז הפוסט הזה יהיה קצר. למען האמת, אני חושבת שזה זמן טוב לגמור אותו.ברכות &quot;מזל טוב&quot; ייתקבלו בברכה.






בתקווה לשפיות מצד רבקההכבשה הרושמת&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 11 Jun 2007 17:12:00 +0200</pubDate><author>writingsheep@gmail.com (הכבשה הרושמת)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412263&amp;blogcode=6707905</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=412263&amp;blog=6707905</comments></item><item><title>כבשים דתיות (דווקא יש חיה כזאת)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412263&amp;blogcode=6657083</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הקדמה: הפוסט הזה יהיה משובץ בתהיות (לעילגים שביניכם, כלומר אלה שלא יודעים מה זה עילג- תהיה היא מחשבה, ומחשבה זה משהו שכדאי לכם להשיג. מאוד כדאי). חוץ מזה, הנושא העיקרי ימצא בסוף הפוסט (כשאתם תקראו את זה זה כבר יהיה נמצא, אבל לא משנה). 

סוף ההקדמה. כמה הקדמה יכולה להיות לפוסט?






ונתחיל בניסיונות הקבלה שלי לאוניברסיטה (לחדשים שביניכם: אני מנסה כבר כמה זמן להתקבל לאוניברסיטה, אבל בגלל שאני כבשה עושים לי בעיות). ובכן, כל האנשים שדיברנו איתם (אני ואחותי) הגיעו למסקנה שאנחנו פשוט עובדות אליהם. אני לא יודעת למה אנחנו ממשיכות לנסות, הם סתומים לגמרי האנשים האלה. אבל יש תקווה. כי אחד האנשים שדיברנו איתם היה מוכן להקשיב לנו. אני מניחה שזה אומר שאף אחד לא יהיה מוכן להקשיב לו, אבל זה גם משהו. הייתי מספרת לכם עוד עליו, אבל אני לא רוצה שתגלו מי הוא ודרכו תגלו מי אני (אני מגלה לכם את שמי, טלי, רק בגלל שאני לא חושבת שאתם תעברו בכל החוות בצפון ותשאלו כל כבשה אם קוראים לה טלי רק בשביל לגלות מי אני).






תהיה: כמה דקות אחרי שפרסמתי את הפוסט הקודם מונה התגובות הראה על חמש כניסות חדשו&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 04 Jun 2007 18:33:00 +0200</pubDate><author>writingsheep@gmail.com (הכבשה הרושמת)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412263&amp;blogcode=6657083</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=412263&amp;blog=6657083</comments></item><item><title>חגיגות ה-50, או למה לחגוג 50 כניסות (באמת למה?)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412263&amp;blogcode=6605487</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;קודם כל, תקראו את הפוסט הקודם. הוא סתם שאלון שבועי, אבל אף אחד מכם (חמשת קוראיי, ששניים מהם הגיעו לפה רק פעם אחת) לא קרא אותו.
וכמובן, אם יש לי משום מה קוראים חדשים (מחזיקה אצבעות, נזכרת שאין לי כאלו ומחזיקה טלפיים, ואז מגלה שזה לא הדבר הכי פשוט בעולם) אז אתם מוזמנים להתחיל מהפוסט הראשון.






קראתם? יופי.
אז עכשיו אני אסביר לכם למה לחגוג 50 כניסות. יש לי חמש סיבות (שזה כמו 50, אבל קטן. נפלאות המיזעור!).
1.כי אין לי משהו יותר טוב לחגוג.
2.כי 50 זה מספר חביב.
3.כי אתם, 3 קוראים קבועים (ושני מזדמנים), הצלחתם להביא 50 כניסות. ברכותיי.
4.כי אולי זה יביא לפה קוראים מהזן המרחם, או מכל זן אחר.
5.כי אולי יש לי עוד קוראים, והם ישאירו תגובות בנוסח &quot;איזו פתטית את&quot; ואני נורא אשמח מזה.

ועכשיו, לקצת סטטיסטיקה:
הבלוג קיים כבר 37 ימים שבמהלכם פרסמתי 10 פוסטים (זה העשירי).
לבלוג נכנסו עד כה (איזהביטוי חביב) 50 פעמים (אמרתי את זה כבר פעם, לא?).
מספר המבקרים בבלוגי עומד על חמישה (ואני). אתם מוזמנים כולכם להגיב תגובות טפשיות מנוסח &quot;היי טלי, אני נכנסתי לפה&quot; או &quot;היי טלי, אני קורא/ת קבוע&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 28 May 2007 17:43:00 +0200</pubDate><author>writingsheep@gmail.com (הכבשה הרושמת)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412263&amp;blogcode=6605487</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=412263&amp;blog=6605487</comments></item><item><title>תשובות לשאלון השבועי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412263&amp;blogcode=6601512</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הפעם האחרונה שצחקתיאף פעם. כבשים לא צוחקות.(יש לנו קולות שמשמעותם זהה, אבל ל&quot;מממה מה מממה&quot; קצת קשה לקרוא צחוק...)הפעם האחרונה שנפגעתיבמסע שלי. היתושים פגעו בי פגיעה חמורה.הפעם האחרונה שבכיתיאף פעם. לא היה לי על מי (אמנם אבא שלי הפך כנראה לכמה חבילות פסטרמה, אבל לא הייתי קשורה אליו במיוחד. אז זה היה עצוב, אבל לא בכיתי)הבנאדם האחרון שהתקשר אליאף אחד. מי יתקשר לכבשה?(ובאילו אמצעים? זה לא שיש לי טלפון או משהו כזה)הדבר האחרון שחכיתי לו הכי הרבהלעוף לירח. אני עדיין מחכה לזה.הפעם האחרונה שהתאכזבתיאתמול. עוד מדען אמר לי שאני לא יכולה לעוף לירח.הפעם האחרונה שפגעתיכשקיללתי אותו?(את המדען שאמר לי שאני לא אוכל לעוף לירח כי כבשים לא עפות)הפעם האחרונה שכעסתיאתמול, בגלל המדען ש...השיר האחרון ששמעתילא שומעת שירים.הפעם האחרונה שהופתעתיכשגיליתי שאני לא אוהבת מסעות. למרות שזה בא בהדרגה, אז אולי זה לא נחשב.הדבר האחרון שאכלתיעשבים מהאחו&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 28 May 2007 09:39:00 +0200</pubDate><author>writingsheep@gmail.com (הכבשה הרושמת)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412263&amp;blogcode=6601512</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=412263&amp;blog=6601512</comments></item><item><title>גבינות, חצילים ופילים בצבע ירוק בהיר עם נקודות שחורות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412263&amp;blogcode=6555197</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ונתחיל בחלום שחלמתי אתמול:אני הלכתי באמצע יער, ונורא התעצבנתי שהעצים מסתירים לי את הירח, אז הלכתי יותר מהר אל קצה היער ואז הגעתי לשטח פתוח. אבל כשהסתכלתי למעלה עדיין לא ראו את הירח. הרכנתי את הראש באכזבה, ואז גיליתי שאני עומדת על הירח. התרגשתי מאוד, ואז שמעתי קריאה מלגלגת, מין &quot;מהההה...&quot; כזה. הרמתי את הראש וראיתי שכל העדר של אחותי (שעכשיו הוא גם שלי), חוץ מאחותי עצמה, עמדו שם. &quot;עכשיו את מרוצה?&quot; שאלה אותי דולי רבקה. ואז כולן קראו למדענים מהאוניברסיטה של הירח, שאבחנו אותי כתוצאה של שינוים טרגיים בחציל. ואז באה אחותי ואמרה שאני דווקא כן כבשה, ושזה מוכח בגלל שאתמול מאדים הסתיר את העולם. אז הם (המדענים) אמרו לה שהיא לא יכולה להבין בזה כי היא שכפול של דולי. אז היא אמרה לי לבוא איתה, והלכנו ליער. אבל כל הדרך השארתי אחריי חצילים. כשהגענו ליער, הסתבר שהיער נעלם ובמקומו הופיעה אוניברסיטת הירח. השומר של האוניברסיטה, פיל בצבע ירוק בהיר עם נקודות שחורות שנעל מגף על החדק, עשה לנו בדיקה ביטחונית, כלומר גירד אותנו עם המגף. אחותי הייתה בסדר, אבל ממני ירדו חצילים כמו גשם. בסוף נגמר מטר החצילים ונתנו גם&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 22 May 2007 10:46:00 +0200</pubDate><author>writingsheep@gmail.com (הכבשה הרושמת)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=412263&amp;blogcode=6555197</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=412263&amp;blog=6555197</comments></item></channel></rss>