http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407785לשמוח. לצחוק. להחזיק מעמד... לא לשכוח להנות.heCopyright 2026 Going Forward. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407785http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/85/77/40/407785/misc/9484109.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407785&blogcode=8344369<div align="right" dir="rtl">אני יודעת שיש עוד כמה אנשים שאכפת להם ממני, שבאמת מעניין להם לקרוא את מה שאני כותבת אבל אני חושבת שהכי טוב בשבילי לסגור את הבלוג. אני מודה מעומק ליבי לכל מי שהגיב לי בפוסט הקודם, אני מצטערת שאני לא מגיבה לכם. אני קראתי כל תגובה ואני רוצה לומר לכל אחד מכם באמת תודה ענקית! התמיכה והעידוד מאוד עוזרים לי ומעודדים אותי. החלטתי לסגור את הבלוג כי אני לא מרגישה שיש לי רצון לכתוב כמו פעם, שיש לי רצון לחלוק את מה שיושב לי על הלב. אני מניחה שאולי אני שוב אתחרט על זה, כמו שעשיתי פעם שעברה כשהחלטתי פשוט להתנתק מהבלוג אבל נכון לכרגע אני לא חוזרת בקרוב. חשבתי לא להפרד, אבל בשביל כל מי שכל כך תמך בי ודאג לי החלטתי לכתוב רשמית שאני לא חוזרת, כדי שלא תתהו. אולי מדי פעם אני אבוא לבקר, ואני בהחלט אקרא את התגובות ואפילו אגיב אך פוסטים חדשים לא יהיו בזמן הקרוב. אני מבקשת סליחה מכל מי שמעדיף שאני לא אעזוב, אתם חשובים לי מאוד! רק עדכון קצר, בשביל שלא תזכירו לי אותו בתגובות: אני ורועי נפרדנו, נדמה לי שסופית, אל תכאיבו לי בתגובות עליו. שנת 2008 נחמדה לכולם! מאחלת לכם שהכל יסתדר לכם השנה בדיוק כמו שאתם</div>Thu, 03 Jan 2008 20:11:00 +0200going_forward@nana.co.il (Going Forward)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407785&blogcode=8344369http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=407785&blog=8344369http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407785&blogcode=8258706<div align="right" dir="rtl">אני לא כותבת על הנושא הזה כי אני מנסה גם לא לחשוב עליו, בתקווה שאם אני לא אחשוב על זה, אז זה יעלם. אבל זה לא נעלם, זה מפריע לי. המון. חשבתי שברגע שיתחילו הלימודים אז אני אתעסק כל הזמן בללמוד ולא יהיה לי זמן להתעסק עם אוכל ולהתווכח איתו. טעיתי. זה נשמע לי כל כך מטומטם בהתחלה, הרי זה "בסך-הכל אוכל!" ברור שאני יכולה לרזות, מה הבעיה?! פשוט לאכול מעט יותר. פשוט! אז זה לא פשוט! זה קשה לי נורא. מצד אחד אני דואגת מאוד לבריאות שלי, זה באמת נושא מאוד חשוב אצלי: אני דואגת לאכול לחם מלא, הרבה פירות וירקות, אני לא מעשנת, לא משתכרת, אפילו בפלאפון אני מנסה להמעיט לדבר כדי שהקרינה לא תפגע בי. אבל בדבר אחד אני נופלת שוב ושוב: מתוק. אני לא עומדת בפני זה. יש לי מתחת לבית סופרמרקט ואני עוברת לידו כל פעם שאני הולכת הביתה. כמות הפעמים שלא הצלחתי להחזיק מעמד ונכנסתי לשם לקנות מרשמלו ושוקולד וגלידה (אלה 3 העיקרים, כולם בבת אחת כל פעם) גדולה מספור. ואז אני אוכלת ואוכלת ולא מספרת להורים שלי כי אני מתביישת, אני מתביישת ושונאת את עצמי. וזה חוזר על עצמו למחרת. חשבתי שזה לא עניין כזה גדול, מעולם לא צמתי מלא י</div>Sun, 23 Dec 2007 17:05:00 +0200going_forward@nana.co.il (Going Forward)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407785&blogcode=8258706http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=407785&blog=8258706http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407785&blogcode=8234213<div align="right" dir="rtl">קודם כל תודה ענקית לכל המגיבים, אתם מעודדים אותי להחזיק את הבלוג ואני יודעת שכדאי לי להשאר ולא לסגור, תודה מיוחדת לאלכס, Guardian of Forever. קיבלתי ממישהו פרו, תודה ענקית למי שזה לא יהיה, אשמח אם תזדהה! כנראה שעם הפרו החדש אעבוד על איזה עיצוב ברגע שיהיה לי כמה שעות חופשיות, כרגע אני ממש עמוסה, לכן גם העדכונים לא מגיעים. עם רועי הכל מצויין, אולי מלבד העובדה ששנינו עמוסים וקשה לנו למצוא זמן אחד בשביל השני. לפעמים לי יש כמה שעות והוא עסוק ולפעמים ההפך. החזרה לבית הספר הביאה איתה הרבה יותר עומס משחשבתי. אגב, לפעמים העומס הוא דבר טוב, אין זמן להתרכז בבעיות. בנוגע לדיאטה, הולך דיי רע. קשה לי מאוד ואני התדרדרתי בחזרה ליותר מ57 אחרי שכבר שקלתי פחות מ56. יום טוב לכולם! תגיבו!</div>Thu, 20 Dec 2007 14:05:00 +0200going_forward@nana.co.il (Going Forward)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407785&blogcode=8234213http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=407785&blog=8234213http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407785&blogcode=8091899<div align="right" dir="rtl">לפי הכותרת אתם כבר בטח מבינים שאני ורועי חזרנו. זה לא היה פשוט בכלל אבל זה לא משנה, העיקר שהוא סוף סוף הבין שהוא לא צריך להגן עלי כל הזמן. אני כל כך מאושרת. ביום חמישי הוא בא לדבר איתי (בדיוק כשהוא בא התכוננתי ללכת אליו חח) ואחרי שהבנתי שהוא מנסה להבהיר לי שאנחנו לא יכולים להיות יחד רק בגלל שהוא מנסה להגן עלי ככה (באיזו דרך מעוותת שמישהו הכניס לו לראש) אמרתי לו שזכותי הבלעדית להחליט עם מי להיות. ואז סיפרתי לו שאני יכולה להיות גם עם אנשים בכלל לא נחמדים, שינצלו אותי ויכאיבו לי בעוד הוא הדבר שהכי טוב בשבילי. שאלתי אותו למה הוא חושב שמישהו אחר יהיה לי יותר טוב ממנו והוא ענה: "כי הוא בגיל שלך, אתם עוברים אותן חוויות." תפיסה מוזרה. הסברתי לו שאני לא ילדה קטנה, 17 זה בכלל לא מעט ואני כבר כמעט בת 18. ואז צחקתי איתו ואמרתי לו שהדרך הכי בטוחה לשמור עליי תהיה להיות איתי. הוא אמר שהוא לא יודע... שהוא צריך לחשוב על זה... שהוא מפחד לעשות משהו לא בסדר ולהכאיב לי... הוא הלך הבייתה בלי שפתרנו את העניין אבל בשישי בערב הוא התקשר והזמין אותי לגלידה, ידעתי שהוא מתכוון או לחזור או לגמור איתי את העניין ס</div>Mon, 03 Dec 2007 16:17:00 +0200going_forward@nana.co.il (Going Forward)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407785&blogcode=8091899http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=407785&blog=8091899http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407785&blogcode=8048923<div align="right" dir="rtl">ביום שני המשכתי לאכול בלי מעצורים, עד כדי בחילה, כשעוד בראשון בערב החלטתי ללכת לרועי ולברר הכל אחת ולתמיד. ביום שני שוב ויתרתי על הרעיון כי הייתה לי בחילה ופחדתי שיתחשק לי להקיא כשאני אהיה אצלו. אתמול סוף סוף החלטתי שאי אפשר לדחות יותר ואני חייבת להבין מה קורה איתו, אז הלכתי אליו. הוא כל כך הופתע לראות אותי שהוא רק פתח את הדלת וסימן לי להכנס. בהתחלה פחדתי שאולי אני אגיע בדיוק כשחברה שלו תהיה בבית, זה מצחיק אותי עכשיו. בכל מקרה, הוא היה לבד ואמר לי שהוא כבר לא ציפה לראות אותי יותר. לא היה לי כוח ללכת סחור סחור ואמרתי לו חד וחלק: "באתי להבין מה קורה איתנו, מה קרה ביום שישי ומה אתה חושב שצריך לקרות הלאה". הוא נראה המום מהישירות שבה הצגתי את הדברים ואמר: "אה... אה.... אממ..." זה דיי סיכום כל הבירבורים שלו עד שהואהחליט לומר: "את צודקת, אני חייב לך הסברים.אני מצטער שנישקתי אותך, באמת שלא התכוונתי, באתי רק לנסות להיות ידיד שלך, לא חשבתי שזה יקרה..." קטעתי אותו: "אתה מבין שאנחנו לא יכולים להיות ידידים אם יש לי רגשות אליך... וכנראה גם לך אליי אבל אז אני בכלל לא מבינה שום דבר". הוא התלבט כמה</div>Wed, 28 Nov 2007 20:42:00 +0200going_forward@nana.co.il (Going Forward)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407785&blogcode=8048923http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=407785&blog=8048923http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407785&blogcode=8020643<div align="right" dir="rtl">ביום שישי לא החזקתי מעמד ושוב סטיתי (מאוד) מהדיאטה שלי. אני לא מצליחה להשאר נורמלית בדיאטה, הדיאטה מאכזבת אותי ואני מאכזבת את עצמי גם. אני מפחדת שזה מוביל אותי יותר ויותר למסלול של שנאה עצמית. הבוקר נשקלתי ושוב שקלתי 57.1קילו,חשבתי שזה הסוף אבל גם היום השתלט עליי הדחף הבלתי נשלט לאכול ונכנסתי למעין לופ אין סופי של אכילה עד רמה שאני בכלל לא רוצה יותר אבל ממשיכה וממשיכה עד שאני מפוצצת ורוצה להקיא. אני כל כך מקווה שממחר אני אחזור למסלול, אחרי הכל, מחר יום חדש, נכון? כל הזמן זה שובר אותי ושום דבר לא עוזר... ואני לא באמת ככה! לפני שנתיים עוד הייתי ממש רזה! איך זה קרה לי?! בשישי בערב ה"חברים" שלי מהשכונה, שלא ראיתי כבר חצי שנה, צלצלו ושאלו אם בא לי לצאת ובגלל שלא היה לי שום תרוץ אמיתי (וגם חשבתי שלא יזיק לי להיות קצת רחוק מהמקרר) החלטתי להתלבש יפה ולצאת לפטפט מעט. למרות שאני בכלל לא רזה, אני חושבת שאני נראית לא רע אם אני משקיעה באמת בהופעה שלי אלא שבגלל הזלילה של כל אותו יום, התנפחה לי הבטן (אחרי הכל, במשך שבועיים אכלתי פחות מ1000 קלוריות כל יום ופיצוץ הקלוריות של יום שישי בטח הטריף לא מע</div>Sun, 25 Nov 2007 19:25:00 +0200going_forward@nana.co.il (Going Forward)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407785&blogcode=8020643http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=407785&blog=8020643http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407785&blogcode=7983818<div align="right" dir="rtl">אז לא כותבים... אני מצטערת שאני נעדרת לזמן רב כל כך מהבלוג לפעמים, פשוט אני מרגישה שאין לי יותר מדי מה לכתוב וכן, גם העצלנות משפיעה עלי. השביתה מתארכת ומתארכת ואני דואגת לבגרויות שלי וגם תאריך הגיוס שלי עלול להידחות בגלל השטויות של הממשלה שלנו. אני לא באה לשפוט את הממשלה אבל להתנגח ראש בראש עם המורים יגרום רק להפסדים של כולם, אין פה צד מנצח אז כדאי להכנע! ב"חופשה" שנוצרה לי בינתיים אני מנסה בעיקר לעבוד על עצמי - לרזות. אני הייתי ילדה ממש רזה פעם, לפני שנתיים, ואני יודעת שאני יכולה לחזור לזה אבל פשוט חסרה לי מוטיבציה. כל פעם שיש לי מעט היא מתפוגגת אחרי יום-יומיים ואני חוזרת לאכול מעבר למה שצריך. היום הצלחתי ללכת 6 קילומטרים במשך שעה (וקצת) והבוקר אפילו שקלתי 55.5, זה דווקא נורא אכזב אותי כי אתמול שקלתי 55.2 וגם אתמול הלכתי 6 קילומטרים ואכלתי 1000 קלוריות בלבד. אני לא מבינה למה אני נתקעת במשקל וכמעט היה לי התקף אכילה היום על הבוקר כשהמשקל אכזב אותי., אבל אחרי 10 ימים בלי נפילות היה לי כואב להתחיל והצלחתי לא לעשות את זה אז אני מרוצה מעצמי דווקא. לפני שבועיים היה יום אחד שרציתי לכתו</div>Wed, 21 Nov 2007 21:12:00 +0200going_forward@nana.co.il (Going Forward)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407785&blogcode=7983818http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=407785&blog=7983818http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407785&blogcode=7808890<div align="right" dir="rtl">ביום חמישי דיברתי שוב עם דניאל ורמזתי לו שאני מכירה אותו בעצם ושגם הוא יודע בערך מי אני אבל לא אמרתי לו חד משמעית שאני היא אני. למרות זאת, אני מניחה שהוא ניחש לבד מהרמזים שנתתי לו מי אני ומיום חמישי לא שמעתי ממנו דבר. נעלם. פחדתי שזה מה שהוא יעשה אבל מצד שני זה לא כל כך נורא... אני יכולה לטעון שאולי הוא לא באמת גילה (למרות שאני כמעט לגמרי בטוחה שהוא יודע טוב מאוד) ואני חושבת שהוא לא דיבר על זה עם החברים שלו כך שרק הוא יודע ובעצם מעולם קודם לא היה לי קשר איתו אז שום דבר לא ישתנה יותר מדי. אני לא יכולה לומר שלא נפגעתי, כי כן, זה כואב ופוגע, אבל אני אתגבר. זה לא הדבר הכי נורא שקרה לי, הפרידה מרועי עדיין במקום הראשון. כשנחזור לבית הספר אני פשוט אתנהג כאילו זו לא הייתי אני ואני בטוחה שגם הוא לא יתנהג שונה ממה שהוא התנהג עד עכשיו, בעצם, דבר לא השתנה - הוא עם החבורה שלו ואני עם שלי, בלי שום קשר. ועכשיו על סיפור פרשת הדרכים שלי: הגיעה לי המנילה, הזכירה לי שוב כמה שאני כבר קרובה לגיוס, כמה שאני מפחדת מהטירונות, וכמה שעוד יש לי השפעה על השיבוץ שלי במערכת הענקית שנקראית צה"ל. למרות שאני עדי</div>Thu, 01 Nov 2007 12:36:00 +0200going_forward@nana.co.il (Going Forward)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407785&blogcode=7808890http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=407785&blog=7808890http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407785&blogcode=7808678<div align="right" dir="rtl">אנשים ממשיכים לאכול בשר למרות שזה בכלל לא בריא: http://www.goleango.com/show_article_heb.php?cat_id=11&amp;art_id=68. זה נראה לי מוזר שאנשים תמיד מוצאים הצדקות למעשים הנוראיים שלהם, גם רוצחים מבהירים שהגיע לנרצח למות. האמת, הרבה פעמים גם זה יכול להיות הגיוני, אחרי הכל, לא כל האנשים שנרצחים היו מלאכים, אבל למה לרצוח חיות? למה לגדל אותם כדי לרצוח אותם? למה להתעלל בהם יום ביומו כדי שתאכלו משהו שבכלל לא טוב בשבילכם? איכשהו מפלים מאוד את בעלי החיים, להם אין זכויות, אנחנו הנבונים ולכן מותר לנו להשמיד את מי שיתחשק לנו. רק כי אנחנו יכולים. כי בא לנו. בעלי החיים חווים שואה מידי יום, רק כי אנשים החליטו שזכותם לרצוח בעלי חיים, כי בעלי החיים נחותים. בדיוק כמו שהיטלר אמר על היהודים... חיו ותנו לחיות, כי העולם נברא בשביל כולנו!</div>Thu, 01 Nov 2007 12:18:00 +0200going_forward@nana.co.il (Going Forward)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407785&blogcode=7808678http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=407785&blog=7808678http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407785&blogcode=7741279<div align="right" dir="rtl">ביום חמישי דניאל סוף סוף חזר לאייסיקיו ופיטפטנו. הוא הציע לי לפגוש אותו כבר למחרת אך כמובן שסירבתי בטענה שאנחנו בקושי מכירים. דיברנו די הרבה ובסופו של דבר הוא אמר לי שהוא לא מתכוון להיות ידיד וירטואלי כזה כמו שלפעמים נהיים באייסי וכמובן שהוא ציפה שזה יבהיר לי שאם לא נפגש, אין לנו מה לבזבז אחד לשני מלא שעות כתיבה סטמית באייסיקיו. הצלחתי גם לברר מי הוא, הוא הילד מהכיתה המקבילה, בה אני מבלה את רוב שעות הלימודים אך איתו מעולם לא דיברתי. אף פעם לא חשבתי שיש אנשים כל כך מעניינים כל כך קרוב אלי... היום ראיתי אותו, היה לי שיעור ספרות (בגלל שהמורה מההסתדרות והיא יכולה ללמד, לפחות במקצוע אחד השנה בבגרות אני לא אכשל...) ואנחנו כל כך בלי שום יכולת לתקשר אחד עם השני... יש לו את החבורה שלי, לי את שלי, שום קשר L ... אתמול כשדיברתי איתו כמעט אמרתי לו מי אני אבל בסוף ויתרתי... אחרי שאני אומר לו את זה הוא לא יוכל פשוט למחוק את זה מהראש שלו אם הוא ירצה... אני גם נורא מפחדת מדחיה, בביה"ס שלי כמעט כולן רזות ואני מפחדת שכשהוא יגלה שאני שמנה הוא ידחה אותי ואני בספק אם אני אוכל לעמוד בזה אחרי רועי. מה גם</div>Tue, 23 Oct 2007 19:01:00 +0200going_forward@nana.co.il (Going Forward)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407785&blogcode=7741279http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=407785&blog=7741279