http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390279heCopyright 2026 RedWine. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390279http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/79/02/39/390279/misc/14331930.JPGhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390279&blogcode=9996038<div align="right" dir="rtl">מחר אני נוסעת לטקס סיום קורס קצינים של שחר, החבר הכי טוב שלי. את שחר פגשתי 4 פעמים בחיים שלי: כשהוא בא אלי בחופש הגדול בין י"א לי"ב, חודשיים אח"כ, במטוס לפולין [שתי המשלחות שלנו חלקו את אותה הטיסה בדיוק], במטוס חזרה מפולין, וכשהוא בא שוב, בשבת ערב היציאה שלו לקורס קצינים, שם גם נתתי לו ציור שציירתי פעם והוא ממש רצה, כמתנה ליציאתו לקורס. איך זה שנפגשנו רק 4 פעמים והוא החבר הכי טוב שלי? וואל, הכרנו באינטרנט באמצע כיתה ז' [מה שאומר שאנחנו מכירים 6 שנים וחצי (נורא מצחיק, היומולדת שלו רשום לי ביומן בצפר של כיתה ח')], ומשיחות מסנג'ר לשיחות טלפון עברנו כ-ל כך הרבה יחד. בכל אופן, יהיה מגניב וזה:] בהצלחה ומזל טוב לו. אחרי הטקס מחר אני נוסעת אליה. אני באמת מנסה למצוא את המילים שיתארו כמה אני אוהבת אותה וכמה טוב לי איתה בימים האחרונים. היא נבחנת מחר בפסיכומטרי, וכמו שאמרתי, אולי בפוסט הקודם, או לפחות בהוא שלפניו, מחר אמורה להיות איזשהי נקודת ציון לגבי שינוי ביחסים שלנו, כשיהיה לה קצת יותר זמן אלי, אלינו. הפעם אני כן מלאת תקווה שזה יצליח. די עם המנחוס, אני משנה גישה. אני הרי רוצה</div>Tue, 07 Oct 2008 00:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (RedWine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390279&blogcode=9996038http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=390279&blog=9996038http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390279&blogcode=9972798<div align="right" dir="rtl">אחרי פרסום הפוסט הקודם ממש רציתי לערוך, לכתוב על זה שיום אחרי סוף חופש סוכות יש לנו חצי שנה, ועל זה שבמסנג'ר השיחה שלנו חיה קצת בנסיון שלה לשלהב אותי לתכניות שלה לחצי שנה שלנו ו"אם את סיון את תאהבי את זה", ו"בואי רעבה, תצומי שבוע אם את יכולה". שמחתי קצת מתחיית השיחה ומהנושא הנחמד שהיא כללה, אבל ידעתי לא לשמוח יותר מדי, ידעתי שזה זמני ושאין לי למה להתרפק על השטות הזאת, כי היא גם ככה עוד מעט תחלוף. היינו אמורות להיפגש מחר ואז היא אמרה לי שאמא שלה לא מרשה לה שאני אישן אצלה ממחר עד שבת, אז שניפגש רק בין שישי לשבת, אז לא סיימתי להכין לה את מתנת היומולדת. עכשיו ההורים שלה אמרו לה שתעזוב את המחשב אז התקשרתי אליה והיא אמרה לי ש"עכשיו אמא שלי אמרה לי שאת כן יכולה לבוא מחר" [היתה לי הרגשה שזה יקרה], אז אמרתי לה שלא סיימתי להכין את המתנה, ובאתי להוסיף "אז אני אתן לך את החלק הזה שלה מתישהו אחר", אבל היא אמרה לי "אז אל תבואי", ובאמת שלא היה לי כוח להתווכח, אז פשוט שתקתי. ואז שאלתי אותה "מה קרה שאמא שלך פתאום הסכימה?", כי היה ברור לי שקרה משהו, וה"שום דבר, היא פשוט הסכימה" שלה, ומנגינת הדי</div>Wed, 01 Oct 2008 23:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (RedWine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390279&blogcode=9972798http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=390279&blog=9972798http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390279&blogcode=9972561<div align="right" dir="rtl">היי. שנה טובה, אני מניחה. חיכיתי שהחודש הקודם יעבור ואני אוכל לכתוב קצת כמה אני אוהבת את החברה שלי בלי שההודעה האחרונה מהחודש הקודם תפריע. אוקטובר התחיל. לא בא לי לכתוב עליה שום דבר נחמד. אני אוהבת אותה. לתדהמת הקורא הקבוע הפיקטיבי היחיד שיש לי, אנחנו אפילו עוד ביחד. למרות התקרית ההיא. אבל, לא יודעת. כבר אין לי כוח. מאסתי בלומר לה שאני אוהבת אותה ולקבל "טוב" בתשובה. מאסתי בלשאול "מה קורה?" ולקבל "כלום" בתשובה [גם כשה"מה קורה" בא בתור "קרה משהו", וגם כשהוא בא בתור פאקינג "מה נשמע"]. מאסתי בלשתוק 10 דקות בטלפון מתוך שיחה של רבע שעה. מאסתי. אז נשארה לי רק תקווה אחת- הפסיכומטרי שלה. עוד שבוע המבחן. היא הבטיחה לי שאחרי הפסיכומטרי הכל ישתנה, ושסופסוף באמת יהיה לה זמן אלי ועוד כלמיני דברים. אם אני מאמינה בזה? לא. אם אני מקווה? כן, אבל כבר הרבה פחות משנה לי מפעם אם זה לא ילך. עכשיו אני כבר משוכנעת שאנחנו לא מנט טו בי. אוהבת אותה, מאוד, אבל זה לא תמיד מספיק. היא שונאת שאני אומרת לה שזה לא מספיק. אז הפסקתי גם להגיד לה שאני אוהבת אותה. נראה מתי היא תשים לב. זה</div>Wed, 01 Oct 2008 22:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (RedWine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390279&blogcode=9972561http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=390279&blog=9972561http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390279&blogcode=9878253<div align="right" dir="rtl">אני לא הולכת יותר לסבול את השיט שלה. לא הולכת להתקשר אליה יותר אחרי שהיא כותבת לי אסמסים כאלה. לא הולכת להתחנן בטלפון שתספר לי מה לעזאזל קרה ואז כשהיא מתעקשת לומר לי ש"כלום", ושואלת אם אני רוצה עוד משהו, אני אומרת לה "לא" והיא- "לילה טוב", אז עניתי לה לילה טוב וניתקתי, ואז קיבלתי את האסמס בכותרת. די. נמאס לי! עריכה- אסמס נוסף ממנה: "אני רוצה להיפרד! נפרדנו!". עם כ-מ-ה שרציתי לכתוב לה "אני שמחה ששמת לב לזה", או משהו כזה, לא, די. לא מתכוונת לענות לה. לא מתכוונת להתחנן להסברים שלה על מה ולמה. "כי היא משוגעת" זו סיבה מספיק טובה בשביל החברים שלי כשהם ישאלו אותי "למה". </div>Tue, 09 Sep 2008 22:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (RedWine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390279&blogcode=9878253http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=390279&blog=9878253http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390279&blogcode=9877460<div align="right" dir="rtl">אתמול בערב הגבתי לחופית בבלוג, כתבתי לה שאני אוהבת אותה ומתגעגעת נורא. היום היה לנו איזה ויכוח מטומטם על שטות מטומטמת [כמו שיש לנו כל יומיים], ועכשיו עברתי בבלוג שלה לפני שבאתי לפה לראות אם יש עדכון, ראיתי שעוד מישהו הוסיף תגובה, הסתכלתי לראות, ומה שהיה שם זה תגובה שלה לתגובה שלי, שם היה כתוב: "שקר..", כמו שהיא אומרת לי כל פעם כשאנחנו רבות. אני רוצה להגיד "אז כ-כ-ה זה מרגיש כשתוקעים לך סכין בלב", אבל למעשה, צריכה להגיד "אז ככה זה מרגיש כשאחרי שהפצע החלים ש-ו-ב תוקעים לך סכין בלב". הרי השלמנו מאז, פאק, שתמחק את התגובה! מחר יהיה יום כיף כזה עם בריכה וסטנדאפיסט. חכו חכו, יהיו תמונות. זהו לבינתיים, פשוט הייתי חייבת להוציא את זה איפשהו=\ ערב נחמד שיהיה לכם.</div>Tue, 09 Sep 2008 20:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (RedWine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390279&blogcode=9877460http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=390279&blog=9877460http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390279&blogcode=9871370<div align="right" dir="rtl">לפני בערך שבוע אני והאקס האידיוט שלי נפגשנו במקרה באוטובוס למרכזית. עשיתי לו היי כזה ואז כשירדנו במרכזית דיברנו קצת מה נשמע וכאלה יבשים, ואז באתי ללכת והוא אמר לי שהוא צריך לנסוע לאיזור שאני נוסעת, שלא לדבר על הקו שאני נוסעת, שלא לדבר על זה שהוא צריך לרדת בתחנה שבה אני יורדת. העניין הוא שאני נסעתי לפגוש את החברה שלי והוא נסע לפגוש את השרמוטה ההיא. אז התיישבתי באוטובוס בספסל ההפוך [הרגל מגונה] והוא התיישב מולי. האוטובוס היה די מלא אז משום מה זה נראה לי די לגיטימי. כמה ימים לפני זה, בעקבות שיחה שהיתה לי עם מישהי שמאוד דואגת לו [והמישהי הזאת היא מה שגרם לנו להישאר ביחד שנה וחצי, שלא תבינו לא נכון], חשבתי להיפגש איתו לדבר ולסגור דברים, לא שכל כך רציתי, אבל משום מה כשהיא ניסחה את זה, הכל נראה הרבה יותר הגיוני [ואני בתמימותי חשבתי שהיא דואגת גם לטובתי ולא רק לטובתו שלו. כמה טעות], אבל דיברתי על זה עם החברה שלי והיא די לא רצתה שאני אעשה את זה, אז אמרתי לה שסבבה, ואני לא אעשה את זה [זה לא שכל כך רציתי לראות אותו מלכתחילה, פשוט חשבתי שאולי זה מה שסופסוף יגרום לו לרדת לי מהגב]. וא</div>Mon, 08 Sep 2008 13:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (RedWine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390279&blogcode=9871370http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=390279&blog=9871370http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390279&blogcode=9856125<div align="right" dir="rtl">שנים לא הייתי פה, מה? כנראה שלהיות במחשב בערך יום אחד בשבוע לא תואם לתכניות שלי כ"בלוגרית", או משהו כזה. לפני בערך חודש התחלתי להיפגש עם קב"נית. ממש כיף לי, היא חמודה, מקסימה, ובאמת נותנת לי איזשהו סוג של פרספקטיבה חיצונית על דברים, שאוכל לבחון אותם גם בדרך אחרת. כל פעם אחרי שאני אצלה חופית שואלת אותי על מה דיברנו אז אני מנסה רק לספר לה בכלליות, כי אני לא חושבת שזה כל כך עניינה, ובפעם האחרונה דיברנו על האקס המיתולוגי שלי ופירטתי לחופית קצת יותר ממה שהתכוונתי והיא התחילה להיעלב לי פתאום.. אמרתי לה שעם כל הכבוד שלי כלפיה ועם כל האהבה שלי אליה, במקרה הזה אני רוצה להילחט דברים בעצמי, והיא מ-מ-ש נעלבה.. אז פשוט הפסקנו לדבר על זה, אבל נראה לי שאני אפסיק להגיד לה על מה אנחנו מדברות לפני שהשיחת ייעשו ב-א-מ-ת עמוקות ואני לא בהכרח ארצה לדבר על כל זה.. עוד חודש יש ליפה הזאת יומולדת, ואני באמת לא יודעת מה להכין לה.. ציור בסגנון של הפרוייקט סיום שלי באמנות אני די בטוחה, אבל לגבי גם מתנה, לא יודעת.. חשבתי איזה דיסק או דיוידי של הביטלס, חשבתי מוצרי טיפוח של ללין, חשבתי מתנה סקסית כלשה</div>Thu, 04 Sep 2008 20:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (RedWine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390279&blogcode=9856125http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=390279&blog=9856125http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390279&blogcode=9733273<div align="right" dir="rtl">זו בדיוק הסיבה: ואז היא התנתקה. ממש כמו שהיא היתה בחו"ל, ואמרתי לה שאני אוהבת אותה והיא ניתקה לי בפרצוף. ממש כמו שרק על כל 3 פעמים [שיפור! פעם זה היה 5] שאני אומרת לה שאני אוהבת אותה היא עונה לי בחזרה. ממש כמו שגם כשהיא עונה לי, זה "גם אני", או באמת במקסימום, "גם אני אותך." גם את אותי מ-ה? זה לא פריבילגיה, היחס הזה שאני רוצה ממך. ממש לא. זה זוגיות. וחסר לך אם תגידי לי עכשיו "אז תיפרדי ממני". וחסר לך עוד יותר אם א-ת תגידי שאני עושה לך רע. אם החיים מאלצים אותי לעבור ממצב קיצוני של שמחה למצב קיצוני של עצב, זה לא ב-א-מ-ת מאניה דיפרסיה. השאלה מה זה כן. לילה טוב.</div>Mon, 11 Aug 2008 22:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (RedWine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390279&blogcode=9733273http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=390279&blog=9733273http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390279&blogcode=9733079<div align="right" dir="rtl">היי:] סליחה על המיעוט בעדכונים, עד שאני מגיעה ללשבת ולכתוב, כבר סיפרתי את הרוב לאנשים ואז קשה לי לחזור על זה. אז ככה: היה לנו יחד [לי ולה] סופ"ש מושלם. אין מילה אחרת לתאר אותו. הוא היה מושלם. היינו במסיבת גייז בתל אביב, היינו אצל אחותי, היינו אצלי, ראינו אנשים, שתינו קצת, עישנו הרבה, קיצר, היה באמת באמת כיף. אני חושבת שאנחנו מתחילות להבין ולקבל את השונות שיש בינינו ולהשלים עם כל הפגמים. אני חושבת שסופסוף מתחיל להסתדר לנו. [למרות שהיא עדיין מתביישת מהמשפחה שלי ומרגישה כאילו הם מסתכלים עליה בזכוכית מגדלת, ולמרות שאמא שלה בערך שונאת אותי, לפחות המצב בינינו מסתדר, זו גם התחלה.] אתמול הלכתי בפעם הראשונה לראות קב"נית. אני לא עושה את זה כדי לפסול מקצוע, חלילה, אני פשוט באמת צריכה לדבר עם מישהו, והגיע הזמן שזה יקרה, במיוחד אם הצבא מממן את זה. היה לי כל כך כיף. הרגשתי בנוח, והיה לי טוב ודיברתי ושיתפתי, וסיפרתי באמת הרבה דברים ביחס לעובדה שזו היתה פגישה ראשונית של 25 דקות. החיים שלי הולכים להסתדר קצת:] העומס הגדול שנחת עלי בתחילת הפרוייקט קצת דעך, ועכשיו אני אמנם לא</div>Mon, 11 Aug 2008 22:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (RedWine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390279&blogcode=9733079http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=390279&blog=9733079http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390279&blogcode=9647717<div align="right" dir="rtl">תעריכי את זה שאני קמה באמצע הלילה בשביל לדבר איתך שעה בטלפון למרות שיש לי צבא למחרת ואני ישנה ככה רק 6 שעות. תעריכי את זה שאני מוציאה עליך ים כסף אסמסים שאין לי בעצם אותו. תעריכי את זה שאני נלחמת בילדותיות שלך ובזה שאת ממש מחפשת אותי בקטנות כדי שהקשר שלנו לא יגמר. תעריכי את זה שאני שמה את כל החברים שלי ואת כל התכניות שלי בצד כדי להיפגש איתך עוד יום תעריכי את זה שאני מתזזת את ההורים שלי יחסית מאוחר שיביאו אותי מהצומת הביתה כי רצית שאני אשאר איתך עוד חצי שעה אם אנחנו מבלות. תעריכי את זה שאני אומרת לך "אני אוהבת אותך" ובחיאת ראבק, אל תעני לי על זה "טוב". תעריכי את זה שכשאת בארץ אני הולכת לישון לילה לילה ב-1 וישנה 5 וחצי שעות כל לילה רק כדי לדבר איתך. תעריכי את זה שכשאני ישנה אצלךואנחנו הולכות לישון ב-2 אנחנו קמות בבוקר ואת לא מלווה אותי לתחנה כדי שפאקינג תוכלי לישון עוד ואני אתקע עם ה-4 שעות שינהשלילעוד יום בצבא. תעריכי את זה שאני שפוטה שלך. תעריכי את זה שאני קופצת לא משנה מאיפה רק מהמילה שלך. תעריכי את זה שנדפק לי המצברוח על כל פעם שאני בטעות פוגעת בך. תעריכי את זה שאני שוקלת</div>Sun, 27 Jul 2008 01:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (RedWine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=390279&blogcode=9647717http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=390279&blog=9647717