http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=395841heCopyright 2026 Little Miss Helpful. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=395841http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/41/58/39/395841/misc/13023023.gifhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=395841&blogcode=13342765<div align="right" dir="rtl">עבר לא מעט זמן מאז הפעם האחרונה שביקרתי פה אבל היום התחשק לי ולימים האלה בדיוק החזרתי את הבלוג. אז מה היה לנו בקצרה? בגרויות בפסיכולוגיה ובתיאטרון עיוני, מסיבת סיום מרגשת, מדהימה מלאת אדרנלין, קיבלתי תעודת הצתיינות שכבתית וכולם היו כל כך אהובים וכל כך נחמדים שכל כך לא רציתי להיפרד מאף אחד בשכבה הזאת. הערב המשיך לאפטר מטורף שבו השתכרתי למוות, הייתי עם ** ונהנתי מכל רגע... המשיכו הבגרויות וחזרות למופע הסיום של המחול. עוד פרק בחיים נגמר. שמחה מהולה בעצב. המחול היה בשבילי בית שני וגלים הפכה בשבילי למשפחה. יצרתי קשרים מדהימים בלהקה וקשה לי לחשוב על נתק מהמקום הזה ומהאנשים האלה. זה מחורר אותי. ביום חמישי סיימתי בגרויות לחלוטין. בגרות מזדיינת בהיסטוריה אחרי שנה מזדיינת שבקושי הייתי בשיעורים בגלל כל מיני אילוצים אחרים כמו הפקות בתיאטרון ומסיבת סיום למשל... הייתה לי תקופה לחוצה ומתישה שלא היה לי אויר לכלום, לא היה לי זמן לחברים, היה צריך להשקיע הרבה זמן וכוח בלימודים ואלו משאבים שלא היו לי. לאט לאט דברים נסגרים, טקסי סיום, הופעות ומסיבות סיום ועדיין אין הרגשה של סוף. אולי זה כי אני לא רוצ</div>Sat, 30 Jun 2012 22:56:00 +02001tuti2@walla.com (Little Miss Helpful)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=395841&blogcode=13342765http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=395841&blog=13342765http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=395841&blogcode=13213156<div align="right" dir="rtl">אנחנו משפחה מאוד מיוחדת... חוגגים כמעט הכל באיחור. אז אתמול עשינו לעצמינו מימונה קטנה וחלי לא מסכימה מופלטות אז כמובן שלא אכלנו. בכל מקרה, היינו המשפחה הגרעינית אצל הדודה עם סבתא והמטפלת שלה. הרבה זמן שלא ראיתי את סבתא מאז שהיא עברה לכאן ולמען האמת אני משתדלת לראות אותה כמה שפחות. סבתא מצטיירת אצלי כדמות של אישה שעד גיל מאה עמדה ובישלה קוסקוס או בורקשט, שהייתה שותה בכוסות רגילות ולא כאלה עם קש מובנה כמו של הילדים הקטנים, הייתה יכולה ללכת לבד לשירותים (מדי פעם עם עזרת הליכון) ולא הייתה צריכה עזרה במטפלת שתנקה אותה ותחליף לה... אני מנסה לשמור על הדמות הזאת ואתמול אחרי חודש שלא ראיתי אותה, היא כבר בת 101 כמה חודשים טובים ונראית זוועה. הוורידים שלה כל כל בולטים שנראה אם תיגע בהם, הם פשוט יתפוצצו. היא מרותקת לכיסא גלגלים, כל צד שמאל שלה משותק והיא כבר לא מברכת אותי כמו פעם ולא מצליחה לפתוח את הפה כדי להגיד לי את שתי המילים בערך שהיא יודעת בעברית: "תהיי בריאה" ולהמשיך את הברכה שלה במרוקאית. לא מזמן אמא של המנהלת של המרכז למחול שלי נפטרה וגם אבא של מישהי מהקיבוץ שלי שהיא כמו דודה/חברה שלי</div>Mon, 16 Apr 2012 13:45:00 +02001tuti2@walla.com (Little Miss Helpful)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=395841&blogcode=13213156http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=395841&blog=13213156http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=395841&blogcode=13203872<div align="right" dir="rtl">פסח זה אחד החגים שאני הכי אוהבת, זה ושבועות. זה חג כל כך אביבי והכל פורח ויפה וצבעוני ויש הרגשה טהורה שכזאת... הכל תמיד נקי. השנה עשינו סדר מצומצם ביותר אמאבא, 2 האחים של אבא ואשתו של אחד מהם, אני ואחותי, למרות שאני שונאת סדרים קטנים כאלה היה ממש נחמד. אבא והאחים שלו החליטו לעשות סדר בסגנון בקיבוץ שרנו את כל השירים כמו שהיו שרים בקיבוץ והם שרו את השירים בכזאת הרמוניה ועשו קולות לכל שיר, ואני ואחותי פשוט התפוצצנו מצחוק כל הסדר, הם סיפרו סיפורים מצחיקים על אנשים בסדרים של פסח בקיבוץ שלצערי ולצערם של עוד רבים צעירים בקיבוץ לא זכו להשתתף בסדר בחדר האוכל. אז בעקבות הסדר והניקיון הפיזי והנפשי בפסח החלטתי כמה דברים, לקחת את עצמי בידיים, להתחיל ללמוד ולהשקיע יותר בלימודים אחרי ההידרדרות הנוראית שהייתה לי בחודשיים האחרונים, להתמיד בפגישות אצל חלי, לא לאכול מצות כל החג (בנתיים הולך לי מצויין ולא אכלתי מצה אחת!) וכמובן לקחת את נ' לשיחה רצינית... אז את הרוב עשיתי והגעתי לימים המרוכזים בבית ספר (טוב... לחצי מהם), ולקחתי את נ' לשיחה. אני לא רוצה להרחיב כי טחנתי/לעסתי וירקתי ושוב לעסתי/ נמאס לי</div>Wed, 11 Apr 2012 13:28:00 +02001tuti2@walla.com (Little Miss Helpful)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=395841&blogcode=13203872http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=395841&blog=13203872http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=395841&blogcode=13186547<div align="right" dir="rtl">אין, אין פשוט אין על הסדר של פסח. איכשהו כל השנה אני קצת מתעצלת ובפסח, כשמגיע הרגע שצריך להתחיל את הסדר והניקיון בבית מגיע אליי פרץ מרץ ואדרנלין ואני מתחילה לנקות ולסדר ואני מתקתקת הכל כמו שצריך ולא בהרבה זמן וכל פסח אני מגלה מחדש את אהבתי לחומרי הניקוי השונים ולאקונומיקה בפרט. אז בשישי סיימתי לנקות את החדר סידרתי הכל! ניקיתי את המגירות, העפתי שתי שקיות מלאות של זבל, נפטרתי מחומר לימוד שהיה שמור לי בארון מאז כיתה ח', העפתי כל מיני פיצ'עפקס וכמובן שאצלנו לא באמת זורקים אנחנו תורמים את הכל לגנים בקיבוץ שלפחות מישהו אחר ייהנה..... ריח האוקנומיקה מציף את החדר, כל הקלסרים מסודרים בשידה שלי, סידרתי את כל המחברות, כל מיני דפים מפוזרים בתיקיות ניקיתי את החדר מאבק מכל פינותיו הכי נסתרות שיכולתי למצוא, סידרתי את כל המכתבים שאי פעם קיבלתי ואיכשהו נשמרו (בעיקר מכתבי הטיסה) וכל הברכות שהיו מפוזרות בתיקיות מנויילנות ומסודרות בקלסרים.... תמיד אומרים שבפסח חלק מהסדר זה גם לנקות את עצמך ממטענים רגשיים ולסדר את הדברים שבלב ובראש והשנה באמת עשיתי משהו בשביל זה ומתכוונת לעשות. בין כל הבלאגן מצאת</div>Sun, 01 Apr 2012 18:49:00 +02001tuti2@walla.com (Little Miss Helpful)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=395841&blogcode=13186547http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=395841&blog=13186547http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=395841&blogcode=13133608<div align="right" dir="rtl">האנטומיה של גריי מכירים? אם לא חבל, זאת באמת אחת הסדרות הכי טובות שיש בטלוויזיה. אז איזי אחת מהמתמחות בבית החולים סיאטל גרייס התארסה לאחד החולים (דני) שבקושי הכירה ואם כמה שמערכת היחסים שלהם הייתה קצרה ולא הכירו אחד את השני הרבה זמן הם אהבו אחד את השני מאוד ולא נתנו לחוקים ולנורמות להתערב להם בחיים. דני היה חולה והוא היה צריך לב חדש ושתי ההשתלות שהוא עבר לא הצליחו. השנייה בגלל שאיזי חתכה את קוצב הלב שלו כי ככה היא חשבה שהיא יכולה להציל אותו. דני מת. דני מת והוא הוריש לאיזי 8,700,000 דולר. אחרי תקופה מסויימת איזי הייתה עם ג'ורג' שהוא בעצם החבר הכי טוב שלה שגם הוא מתמחה בבית החולים. החבר הזה שמספרים לו הכל, שבוכים לו, שצוחקים איתו, שרבים איתו מין אח שכזה. ואיך לא, ערב אחד הם השתכרו כי ג'ורג' רב עם אשתו בגלל שאשתו אמרה לו שאיזי רוצה אותו ושיש לה רגשות אליו וכמובן שג'ורג' ואיזי היו ביחד. בוקר אחרי זה ג'ורג' קם במיטה של איזי ולא זכר כלום אבל איזי זכרה הכל והיא הרגישה שזה נכון לה, שטוב לה עם ג'ורג'. הם קמו לעבוד ובמשך היום ג'ורג' נזכר במה שקרה והצטער כביכול. אבל לא היה צריך</div>Wed, 21 Mar 2012 20:48:00 +02001tuti2@walla.com (Little Miss Helpful)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=395841&blogcode=13133608http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=395841&blog=13133608http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=395841&blogcode=13115085<div align="right" dir="rtl">מכירים את הימים האלה שאין לכם כוח לכלום? אין לכם כוח לאף אחד, בעיקר לא להורים שלכם, (ולקיבוצניקים שבינינו) הימים האלה שאתם פשוט מתים כבר לצאת מהבית ולקבל את הדירה המיוחלת בקיבוץ? רק להתנתק רק לרגע לכמה שעות לעצור את הזמן רק כדי לנוח קצת שיהיה קצת זמן לחשוב איך ממשיכים מה עושים מכאן כבר רועדות לי הידיים כי לא אכלתי כלום כבר לא נשארו דמעות לבכות אני רק רוצה שקט כמה שעות של שקט לא לחשוב על כלום רק לישון קצת רק לנוח להירגע. אני מרגישה כאילו אני מנסה לתפוס אויר כאילו אני מנסה לשמור מים בכיסים והכל נשפך כל פעם מחדש אני לא מצליחה להתרכז אני לא מצליחה כלום כלום לא הולך לי אני קורסת והזמן משיג אותי אני לא מצליחה לעמוד בכלום אני בקושי מצליחה לקום בבוקר ולעמוד על הרגליים רק להתנתק רק לרגע לכמה שעות לעצור את הזמן רק לישון קצת רק לנוח רק..... </div>Sat, 17 Mar 2012 14:39:00 +02001tuti2@walla.com (Little Miss Helpful)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=395841&blogcode=13115085http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=395841&blog=13115085http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=395841&blogcode=13102092<div align="right" dir="rtl">אז ביג דיל! התקשרתי אלייך כשהייתי שיכורה מתה בפורים ואמרתי לך שאני אוהבת אותך, למה לעשות מזה כזה עניין? למה שוב פעם לענות אותי עם פרצופים משפילים, להתעלם ממני, ללכת מכל מקום אליו אני באה, למה? אפשר לחשוב גיבור גדול שאתה חסיד אומות עולם שכשאתה שותה אתה לא עושה דברים יותר גרועים כמו להתנשק איתי, להגיד לי שאתה אוהב אותי ושבחיים לא תאהב אותה כמו שאתה אוהב אותי כשיש לך חברה שמחכה לך, שאוהבת אותך. אז לא, לא זכרתי מה היה באותן שיחות ולא זכרתי מה אמרתי לך, באמת שלא. אז להעניש אותי על זה? כי "אני שונא שהיא ככה, שהיא משפילה את עצמה ומשתכרת ככה" אז מה אם אתה שונא? מה אתה חושב, שלי זה קל? שאני במשך חמישה חודשים שהיית איתה לא סבלתי? שכל פעם שהתנקשנו בהפקות זה לא עשה לי משהו? שכשהתעלמת ממני במסע י"ב ולא התייחסת אליי לא כאב לי? שכשדיברנו בטלפון ואמרת לי שאתה אוהב אותה ושאתה לא רוצה אותי, שבכית לי בטלפון לא בכיתי איתך? שכל בוקר לראות אותך ולדעת שאסור לי כביכול להוא ולתת לך חיבוק לא הפריע לי? שלא היו יותר את השיחות שיש רק לי ולך, שכמעט כל לילה הייתי בוכה בגללך לא הטריף אותי? אז תן לי לחדש לך משהו- זה</div>Mon, 12 Mar 2012 13:09:00 +02001tuti2@walla.com (Little Miss Helpful)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=395841&blogcode=13102092http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=395841&blog=13102092http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=395841&blogcode=13084995<div align="right" dir="rtl">באמת אמא? להחביא את האוכל? יש לך את זה ביותר פתטי?! ואחר כך את מתפלאת שאני לא מספרת לךכלום, שהייתי מחביאה אוכל במגירות שלי, שהייתי אוכלת בלילה בסתר בלי שתראי. מה אני ילדה בת 3?אחר כך את מתפלאת שאני כל הזמן מחוץלבית, אז לא, זה לא כי יותר כיף לי בחוץ זה פשוט כי לא טוב לי בבית. איזה מין ביתזה שלא מקבל אותי כמו שאני? שאמא שלי לא מקבלת אותי כמו שאני? וגם אם את אומרת שכןאת לא באמת את אולי אוהבת אותך אבל זה לא קשור אחד לשני אם היית מקבלת אותי כמושאני לא היית מציקה לי על המשקל כל כך הרבה, לא היית טורחת להזכיר לי כל יום במשך5 שנים שאני צריכה לרדת במשקל, שזה לא יפה על הבמה, שאם אני רק אוריד ככה וככהקילוגרמים בנים יתחילו להסתכל עליי ואני אהיה חתיכה. אז להחביא אוכל? עד שכבר הפסקתי להיבהלכל פעם שהיית מתקרבת ולדחוף את האוכל לאיזה מסתור את מחביאה אותו? מה את חושבתשאני לא מכירה כבר בעל פה את כל מקומות המסתור הלא מסתוריים שלך? שאם תעבירי אתקופסת החלבה מהמדף העליון במקרר למגירת הירקות דקה אחרי שלקחתי קצת אני לא אשיםלב?איך את יכולה לעשות את הדברים האלה ועודלצפות ממני לספר לך מה קורה איתי? לדבר איתך</div>Fri, 02 Mar 2012 16:28:00 +02001tuti2@walla.com (Little Miss Helpful)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=395841&blogcode=13084995http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=395841&blog=13084995http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=395841&blogcode=13081915<div align="right" dir="rtl"> אז בשעה טובה ומוצלחת סיימתי עם הבגרות בתיאטרון... היה מדהים! כמה אנרגיות, כמה אדרנלין, כמה כיף וצחוק וחיוכים ומחמאות מאנשים :) הייתי מרוצה. השקעתי מאוד בסטירות וכאב לו, ראיתי שכאב לו הוא פשוט היה בהלם מהכוח שלי, חברה שלו ראתה את הנשיקה שלנו ואני ראיתי עליו שזה הפריע לו. אמא שלו הנסיכה הזאת אמרה לי כל הכבוד על הסטירות, שייכאב לו קצת. כן הא?! היום גיליתי שהם נפרדו. למה? כי הוא כבר לא מתרתגשת לראות אותה, כי זה כבר לא זה, כי "זאת לא היא, זה הוא...." אז אני אשקר ואגיד שהתבאסתי מאוד בשבילם כי הם היו כאלה חמודים ביחד! מצאתי במקרה בשבוע שעבר את השיר שהוא כתב עליי לפני שנתיים... אחלה טיימינג. דניאל דניאל, כל מי ששואל מקבל תשובה אחת את תמיד מס' 1! זה לא מאוד בוגר ואולי אני קצת מפגר אבל אני יודע שכשאת קולך שומע מציף אותי חיוך ואני טובע. חיוך כובש, לב חם אעש מושלם בלי פגם שווה ביותר שאת כולם שובר. הורסת, מדהימה את הרמה מרימה, הכל טוב, נשמע מצוין מבט תמים, חמוד וביישן את נשמת ברבור אתיופי מי שצופה בך אומר- איזה יופי! חכמה נשפכת, צחוק מתגלגל חברים</div>Wed, 29 Feb 2012 20:03:00 +02001tuti2@walla.com (Little Miss Helpful)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=395841&blogcode=13081915http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=395841&blog=13081915http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=395841&blogcode=13067838<div align="right" dir="rtl">הבגרות בתיאטרון עוד 43 שעות. עוד 43 שעות מסיימים עם החלק המעשי של העסק... וואו כמה עבדנו. כמה קרענו את התחת שלנו אחרי שעות בית ספר לעשות חזרות וראנים, לביים הכל, לעצור, לתקן, להתנשק שוב, לא טוב. נשיקה יותר ארוכה. כוסאמק. 43 שעות לפני ואני נשברת. יופי דניאל מצאת לך את הזמן להתפרק.... אתם בכלל לא מבינים כמה עומס ולחץ יש עליי כל התפאורה המזדיינת הזאת. להגיע אתמול לבמה ולגלות שכל מה שעשית עד עכשיו ירד לטימיון כי זה לא ממלא מספיק את הבמה, להשיג תלבושות, לתכנן הכל, מתי יוצאים, מתי נכנסים, מתי נדלק האור, מתי נכבה האור, מתי? ואיך? ולמה? וכמה? ודיייייי!!!! כמה עצבים היו בחזרות האלה.... כמה ריבים, בכי, צרחות, צחוקים, כיף, זיעה, לחץ אטומי. 6 חבר'ה בתור סיר לחץ. חבר'ה באמת מקסימים, נרקיסים אחד אחד אבל מקסימים עם כל זה אני גאה בהם. יאללה עוד יומיים בראבק וזה נגמר!!!!!!! אירוניה-היא צורתמבע, בין אם במילים או במעשים, שבה המשמעות האמיתית של הדברים, כפי שמסתבר בדיעבד, מנוגדת למשמעות של הדברים בזמן הפעולה, כתוצאה של "צחוק הגורל". הדוגמה הפשוטה ביותר של אירוניה היא סנדלר שמתהלך ללא נעליים</div>Tue, 21 Feb 2012 19:35:00 +02001tuti2@walla.com (Little Miss Helpful)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=395841&blogcode=13067838http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=395841&blog=13067838