http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=391235Dear Diary...heCopyright 2026 סופרת. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=391235http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=391235&blogcode=9606921<div align="right" dir="rtl">הוספתי עוד כפתורים של דניאל הסקסי. *-,* (ברשימות תחת הלב המצויר הזה, שיש שם בנוסף כפתורים גם של יון תומרקין הכוסון ובובספוג המאמי ^^) א. קרדיט ותודה ענקית לבלוג הזה ב. תהנו! D: (ומאיה, זה שאת לא תהני לא אומר שאחרים לא ייהנו... -.-) פאק, כזה סקסי... אני נשבעת שהדבר הראשון שהיה קורה לי אם הייתי רואה אותו זה להתאהב בו, אם אני לא מאוהבת בו כבר עכשיו... &gt;&lt;"</div>Sat, 19 Jul 2008 21:44:00 +0200galiguly@walla.com (סופרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=391235&blogcode=9606921http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=391235&blog=9606921http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=391235&blogcode=9516420<div align="right" dir="rtl">http://9types.co.il/web_articles_list.php?category_id=181 רוב הסיכויים שלא תשבו ותקראו את זה (אלא תחפשו איזה טיפוס אתם), אבל לפחות אני רוצה להעתיק משם קטע שאולי כן תקראו על הטיפוס שלי- איך להסתדר איתי: כשאתה מבקש ממני לעשות משהו שים לב לאופן בו אתה עושה את זה, אני לא אוהב שלוחצים עליי או מלחיצים אותי. אני אוהב להקשיב ולתמוך באנשים, אך אל תנצל את זה. תן לי זמן לסיים דברים או להגיע להחלטה. אתה יכול לנדנד לי אבל בעדינות ובלי ביקורת. שאל אותי שאלות כדי לעזור לי להבהיר לעצמי מה אני באמת רוצה/חושב/מרגיש. אני אוהב דיונים מעניינים אך לא ע</div>Sun, 06 Jul 2008 00:44:00 +0200galiguly@walla.com (סופרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=391235&blogcode=9516420http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=391235&blog=9516420http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=391235&blogcode=9484218<div align="right" dir="rtl">טוב, הבלוג למעשה נפתח באמת בפבואר, אבל מחקתי את כל הפוסטים הראשונים כי הם היו סתם על מה שהיה לי בשבוע ולא פריקות וכל אלה, אז מחקתי ורק לפני שנה התחלתי לכתוב פוסטים נורמאליים עם פריקות. חשבתי שאולי אחגוג את זה, אבל בשביל מה? במילא אני כבר לא כותבת פה יותר מפחד שאנשים שאני כותבת עליהם ייראו את זה, וגם כי אין לי זמן (למרות שעכשיו אחרי שהתחיל סופסוף החופש -כאילו אנחנו יסודיאו ששבתנו שמגיע לנו לגמור רק ב-30 &gt;&lt; - יש לי מלא זמן)או כוח או רצון ועוד מלא... אז אני שוקלת לסגור את הבלוג, אלא אם בחופש אני אעדכן נורמאלי ולא רק פעם בשבועיים. -.- אז נראה כבר, פשוט סתם רציתי לנצל את התאריך בשביל עידכון...</div>Tue, 01 Jul 2008 13:08:00 +0200galiguly@walla.com (סופרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=391235&blogcode=9484218http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=391235&blog=9484218http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=391235&blogcode=9279210<div align="right" dir="rtl">לפעמים בא לי... לא, יודעת, פשוט... לצרוח. להקיא את כל הכאב החוצה; לאסתם צרחה, אלא ברמה כזאת שתזעזע את כל העולם. שמרוב שהיא גבוהה ועצומה יקרעו לי מיתרי הקול. ואז, כשאהיה אילמת, אולי לא ישמעו אותי נאנקת מכאב. ממה? אין לי מושג. פתאום יש לי תחושה כזאתי. והגוש בגרון עוד יחזור... באמצע הלילה, כשכולם ישנים... אוף, כבר נמאס לי מזה. למה אני לא יכולה פשוט לבכות ולפרוק את הכל החוצה, וכן יכולה לבכות רק מסיבות שטותיות? דאמט, נמאס לי מהכל. אינלי מושג אפילו ממה. אין לי סבלנות לאף אחד; אני רוצה שכולם יכעסו עליי וישאירו אותי לבד, אבל אני יודעת שבודדה לא אחזיק מעמד... מה יש לי? זו תחושה נומאלית לגיל ההתבגרות? כוסאמק. אין לי למי לפרוק את כל זה, לשפוך את הכל- כי אני לא בוטחת באף אחד פתאום. אולי הייתי רוצה חברה נודניקית כמו מהסיפורים, שאחרי שקורה משהו מספים לה בלי למצמץ. ואולי לא. מה יש לי?! גאד דאמט. כוסאמק. קיבינימט. לעזאזל. וכל שאר הקללות שיש.... בא לי... לא יודעת כבר. הכל מצד אחד כן, ומצד שני לא. די, שהמחשבות האלו יפסקו לי כבר! מרוב כל זה אולי אהיה בסוף אנורקסית, מה שאני פוח</div>Fri, 30 May 2008 19:18:00 +0200galiguly@walla.com (סופרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=391235&blogcode=9279210http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=391235&blog=9279210http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=391235&blogcode=9090218<div align="right" dir="rtl">אז... שנתחיל מפסח? יאללה. D: בליל הסדר היה כרגיל מלא צחוקים, והדבר היחיד שהיה חדש הוא שהתארחו איזשהו איש ואמא שלו שאינלי מושג מה הקשר שלהם אלינו, ועשינו אותו אצל אמא של בעל של דודה שלי כי המשפחה שלו עוברת דירה למחרת, שהייתה לה חתולה ממש חמודה שמשום מה תוקפנית לכולם.(שאם לא סיפרתי עליה, אז אזכיר: כשההורים של בנות דודות שלי טסו לחו"ל הן באו אלינו, והביאו איתן גורת חתולים אפורה ומסכנה, שהיא בסה"כ הייתה אז בת 3 ימים שאמה נדרסה ובה ילדים אכזריים התעללו, אז הן החליטו לאמץ אותה ועד שיחזרו הביתה גידלנו אותה אצלנו בתוך קופסת קרטון. היא הייתה אז כזה יצור זעיר וחמוד, ובגלל שעד גיל 10 ימיםהם עיוורים, תמיד כשניסיתי להחזיר אותה ממני חזרה לקופסא היא לא הפסיקה לילל מרוב שפחדה, המסכנה... כשחזרו הדודים הם לא הסכימו לגדל אותה, אז נתנו לאמא של הדוד שלי -שאין לי אליו קשר דם ועשינו אצל אמא שלי את ליל הסדר- ומאז היא אצלה.) ביום ראשון הייתי בבית, ואנילא חושבת שעשיתי משהו מיוחד. ביום שניהייתי במפגש של הפורום שלי בישפרו בסטימצקי, ביחד עם מאיה, למרות שהיא לא כתבה לפי מה שאני זוכרת יותר מ-20 הודעות במשך כל הז</div>Mon, 28 Apr 2008 20:20:00 +0200galiguly@walla.com (סופרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=391235&blogcode=9090218http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=391235&blog=9090218http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=391235&blogcode=9034735<div align="right" dir="rtl">אני נוסעת לסבתא שלי שבכנרת ואתם ל-א! XP המחשב אצלה בן 4000 שנה ועדיין מחובר לקו טלפון, ככה שלא אצליח לעדכן משם, אלא אם אהיה באינטרנט מהמלון של דודה שלי... אבל כשאחזור אני אספר חוויות מהמפגש (שמחר!!!) ומסבתא שלי, שאנחנו נוסעים אלייה מיד אחרי זה. בנתיים תהנו מהקליפ המדהים בעולם שמצאתי ביוטוב- גם בגלל השיר, גם בגלל דניאל רדקליף, וגם בגלל שזה הארי פוטר. &gt;&lt; תהנו! ^^ http://www.youtube.com/v/ul1X_A_iWtE&amp;hl=en"&gt;" type="application/x-shockwave-flash" wmode="transparent" width="425" height="355"&gt;</div>Sun, 20 Apr 2008 13:15:00 +0200galiguly@walla.com (סופרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=391235&blogcode=9034735http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=391235&blog=9034735http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=391235&blogcode=9018871<div align="right" dir="rtl">וואו. מי היה מאמין שאי פעם אודה בזה. בלימודים אני כל הזמן בלחץ. לא יודעת- אפילו כשאין מבחנים ואין כ"כ עומס אני לא יכולה שלא להשתעמם, כי יש לי הרבה מה להשלים במחשב. זה תמיד היה ככה- או שאני עם הראש בלימודים ומה שצריך להכין, או משתדלת לעבור על הכל מבלי לפספס שום דבר- ולרוב הזמן הזהלא מספיק לי. גם בשבתות, כשאין מה לעשות במחשב ואין לי מה לקרוא- בגלל העובדה שיש מחר לימודים אני לא רגועה. בגלל זה חיכיתי כ"כ לחופש הזה. סופסוף זמן להירגע, ולהנות. ועוד יש הרבה זמן, ככה שאני לא מרגישה כאילו היום שבת כמו בפורים כשהחופש קצר. ואז, פתאום- זה קרה. בפורום שלי אין אף אחד. אין לי מה לקרוא (או שאני לא יכולה לקרוא כי זה חושך, והרופא עינייםאסר לי לא לקרוא באור שמש גאד דאמט). אין לי מה לכתוב. אין עם מי לדבר במסן/אייסי. אין משהו בטלוויזיה. אין על מה לדבר או משהו לעשות עם אמא שלי. ואז אני הולכת למיטה, ובוהה בתקרה. 'אוף, איזה שיעמום.' ואז אני בהלם. האם באמת ובתמים חשבתי ככה? אשכרה משעמם לי סופסוף?! ואז- אין שמחה כמוני. מה טוב במשעמם? תאמינו לי, זה יותר טוב מלחץ מעצבן או מיתר דברים לעשות. </div>Thu, 17 Apr 2008 22:29:00 +0200galiguly@walla.com (סופרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=391235&blogcode=9018871http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=391235&blog=9018871http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=391235&blogcode=8805449<div align="right" dir="rtl">היא לא תוותר. היא לא תוותר. שום דבר לא יעצור אותה. החבלים שהיו קשורים סביב ידייה חתכו את בשרה; אך רק נצבעו באדום מבריק מדם טרי, והיא המשיכה לעלות. היא לא תוותר. היא לא תוותר. אפילו אם הדרך עוד ארוכה. מטפס ענק התקשה ונשרך יותר ויותר בכל שנייה סביב צווארה; מעורפלת מעט- אכלה אותו והתעלמה מהטעם המר כגורלה. היא לא תוותר. היא לא תוותר. גם אם זה יעלה בחייה. עלוקות היו על רגלייה, ומצצו את דמה- מתענגים על שברירות נשמתה; היא גירדה אותם בעצבנות מרגלייה בכל שלב חדש, ועוד טיפסה. היא לא תוותר. היא לא תוותר. כמה שזה יהיה קשה. רוחות חברייה עטפו אותה, וניסו בכל כוחם לטשטש קצת את דרכה בעוד הם צווחים בטונים גבוהים; לא היה לה אלא להתעלם מהם. לבסוף, הצליחה להגיע למעלה. אחרי כל הלבנים ואורך הבאר שעברה- הצליחה לבסוף לצאת. היא עמדה ברגליים יחפות וקפואותעל הבטון, שהשווה לבאר מראה כאילוזה קבורה באדמה, כיוון שהתחיל מקו האדמה. הרוח שרקה בחוזקה באוזנייה, וקור עז התפשט בה; גשם התחיל צולף בה בחוזקה, מעודד אותה להפסיק, לוותר. אבל לא. היא לא תוותר. היא לא תוותר. כה חיוורת הייתה, והתנשפה עדיין במאמץ מהט</div>Thu, 13 Mar 2008 16:58:00 +0200galiguly@walla.com (סופרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=391235&blogcode=8805449http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=391235&blog=8805449http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=391235&blogcode=8756218<div align="right" dir="rtl">אז אתחיל עם המלון: ביום חמישי נסעתי עם המשפחה אחרי הבצפר למלון דן בחיפה, מהכרטיסים שהתעשייה האווירית שאבא שלי עובד בה נתנה לו ולעוד עובדים. כשהגענו סבתא שלי חיכתה לנו, ולא התסתובבנו אלא סתם התבטלנו בחדר והיא ישנה אצלנו. ביום שישי היא נסעה חזרה בבוקר,ואנחנו היינו בטיול עם מדריכה של המלון בכל מיני מקומות בחיפה, ואז הלכנו למסיבת ברית של חברה של דוד שלי, שבמקרה הייתה גם היא בחיפה, ואז פגשתי את בנות-דודות החמודות שלי, שלמרות שרצינו לא יצא והן לא באו לחדר, שהיה ענק- קיבלנו שתי חדרים מחוברים לדלת, שבכל חדר מיטה ענקית לשלושה אנשים וגם ספה מצופה שהיה אפשר לישון עליה, למרות שהיינו בסך-הכל חמישה נפשות. ביום שבת היה טיול רגלי במלול הליכה לואי או משהו כזה וביקור במקדש הבאהי, אבל כבר היינו בו אז הלכנו לגן חיות, ואז חזרנו הביתה. היה סך-הכל יפה וכיף, חוץ מההשתלולויות של אחי הגדול עם הקטן והצעקות של אמא שלי עליו... /: ... אתמול בערב חזרתי מהטיול השנתי. ביום שני קמתי ב-5:30 בבוקר, והגעתי להסעה שהייתה אמורה ב-6:30 כמתוכנן, אבל בסוף יצאנו רק ב-7:30. נסענו לנחל צלמון והלכנו קצת בנוף היפה, וגם ראינו</div>Wed, 05 Mar 2008 12:19:00 +0200galiguly@walla.com (סופרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=391235&blogcode=8756218http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=391235&blog=8756218http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=391235&blogcode=8708991<div align="right" dir="rtl">אז כן- אתמול (אחרי שחיכינו חצי שעה) אבא שלי ואני קנינו לי פלאפון מסלקום. זה מוטורולה בצבע בורדו ואינלי שמץ איזה דור, אבל לפי מה שראיתי בחוברת- זה דור מתקדם. נו טוב, העיקר שהוא יפה ואפשר לשמוע בו שירים. ^^ שירים זו באמת הסיבה שבגללה קניתי פלאפון. יכלתי תמיד להשתמש בפלאפון שאמא שלי מלווה לי כדי להקשר אלייה כשאני לא בבית, אבל הוא דור ראשון כנראה, מה שאומר שחוץ מצילצולים משעממים אין מה לשמוע. אני לא מתכוונת להשתמש בו הרבה -כאילו שיש לי למי להתקשר כ"כ הרבה- אבל ככה לפחות אני אוכל לשמוע שירים כי שוב התקלקל לי האמפי המעצבן הזה, וגם אפשר בלי אוזניות ככה שזה יותר נוח (וטוב יותר לאוזניים, אגב). תודה לאל, שוב אני אוכל לחרוש בכיתה את Piceses או-איך-שלא-כותבים-את-זה היפיפה שאני גם שומעת עכשיו, וגם אוכל לשמוע אותו בטיול שנתי שביום שני הבא, וכשאהיה במלון בחיפה ביום חמישי הזה. (שיט, ממי אני אשלים עכשיו?! בגלל זה אני מפחדת לא ללכת לבצפר! &gt;&lt;) ... לא יודעת מה יש לי. היום פתאום אין לי כוח לכלום. לא לחמם לעצמי אוכל, לא לקרוא... כמעט פיספסתי האי אפילו! (אני רואה בשידורים החוזרים פרקים שלא ראית</div>Tue, 26 Feb 2008 16:59:00 +0200galiguly@walla.com (סופרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=391235&blogcode=8708991http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=391235&blog=8708991