http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39935...This all was only wishful thinkingheCopyright 2026 whatsername. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39935http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39935&blogcode=10037411<div align="right" dir="rtl">אוי ואבוי לי.אני לא בנויה לדברים האלה.פיכסה.</div>Wed, 15 Oct 2008 13:56:00 +0200elalit@hotmail.co.il (whatsername)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39935&blogcode=10037411http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=39935&blog=10037411http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39935&blogcode=9987996<div align="right" dir="rtl">אז האמת אי לי מושג למה אני בכלל מעדכנת, הרי מעטים האנשים שיקראו את זה עקב העובדה שהבלוג כבר די מת בשנה האחרונה. אבל פתאום התחשק לי. אולי זה עקב העובדה שאני בבית ויש לי מלא זמן. אז כן, סיימתי גרעין עודד, ואני עדיין לא באמת יודעת איך לענות על השאלה "איך היה?" (אולי הכל?)... מה שאני כן יודעת זה שאני גאה בעצמי, וששום דבר אחר בחיים לא היה יכול ללמד אותי בצורה כזאת על עצמי, ולהכין אותי לחיים. עוד חודש בדיוק אני מתגייסת. כן, אשכרה. ואני לא מתרגשת מהעניין בשיט. להפך. לא ממש בא לי על כל העניין...היה בדיוק קטע אחד, לפני איזה כמה חודשים שבאמת כבר היה בא לי להתגייס. אבל זה עבר לי די מהר. אני מאוד מתנחמת בעובדה שיש לי תפקיד שהוא טוב ממה שהצלחתי להבין ולשמוע עד עכשיו. וכמובן מהעובדה שאני מתגייסת עם אופירי. החגים זה דבר נפלא, אני חייבת לציין. מתוך שבועיים אני רואה את עופר שבוע! זה מטורף! חח... גאד, אני צריכה כסף. זהו? אני מניחה. רק אם כבר, בהזדמנות נדירה זו - מזל טוב לעינברי שאתמול הפכה לילדה גדולה בת 19! אוהבת אותך (: אוהבת,אלה.</div>Sun, 05 Oct 2008 11:19:00 +0200elalit@hotmail.co.il (whatsername)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39935&blogcode=9987996http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=39935&blog=9987996http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39935&blogcode=9217568<div align="right" dir="rtl">ואני במתנ"ס, כמעט ומסיימת את מה שצריך לעשות למסע בעקבות, לחוברת שהמ"פים מכינים. אני חייבת לציין שאכן - דפקתי את המערכת! מי לא עשתה מנהלות בגרעין עודד? מי מי מי?????!!!! נכון!!! אניייייייייי!! [[= אני פשוט גאונה! אף לא פעם אחת! בסמינר סובלנות הייתי על תקן כלום, אז קצת עזרתי להם, אבל זה באמת לא נחשב. חחחח, אני מאוד מרוצה מעצמי! היום שאני אעשה בו מנהלה, הוא גם היום שאני אקבל על זה כסף (: חח איזה פוסט דבילי. טוב, אני עייפה, יש לי תירוץ. וגם אני צריכה למצוא עכשיו סיפור אישי של חייל שהתחברתי אליו, ואני בקושי זוכרת איפה זה צד שמאל. אני כאן עם דור, שיש לו עוד הרבה עבודה ואני לא רוצה לחזור לקומונה לבד... והם יושבים שם ורואים סרט. אוף, גם אני רוצה. זה פשוט לא פייר. איך זה קרה? כל היציאות שלנו מתפספסות ): אני אראה אותו רק במוצשים, וטיפה כשהוא יבוא לבקר בגרעין. אני שונאת את היציאות 16-5 האלה. שונאתשונאתשונאת. ומתגעגעת. מתגעגעת כל כך. אני מתפללת שמשהו ישתנה, שיורידו אותם מהקו, ש....שלא יודעת מה. אני פתאום קצת מתגעגעת גם הביתה, לאח שלי הקטן. למרות שהוא מעצבן אותי תוך</div>Mon, 19 May 2008 23:48:00 +0200elalit@hotmail.co.il (whatsername)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39935&blogcode=9217568http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=39935&blog=9217568http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39935&blogcode=9116724<div align="right" dir="rtl">אז כן, יש לי היום יום הולדת. אפילו התאריך העברי הלועזי התאחדו, כמו שקורה בדרך כלל אחרי 19 שנה. וזה מוזר. כל כך הרבה השתנה בשנה הזאת. כל כך הרבה. אני כבר מזמן לא בי"ב, ואני גם לעולם לא אוכל לחזור לשם, לאיך שהיה אז. וקשה כבר בשנת שירות, ונמאס, ויש יותר מדי פעמים שבא לך פשוט לעזוב הכל וללכת. והבנת כבר מזמן שהקומונה זה לא מה שדמיינת ורצית וייחלת לעצמך, וכנראה שהיא גם לא תהיה. ושום דבר כבר לא אותו דבר, כלום. ואני רק עסוקה בלהתגעגע אליו, ובלא להבין למה הוא לא איתי כאן עכשיו. כי המון פעמים זה מרגיש כאילו הוא הדבר היחידי האמיתי והטוב בחיים האלה. אבל מצד שני, זה הכי חשוב. ואת כל זה קראתי רק כדי להגיע לסוף לא טוב. את כל זה קראתי רק כדי לגלות שבסופו של דבר הם לא התגברו על מה שקרה, ולא חזרו אחד לשני. לקחתי את הספר הזה הרבה יותר מדי קשה, באופן אבסורדי לחלוטין. אז...מזל טוב אני מניחה. יום הולדת שמח או משהו כזה. (אז למה זה לא מרגיש ככה?..)</div>Sat, 03 May 2008 12:20:00 +0200elalit@hotmail.co.il (whatsername)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39935&blogcode=9116724http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=39935&blog=9116724http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39935&blogcode=8731809<div align="right" dir="rtl">אני חולה. (דלקת בסימפונות..שיהיה...זה חרא). ויש לנו חצי שנה היום. ואני מתגעגעת כמו שבחיים לא התגעגעתי למישהו. כל מה שאני רוצה זה שהוא יהיה איתי כאן עכשיו. אוף.</div>Sat, 01 Mar 2008 13:29:00 +0200elalit@hotmail.co.il (whatsername)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39935&blogcode=8731809http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=39935&blog=8731809http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39935&blogcode=8624109<div align="right" dir="rtl">אם יש משהו שמחרפן אותי זה כל החוצפנים האלה שמנסים לשכנע אותך שאתה פראייר ושמה זה באסה לך שאתה בשנת שירות. למה כשאני יורדת בצומת פרדס חנה - כרכור עם ליעדי ועוד איזה חיילת פרחולה שמשום מה סגרה 35 ליד גבול לבנון אני צריכה לסבול משפטים כמו "מה אבל את לא מתבאסת עכשיו כשאת שם בשנת שירות?", "חחחחח תביני! מהפחית שאני שתיתי בשקם יעשו לך את הדיסקית!", "יה איזה צהובה!!","את לא מרגישה שאת מבזבזת שנה מהחיים שלך??"........ יה חתיכת כפוית טובה! סבבה, לא לכולם מתאים לעשות שנת שירות, אני מבינה את זה וזה מקובל עליי מאוד, אבל שלא יעזו אח"כ לצחוק על כאלה שכן. יש להם זכות להגיד דבר אחד בלבד - "וואו, כל הכבוד לכם. אני לא הייתי מסוגל לעשות את זה". זה פשוט מטריף אותי. למה אני כל פעם מחדש צריכה להסביר שלא, אני לא עושה שירות לאומי ושאני כן מתגייסת לצבא, פשוט שנה מאוחר יותר. למה אני צריכה להגן על עצמי ולהסביר שמבחינתי אני לא מזבזת שנה, אני מרוויחה אותה. המודעות בארץ הזאת לשנות שירות שואפת לאפס. גם מבחינת התושבים וגם מבחינת המדינה. משיגים לבנות כרטיסי נסיעות של שירות לאומי בקומבינה, והבנים נאלצים להסתדר ע</div>Wed, 13 Feb 2008 15:11:00 +0200elalit@hotmail.co.il (whatsername)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39935&blogcode=8624109http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=39935&blog=8624109http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39935&blogcode=8606803<div align="right" dir="rtl">ולא, לא אכפת לי שאני לא בצבא! ככה קוראים לזה גם אצלנו! ברור?! אפילו רשום בלוח השנתי: "רגילה לגרעין הארצי". מפריע לכם? באסה, תתמודדו. קיצר, אם לא הבנתם, אני ברגילה (: וואי כל כך הייתי צריכה את זה. לא יכולתי לחכות עוד יום אחד אפילו. לנוח ולעשות כלום. נ-ה-ד-ר. בחמישישבת הייתי תצפיתנית במיונים לגרעין עודד. היה קשה אבל מגניב ביותר. הסתבר לי שאני יכולה להיות ממש קשוחה, ולא נשברתי אפילו פעם אחת! הם ראו אותי מחייכת וצוחקת רק בשבירת דיסטנס! הייתי בטוחה שאני אקרע מצחוק תוך שנייה, אבל כנראה שכל שיעורי התיאטרון האלו במרוצת השנים השתלמו. (מי שלא הבין כלום, ועל מה לעזאזל אני מדברת פה, מוזמן לשאול באופן אישי,תודה ) תוכניות לרגילה? לפגוש חברים שלי שעדיין בבית, בילויים עם המשפחה (כל אחד בנפרד חח), אולי להיפגש עם ליעדי, להיפגש עם שירה, אולי לבקר את אלעד וכמובן להיות עם עופר בשישבת. כיףכיףכיף. אה! וגם סט אורתודנטי! ווי הו! חחחחח (זה צילומי שיניים כאלה שהייתי אמורה לעשות לפני איזה חודשיים, אבל עדיף עכשיו מלעולם לא). אתם מוזמנים להתקשר ולהציע הצעות נוספות (: אוהבת המון,אלה. </div>Sun, 10 Feb 2008 18:36:00 +0200elalit@hotmail.co.il (whatsername)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39935&blogcode=8606803http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=39935&blog=8606803http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39935&blogcode=8289275<div align="right" dir="rtl">וואו. בחיים זה לא קרה לבלוג הזה... יותר משלושה חודשים של ריק מוחלט. מעין שילוב של איבוד הרצון לכתוב וחוסר הזמן אחראים לכך. אבל ליד האיבוד של הרצון, יש גם את הצורך הבלתי נשלט. אז אני כאן...10 דק' בערך לפני הכנס ט'. הכל מוזר, הכל עובר מהר, ולפעמים אתה מרגיש שאתה לא עושה כלום... ואז פתאום הט'ניקים שלך מגיעים לפעולה...הט'ניקים האלה שכולם אמרו לך שאין לך טעם אפילו לטלפן אליהם. ואז יש לך קצת הרגשה טובה על הלב, ואתה מרגיש קצת משמעותי. אבל רק קצת. אולי נבין מה עשינו רק בסוף שנה. אולי (בטוח) אנחנו צריכים לעשות יותר. אולי במקום לחשוב כל הזמן, צריך פשוט לעשות. ולא, אני לא טובה בלשמור על קשר עם אנשים מסתבר. אני יכולה להאשים את עופר, אבל האמת היא שאני צריכה להאשים את עצמי. אז אני רוצה להתנצל, בפני כל האנשים האלה שאני כל כך אוהבת (ואתם יודעים מי אתם), ואני אשתדל יותר, אני מבטיחה. אבל פתאום כבר כולכם בצבא, או בשנות שירות ומכינות, ואני עסוקה, ואתם לא נמצאים, והזמן חולף לנו מבלי שנרגיש. אבל יש עוד סיכוי,קשרים לא נשרפים ככה סתם. נכון? זה מרגיש כל כך טוב. כל כך אמיתי, כל כך ט</div>Thu, 27 Dec 2007 19:40:00 +0200elalit@hotmail.co.il (whatsername)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39935&blogcode=8289275http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=39935&blog=8289275http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39935&blogcode=7472163<div align="right" dir="rtl">אז לי טוב (: גיחה קטנה הביתה למען האורתודנט. אלוהים שייגמר כבר. יצאתי מקצרין ב-11:20, הגעתי לפתח ביתי ב-16:05. קצת דבילי אבל המסלול היחידי שהתאפשר לי היה קצרין,קריית שמונה,מחלף נתניה,צומת דרור. פו. העיקר שהגעתי בסופו של דבר. בינתיים הדברים הולכים די טוב במושבים. בני יהודה פשוט מדהימים, יש לי עם כמה מהם קשר אישי ממש טוב יחסית לזמן הקצר שאני איתם. הם נורא אוהבים את הגרעינר וזה כל כך כיף. הכרתי כבר חצי מהמזכירות עקב העובדה שאין מד"ב, וכשיבוא אחד אני בטח כבר אדע יותר ממנו. ברמות יש לי את רינת המד"ביתשהיא פשוט כלה, ואני מקווה להתחיל להכיר אותם יותר לעומק לאט לאט. וגם זה פשוט מקום מהמם, שמכל מקום אתה רואה את הכינרת...(: וכשאני רואה את הים אני יודעת שא5ני תיכף בבית..(: השיחה איתו בסוף היום כל כך עוזרת לי. היא יכולה גם לעצבן, כי אני בעצמי עייפה ועצבנית, אבל בסופו של דבר אני תמיד נשארת עם חיוך על הפנים. הוא יודע להזכיר לי כל שנייה למה אני אוהבת אותו כל כך. תיכף יום כיפור, שאותו אני הולכת לבלות במושב בן עמי עם המוןהמון אוכל (: חחח... "כי זה מסורת","אני רוצה לבדו</div>Tue, 18 Sep 2007 17:00:00 +0200elalit@hotmail.co.il (whatsername)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39935&blogcode=7472163http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=39935&blog=7472163http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39935&blogcode=7439713<div align="right" dir="rtl">כן, זאת אולי המילה המתאימה ביותר כדי איכשהו להכניס בה את כל השבועיים וחצי האחרונים. שבועיים וחצי מחוץ לבית (הכי הרבה זמן אי פעם בשבילי), בלי המשפחה, בלי החברים, במעין עולם אחר שנקרא גרעין עודד רמת הגולן, רחוב החיוואי 3 - קצרין. זה מהדברים האלה שמצד אחד עוברים לך הכי מהר בעולם, ומצד שני זה נראה לך כאילו היית שם שנים. והימים והשעות מתערבבים לך בראש וכבר אין לך מושג איזה תאריך היום. ואתה שוכח שבבית דברים ממשיכים להתקדם. עברו עליי כל כך הרבה דברים בזמן הזה שאין לי מושג מאיפה להתחיל. הכל התחיל בסמינר הכוון ארצי, משם חזרה לקומונה לחפיפה שנייה. היו לנו שיבוצים שבהם "התחתנתי" גם עם רעי (חחח אחד מג'ער"ה 21, החופפים שלנו), וגם עם המושבים שלי - בני יהודה ורמות (: אני ממש מרוצה מהם. בבני יהודה כבר הספקתי ממש להתחבר לחלקם, וברמות קצת פחות, אבל יש לי עוד שנה שלמה בשביל זה. והיו פשוט מלא דברים, דרמות וריבים, הנחיות, ישיבות עבודה וקומונה,ארוחות שישי, חוסר בחלב, גבינ"צ ולחם, המון צחוקים וקינדוסים, חום, קור, סמינר ארגון מעיק, יום שישי אחד שכל מה שרציתי בו זה ללכת הביתה, החלטה על החדרים שכמעט אף א</div>Thu, 13 Sep 2007 22:12:00 +0200elalit@hotmail.co.il (whatsername)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39935&blogcode=7439713http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=39935&blog=7439713