http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390843heCopyright 2026 3> lir. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390843http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/43/08/39/390843/misc/15167595.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390843&blogcode=14066668<div align="right" dir="rtl">אימג'ן דרגונס ממש טובים אני ממש דפוקה זה שאני עוד שניה בת 20 ועדיין כותבת פה מוכיח את זה. בקיצור, השתגעתי. ולא במובן הטוב</div>Mon, 17 Mar 2014 18:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (3> lir)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390843&blogcode=14066668http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=390843&blog=14066668http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390843&blogcode=13954892<div align="right" dir="rtl">הייתי בדרך לביה"ח רמב"ם בחיפה, לניתוח ששינה לי את החיים הייתי בטוחה שאני בדרך לדבר הכי קשה שאני אעשה בחיים שלי אחריו הכל יהיה יותר טוב והחיים ישתפרו אני אהיה מאושרת ופרפרים יתעופפו סביב חדי קרן וקשת בענן אוי , הנאיביות מאז הרבה השתנה הסתבר שהתקופה של ההתאוששות מהניתוח הייתה שוס יחסית לעכשיו מה מישהו אמור לעשות כשהוא מרגיש שהוא על הקצה שכל העולם שלו מתמוטט שההבנה נופלת עליו שהוא לא כמו כולם שלא משנה מה יעשה כמה ירצה כמה ינסה כמה ישתפר הוא לא יהיה טוב מספיק שלא משנה כמה חברים יש לו כמה אנשים יכיר לא יסתכלו עליו כמו על כולם הוא לא נורמלי ובחיים לא יהיה ולא לא נורמלי מבחינה של אישיות כי זאת הלא נורמליות הכי טובה שיש לא נורמלי מבחינה של גוף בקושי יכול לעמוד ללכת ולא משנה כמה הוא יראה חזק כשהוא מדבר על זה וכמה יחייך ויגיד שזה בסדר לא משנה כמה יתמכו בו ויגידו לו שהוא מדהים ושהוא גיבור, חזק והשראה לאנשים עדיין הלב נקרע מבפנים לא רוצים כבר.. לא רוצה, פשוט לא רוצה לחיות ככה יותר מרגישה כמו גוש שומן ושרירים שלא עובדים ולא משנה כמה אני אעשה פיזותרפיה ואנסה</div>Sat, 02 Nov 2013 11:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (3> lir)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390843&blogcode=13954892http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=390843&blog=13954892http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390843&blogcode=13901640<div align="right" dir="rtl">אחרי שנה מדהימה שעליה אני עוד איפור ודימום רב בפאב של פרחות שרק אלוהים יודע איך, זאת כבר הפעם השניה החודש שאני פה כמה החלטות קונקרטיות ווואלה, מזה חשובות לשנה הזאת. הראשונה היא, כמובן, לא להסכים יותר, אף פעם פעם פעם פעם לצאת לפרסים של פרצות וערסים Simple as that דבר שני, לא משנה כמה בא לי, לא לשתות יותר בירה. כי אז יש לי פיפי. ממש. ולכן תדעו כמה מחלות מין מסתובבות פה. וכמה פרצות אני אצטרך לעבור עד לשירותים. לא לחתוך את עצמי יותר, רוב הסיכויים ששניים יחפש אותי שוב על זה. וממש לא בא לי לגמור כמו שלי. ללכת לפסיכולוג. כי כמה ששניים עיצבו אותי בקטע הזה, נמאס לי כבר לרצות למות ולחשוב רק על זה כל היום. אולי כדאי לתת לחיים האלה עוד צ'אנס. אולי אני כן יכולה לתת אמון (ו300 שקל לשעה,כמובן) ומישהו יוכל לעזור לי. כוסעמק עם הבירה הזאת. הלכתי להשתין.</div>Sat, 07 Sep 2013 02:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (3> lir)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390843&blogcode=13901640http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=390843&blog=13901640http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390843&blogcode=13825024<div align="right" dir="rtl">תמיד היו לי מכיתה ה' שחתכתי את היד בפעם הראשונה, לאחרי שראיתי את הקליפ של Jesus of suburbia וחתכתי אותה שוב לעכשיו שכל מה שאני חושבת זה איך אני רוצה שהso called life האלה יגמרו כבר ושאני יכולה לצאת מהמצב שאני נמצאת בו רק אם אני אפגע בעצמי איכשהו, לחתוך את הורידים ואני לא ילדת צומי, באמת שלא מה שאני הכי שונאת זה צומי ואנשים שפוגעים בעצמם בשביל צומי אני פשוט רוצה לגמור עם זה כבר והכתיבה פה היא רק דיחוי של הסוף הידוע מאליו של הכאב ואני לא סתומה אני יודעת שזה לא אופטימלי זה לא דבר נורמלי לעשות אם מישהו אחר היה רוצה לעשות את זה הייתי קוראת לו מפגר אם הוא אדם חשוב לי הייתי צועקת עליו ואז מדברת איתו אבל זאת אני ואין לי פתרון אחר אין לי דרך אחרת לברוח ואני לא יכולה להיות פה יותר כמה עוד אפשר להסתיר את הדמעות ולחיות עם אי הידיעה ומצבי הרוח? כי אני באמת לא יודעת אם זה חולף או נשאר אבל בינתיים זה קיים ואין לי איך לצאת מזה חנוקה בא לי רק להתקפל למצב עובר ולחכות נראה מה יהיה בא לי בירה, אסקפיזם ברבאק</div>Sun, 23 Jun 2013 15:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (3> lir)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390843&blogcode=13825024http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=390843&blog=13825024http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390843&blogcode=13780379<div align="right" dir="rtl">All I hear is yelling All I see is hate When chaos walks among us Where can we find fate? It's hard to live like this When you know it's not right You need to change the world Now all you do is fight You ran out of power You ran out of strength You lost yourself in the battle And still can't find your fate You know you need to do things The world won't change itself But after you gave everything, and nothing changes You know nothing is enough So what to do?</div>Wed, 15 May 2013 12:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (3> lir)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390843&blogcode=13780379http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=390843&blog=13780379http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390843&blogcode=13729263<div align="right" dir="rtl">שונאת ימי הולדת שהם מספרים אי זוגיים. שומדבר טוב לא היה בימי הולדת 13, 17 ובדיעבד גם 15 לא היה כזה טוב.. מבחינתי עכשיו כל שנה שעוברת מקרבת אותי לכיסא גלגלים. 2 הנפילות של היום הוכיחו לי את זה טוב מאוד. הדבר היחיד שהיה טוב היום הוא ללכת לשווארמה הצמחונית בחיפה. אבל אולי זה סתם דיכאון יומולדת כמו כל שנה משולב עם דיכאון אפטר פסח שגם הפך כבר למסורת. פאקינג 19. אני זקנה</div>Tue, 02 Apr 2013 17:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (3> lir)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390843&blogcode=13729263http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=390843&blog=13729263http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390843&blogcode=13678424<div align="right" dir="rtl">מה נשתנה השנה הזאת מכל השנים? נכון, עדיין לא פסח, אבל בא לי נתחיל מזה שאני טבעונית טרייה. אחרי 3 ומשהו שנות צימחונות, יותר מחצי שנה בלי חלב ורוב הגבינות, החלטתי להפסיק עם הביצים (לא שהייתי ממש אוכלת) והגבינה הצהובה ולעשות את הצעד הזה כבר. אז ביי ביי פיצה רגילה ושוקולד חלב, מקווה לא להתגעגע. אני מרגישה נקייה יותר עכשיו. הבעיה היחידה היא- איך מספרים לאמא? עוד נשתנה- כותבת לכם עכשיו הקומונרית היחידה של קן גבעה צרפתית. היינו 3 ונשארתי לבד, בגלל החלטות שגויות של חברי גרעין שלי שהיו איתי בצוות ועכשיו בדיעבד שניהם מתחרטים על אותן החלטות. ממישהי שלא רצו לתת לה משימה, עכשיו הכל כמעט עליי. איזה אושר. במיוחד שהחניכים שלי לא שמים עליי ומוציאים את החשק להדריך אותם.. אבל זאת הדרך שבחרתי ועם זה אני צריכה להתמודד. עוד שינוי הוא הניסוי הרפואי. בתור מישהי שסובלת מHIBM- ניוון שרירים כלשהו, אני משתתפת במחקר מדעי, ניסוי תרופתי כדי למצוא פתרון למצב. אחרי יותר מחצי שנה בניסוי (שהתחלק לשני חצאי שנה) , בחלק הזה, השני, אני על בטוח מקבלת תרופה. ולמרות שאני עדיין נופלת כל יום וקשה לי ללכת, אני מאמינ</div>Tue, 19 Feb 2013 14:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (3> lir)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390843&blogcode=13678424http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=390843&blog=13678424http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390843&blogcode=13553626<div align="right" dir="rtl">פשוט זונה אני חייבת להשתחרר מהכעס שהקובבה השמנה הזאת תמיד מכניסה אותי אליו באמת שאני כבר לא מסוגלת לשמוע את הקול הצווחני הזה שלה לא מסוגלת לחיות איתה יותר באותו בית אבל מי היא בכלל שבגללה אני אעזוב את השנת שירות? את התנועה שאני בה הרבה לפניה? עוד 18 אנשים שאני אוהבת לחיות איתם חוץ ממנה? ועוד עד שקיבלתי משימה..? שתלך להתאבד. להתאבד, ולא להזדיין. אל תגידו לאנשים ללכת להזדיין, כי זה בעצם דבר טוב. איך האנשים פה לא קולטים כמה היא בלתי נסבלת?! היא מתחנפת אליהם כלכך הרבה, כמו עלוקה הם כנראה לא מכירים את הקטעים המגעילים שלה אבל הם עוד יכירו ועוד ימאס להם ממנה אני רק צריכה להמשיך לשלוט על הכעסים שלי כדי שהם לא יחשבו שאני פה הרעה והם מהר מאוד יגלו שהיא פה הרעה, המגעילה, הכלבה. ive created a monster &lt;br/&gt;-הקטע נשלח דרך הטלפון הסלולרי-</div>Thu, 15 Nov 2012 21:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (3> lir)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390843&blogcode=13553626http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=390843&blog=13553626http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390843&blogcode=13524567<div align="right" dir="rtl">ודמיינו בחור עם תחתונים ושמיכה שקשורה כמו גלימה עליו מקפץ בסלון ושר את זה שעתיים כל יום. הרגו אותי באמת שבא לי הביתה גם אין לי משימה, גם לא מעריכים מספיק את העזרה שלי - בחווה, בניקיון, בקינים אחרים. פשוט לא שמים זין ואני משמינה והמסך של הפלאפון לא עובד לי. איך זה שאני מפילה את הפלאפון שלי 3 פעמים ביום בממוצע ולא קורה לו כלום, אבל שמישהו אחר מפיל אותו המסך לא עובד יותר?!? and i wonder... למה יצאתי לשנת שירות? ולמה אני לא יוצאת מהשנת שירות? כי אני אוהבת לסיים את מה שהתחלתי ואם הייתי מכיתה ז' חניכה בתנועה, אני אסיים את הש"ש שלי כקומונרית ברבאק כי התנועה חשובה לי ובמיוחד העצרת לזכר רבין בשבת הזאת הדבר הכי חשוב שקורב פה ולדברי חניכים מגבע"צ: אלימות גוררת אלימות גוררת אלימות גוררת אלימות גוררת אלימות (וכך הלאה..) צומחת לי עכשיו שן בינה. אולי היא תהפוך אותי לחכמה יותר</div>Thu, 25 Oct 2012 11:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (3> lir)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390843&blogcode=13524567http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=390843&blog=13524567http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390843&blogcode=13493052<div align="right" dir="rtl">חוות הכשרה 2012-2013 של הנוער העובד והלומד, מחוז ירושלים. מה היה לנו עד עכשיו? גנב בגרעין, פרישה של שלוש אנשים, באסה ודיכאון, ריבים. מה לא היה לנו? מים חמים, אוכל, יכולת לישון כמו שצריך ומשימה. מה הקטע לא לתת לי משימה עדיין?! וזה מביא אותי לשאלה..מה אני עדיין עושה שם? אני לא מסוגלת לישון שם, מתה לחזור הביתה, אין לי חניכים משלי וכל פעם שאני במרכזית ועומדת לעלות על קו 960 לירושלים אני רוצה לעלות על 59 חזרה הביתה. חופש סוכות הזה היה די כיפי (למרות שהפסדתי את ההופעה של אסף אבידן בגן האם) בזמן ששאר הגרעין שלי נהנו או התענו בטיול סוכות בוגרת בהרי אילת אני נהנתי ב4-5 ימים בבית נסעתי לתל-אביב, הסתובבתי בנחלת בנימין, אכלתי אוכל של סבתא, של אמא, ישנתי.. והייתי בהופעה של התקווה 6 אחרי יותר משנה saturday night revolution!! האלבום החדש שלהם מעולה והאנרגיות מההופעה ההיא.. הלוואי שהייתי יכולה להגיד שזה נתן לי אנרגיות לחזור לחווה בירושלים אבל זה לא אני רק מחכה לעוד חודש בול שאני אחזור הביתה, שוב להופעה של התקווה 6, הפעם באלפנט. יהיה כיף.. עכשיו אני צריכה לחזור לירושלים, לחברי גרעין ש</div>Thu, 04 Oct 2012 09:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (3> lir)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390843&blogcode=13493052http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=390843&blog=13493052