http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=408904"להיות אדם טוב זה ערך, להשתין זה צורך" (ישעיהו ליבוביץ') על צרכים וערכים, דיונים וזיונים, פילוסופיה ושירה, על סקנדלים בדירה, על פחדים ושאיפות והחיים ללא כפפות. סטודנטית דודידקטית, בת 24. קוססת ציפרניים heCopyright 2026 דודידקטית. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=408904http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=408904&blogcode=11945786<div align="right" dir="rtl">להיות מלכה זה מבוגראני לגמרי מעדיפה להיות נסיכהכי להיות נסיכה זה נהדרלהיות נסיכה זה להיות שלךיפה וקטנהצפונה בארמונהוכמו פנינהבקונכיהממתינה למוצא הישר והיא השכרעליו בוא יבואוהוא בא בבשרהוהיא כה צעירהאוחז שערהמחולל סערהומן הטירה הוא מחלץאת כתלי הכלא מנפץובדידותה איננה עודרוכבים אל אופק, הוא ורודוהיא כלל לא אומרת לאמראש החליטההיא שלו.ולהיות מלכהלשלוט בכל בכל דקהלהיות קוראת ומצווהואחראית ואדיבהלהיות מלכה זה מבוגר.להיות נסיכה זה נהדר!</div>Fri, 30 Jul 2010 01:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (דודידקטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=408904&blogcode=11945786http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=408904&blog=11945786http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=408904&blogcode=11785697<div align="right" dir="rtl">הווה אומר:הייתי מצפה שיתנצלוהוא אינו יודע על מהאז אני מסבירה ומפרטתומוסיפה ומשלימהוהתמונה מתבהרתוהוא רואה נכוחהומתחרט בכל לבוומתמלא הוא מבוכהואני נעלבתעוד כואבתומצפהוהריב שנגמר כראויהוא הריב שנוהל כראויאני מרצהוהוא מקשיבובצדק נזהרשלא להשיבורק לומר בקול שבור ורךצודקת. אני מתנצל. מעכשיו אני שפוט שלך.</div>Sat, 15 May 2010 21:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (דודידקטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=408904&blogcode=11785697http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=408904&blog=11785697http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=408904&blogcode=11504685<div align="right" dir="rtl">וזה צובט את הושת מפנים ומחמיץ את נשימתי.אני לא יודעת לגמרי איפה זה שם אותי.ביחס לעבר.ביחס למה שנשאר, קריהזכרונותהתובנות.אך הפעם לא היתה זו היתקלות חטופה ברחוב. מן מבטמתחמק מעט. וגם חקרןמעט סקרןרואה שאני איתו עכשיו.מה שהיה היה ולא שב.ואני בהווייתי שקועה כמו בהזיה,עוד מתקשה להאמין שמציאות וחלום התאחדו כאן.והנה.קול אחר. שאין בו תרועות ניצחון.רק זכרון העלבון.ומעולם לא חשבתי שאהיה כה פגועהכחיה פצועהממש לביאה.הרי גם הוא היה עוד גבר שנטרף. עד שהטריף גם אותי.ולמרות שהיתה זו התאהבות קצרהוממרחקובארץ גשומה וקרהעם מכתבים.העלבון צורב.ואף שברור לי כעת כי זה היה אמור לקרות,והכל מסתדר לי נהדר בסיפור,עדייןהזיכרון שלך עכור.אתה אחר, וכבר אמרתי לך זאת.ואת התפרצות הרגשות הזו לא יכולתי לחזות.אך, כן, אני סולדת ממך.ממך וכרגע, גם מזכרך.אתה מבקש ממני שנהיה ידידיםואני מסרבת באופן עקבי.האם אני מפחדת?שאתפתה?שאסטהמדרכי?הזיכרון שלך הוא מר.אני לא חוזרת לעב.עכשיו טוב לי.עכשיו מואר.קישטה קישטה העבר.</div>Tue, 05 Jan 2010 01:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (דודידקטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=408904&blogcode=11504685http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=408904&blog=11504685http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=408904&blogcode=11423574<div align="right" dir="rtl">ריח הבגדים שלך מלווה אותך כל שנותיך. של שנותיך. אותו הריח. אותה השכונה. והערב הריח הזה פוגש בנחיריי, כמו בכל ערב הוא עוטף אותי בשל ומצודד בי מהארון שבחדר השינה והוא ממתיק את השמיכה והסדין ואת מגבת המטבח. לפעמים, בימים של מצב רוח טוב, די דומים לזה, למעשה, אני מדליקה קטורת. רק חצי במקרה מתקן הקטורת מונח תחת תמונת הסאי באבא המקורי, לא זה שעדיין חי, למרות שיש הטוענים כי זה אותו אדם. הרחוב שלך מחזיר לי מבטים ממרפסות ועציצים ומדרכות מוריקות צמרת. בלילה אני שומעת את הכלבים נובחים. אתה, לעתים, יודע את שמותם. גן הילדים המתוק שאליו צעדת בגיל שלוש, כשאמא משגיחה מן המרפסת, מחציף לי מגלשה כחולה ודהויה ואני חושבת כמה חמוד אתה בן 3. הבית שלי חדש שלי אך אינני מרגישה כאורחת, אני מרגישה שאנחנו מתחילים בחיים חדשים, פורשים מצעים לעוד המון ימים מאושרים ורגעים קסומים ובליטופי ההווה אנו בונים את האורגזמות של מחר. אני מרגישה שאנחנו בתחילתו של דבר. ממש בראשיתו, בקצה קצהו הראשון וכי ההמשך יהיה שופע ומרתק ואוהב ומענג ומדגדג את הלב ומצחיק עד דמעות ושלם. אני אוהבת גם את ריח הגוף שלך. בכל החלקים. אני אוהבת לנש</div>Sun, 29 Nov 2009 23:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (דודידקטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=408904&blogcode=11423574http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=408904&blog=11423574http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=408904&blogcode=11089002<div align="right" dir="rtl">וכה נזהרת שלא לומר "שוב" כי לא רוצה שישוב לא כלב אל קיא לא אהוב אל חיקי לא רוצה שישוב לא רוצה אני רוצה לאהוב אותך בטוהר מידות אני לא רוצה להשוות להביא דוגמאות למחזר חוויות לא רוצה אני נפעמת מיפיעינייך והלכי רוחך ומחייכת תמיד כשנזכרת בך ואני רוצה להיות לגמרי שלך ולאהוב עוד אותך רק אותך.</div>Thu, 23 Jul 2009 17:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (דודידקטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=408904&blogcode=11089002http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=408904&blog=11089002http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=408904&blogcode=11055201<div align="right" dir="rtl">ששלחה את הנקרה בדרכי. אולי זו היא שהמטירה צרות והשפיעה בחירות. אולי אפרודיטה הסתכלה והביטה והחליטה טובות</div>Sun, 12 Jul 2009 21:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (דודידקטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=408904&blogcode=11055201http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=408904&blog=11055201http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=408904&blogcode=10568792<div align="right" dir="rtl">את אוברקוולפייד בכדי להיות מארחת. אני רוצה שתהיי מלצרית. כזאת אמר. בחיי.</div>Tue, 24 Feb 2009 01:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (דודידקטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=408904&blogcode=10568792http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=408904&blog=10568792http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=408904&blogcode=10562048<div align="right" dir="rtl">הגשם שוטף את העיר. הוא הבין שהטינופת הזו כבר בלתי נסבלת. המיים נישאים על גבי הרוחות העזות שמשיבות מבטים חורצי דין לכל עבר, חותכות נתיבים, מתנפלות על כל שמשה ועץ. אולי ברק פגע בלב ים ואולי גם היתה שם ספינה . בינתיים אני כאן ספונה. ומקשיבה לגשם שמיטיב עמי ועם החיטה.</div>Sun, 22 Feb 2009 00:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (דודידקטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=408904&blogcode=10562048http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=408904&blog=10562048http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=408904&blogcode=10478148<div align="right" dir="rtl">החוק הוא כזה: כשיש חבר, ממש מבאס לעבוד ביום שישי. כשאין- זה אפילו עדיף. וכשאין עבודה? בוקר יום שישי בתל אביב.. השמש, בתי הקפה, המאפיות, האמהות חנוטות בבגדיהן היותר אפנתיים, כאלו שלובשים בעיר, השמש מחייכת, השמיים כחולים, האלכוהול זורם ואז- מחשיך. אט אט נפוצים כולם אל ארוחות השישי ומהדורת החדשות המורחבת, אל ארץ נהדרת, ערב פוקר, חברים מהצבא, לימודים עבודה ואני- כן. בודדה. עשר וחצי בלילה ואני בטריינינג ואולי אפילו קצת בהנג אובר. הבדידות הזו. הריק האין החוסר.</div>Fri, 30 Jan 2009 22:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (דודידקטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=408904&blogcode=10478148http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=408904&blog=10478148http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=408904&blogcode=10445252<div align="right" dir="rtl">"אז תגיד..." "יפה שלי" "איך ידעת?" "נוצרתי בשבילך"</div>Thu, 22 Jan 2009 15:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (דודידקטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=408904&blogcode=10445252http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=408904&blog=10445252