http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392035אנו בני האדם, אלו אשר נבראו בצלם הבורא חיים בעולם אשר נוצר עבורנו, בטוחים בשילטוננו בו, ועושים בו כרצוננו. אולם רק מעטים מאיתנו מעלים על דעתם את אפשרות קיומם של עולמות אחרים, קדומים יותר, אפלים יותר, עולמות אשר גם בהם חיים בני אדם אולם לא שולטיםheCopyright 2026 אדון העולמות. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392035http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392035&blogcode=8749718<div align="right" dir="rtl">הבלוג ממש ממש על סף עדכון, הסיפור הבא הינו כבר בתהליך של כתיבה ואני מקווה שלא תתאכזבו</div>Mon, 03 Mar 2008 23:48:00 +0200site_maker@walla.com (אדון העולמות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392035&blogcode=8749718http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=392035&blog=8749718http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392035&blogcode=7138179<div align="right" dir="rtl">לצערי הרב אני לא מעדכן בינתיים את הבלוג מפני שאני עוסק בשני פרוייקטים אחרים של כתיבה. ספר פנטזיה עתידני ארוך שאני מתכוון להוציאו לאור בעזרת השם, וכתיבת פאנפיק. אל תדאגו, בעתיד אחזור גם לפרוייקט זה... שלכם, אדון העולמות</div>Sun, 05 Aug 2007 20:31:00 +0200site_maker@walla.com (אדון העולמות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392035&blogcode=7138179http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=392035&blog=7138179http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392035&blogcode=6177526<div align="right" dir="rtl">"בימים עתיקים וקדומים מזכרונם של מרבית יושבי הארץ, החריבו האלים את ארצות הענקים והגלו את עמיהם ועושי דברם לקצוות העולם. זמן קצר לאחר מכן מילאו ילדי דנו את הארץ. הם הקימו ממלכות אדירות, ערים רמות והיכלות מפוארים מכל מה שזכרה הארץ. אולם בימים שלאחר מלחמות השדים, כאשר מילאו בני האדם הארץ, לא נשאר כמעט זכר לאר ההוא מלבד אי אלו מצבות וחורבות דוממות. ילדי דנו עצמם, או כמו שהם ידועים בשת האדם פיות לא עזבו את הארץ ובימנו הם שוכנים בעמקים נסתרים, שם הם חיים בניתוק מוחלט מהעולם החיצון בתוך צריחים אדירים אשר במעשה כשפים צמחו מתוך הסלעים. מספרים שזה אשר יעמוד בראש אחד הצריחים יראה לנגד עיניו את 'גג העולם', משכן האלים..." קורות השנים מעת תאריון איש וירגלנד, כרך תשיעי בית שמונה עשרה. <SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 14pt; COLOR: bl</div>Sun, 01 Apr 2007 22:42:00 +0200site_maker@walla.com (אדון העולמות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392035&blogcode=6177526http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=392035&blog=6177526http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392035&blogcode=6092425<div align="right" dir="rtl">"נאמר שאלו אשר נכנסו בשעריהצריח ההוא לא עזבוהו לעולם. גם אם גופם יצא, נפשם מתה במקום הארור הזה. יש האומרים כי אלו אשר לא היו מסוגלים לשאת בעול השבי והעבדות הועלו קורבנות לאל סמאל אשר שכן במעמקי הרי סארון-דום, אחרים אומרים שהכל היה פשוט יותר: הפומארי הם קניבלים..." קורות השנים מעת תאריון איש וירגלנד, כרך תשיעי בית ארבע-עשרה. זו הייתה שעת בוקר מוקדמת, שעה של טרם שחר כאשר הוער לפתע דניאל משנתו. במשך רגעים מספר הוא הביט סביבו, מאמץ את עיניו בניסיון לראות, אולם ללא תועלת, החשיכה בתוך הקרון הייתה כמעט מוחלטת ודניאל לא הצליח להבחין בדבר מלבד בצללים אשר היו גברים ונשים רבים שנראו חשוכים מהלילה עצמו על רקע אור הירח אשר חדר פנימה דרך החרח הדק שבתיקרת הקרון. "תתעורר", לחש קול חלוש של ישיש באוזנו השמאלית, "הקרון עצר ובחוץ נשמעים קולות מאומה, מדומני שהגענו, ואבוי לך אם ימצאוך השומרים ישן". "הגענו לאן?", שאל דניאל בעודו מנסה למחוק את קורי השינה מעיניו. "נלקחנו צפונה כל העת הזאת", השיב לו הישיש, "אני חושש שחצינו את עמק זארון והגענו לרכס הרי סארון-דום", דניאל יכול היה ממש להרגיש את הפחד ב</div>Sat, 24 Mar 2007 17:20:00 +0200site_maker@walla.com (אדון העולמות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392035&blogcode=6092425http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=392035&blog=6092425http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392035&blogcode=5943616<div align="right" dir="rtl"> המלח איבד את תחושת הזמן. המרחב איבד ממשמעותו הרבה לפני כן. ואכן, איזו משמעות כבר יכולה היתה להיות למושגים כאשר כל העולם היה סירת משוטים קטנה, אוקינוס אינסופי של מים שחורים, ואפילה קרה וריקנית המכסה הכל? לא היו שם שמש, ירח או כוכבים, כוחם של אלים או אדונים כלשהם לא הורגש כלל, והדברים היחדים אשר נתנו משמעות קיומית בתוך המקום ההוא היו הרוח הכבירה המנשבת ללא הרף, והגלים הגבוהים אשר תלתלו את הסירה, איתני טבע עתיקים כמו היקום עצמו אשר רק הבורא יכול למשול בהם. כך זה היה, לשוט בים האפל, גוף המים האינסופי המפריד בין אינסוף העולמות. לא הייתה דרך לנווט בתוך הים האפל, מפות, מצפנים ומעשי כשפים היו חסרי תועלת שם, והמרחב הקיומי לא השתנה כלל מאז חצה את המלח את גבול עולמו בתוך הסירה הקטנה, אולם הוא לאאמר נואש ואף לא הייתה לו כוונה לעשות זאת. המלח ידע היטב שלא מחמת המקרה הוא מצא את עצמו מנווט את סירתו הקטנה אל תוך הים האפל, הוא ידע שלא לשם נשלחים בני מינו. לא, לבורא הייתה תוכנית אחרת בשבילו, והמלח סמך על הבורא שיביאו לנמל אשר יעד לו. "לא הובאתי הנה על מנת לתהות לנצח במים הללו", אמר לעצמו המלח וה</div>Thu, 01 Mar 2007 22:45:00 +0200site_maker@walla.com (אדון העולמות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=392035&blogcode=5943616http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=392035&blog=5943616