http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398796heCopyright 2026 עדן .ק.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398796http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398796&blogcode=10163446<div align="right" dir="rtl">הי בנות, אני לא נוהגת בד"כ לכתוב כלום כי זה לא בלוג.. סתם סיפורים בהמשכים, אבל כמו שאתן רואות זה לא כל כך הולך לי לאחרונה או שמא אגיד בכלל. יש לי מעט מהפרק החמישיאבל חבל לפרסם בלי כוונה להמשיך את הסיפור, ככה שנדמה לי שעדיף לסיים אותו עכשיו בלי פרק סופי כי מה אני כבר יכולה לכתוב אחרי ארבעה פרקים? אז כדי שזה לא יפריע לכן אני אעשה 'סיומון' כזה ואכתוב לאן התכוונתי שהעלילה תפנה כדי 'לסגור' הכל. אם אני אמשיך אני אודיע לכן, אבל להמשיך בכוונה שנדמה לי שאני יותר סיפור וזהו מאשר סיפורים בהמשכים, הכוונה סיפור של פרק אחד. אני מבקשת סליחה מכל אלו שהתחילו לקרוא כאן, זה לא הוגן כלפיכן אבל אין לי מה לעשות עם זה. אני גם אתגייס עוד מעט ואז בכלל לא יהיה לי זמן כי אני מתגייסת לקרבי, אז הסיכוי שאני אהיה בבית זה פעם לשבועיים בהתחלה ואז זה ירד לשבוע כן-שבוע לא ואני לא באמת אבזבז את זמני הפנוי בבית לכתיבת סיפורים. סליחה. עדן</div>Wed, 12 Nov 2008 17:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדן .ק.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398796&blogcode=10163446http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=398796&blog=10163446http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398796&blogcode=10058053<div align="right" dir="rtl">- "ממתי את ישנה כל כך הרבה?" שגיא אמר בגיחוך בשניה הראשונה שפקחתי את עיני וראיתי אותו מולי. - "מאז שאני ישנה לבד ואין מי שיעיר אותי בבוקר ויתחיל לשאול שאלות" אמרתי במהירות עם חיוך על פניי. מיד כמתקפת הגנה הוא דחף את אחת האצבעות שלו הישר אל הטבורהחשוף שלי. - "אח, שגיא!" התבכיינתי. - "הבאת את זה על עצמך" שגיא חייך. - "למה אלוהים.. למה אתה כזה עירני בבוקר.." מלמלתי ופיהקתי. - "יאללה, קומי ונצא" הוא קם מהמיטה והכריז. - "קומי ונצא?" גיחכתי "שום דבר לא יקים אותי מהמיטה הזו בשעה הקרובה!" החלטתי. - "שום דבר?" שגיא הביט בי במבט כזה שאומר 'תתחילי לרוץ'. תוך 10 שניות כבר מצאתי את עצמי מורמת אל על בדרך למקלחת. - "ש-גיא!" צרחתי וצחקקתי בו זמנית ושגיא כבר עשה את דרכו החוצה כאילו אין לו על הכתף52 ק"ג. - "התעוררת" אמא חייכה אלי מלמטה מצחקקת לאור ההצגה שהעלנו לכבודה. - "ככה את נותנת לו להתעלל בבת שלך?" שאלתי אותה בגיחוך ועוד לפני שהיא הספיקה לענות שגיא סגר את דלת המקלחת והוריד אותי סופסוף. - "דפוק!" נתתי לו מכה הישר אל החזה, הוא רק עמד שם וצחקק לו. - "אז יאללה מתקלחים?" הוא הרים גבות</div>Sun, 19 Oct 2008 13:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדן .ק.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398796&blogcode=10058053http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=398796&blog=10058053http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398796&blogcode=9932817<div align="right" dir="rtl">- "אז תעני כבר יא מטומטמת!" איב העירה אותימההלם שהכנסתי את עצמי אליובצעקה מקפיצה כזו. הייתי בהלם, זה כל כך מוזר,ואפילו זה שהייתי בהלם הפתיע אותי והכניס אותי להלם נוסף. לטימטום אין סוף הא? נשימה אחת עמוקה ו.. - "הלו?" עניתי לו. - "גילי..?" הוא שאל בקול מהסס. אמא. אני חושבת שבכל הגוף שלי התחילו עיקצוצים באותה השנייה ששמעתי אותו אומר את השם שלי, התחשק לי לקפוץ מבניין ואני אפילו לא יודעת למה דווקא לקפוץ, הקול הזה שלא שמעתי כבר חצי שנה העביר בי התרגשות משונה. פתאום הייתי בת 14 שוב, לא ידעתי מה לומר גם אם זה יהיה הדבר הכי מטומטם- לא ידעתי מה להגיד לו, לא ידעתי איך לתפקד.. הבן אדם הזה פשוט הפך להיות אחראי על כל המערכות בגוף שלי ובלעדיו אני לא מתפקדת, זה לא נורמלי. איך לעזאזל העברתי טיול ארוך שכזה בלעדיו? - "היי.." לחשתי-מלמלתי. הוא צחקק. - "מה נשמע?" הוא שאל בשקט לאחר שהתעשת. - "ואוו" נפלט לי.. "אמ, בסדר, מה איתך?" שאלתי והרגשתי מוזר, איפה ההתפרקות והגעגועים שלי? איפה הצעקות שלי? איפה הוא?! אם כבר.. - "אני בסדר.." הוא אמר וכל מילה שנאמרה בינינו היתה קבוצת היסוסים מהלכת. </div>Mon, 22 Sep 2008 23:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדן .ק.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398796&blogcode=9932817http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=398796&blog=9932817http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398796&blogcode=9912527<div align="right" dir="rtl">- "אלוהים, זה כל כך טוב לחזור הביתה" אמרתי ברגע כשאמא פתחה את דלת הבית. - "בואי, הכנתי לך את האוכל שבטח הכי התגעגעת אליו.." אמא חייכה חיוך מרוצה ודחפה אותי בעדינות עם יד אחת על גבי לעבר המטבח. צחקקתי ואמרתי לה "אני כל כך לא רעבה עכשיו, הדבר היחידי שאני רוצה זה מקלחת ולישון" - "מה מקלחת ולישון? את אמרת לי שלא אכלת.." אמא החמיצה פנים. - "בסדר אבל אני לא רעבה" הודעתי בחיוך ואבא בדיוק נכנס עם המזוודות, עזרתי לו להכניס אותן פנימה אל החדר שלי. נכנסתי אל חדרי ובאמתשכלום לא נשאר אותו הדבר, אני בקושי זוכרת מה השארתי פה מלפני חצי שנה. הכל היה נראה מוזר כל כך, ישר ראיתי את המיטה המסודרת שלי שרק מחכה שאני אקפוץ עליה ואכנס מתחת לשמיכה. פתחתי את הארון והוא היה כל כך מסודר, הבגדים נשארו אותם בגדים, המחשב מכובה ואילו לוח המודעות המוכר שלי לא זז ממקומו, מיד ראיתי את התמונה שלי ושל שגיא והגעגועים המשיכו לגבור, איפה הוא? אוף. החלטתי שמחר אפרוק את המזוודות וכרגע רק להרגע, נכנסתי למקלחת שהיתה הדבר הטוב ביותר שעשיתי מזה חודשים, סופסוף מקלחת שרק מנקה אותך ולא מוסיפה לרגליך לכלוך. לאחר מכן ירדתי</div>Thu, 18 Sep 2008 16:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדן .ק.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398796&blogcode=9912527http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=398796&blog=9912527http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398796&blogcode=9898784<div align="right" dir="rtl">התעוררתי בבוקר מוקדם מהרגיל עם חיוך מתוק על השפתיים, ~היום זה מועד הטיסה~ חשבתי לעצמי כשכל גופי רועד ומתרגש. קמתי מהמיטה הלא נוחה מצפה לחזור ולישון סופסוף על מזרוןבמקום שק שינה, התחלתי לגחך רק מהמחשבה על האומץ והתעוזה על הטיול הזה שאירגנתי לעצמי, אבל הוא הגיע לקיצו ועכשיו חוזרים בחזרה הביתה. ואוו, זה נשמע כל כך טוב. הגעגועים לא השאירו בי כוחות להמשיך את הטיול הזה, למרות שיהיה עצוב לעזוב פה חיים במשך חצי שנה ולהפרד מהחברים שרכשתי לעצמי מכאן, טוב שקט, אני לא יכולה להתעלם מהעובדה שאני חוזרת לארץ! אני כל כך מתרגשת לראות את כולם, לראות את המשפחה, אמא בהחלט היתה חסרה, לראות את החברות שרק אם היה טלפון בשלושה חודשים האחרונים במקום שהסתובבתי בו הייתי יודעת יותר מה קורה איתן, ובעיקר, יותר מהכל.. לראות את שגיא. "קריאה אחרונה לעולי טיסה 510 לישראל" הקריינית של נמל התעופה אמרה וחזרה שוב ושוב באנגלית, מודיעה לכולם לעלות סופית. הפרפרים בבטן התעוררו וגרמו לשפתיים שלי לחייך, הן שלטו בי ופשוט לא יכולתי למחוק את החיוך הזה ממני, נעמדתי בתור הקצר והגשתי לבחור בחליפת נמל התעופה את הכרטיס שלי, הוא</div>Sun, 14 Sep 2008 21:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדן .ק.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398796&blogcode=9898784http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=398796&blog=9898784http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398796&blogcode=9898776<div align="right" dir="rtl">הי, רציתי לכתוב הפעם קצת לפני שאני אתחיל לפרסם את הסיפור. לבינתיים, תופתעו, יש פרק אחד שאני הולכת לפרסם ממש אחרי העדכון הזה. אני כבר אגיד הכל מההתחלה, כן, אני חברה של אור, אז למה אני לא מתגייסת? כי זו בעיה אישיתשאני צריכה לפתור וככה הגיוס שלי יגיע בעוד כמעט שנה מהיום (אני לא מתכוונת להשתמט או משהו שקרוב לזה, בכלל לא!) בסיפור הזה הולך להיות מעורב העניין הצבאי וכיוון שאין לי ידע אישיבנושא הכל יבוא מסיפורים שאחרים מספרים. אני לא הולכת לשבת מול המחשב ולכתוב פרקים בקצב שאור היתה עושה ומתעצבנת כי אין לה כוח :) הפרק יגיע מתי שאני אכתוב אותו, אז אם עובר שבוע - שיעבור שבוע. אין לי חבר, זה לא מסופר עלי (למרות שזה ממש יזכיר לכם את אור, לחלקיכם שמכירים אותה אישית או משהו). וכל שאר הדברים אני בטח אספיק לכתוב לכם בהמשך, מקווה שתאהבו את זה, עדן.</div>Sun, 14 Sep 2008 21:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדן .ק.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398796&blogcode=9898776http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=398796&blog=9898776http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398796&blogcode=9895692<div align="right" dir="rtl">הי, קוראים לי עדן ובקרוב הולך להתפרסם סיפור שכתבתי. אני לא יודעת אם נשארו פה קוראות מכל הסגירות וההבטחות שסיפור חדש יעלה אבל אם כן אז זו די התנצלות, ניסיתי לכתוב המשך לחמישה פרקים שאור הספיקה לכתוב אבל זה לא הלך כי זה קשה להמשיך מישהו, אז החלטתי להתחיל סיפור משל עצמי ולהשתמש בעבר של הבלוג של אור בגלל שהיא הפסיקה. לכל מי שתרצה לדעת, היא עדיין תקרא פה (אחרת אני אהרוג אותה..) ותאחלו לה בהצלחה כי היא מתגייסת עוד מעט! בשבוע הבא יעלה הפרק הראשון של הסיפור. אם יש משהו שאתן רוצות לדעת אז תשאלו, אני אענה בכיף :)</div>Sun, 14 Sep 2008 00:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדן .ק.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398796&blogcode=9895692http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=398796&blog=9895692http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398796&blogcode=9385528<div align="right" dir="rtl">מה שלומכן? אני לא אפרט יותר ממה שצריך, חשוב לי לדעת אם עוד יש פה קוראים חדשים כי אני מתכוונת להפוך את הבלוג הזה לפרטי לזמן קצר (לא בימים האלו!) וככה לא תהיה לכם האפשרות לקרוא פה, אז אני לא רוצה לעצור מישהו באמצע קריאה או משהו. בכל מקרה הבלוג יהיה פתוח בערך עד סוף יוני, אל תתפסו אותי במילה. זה לצורכי שכתוב וגם לסיבה הבאה.. אני לא ממשיכה את הסיפור, אני חושבת שזה היה ברור מאליו כבר, חמשת הפרקים שהבטחתי לשלוח לא ישלחו בגלל שהיו יותר מדי בקשות ואני לא רוצה להסתבך אחר כך עם "אם התחלת לפחות תסיימי". גם אם תבטיחו לי שזה לא יקרה, בכל אופן, מישהי אחרת תמשיך פה במקומי, חברה טובה, אז כרגע היא ממשיכה לכתוב את הפרקים (אז תתייחסו אליה יפה כן?) והיא כבר תפרסם אותם פה.. הפרקים יעברו שיכתוב בהתחלה, דרך אגב היא גם תשכתב את הפרקים של החיים על פי ליזי חחח וזהו, ביי, היה כיף. אוהבת- אור.</div>Mon, 16 Jun 2008 19:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדן .ק.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398796&blogcode=9385528http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=398796&blog=9385528http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398796&blogcode=9219601<div align="right" dir="rtl">זה ממש נחמד לכתוב ככה לכמה בנות שקראופה, קודם כל קפצתי לביקור קצרצר והתייעצות מהירה. תנו לי לפתוח את זה בהתנצלות על זה שלא שלחתי לאף אחת את הפרקים, אני אארגן איזה קובץ word ואעביר אותו ביניכן, העיקר הוא שתדעו לשמור על זכויות יוצרים ולא להפתיע אותי בכמה המשכים לחמשת הפרקים האלה, סיכמנו? :] הייתי ממשיכה אבל זה לא כל כך עובד עכשיו, יש מצב אם יהיה לי קצת משעמם שאני אכתוב סיפור בן 3 פרקים. ומישהי כאן שלחה לי מייל אם עשיתי ספרות 5 יח' אבל היא לא השאירה מייל חזרה כדי שאני אוכל להשיב לה על השאלה אז לא, ממש לא, זה יותר מדי חומר בשבילי ואני לא מהאנשים שהשקיעו בשנתיים הראשונות, האמת שיש לי מזל שלא השאירו אותי בכיתה י' שנתיים, כמה עצוב שזה נשמע. ובינינו, אני לא כזו טובה בכתיבה, את צריכה להגיע לתיכון ולראות מה אלו יצירות ספרותית של כיתה י"א בשביל להבין מה זו יצירה ושפה גבוהה, יש מצב שאת תאהבי את זה אפילו. אני שמחה לבשר שנשארו לי כל כך מעט בגרויות וזה נראה מטורף, כרגע על מתמקדת במתכונות שבאות בקצב מטורף, שזה בעוד שבוע וחצי ואין לי מושג איפה לקבור את עצמי בין מתמטיקה, אזרחות ולמפחידה מכל</div>Tue, 20 May 2008 15:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדן .ק.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398796&blogcode=9219601http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=398796&blog=9219601http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398796&blogcode=9088725<div align="right" dir="rtl">נפתח ב- היי, איך הייתה חופשת הפסח? אני מקווה שכולכן נהנתן, וגםשאנילא מדברת לעצמי כרגע. אני משערת בטח שהבנתן כבר לבד שהמשך לא יהיה וגם לא סיפור חדש, באמת שניסיתי אבל הגעתי רק לפרק חמש, אני יודעת שאולי אם אני אתחיל בפרסומים אז הלחץ מלעדכן הרבה יעזור לי בכתיבה אבל אני לא מסוגלת לעבור משהו כזה עכשיו, במיוחד לא בזמן הזה שאני הכי לא אמורה להשקיע באינטרנט וסיפור שרשום על גבי דפי אינטרנט. זה כנראה סופו של הבלוג, הייתי ממשיכה לכתוב אחרי הבגרויות וסיום הלימודים אבל אני יוצאת לטיול קצר לפני צבא ואחר כך אני מתגייסת, משם אין לדעת מה יקרה. אני אסיים בתודה רבה לכולן, מי שרוצה את חמשת הפרקים וכמה קטעים שנכתבו יכולה לבקש דרך מייל, לא נראה לי שתרצו אבל.. זה כבר קיים (my_stories@nana.co.il). אני מצטערת אם אכזבתי מישהי, אתן יודעות שזה לא היה בכוונה. אור :] עריכה: אם מישהי ראתה עדכון 'פרק 6' שכתובות בו בערך חמש שורות אז הנה הסבר, לא רציתי להגיד לכן את זה לפני שזה יהיה בטוח אבל חברה מאוד טובה שלי קראה את הסיפורים בשבועיים האחרונים, היו כמה פרקים שצחקנו על זה שבכלל כתבתי אותם, היו</div>Mon, 28 Apr 2008 16:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדן .ק.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398796&blogcode=9088725http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=398796&blog=9088725