http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39546"מי שניחן בעיניים לראות, ובאוזניים לשמוע, ישתכנע שבני-אדם אינם מסוגלים לשמור סוד. אם שפתיהם חתומות, הם מרכלים בקצות האצבעות." (פרויד)heCopyright 2026 קאלו. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39546http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39546&blogcode=8005840<div align="right" dir="rtl">מכיוון שאני רוצה מנוי פרו אני צריכה לכתוב משהו, אני צריכה גם שמישהו יקרא כאן. ושיהיה לו מנוי פרו בין-השאר. אני וצדיק נפרדנו לפני שבועיים. אני יזמתי, שנה עברה, והרבה דברים אחרים גם-כן חלפו. מצאתי עבודה, בחנות בגדים בראנז'איסטית ומוכרת מאוד בירושלים. כבר קבלתי משכורת אחת והשנייה בדרך. מצאתי עבודה נוספת, להיות מודל ציור בשיעורי אומנות. שלוש שעות בשבועשל להיות יפה ולשתוק. קורס המשחק שלקחתי מקבל תפנית קצת מפוהקת וכבולה לצערי הרב. אולי יהיה תהליךושינויים, אולי לא. אני משתעשעת מהרעיון לשכור דירה משלי במרכז העיר, הנסיעות מתישות אותי וממילא יוצא ששלוש-ארבע לילות בשבוע אני לנה במיטות זרות. אבל אם אני רוצה לחסוך כסף זה יהיה מגוכח להוסיף לי כאלה הוצאות מטורפות. ירושלים בחורף זה המקום הכי מדכא שיש בארץ. באמת. חוץ מהמגפיים החדשות שלי אין בו שום דבר טוב. אם בקיץ הייתי יורדת ארבע תחנות לפני התחנה שלי, רק בשביל לעשות טיולון קצר ברחובות העיר, גם אחרי משמרת מתישה, עכשיואני בקושי זזה. אחרי שבוע של אוטובוסים צמודים, עשיתי הליכה מתלפיות לקינג ג'ורג' ובקושי נשמתי. למרות הכל, כשנחת הגשם הראשון השבו</div>Sat, 24 Nov 2007 10:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (קאלו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39546&blogcode=8005840http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=39546&blog=8005840http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39546&blogcode=7917441<div align="right" dir="rtl">קניתי מגפיים!! עכשיו רק הגשם צריך לבוא ודברים אחרים שיתגלגלו כבר. </div>Wed, 14 Nov 2007 12:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (קאלו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39546&blogcode=7917441http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=39546&blog=7917441http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39546&blogcode=7735125<div align="right" dir="rtl">אוקטובר ישלי המון רגשות, המון עומק, בחיי, אבל את הרוב אני לא מבינה, הכל נמצא עמוק מדי וחבוי ואני מפרשת את כל המצבור הרגשי הזה בצורה שטחית, כי התפיסה שלי היא לא אנליטית, אני נוגעת בדברים ומיד נדבקת מהם. יש לי עולם רגשי עמוק שאינו מובן לי. כמה שאני לא אתאמץ להתבונן פנימה ובאמת להבין, הרי שהמודעות לרגשות שלי היא חלקית ושטחית. כי אני מזדהה מהר מדי ובאופן אבסולוטי גורף. היהדות או לפחות איזשהו זרם בתוכה (נראה לי חסידות) מאמינה שהנשמה בוחרת את ההורים שלה. כנראה אני נמצאת בבית הזה כדי ללמוד להשתמש יותר בהגיון ובמחשבה. אבל אני יכולה לסתור את זה מיד אחרי כמה מצמוצים קצרים. אני מניחה שלסוגייה הזאת נחוצה אך ורק אמונה שלמה שמכסה את הצורך בשאלות ותשובות. </div>Mon, 22 Oct 2007 22:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (קאלו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39546&blogcode=7735125http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=39546&blog=7735125http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39546&blogcode=7526533<div align="right" dir="rtl">חייהם הסודיים של המקקים אני מנקה, בשלבים איטיים מסירה שכבות אבק. מוצאת בגדים שהתחבאו מפני כל הקיץ ואורזת אותם לעוד סיבוב.בוחנת ספרים שהתווסו לשאר. עם כל רובד שאני מוריקה, אולי אני משרישה קצת מעצמי ובפרק החדש הזה שלי, אבל לי נראה שבעיקר אני בתנועה איטית אך יציבה עם הרהיטים והמציאות המוצקה. אחרי שנגעתי בווילון הארוך והקל, שדרכו נכנס אוויר ויוצא אוויר אחר, שמעתי רכשים בשביל שמתחתי. הצצתי וראיתי את השכן שממול, שאותו אני מכירה בעיקר בטונים הגבוהים שהוא זורק על הילדים שלפעמים מפריעים לי לישון אחרי שהשמש כבר זרחה. הוא זימזמם ללא קול בלב ובבטן. התהלךמהורהר,בידיים מזמרה ענקית, בצעדים של זאטוט. פה ושם הוא נעצרונטפל לענפים סוררים שיצאו מתוך גדר של שכן אחר. הגדר הוקמה בעקבות החלטתו של הכלב שלנו שגינתו של זה השכן היא מגרש המשחקים שלו. בינתיים הכלב נעלם אבל הגדר המשיכה להעלות שיחים מטפסים. וזה בסדר, פרטיות זה פאנן. הענפים לא שלו והשביל קולקטיבי, לפעמים יש ציפורים צפצפניות שתופסות בצמרות. והמזמרה הענקית יעודה לטרף גדול פי-מאה. אבל הוא השתעשע איתה. עליז ומשחק. ברגע שהוא אישי שלו. פרטי ומיוחד.</div>Wed, 26 Sep 2007 16:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (קאלו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39546&blogcode=7526533http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=39546&blog=7526533http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39546&blogcode=7354833<div align="right" dir="rtl">אוף. לכתוב. אני רוצה לכתוב. (בהתחלה כתבתי "צריכה לכתוב" ואז שיניתי מתוך הרגל שנרכש בילדות. כשאמרתי "אני צריכה בובת ברבי חדשה" היו מתקנים אותי והיו אומרים "את לא צריכה, את רוצה". ע"ע אחי הגדול :-). חודש אוגוסט עבר מהר. כבר חודשיים בערך שאני גרה לבדי בדירה. צדיק בערבים מאוחרים מגיע לישון ואני בבקרים מוקדמים קמה לעבודה. אני מסיימת את השירות בעוד שבועיים-שלוש. אני צריכה לסיים שתיי חונכויות שנמשכו לי לקיץ. אני צריכה לנסות ולכתוב כל-מיני מכתבי פרידה. כי גיליתי שזה מה שעושים כשעובדים במקומות כאלה, עם אנשים. בפרידה מהמועדונית, אומנם הכנתי צ'ופרים חמודים לילדים, גזרתימרייטינג שעשהספיישל סימפסון לקראת הסרט תמונות של בארט והומר, ליסה ומארג', והדבקתי על בריסטול פלוס כמה משפטים. היה לי מוזר ומטופשלעשות את זה, וחשבתי שממש התעלתי על עצמי. אבל אז באה המורה חיילת והפגיזה במגנטים עם צילומיהם האישיים של הקרציות הקטנות. וכל הצ'ופרים שלי הפכו לתפלים ביותר. אני חוזרת לירושלים. ומאוד נחושה לא ליפול לחוסר וודאות/עשייה. לכן החלטתי לעת-עתה להירשם לקורס תיאטרון בודד בתיאטרון החזותי בתלפיות. ולמצוא</div>Sat, 01 Sep 2007 14:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (קאלו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39546&blogcode=7354833http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=39546&blog=7354833http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39546&blogcode=7019745<div align="right" dir="rtl">הכנתי לעצמי קפה, אחד ה מגעילים. אני בכל-זאת לוגמת. כתבתי מקודם למישהו מכתב, וספרתי לו שכעס ושנאה כהתגלות חדשה מבחינתי טובים בהרבה משאר ההתמודדויות. עכשיו אני חושבת כמה שטויות השארתי במכתב ההוא. וזה אולי שלב של התדרדרות. או שלב שלפני ההתמוטטות. של משהו אחד או אחר. אני צריכה לזוז אוטוטו, ורק כשלחץ אופף אותי אני מתחילה להיזכר בדברים שרציתי לעשות. נראה כאילושהמנגנון שלי עובד בצורה טיפשית ביותר. צלצלה אליי עכשיו חניכה שלא ראיתי שלושה שבועות או יותר. אני כנראה לא מבינה שיש לי אחריות, והשבוע עדיין לא יצרתי קשר עם אף-אחד מהילדים. אבל שטויות, מחר אני אעשה טלפונים. נשאר לי חודש וקצת, זה כלום. זה כלום. ומה הלאה? אתמול פגשתי חברה. אנחנו שונות נורא. והיא יצאה מהצבא וכל הראש שלהמלא בפעילויות חדשות. במעברים עבודה ואנרגיה בלתי פוסקת. אני חושבת שהיא דכאה אותי עם כל האש הזאת שלה. לא הצלחתי לדקה להתחבר לזה. אני לא כותבת על הטיול מפני שאחי הגדול קורא כאן והוא היה שותף לכמה חוויות, וכמה חוויות קשורות אליו בצורה מסויימת, שהיא שלי. אישית מאוד. ואני לא חושבת שהוא צריך לקרוא על זה, לא בפורמט הזה, א</div>Sat, 21 Jul 2007 18:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (קאלו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39546&blogcode=7019745http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=39546&blog=7019745http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39546&blogcode=7005775<div align="right" dir="rtl">טוב, אז מכיוון שאין לי כוח לכתוב פוסט (לא מסוגלת!) אבל מרגישה שכדאי לפרסם משהו כי עבר זמן ונראה לי שיש אפילו פה ושם כמה שקוראים אצלי, אני פשוט אפרסם מכתב שכתבתי עכשיו לחברתי הטובה שכבר כמה חודשים טובים וארוכים מטיילת בהודו. מובן לי לחלוטין שקשה לך לכתוב את חוויותיך, באמת ובתמים אל"ף אני חושבת שאני נגיד, קצת, התאמנתי יותר ממךעל כתיבת חוויתית, ובי"ת יש משהו במילים שמגמד את התחושות, כמו שפעם היינו מטילות מומיםבמצלמה שמעתיקה מציאות שלא יכולה להמחיש את ההרגשה מאז קצת התרגלנו לטכנולוגיה וסגלנו שזאת אומנות בפני עצמה ויום יבוא והיומנים (היום הזה קרב מאוד)יתפשו פורמט אומנותי חזק מאוד מה אני מקשקשת (אגב, שמת לב איך הפנדורין הזה תפש לי את חוש ההגיון, אל"ף בי"ת וגימ"ל... ועדיין לא יצא הספר הרביעי הוא יהיה כאן כשתגיעי מאוורר עם ריח של מכונת הדפוס) את תחזרי ותספרי לי בטיפין טיפין על חוויות משמעותיות, בהתחלה זה יציף אותך ולא תוכלי לבטא כלום ואז לאט-לאט איזו סנונית תעלה לך באסוציאציה ותשתפיגם אותי חלמתי עליך לפני שבוע חלום מעורר מורא ועצבות חזרת לי משם ג'ינג'ית,זאת אומרת עשית ח</div>Thu, 19 Jul 2007 20:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (קאלו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39546&blogcode=7005775http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=39546&blog=7005775http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39546&blogcode=6820684<div align="right" dir="rtl">למה יש לי הרגשה שלא ארזתי משהו מאוד מאוד חשוב, תחושה מעצבנת. בטח שלא ארזתי את הג'ינס האהוב עליי, שהרי השארתי אותו מאחורי בקריות. היום טיילתי הרבה בי-ם, אחרי הרבה זמן שלא. ביום ובלילה. והתגעגעתי, למרות החום, אין זיעה, הסתובבתי כל היום בין חברים חנויות ואמא. היה כיף לנשום (בהמון כוח) את היובש לנחריים. בעלייה של אגריפס אמרתי לחום שהוא נפלא וששון. אבל ליד גן סאקר רבתי, אפילו אני התחלתי להזיעה בטוסיק וצנחתי אצל חברי. ואת הלילה השארתי למקומות האלו, שתמיד רואים פרצופים פחות משמחים, אבל מסתבר שביום חול הם צצים לא-הרבה, ואחרים פשוט עזבו לנכר. וכשנהיה ממש חשוך, והלכתי דרך גן העצמאות, והעצים נתנו משלהם, החזירו לחות ודירבנו ת'דשא, אמרתי שלום לתימהונים האלה ולדילרים וגם לזונות (זונים?), כי הם משלנו, חרדיםאחים בני-דודים, אבל לא תל-אביבים או קרייתים, פה בעיר הקודש הם! ואותם האנשים בבן סירא או בטריפוסטפלוס או משהו כזהבאפריקה שהרצל חשב עליו אבל חובבי ציון אמרו שלא כדאי כי לא ינהרו המונים. וזה לא הרבה, אבל חסר לי מהעיר. ועוד הרבה קצוות יש לי שם, מדובללים נורא, שחייבים לגעת בהם ביום מן הימים, לעש</div>Tue, 26 Jun 2007 02:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (קאלו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39546&blogcode=6820684http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=39546&blog=6820684http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39546&blogcode=6811864<div align="right" dir="rtl">לא יודעת מה נסגר איתי שומעת כריסטינה אגילרה באחת וחצי בלילה, עם לחלוחית בעיניים. עושה מניפולציה על עצמי. רק תני לי ברגש. היא דווקא בכלל לא רעה זאתי. יש לה קול מצוין וטוסיק חמוד לאללה והרבה גרוב, בחיי. אם כבר בא לכם לבכות, אז אפשר להשתמש בזה- http://www.youtube.com/watch?v=vSWTgLvxPYc&amp;mode=related&amp;search= אני חושבת שהפריזו עם כל הכותרות על השרב, אני לא הרגשתי משהו שונה במיוחד. והייתי רוב היום בחוץ. אפילו עם משא כבד על הגב. אם לא היו מפמפמים בנו על כל החמסין הזה כל היום של אתמול, לא היינו סובלים ממנו ככה. אוטרה וצ'ירם אודרינייט איסטרא בלגינה קיש קיש קאריה</div>Mon, 25 Jun 2007 01:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (קאלו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39546&blogcode=6811864http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=39546&blog=6811864http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39546&blogcode=6800580<div align="right" dir="rtl">לצייר משהו או לרקום אני יכולה קצת לכתוב איך להסביר את התחושה הזאת שיש בה מין הנוחיות בעצלות ונפילה לחלום נימנום פאסיבי אולי זאת המוסיקה שאני שומעת jon kennedy ולשיר קוראים all a dream אכלתי טוב צדיק הביא איתו בתיק מהצפון ציר דגים שאבא שלו תפס יום לפני בטיב טעם קנינו קצת פירות ים וחלב קוקוס ועשינו מרק וגם אורז שחור וסלט אצות אולי אני רק מעכלת. גם רבנו כי הבנתי שאני לא אוהבת אותו כמו שצריך וכעסתי עליו שהוא לא כמו שאני רוצה שיהיה מתחתי גבולות מחכה שהוא יסגור ת'חבילה ואין כלום ועכשיו עברתי ל the dining rooms. לקחנו בדיוידי את הסרט קונטרול סרט הונגרי מצוין אבל הדיסק לא עבד ואני אסיים עם barbara morgenstern, בדיסק the grass is always greener הזכרתיעכשיו קצתאהבה,אוכל, מוזיקה וקולנוע שבוע טוב </div>Sat, 23 Jun 2007 18:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (קאלו)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=39546&blogcode=6800580http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=39546&blog=6800580