http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=393244אני אוהבת את הכפות ידיים שלי, הן משרתות אותי היטב.heCopyright 2026 J.y. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=393244http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=393244&blogcode=7996784<div align="right" dir="rtl">חדשה. גם כואבת, אבל זה יעבור. כך נפרדו דרכינו - 8/6/07-11/11/07</div>Fri, 23 Nov 2007 12:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (J.y)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=393244&blogcode=7996784http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=393244&blog=7996784http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=393244&blogcode=7256514<div align="right" dir="rtl">איך הזמן רץ, איזו הרגשה דוחה זו. כמו שהוא רץ, כך גם כל הרגשות והמחשבות שלי רצות. עד לפני כמה דקות הייתי במקום אחר, אנשים אחרים. פתאום בת זוג. פתאום נעלמתי לאנשים. תמיד הייתי יושבת, מסתכלת מהצד על איך אחרים עסוקים כל כך, מתאכזבת מכך שאין להם זמן אליי, ואולי זו רק הייתי אני שנדמה שמחכה להם, במקום לקום ולהיות כמוהם. והנה, עכשיו אני הם, אני כפול מהם, כפול עסוקה, כפול לחוצה, כפול עמוסה רגשית. עמוסה נורא. לפעמים אני רוצה לקום ולומר מספיק. ומצד שני, העולם שלי יהיה ריק בידיעה שקמתי ועזבתי. נכנסתי לעולם שרציתי ולא רציתי להיות בו. השירים שאני שומעת השתנו, גם המוזיקה. אנשים חדשים נכנסו לי לחיים, ומשהו שם מרגיש מגעיל ביותר. אני מרגישה שאמרתי יותר מדי, אמרתי מה שלא צריך, אני לא מפוקחת, לא מפוקסת. אני רוצה לחזור אחורה למקום אחר. אבל לאן? אני בכלל לא יודעת איפה טוב לי, איפה היה לי טוב. אני מרגישה פתאום בן אדם אחר. אדם שאני לא אוהבת. ואיך כל זה מתמלא לתוכי, ומוציא משם רק בלבול. זה לא מאוחר מדי לקום ולהשתנות, נכון? לקום ולהתפקח, כן? אני צריכה לצאת מהעולם הזה? אבל רגע, עוד מעט אנשים חדשים יק</div>Mon, 20 Aug 2007 11:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (J.y)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=393244&blogcode=7256514http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=393244&blog=7256514http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=393244&blogcode=6891380<div align="right" dir="rtl">הלב שלי קטן מדי עכשיו, את מתעצבנת על דבר קטן, וכולי, בשכנוע אחרייך, שאין סיבה לאולטימטומים, לריב אינפנטילי, ולהרוס את הפגישה של מחר בגלל עניין פעוט ושטותי. וכולי, שכחתי לומר, בפחד. אם על דברים כאלו קטנים הלב הקטן שלי גועש, לא רק כי הם קטנים, אלא שככל שהם קטנים הם קורים יותר, ואת פוסעת לזיינת הנאמנה והעוזרת שלך, והיא כולה, ממלאת אותך מחדש, מוציאה אותך מהדברים הקטנים האלו, נכון? כי זה לא מספיק שאני אוציא אותך, גם היא צריכה. ואז תוכלי לשוט אליי, אפילו בלי סירה, מרוב שהיא מילאה אותך ברוגע. הלב שלי בוקע, דפיקות חזקות, אני מחפשת אחר השיר הכי עצוב עכשיו בפלייליסט, ולא מוצאת, אני רוצה אותו עצוב מכולם, כדי שילחץ יחד עם הלחץ שיש לי בחזה עכשיו, כדי שהדמעות יתנפחו ויבקעו מהעיניים שלי. ואז אני אעצור את עצמי מלהוריד דמעות, כי זו חולשה בשבילי. אם אכין את עצמי לרגע בו יקרה ביניכן משהו, לא אוכל להיות אני לגמרי איתך, וזה לא מה שאני רוצה. וכשאני מדברת איתך, כולך מנסה למלא אותי בסמכות שלך, ואולי לדקה או שתיים, אני מפסיקה לחשוב, ונרגעת, ובכל פעם כשאנחנו מתווכחות או רבות, לבי מתמלא דפיקות, והראש במחשבות</div>Thu, 05 Jul 2007 00:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (J.y)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=393244&blogcode=6891380http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=393244&blog=6891380http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=393244&blogcode=6676189<div align="right" dir="rtl">אני אתן לך לדעת, שכל מה שאת רוצה, נמצא כאן בחדר, וכל מה שאת צריכה, יושב כאן איתך. אני מבטיחה. הלב שלי מחכה למחר.</div>Thu, 07 Jun 2007 14:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (J.y)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=393244&blogcode=6676189http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=393244&blog=6676189http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=393244&blogcode=6597636<div align="right" dir="rtl">כמה טוב לי איתך. כמה טוב לדעת, שאיתי זה אחרת. שבחורות כוסיות נכנסות לך לחנות, אבל את חושבת עליי, וכל מה שתעשי זה את העבודה שלך. שהציטוטים מהספרים, כבר לא מוקדשים כדי לכבוש איזו בחורה בחנות. שאם הייתי קמה ויוצאת עם מישהי, היית עצבנית, היית מקנאה, היית את האמיתית. שיש לך סבלנות ללב שלי, וכבוד לגוף שלי, והומור ציני אהוב. שעכשיו אני מדמיינת אותך יושבת לך על הכיסא, חולמת בהקיץ. כמעט כמוני. שאפילו שרפתי את המטבח היום בטעות, ונלחצתי ובכיתי, והתקשרתי אלייך ולא ענית, אבל דבר אחד ידעתי שכאשר היית עונה, היית כועסת עליי ורק שואלת לשלומי, הרי אמרת לי היום להיזהר בטעויות שעולות בחיי אדם. שגם אם עבר עליי יום קשה אך טוב, את עדיין שם במחשבות. כשהפחד נלקח ממני, מבלי שאשתלט עליו, אז אני מחייכת. היום גיליתי עוד פחד שלי. כמו בכל יום, אני מפחדת לאהוב אותך כלפי חוץ, בינתיים בפנים חמים לאהוב אותך. כשאהיה אדם אחר, לא יהיה פחד, ואל תפספסי לראות את החיוך שלי. תשברי ממני עוד חלק של פחד, כמו שרק את יודעת לעשות. "כל יום אנחנו מגלים באהובה איזה קסם חדש, איזו חמדת חושים שעדיין לא הכרנו." -אלכסנ</div>Sun, 27 May 2007 18:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (J.y)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=393244&blogcode=6597636http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=393244&blog=6597636http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=393244&blogcode=6583757<div align="right" dir="rtl">מכירים אותי? אני דופקת דברים בשנייה! זה כי אני בעייתית. מתוסבכת, לא נראה לי שתוכלו לעמוד לידי הרבה. וזה בסדר, אפילו בסדר גמור. בשביל זה לא צריך להיכנס לי באמצע בחיים, למרות שאתם יכולים להיות אחד הדברים הטובים שקורים לי ברגעים אלו. בשביל זה יש לי את עצמי, כדי להזכיר לי, כמה אני טיפשה, כמה אני רוצה אותה, כמה הביטחון שלי לא חזק דיו, כמה טוב ורע לי בו זמנית להיות עם עצמי. הלוואי והיית באה אליי בזמן אחר. אלוהים, כמה שאת יפה, ועוד יותר יפה מבפנים.</div>Fri, 25 May 2007 20:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (J.y)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=393244&blogcode=6583757http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=393244&blog=6583757http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=393244&blogcode=6529895<div align="right" dir="rtl"> איך שומרים על שפיות? </div>Fri, 18 May 2007 20:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (J.y)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=393244&blogcode=6529895http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=393244&blog=6529895http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=393244&blogcode=6526689<div align="right" dir="rtl">לפעמים הסביבה מבלבלת אותי. לפעמים אני מסתכלת במראה, ורואה אדם אחר, אחד שאולי הוא לא אני, או אני שלא מבינה באיזהגוף אני נמצאת. יותר מדי שיגעון נכנס בי לאחרונה, אבל זה קורה בלילות,או כשאף אחד לא יכול לראות אותי. אני נהרסת, אני עצבנית, אני לא יודעת מה אני רוצהמעצמי ומאחרים.נותנת לזה להתפוצץ בתוכי. אני לא יודעת את מי אני רוצה לידי, ויותר מהכל לפעמים בטוחה בזה שאני לא רוצה להיות כאן יותר. אני לא מוצאת את עצמי, גם אם אני נכנסת לתוך הפאזל של החברה, אני בכלל לא מחוברת לעצמי. אני לא יודעתאם למה שנהפכתי, אני צריכה להמשיך. לפעמים אני שוב מביטה, באותה המראה, וחושבת שיותר טוב עכשיו ממקודם, שכמה שהזמן הזה איטי, ומחולל שינויים בחיים שלי רק אחרי המון זמן, כדאי שאחכה ל'עונג הבא'. זמן שאני לא יודעת כמה אני אתפקד איתו, ובלעדיו, אני פשוט אסיים את זה. אסיים את עצמי, ואת הערך השולי שלי כאן. והשגרה הזו, שעוטפת אותי, ואני רק רוצה לקרוע אותה, וללכת מכאן לשם, לנסוע קילומטרים, לגור במקום אחר אפילו המקום הזר ביותר. אני רק צריכה להרים את עצמי. אני צריכה עוד אדם לידי. או אולי אפילו אותךָ.</div>Fri, 18 May 2007 14:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (J.y)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=393244&blogcode=6526689http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=393244&blog=6526689http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=393244&blogcode=6469067<div align="right" dir="rtl">הזמן עובר לי מהר מדי בין הרגליים, מתחת לאף מעל לראש ומסביב לגוף. אני נעשית כושלת, או לפחות לא מצליחה לקיים את המטרות שהצבתי לעצמי. השבוע הזה פחות טוב חוץ מיום אחד. הלימודים כמעט ובועטים אותי החוצה, הספורט לא היה קבוע, אני לא רואה חברים, אמא חוזרת כמעט כל יום ב6-7 ואבא כבר לא כאן. האדם היחיד שיש לי זה אותי. ומצדי, הכל כבר נדפק, אם יש עוד משהו שרוצה ללכת לעזאזל מוזמן כבר עכשיו לבוא. וכשהשקט שלי כבר סוגר עליי, ואני נמצאת על הספה, הכל נראה בודד. כל תחושת הלבד מתאספת וכולאת אותי בתוכה. ואז את מצליחה עם מפתח, לפתוח את המחשבות שלי, שיתרכזו רק בך, הבנתי שכשבודד לי אז אני נזכרת בך. אז אני רוצה אותך לידי, אפילו שתהיי דקה ותלכי, ולפעמים אני לא רוצה אותך שנייה אחת כאן. תהיי איתי עכשיו, ולא אגלה לאף אחד שהיית איתי, רק תבואי, ולא אומר את שמך. אני נזכרת בימים, או בשבועות וגם בחודשים היפים שלנו. שאיתך שכחתי להראות לעולם שאני סטרייטית, שלא יכולנו להפסיק לגעת בשניה, לא ידענו לשחרר. ננעלנו בתוך קופסה משלנו. אני רוצה את אותו חופש, את החופש שנתת לי מבלי להתכוון, שהייתי צריכה רק אותך איתי, וכשהיית מ</div>Thu, 10 May 2007 20:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (J.y)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=393244&blogcode=6469067http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=393244&blog=6469067http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=393244&blogcode=6438227<div align="right" dir="rtl">אולי השיחה הזאת עלייך באמת גרמה לי להרגיש געגוע? נקווה שגם זה יעבור. כי פעם שישית איתך זה מבוטל, יש לי אגו. גם אם אני כל כך ארצה אותך, אפילו אם אראה שטעיתי, שנכון שעל הבלבול שלך אני משלמת ברגש, ואתוודה שוב לכך שאת כזו יפה ושבפנים נשארת ה-'את' שלי. יש לי אגו, ולהזכיר לך, שאני בן אדם עם רגשות שהבינו איך ניסית לשבור אותי ובמקום כל זה המשכתי הלאה.</div>Sun, 06 May 2007 18:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (J.y)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=393244&blogcode=6438227http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=393244&blog=6438227