<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>Seek And Destroy</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=405985</link><description>&apos;&apos;אהבה..אהבה היא הכל ..היא החיים והיא המוות ...אהבה בשבילי זה לתת הכל בלי גבולות , לעשות הכל בלי גבולות , אהבה בשבילי היא הדבר הכי חזק שקיים...היא הופכת אותי לאדם אחר..מאושר לאין ערוך ..לאדם הכי שלם שקיים עלי אדמות , היא האלוהות בהתגלמותה &quot;</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 טל...פשוט טל =]. All Rights Reserved.</copyright><image><title>Seek And Destroy</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=405985</link><url>http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/85/59/40/405985/misc/15416031.jpg</url></image><item><title>הכי שלם עד כה.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=405985&amp;blogcode=12853419</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;גופה יתגלה כך מנגד
לאור הירח קימוריה יבהקו,
חמוקיה יספרו סיפור ענוג.

באיטיות זהירה הפכתי לצילה,
מגלה עצמי בנדידות אחר הדמהה,
מתקשה להחסיר את התפעמותי ממנה.
נדמתי כשהסתובבה.

גיליתי את שאריה מאחור,
מטילה כל בגד מעליה,
כל תכשיט, נדמה כי השילה את עורה בדרכה הנחושה.
משילה את הכל, הכל מלבד זמן השאול שאפף אותה.

ולפתע כאילו מטרתה התגלתה.
עירומה כך נעמדה על הצוק,
נדמה שמתחתיה כל העולם עוצר או מתנהל לאט יותר,
יופי שכזה מצריך שהיה ארוכה ואיטית יותר.

נעתקה נשמתי כשעמדה כך מנגד, גופה סיפר סיפור,
על גג העולם אור הירח מגלה אותה,עמדה ושתקה.

כאבה חרץ ביופיה, שיברונה עמד בנינו.
היא הייתה שפ, לבדה, מתאבלת על כאבה,
מקיצה מחייה.






בדיעבד הבנתי שהקטע הזה נכתב על סבתי זכרונה לברכה, כל כך הרבה גדולה באדם אחד.
שבוע נפלא.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 05 Nov 2011 20:28:00 +0200</pubDate><author>pashut-tal@nana.co.il (טל...פשוט טל =])</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=405985&amp;blogcode=12853419</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=405985&amp;blog=12853419</comments></item><item><title>למה הצורך העז הזה להרגיש נאהבת ונחשקת משתלט עליי כל פעם מחדש?!</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=405985&amp;blogcode=12451383</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני כמעט חודש בלי בן זוג רשמי.
כמעט מיד אחרי הפרידה הגיע גל של בנים שניסו למלא את המקום החסר.
סורי לאכזב, אין שום מקום חסר וגם ממש לא בא לי שמשהו ימלא דווקא אותו, בא לי משהו חדש, פרוע, ספונטני, אומנותי.
בא לי משהו מצורת המבט שלי, אז היה את הדתי שממש רצה, היה את ההוא מהבסיס שעדיין מתעקש, יש את הקצין שעוד לא החלטתי איך לאכול אותו, יש את ההוא שיצאתי איתו לפני המון זמן וממש בא לי לראות לאן זה יתפתח הפעם, והנה הגיע לו החבר של האקס המיתולוגי.
אוקי, נקרא לו ביסטלי, ביסטלי היקר טרח לשמור איתי על קשר ב3 שנים האחרונות שהאקס המיתולוגי התנדף לו.
ביסטלי היקר הוא החבר הכי טוב של האקס המיתולוגי.
ביסטלי, אהב להיכנס איתי לשיחות עמוקות אבל עם דיסטנס מסויים, ואהבתי את זה.
אז ביסטלי היקר!!! איך זה הגיוני שעכשיו אתה מנסה להתנשק איתי?!
הכל התחיל ביום אביב סגרירי ביותר, ביסטלי שלח מסרון ובו הציע להיפגש, נענתי בשמחה ואף הבאתי חברה.
ולפתע פתאום הוא החליט לשלוח גם בלילה הודעה ובה הציע את הדבר היחיד שנזקקתי לו, קצת טבע והמון תובנות.
נענתי גם לזה בשמחה, נפגשנו ולקח לקרח הרבה יותר זמן מבדרך כלל להישבר, ד&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 25 Apr 2011 04:17:00 +0200</pubDate><author>pashut-tal@nana.co.il (טל...פשוט טל =])</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=405985&amp;blogcode=12451383</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=405985&amp;blog=12451383</comments></item><item><title>אני פשוט חייבת.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=405985&amp;blogcode=12403441</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;שנה וחודש של אובססיה מטורפת.
שנה וחודש ששנינו, גם אני וגם הוא לא ראינו ולא רצינו לראות מעבר אחד לשני.
 עד שזה התחיל לחנוק, עד שלא הבחנתי בין טוב ורע.
כל שיחה הייתה מפוחדת כל אימרה של הסביבה הייתה מאיימת כל מילה חסרה הרגישה כמו באר חלולה ענקית.
חנוק, מאוס, לחוץ, מפוחד, ככה הוא הרגיש ואני קיבלתי כל מילה כמובן מאליו, ראיתי ולא ראיתי את זה מגיע..
לא חשבתי שהוא זה שילך, מצד שני הוא סבל כל כך הרבה זמן את היחס המעכיר שלי, את הלחץ המטורף מצידי שהוא ילך שהוא כל כך ניסה לרצות אותי.
 הוא פשוט עזב את כל החיים שלו בצד והשקיע כל מולקולה בגוף שלו בשבילי, שלא תבינו לא נכון, גם אני השקעתי המון,אבל זאת הייתה אובססיה.
ואובססיה אוכלת אותך מבפנים.
הייתי נושמת את המילים שלו חייה את החיבוקים שלו צמאה למגע שלו.
כל דבר בו הערצתי, ועם זאת היחס שלי הפך לחוץ ולחוץ מרגע לרגע.
המצבי רוח שלי כלפיו היו נואשים לתשומת לב שניתנת ללא הרף, כאילו רציתי כל פעם לבחון אותו מחדש ועוד ועוד עד שהוא ישבר ויתן לי סטירה.
והוא לא נשבר, הוא סיפק כל בקשה שלי, תמיד היה איפה שרציתי מתי שרציתי ידע הכל עליי עד שזה איים להרוג או&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 01 Apr 2011 21:01:00 +0200</pubDate><author>pashut-tal@nana.co.il (טל...פשוט טל =])</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=405985&amp;blogcode=12403441</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=405985&amp;blog=12403441</comments></item><item><title>יש לי לחץ באזניים וסרטים כחולים בראש.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=405985&amp;blogcode=12310322</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;עוד מעט שנה.
שנה של זוגיות שנוגעת לא יודעת באובססיביות.
זה התחיל בהפתעה אחת גדולה, אמנם אני שונאת הפתעות באופן גורף אבל זה פשוט סחף אותי לגבהים שלא הכרתי,אני מודה התמכרתי.
וכמו בכל גל שסוחף יש מישהו שעלול לטבוע, וכאן אני שופכת את האמת שלי.
מה הוא הגבול של האהבה?
האם קיים גבול כזה?
ואם איינני אדם שפוי, ותמיד רציתי להסחף כך לאהבה ללא גבולות.
ועכשיו כשבא לי קצת לסכם, אני מרגישה שאולי קצת איבדתי את עצמי, והגרוע מכל,שכחתי מאיפה באתי.
אין בי חרטות לעולם, תמיד הייתי ותמיד אהיה אדם ששלם עם הבחירות שלו.
חצי שנה של סטרס,שהביא להתדרדרות במערכת החיסונית שלי,והכל מעצבים,עצבים על העולם על עצמי על הקיים.
יש לי הכל, משפחה אוהבת,שירות צבאי מהנה, בן זוג מאוהב עד כלות,אנשים שמצחיקים אותי.
ואיכשהו תמיד אני אחפש מה חסר, איפה הקוצים בכל הוורדים היפהפיים האלו שממלאים את החיים.
היו ימים שלמים שהרגשתי על סף פסיכוזה..
חשבתי שאני מדמיינת דברים,התקשתי להאמין שמגיע לי את השמץ טוב הזה שמילא אותי,התגעגעתי לדכאונות, להתפלשות בתוך רחמים עצמיים.
 חיפשתי אותם מתחת לסלעים ,נו את הדיברי הרס האלה, ומסתבר שאף&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 07 Feb 2011 14:47:00 +0200</pubDate><author>pashut-tal@nana.co.il (טל...פשוט טל =])</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=405985&amp;blogcode=12310322</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=405985&amp;blog=12310322</comments></item><item><title>חייבת עיצוב מחדש</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=405985&amp;blogcode=12169137</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הבלוג שלי נראה כמו של ילדה בת 16 ששונאת את העולם..
משהו אולי יכול לעצב לי אותו שיהיה קצת יותר ריאליסטי?..
=]&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 21 Nov 2010 15:46:00 +0200</pubDate><author>pashut-tal@nana.co.il (טל...פשוט טל =])</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=405985&amp;blogcode=12169137</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=405985&amp;blog=12169137</comments></item><item><title>far away.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=405985&amp;blogcode=11677075</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כמה מפתיע שזה קרה שוב.כמה מפתיע שגם הפעם אני אומרת לעצמי ולאחרים שזה שונה והפעם אין סיכוי להיפגע.מה שבאמת מפתיע שהפעם זה שלב אחד קדימה..הפעם אני חושבת על לחיות חיים שלמים עם הבחור.אנחנו ביחד רק חודש.ובתוך החודש הזה היו 3 ימים בסך הכל שלא ראינו אחד אתהשנייה.&apos;&apos;תפסיקי לבנות את החומותהשטותיותהאלו&apos;&apos;&apos;&apos;תפקחי אתהעיניים&apos;&apos;&apos;&apos;למה את לא מסוגלת לאמין שזה קורה, כאן ועכשיו, קרוב מתמיד&apos;&apos;תפסיקי לקבל בחילה מכל רגש שמרגיש לך אמיתי&apos;&apos;זה רק קמצוץ ממה שאני אומרת לעצמי כל יום.כי משום מה זה מרגיש לי שווה.משום מה אני מוכנה לוותר על התחושות שבאות ועוברות ולהתעלם מהן.אולי יש בי סוג של הרס עצמי..ואולי בגלל זה אני כל כך אוהבת שאנשים מנתחים אותי,עושים לי אנליזה..מחכה שיגיע האחד שיצעק לי באוזן תפתחי אתהעינייםותראי מה יש לך כאן.. תפסיקי לפחד כל כך מההצלחהברור שעכשיו אני יכולה להאשים את החינוך הרעוע בלשון המעטה של ההורים שלי, שאף פעם לא טיפחו ועודדו, אף פעם לא התגאו ואמרו לי שאין לי מה לפחד.אבל ספגתי הכל, כי חבילה לא בוחרים והחינוך הזה זאת המשפחה שלי ואת החבילה הזאת אי אפשר להחליף או להדחיק כי איכשהו היא תמיד תצוץ מאיפש&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 27 Mar 2010 19:18:00 +0200</pubDate><author>pashut-tal@nana.co.il (טל...פשוט טל =])</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=405985&amp;blogcode=11677075</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=405985&amp;blog=11677075</comments></item><item><title>חשק עז להעלם, ולחזור כשהכל שונה.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=405985&amp;blogcode=11497424</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לא חשבתי שהפוסט הראשון שאני אפרסם מאז התגייסתי יהיה בנימה כזאת, אבל לאור המקרים האחרונים אין כל כך מה לעשות לגביי זה.אז כל מה שייחלתי לו קרה,התאהבתימעל הראש, הצלחתי לתת מעצמי דברים שלא חשבתי שאפשר לתת לאחרים והרגשתי כמו שלא הרגשתי לפני כן.אהבתי כאילו אין אפשרות להיפגע.  ונפגעתי.בוא נקח צעד אחד אחורה,אני ונוי התחלנו את הקשר שבוע לפני שהתגייסתי, הכל היה מושלם, לאט לאט נקשרתי אליו יותר ויותר ובחודש האחרון ממש הרגשתי איך הוא הופך להיות חלק מהחיים שלי.כל פעם שאני בבסיס אני רוצה לחזור כדיי לראות רק אותו, וכיף לי בבסיס, מאוד.נוי פשוט לקח את כל זה וזרק את זה.הוא התנשק עם מישהי אחרת, המעשה פחות מציק לי מאשר הצורה בה הוא העביר לי את זה.זה היה יום רביעי לאחר הארוחת ערב, כל הבנות שוטפות את החדרים לקראת מסדר סמל ואני הצלחתי להשיג את נוי בטלפון אחרי שהוא לא ענה לי כל היום.הוא התחיל משפט ולא ידע איך לסיים, הוא בא בגישה של להיפרד וזהו, ותירץ גורמים חיצוניים שלא ממש קשורים, פרצתי בבכי ובצרחות לעבר הטלפון כאילו אני לבד בבסיס צרחתי מכאב הדמעות לא הפסיקו.צרחתי עליו שזה לא הגיוני מה שהוא עושה, ואיך הוא מסו&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 01 Jan 2010 21:25:00 +0200</pubDate><author>pashut-tal@nana.co.il (טל...פשוט טל =])</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=405985&amp;blogcode=11497424</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=405985&amp;blog=11497424</comments></item><item><title>מפחדת.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=405985&amp;blogcode=11383629</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני נמצאת במצב שלא הייתי בו לפני. מצב חדש, וחדש אמור להיות טוב בדרך כלל אבל יש בי המון חששות.אני לבד.פעם ראשונה שאין לי מישהו.פעם ראשונה שאין משהו שאני מחזיקה על ממתינה, שאני כאן לבד, מתמודדת עם עצמי כמו שתמיד רציתי.כי לבד, אין לאן לברוח.ובקשר לבחורים? מיהונתן נפרדתי משום שלילה לפני הפרידה היתנשקתי עם הבחור מהחתונה ואני לא בחורה כזאת.ובקשר לבחור מהחתונה? היה נחמד לכמה זמן אבל זה היה ברור לכולם שזה לא משהו שימשך.התבגרתי, ואולי אני מפספסת כאן הנאות.אני לא מצליחה למצוא שיחה מעניינת עם מישהו בגיל שלי, כמה שאני מגיעה לשיחות האלה חסרת ציפיות הם לא מעניינים אותי ולא מאתגרים כלל.השיחות הכי טובות שיש לי הם עם בחור שהכרתי כאן בבלוג שגדול ממני ב4 שנים..מה זה אומר עליי? הפכתי לבחורות האלה שיוצאות רק עם גדולים?אני רוצה מישהו בגילי.. שיספק אותי שיסעיר אותי שיתן לי את השיחות השנונות והמספקות האלה שאני רוצה.שירצה אהבה כמוני.אני לא מתחרטת על כלום.יש בי בוז כלפי נערות אחרות, רק משום שאני יודעת שאני יותר חכמה מהן.אני כל כך רוצה לדעת מה יהיה עליי בעתיד.סיימתי לחפש את עצמי.נ.ב:אני לא שחצנית כמו שזה נשמע.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 11 Nov 2009 23:31:00 +0200</pubDate><author>pashut-tal@nana.co.il (טל...פשוט טל =])</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=405985&amp;blogcode=11383629</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=405985&amp;blog=11383629</comments></item><item><title>החתיך, הדפוק, ואני.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=405985&amp;blogcode=11332067</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;שוב, כמו כל נערה מתבגרת הגעתי לנקודת משבר קטנטנה..יש בי רצון מטורף שהאדמה תבלע אותי ושהכל יסתדר אני אחזור.יש רק דבר אחד שסותר את זה.. אני המקור לכל אותן הבעיות.אז ככה, יש בי אתגר מטורף להישאר עם הבחור שאני יוצאת איתו עכשיו, לראות מה יקרה.זה נוגד את כל מה שעשיתי עד עכשיו, כי לא הסכמתי להיכנע לכל מה שקורה סביבי, שאנשים הופכים לזוגות מתוך רצון לחפות על הבדידות ונשארים מתוך הרגל.לא רציתי את זה, ואז עולות בי התהיות של האם קיים הרגש החזק הזה שהרגשתי אז.. או שזאת רק תלותיות שכבר הצלחתי להתגבר עליה.עד שמגיע הבחור הנ&apos;&apos;ל, יהונתן, נאה, מצחיק והכי חשוב לא שם עליי זין אבל יודע לתר את זה מצוין.כל הקשרים האחרונים, זתומרת כל 15 הבנים שיצאתי איתם בחצי שנה האחרונה היו כל כך תלותיים ומסוקרנים לגביי שזה הוציא לי את כל החשק.ועכשיו מגיע הבחור הזה שמודיע לי בתחילת הקשר על בעיות כאלו ואחרות שיש לו עם חברת אנשים חדשה ובכך בעצם פותר את עצמו מלקיחת אחריות, כי הרי הוא הצהיר על זה ואני הסכמתי להתמודד עם זה.מצד אחד יש בי חשק לעשות בו כל פנטזיה שרק עולה על דעתי ומצד שני התנשקנו רק בפגישה הרביעית, ומאז זה לא ממש מתקד&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 20 Oct 2009 15:08:00 +0200</pubDate><author>pashut-tal@nana.co.il (טל...פשוט טל =])</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=405985&amp;blogcode=11332067</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=405985&amp;blog=11332067</comments></item><item><title>תשוקה, חרמנות או תאווה לרגש</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=405985&amp;blogcode=11319546</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;חיוך קטן, שחשף גומה בצד השמלי של לחי,עלה על שפתיי הבוקר.כשהתיישבתי הכאב ראש היה נוראי וגרם לחדר להיראות שחור לרגע, אה, כן זה ההאנאובר המוכר, שחזר אליי.הו לא, אסור לי! זה לא קורה שוב...טוב בואו נחזור להתחלה, לפני כשבועיים התחלתי לצאת עם בחור ששמו יהונתן.יהונתן הוא אדם ביישן וסגור אבל אהבתי את האתגר ולכן לקחתי את זה על עצמי.בפגישה הראשונה ראינו אצלו סרט או שניים ונפרדנו כידידים.בפגישה השניה הייתי עם חברה ונפגשנו בפאב, אני והחברה עברנו לשבת ליד החברים שלו, שוב נפרדנו כידידים.(וכן קיבלתי את אישור החברה..)בפגישה השלישית החלטנו לשתות אצלו, ומאחר שאני גרה במרחק של 20 דקות נסיעה וזה יהיה בעייתי לחזור ב5 בבוקר הביתה החלטנו שאני אישן אצלו ובבוקר הוא יחזור לבסיס ואני אתעורר יותר מאוחר ואלך הביתה.באותה לילה, שתיתי כל כך הרבה עד שלא הצלחתי להחזיק את עצמי במצב אחד, הקאתי.החלפתי לפיג&apos;מה, הסקסית הזאת.. עם המיקימאוס.. ומאחרי שהקאתי בשירותים עד ההתעוררות שלי בבוקר יש לי בלאק מטורף, הוא טוען שישנו מחובקים ושהוא ליטף אותי, אני לא זוכרת כלום.התעוררתיבשעה 5 בבוקר והבנתי שאפילו לא התנשקנו, הערתי אותו והדלקתי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 14 Oct 2009 20:56:00 +0200</pubDate><author>pashut-tal@nana.co.il (טל...פשוט טל =])</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=405985&amp;blogcode=11319546</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=405985&amp;blog=11319546</comments></item></channel></rss>