http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392536אצלי הכל בסדר.heCopyright 2026 עוזבת.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392536http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392536&blogcode=7867506<div align="right" dir="rtl"> אני רוצה לעמוד מול כולם ולצרוח כמה אני אוהבת אותך. לעמוד מולך חשופה , שתראה את כל הפצעים. להסיר מעליי את כל המסכות וההגנות, שתראה כמה היה רקוב עד שבאת. אהבתי לעולם לא תגווע אהובי. מעתה ועד עולם, אהיה שלך לנצח. אל תיסוג אחור, ממגע של יד מחוספסת. השלם עם העובדות המוצגות בפנייך, למרות שזה כואב. אל תפחד מדמעת דם הזולגת במורד הלחי, נגב אותה עם כף ידך. עצור אותי ממוות. אוהב אותך לנצח אהובי, אתלה את עצמי למולך, שתראה את הסיוטים. אחוז אותי בשתי ידייך אהובי, אל תשמוט אותי מידייך, אוהב אותך לנצח. תחיה כאילו מעולם, לא נגעה בך אחרת, כאילו יעודך, הוא לגאול אותי מיסורי. כסה את גופי בסדין משי לבן, שילטף את גופי ויעביר את הכאב ממני והלאה. אחוז בכף ידי, כאילו כף ידי נועדה שיאחזו בה. כאילו מעולם לא אחזת בכף יד שלאישה. אוהב אותך לנצח אהובי. אוהב אותך לנצח. אוהב. אני כל כך אוהבת. כל כך. </div>Thu, 08 Nov 2007 14:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (עוזבת.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392536&blogcode=7867506http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=392536&blog=7867506http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392536&blogcode=7765247<div align="right" dir="rtl">אני לא יכולה לצרוח. אני לא יכולה לברוח. אני לא יכולה ללמוד. אני לא יכולה לצחוק. אני לא יכולה לבכות. אני לא יכולה לרעוד. אני לא יכולה לשמוח. אני לא יכולה להיבהל. אני לא יכולה לראות. אני לא יכולה לחיות. אני לא יכולה להריח. אני לא יכולה להנות. אני לא יכולה כלום. אבל אני יכולה לשמוע. אז די. * תחיי במקום לצרוח. תהיי שלי, במקום לברוח. ותחזרי - כי הכל נהיה אחרת. ואני מתה פה בילעדייך. אני מתגעגעת. </div>Fri, 26 Oct 2007 18:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (עוזבת.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392536&blogcode=7765247http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=392536&blog=7765247http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392536&blogcode=7417527<div align="right" dir="rtl"> מפה אפשר רק לעלות.</div>Mon, 10 Sep 2007 22:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (עוזבת.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392536&blogcode=7417527http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=392536&blog=7417527http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392536&blogcode=7238435<div align="right" dir="rtl"> כבר הרבה זמן אני חושבת שאני לא בסדר. משווה את עצמי לאחרים. * "אני עוד אמצא את האחד שמשתיקותיו אוכל לחבר ספר שלם." אני מבטיחה לעצמי בקול רועד. ברור שאני אמצא. אני נשכבת על הדשא הרטוב עדיין מהגשם שירד לפני שעה קלה. עיניי נעצמות ואני מנסה למצוא איזה שקט פנימי שנעלם לי. אני יודעת כבר הרבה זמן שאני סומכת על יותר מידי אנשים, ועם הזמן הם הולכים ונעלמים ואני שוב מענישה את עצמי על שבטחתי בהם וסיפ</div>Sat, 18 Aug 2007 02:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (עוזבת.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392536&blogcode=7238435http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=392536&blog=7238435http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392536&blogcode=6659761<div align="right" dir="rtl">טיפשה. טיפשה. טיפשה. הכל חזר. הכל. הכל כל כך דפוק. הכל. הכל נראה שונה. הכל. הכל חזר. הכל. אוחחחחחח.</div>Mon, 04 Jun 2007 22:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (עוזבת.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392536&blogcode=6659761http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=392536&blog=6659761http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392536&blogcode=6533659<div align="right" dir="rtl">נמאס לי לשקוע בזיכרונות. נמאס לי. תצילו אותי.</div>Sat, 19 May 2007 13:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (עוזבת.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392536&blogcode=6533659http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=392536&blog=6533659http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392536&blogcode=6508640<div align="right" dir="rtl">היא מתיישבת על הנדנדה בגן השעשועים. מורידה נעל אחת, ונעל שנייה, אחרי טקס הסרת הנעליים היא פונה לטפל בגרביים שעדיין על רגלייה. היא מתנדנתבחזקה על הנדנדה. עולה ויורדת. יורדת ועולה. הרוח מנשבת על פנייה ופורעת את שיערה,ומשווה למראה הבוגר והאצילי של הילדה שבב של שובבות. מידי פעם היא מושיטה את ידה ומנסה לתפוס את השמש, כשהיא מרגישה שהיא מצליחה היא מעלה על פנייה את החיוך ששמור רק למקרים מיוחדים. לפעמים היא שולחת לחלל האוויר צרחת עונג, מהסוג שרק כאלה שלא חוו מעולם כאב אמיתייכולים לצעוק. כשהיא מרגישה שמיצתה, היא מושיטה את רגלה החשופה ונוגעת באספלט החם. כשהיא חשה על כף רגלה הקטנה את החום והכאב היא מכווצת את אפה , אך רגלה נשארת על האספלט. אחרי שהיא מרגישה שהחום והכאב דווקא נעימים לרגלה היא מורידה את כף רגלה השנייה. כעת, היא כבר הולכת. לאט לאט. צעד צעד. היא מרימה את מבטה גבוה לשמיים, מתבוננת על השמש שעד לפני שנייה הייתה, כמעט, בידייה. היא מתיישבת על האספלט וקוברת את פרצופה בתוך ידייה,יוצרת לעצמה חושך מזויף. דמעה אחת, ועוד אחת נושרות מעינייה ונספגות באספלט. היא יודעת שהיא אשמה. והיא יו</div>Tue, 15 May 2007 20:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (עוזבת.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392536&blogcode=6508640http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=392536&blog=6508640http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392536&blogcode=6449857<div align="right" dir="rtl"> זה להסתכל עלייך מחייך , ולדעת שנכשלתי. תמות. אידיוט אחד. זה מגיע לך.</div>Tue, 08 May 2007 07:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (עוזבת.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392536&blogcode=6449857http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=392536&blog=6449857http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392536&blogcode=6414290<div align="right" dir="rtl"> כמה זמן רציתי לעמוד מולך ולהתמודד. ובדימיוני היה לי מאוד קל לרמוס אותך ולהשפיל אותך לעיניי כולם. אך בין הדימיון למציאות יש קו עבה שמצוייר בגסות , שאותו לא הצלחתי עדיין לעבור. האם דף ועיפרון ישמשו לי אמצעי להתגוננות מפנייך? וודאי שלא. אז למה אני כותבת את המכתב הזה בכלל? לפרוק.. כן, לפרוק. בעצם לא. בעצם - אולי. אולי כדי לנסות להעביר לך קצת מהתחושות שאופפות אותי. לתארבכתב את מה שלא הצלחתי להעביר למילים. אמור לי, האם חשבת פעם להוריד את עצמך מהפסגה שעלייה אתה עומד ולראות מה קורה מתחתייך? לראות את כל מי שאתה רומס, רק בישביל להגיע לפסגה. לראות איך אתה מכניס את כל עולמך למעגל שקרים שרק הולך וגדל. ואני מנסה לצאת ממנו, בחיי. אך ידיי קשורות אלייך בחוטים שלא ניתנים לשחרור. מתחתיי שלולית דם , ועיניי מלאות דמעות. האם אוכל להשתחרר מאחיזתך אי פעם? האם תוכל להבין מה זה ללכת ולהרגיש את המבטים מפלחים את גופי וחודרים לתוך עצמותיי? האם תוכל להבין מה זה ללכת ולגלות שהכל נגזל לך? האם תוכל להבין מה זה.. להיות אני? אל דאגה, אני לא מצפה ממך להבין. כמובן שלא. ואני בטוחה שקשה להיות אתה. </div>Thu, 03 May 2007 15:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (עוזבת.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392536&blogcode=6414290http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=392536&blog=6414290http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392536&blogcode=6372583<div align="right" dir="rtl"> 5 שנים, וכל עלה נושר מזכיר אותך. 5 שנים, וכל פרח משקף דמותך. 5 שנים, והים עשויי דמעות. 5 שנים, והחיוך נשבר. 5 שנים, ולא גדלת. 5 שנים,והתמונה עוד מחייכת. 5 שנים,והדמעות יורדות ללא שליטה. 5 שנים, וכל ביקורמעלה געגועים. 5 שנים, וכל אדם שעובר ברחוב דומה לך. 5 שנים, וקולך נשמע מכל פינה בבית. 5 שנים, והלב מרוסק לרסיסים. 5 שנים, מאז שחרב עלינו עולמנו. 5 שנים, והזיכרונות חרוטים בלב. 5 שנים, ושמך חרוט על העור. 5 שנים , ואף אחד לא שכח. 5 שנים, ואף אחד לא התגבר. 5 שנים, והנפש לא התאוששה. 5 שנים, ואתה איננו. עופר רון, המלאך שלנו שנקטף בטרם עת. עופר-מתגעגעים, זוכרים, ואוהבים לנצח. והמבט הזה, ילווה אותנו למשך כל ימי חיינו. כי אחרי הכל, צריך להמשיך הלאה, לא? </div>Fri, 27 Apr 2007 21:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (עוזבת.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392536&blogcode=6372583http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=392536&blog=6372583