http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=389366What about me And now i'm standing on the corner all the world's gone home Nobody's changed, nobody's been saved And i'm feeling cold and alone I guess i'm lucky, i smile a lot But sometimes i wish for more than i've got What About Me?heCopyright 2026 flower =]. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=389366http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=389366&blogcode=9270788<div align="right" dir="rtl">אני יודעת שלא עידכנתי במשך המון המון זמ, פשוט אין לי אינטרנט. אני לא כותבת עכשיו מהבית... בינתיים, רשמתי 'פוסטים' בWORD, כדי שאני אוכל להעלות אותם כשיהיה לי איך. אז אני אתחיל מאחד הפוסטים האחרונים שכתבתי, כדי שלא יעבור יותר מידי זמן עד שהוא יפורסם. חצי שנה בלי אבא. חצי שנה של פחד מפני מעכלים. חצי שנה של קיום ממשכורת למשכורת. חצי שנה של בדידות, של כאב, של תשישות. חצי שנה של תסכול. חצי שנה עם חברים מדהימים. חצי שנה עם מיכל, שאין לי מילים לתאר מה ההשפעה שלה על חצי שנה הזו. חצי שנה עם גל, חברה טובה שתמיד שם בשבילי. חצי שנה עם אירינה, חברה שאין לה תחליף.<</div>Thu, 29 May 2008 14:16:00 +0200omerbz9@walla.com (flower =])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=389366&blogcode=9270788http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=389366&blog=9270788http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=389366&blogcode=8895793<div align="right" dir="rtl">טוב, הבטחתי קטעים משמחים? הבטחתי! הבטחתי לספר על מיכל? הבטחתי! הבטחתי לעדכן את הבלוג? לא לכם, אבל הבטחתי! אז קבלו (וגם תחזירו, נכון?): יש לי בכיתה ילדה בשם מיכל. מיכל יושבת לידי בכיתה, ואנחנו מין חברות הכי טובות כאלה (לפחות מהצד שלי... חחח). למיכל יש המון חברים, היא מכירה כמעט את כל ביה"ס. בלית בררה אני אקרא לה 'מקובלת', אפילו שאני שונאת להישתמש במילה הזו... אז בקיצור, מיכל היא לא מקובלת מגעילה, היא מהסוג הזה שאתם באמת יכולים להבין למה היא מקובלת. היא נחמדה, חמודה, חכמה (למרות שהיא חושבת שהיא טיפשה... לא שאני מבינה איך אפשר, כן?), נדיבה (היא קנתה לי הילה לתחפושת בפורים, ונתנה לי לגנוב לה בהשאלה את הכפכפים...),טובה, נאמנה, חברה ממש טובה, יש בה מידות מוסר, מצחיקה, מוכשרת בריקודים סלוניים (זכתה מקום 3 בתחרות ארצית!!),שיער שטני עם גוונים כאלה טבעיים, עיניים חומות (לא התבלבלתי שוב. נכון??), נמוכה ממני באיזה מצח, ובעיקר, אחת החברות הכי הכי הכי הכי טובות שלי בעולם. עד היום אני ממש מאושרת שנהיינו חברות. ואתם יודעים בזכות מה? בזכות הפלאפונים שלנו! יש לנו את אותו הפלאפון, אז יום אחד בכי</div>Fri, 28 Mar 2008 16:45:00 +0200omerbz9@walla.com (flower =])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=389366&blogcode=8895793http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=389366&blog=8895793http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=389366&blogcode=8878213<div align="right" dir="rtl">טוב, בקטע הזה אני אספר לכם על החוויות הקשות יותר שעברתי, על הדברים הרעים שקרו לי. אני מספרת לכם את זה, כדי לפרוק קצת. אני אספר לכם הכל, בלי להשמיט דבר. אני אשתדל לחשוף הכל. אני לא מפחדת לכתוב את זה, כי אין סיכוי שתדעומי אני. אין לכם שום דרך. אני מקווה... טוב, אז נתחיל מאבא שלי: אבא שלי הוא נכה, ויש לו מקל הליכה.. לפני שנתיים הוא שבר רגל, והיה בכיסא גלגלים. אז התחילו כל הבעיות שלנו. היינו צריכים לעזוב את הבית הגדול והיפה שלנו, כי אבא שלי לא יכל לחיות בו יותר עם הרגל והכל. אז לא הייתה לנו שום בררה, ועברנו למקום אחר. כשהרגל שלו החלה להבריא,והוא עבר להליכון,הוא שבר את השנייה. הואעבר לכיסא גלגלים, שוב. באותו הזמן החלו כל מיני אנשים לתבוע אותו, בגלל שפעם הוא היה בעלים של חברת השקעות ביחד עם עוד שנים. שלושה אנשים, אם אני לא טועה, תבעו אותו. הם תבעו אותו בגלל שההשקעה שלהם ניכשלה. אחד מהאנשים שהיו איתו בשותפות ברח לחו"ל, והשני היתאבד. בגלל זה הם תבעו את אבא שלי, כי רק הוא נישאר פה. הם ניצחו בתביעה, ורק לאחד מהם אבא שלי חייב (עדיין) מיליון ש"ח. כן, מיליון. יאי לי. עכשיו, אבא שלי כל הזמן</div>Tue, 25 Mar 2008 15:11:00 +0200omerbz9@walla.com (flower =])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=389366&blogcode=8878213http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=389366&blog=8878213http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=389366&blogcode=8868148<div align="right" dir="rtl">האם היית מגדירה עצמך כביישנית?את האמת, כן.אם כן,כיצד זה בא לידי ביטוי?ממש קשה לי לגשת לאנשים וסתם להתחיל לדבר איתם, ותאמינו לי- הדבר הזה ממש מקשה עליי לרכוש חברים חדשים.האם פעם קרתה לך פאדיחה כלשהי עקב ביישנות?אממ... לא ממש. לא עקב ביישנות, בכל מקרה... חחחאולי אני אספר לכם מתישהו בעתיד.יש מישהו מסויים ממנו את מתביישת באופן קבוע?נממ... בעיקר מהמקובלות הפרחות, ממש קשה לי להחזיר להם כשהם מעליבות אותי. למרות שלעת עתה הם הפסיקו עם זה...האם את מכירה מישהו שהוא ביישן יתר על המידה? כיצד זה בא לידי ביטוי?כן, חברה שלי. היא כל הזמן שותקת, עומדת בצד, ואם שואלים אותה מה היא רוצה לעשות/לאכול/כל דבר אחר, התשובה שלה תהיה: &quot;לא משנה לי תחליטי את.&quot;כאשר עשית משהו מבייש, האם תספרי עליו להורייך או חברייך?נמממ... לחברות שלי ולאחותי הגדולה, וגם זה רק לפעמים...כאשר את מדברת עם אנשים, הם את יוצרת קשר עין או נמנעת ממנו?אני די יוצרת קשר עין, נדמה לי... אף פעם לא שמתי לב לזה...את זוכרת מקרה מסויים בו התביישת בצורה חריגה?נממ... לא, לא ממש.כשאת רוצה משהו מסוים ממישהו, הם תבקשי באופן ישיר, או שתהססי לפני שת</div>Sun, 23 Mar 2008 19:39:00 +0200omerbz9@walla.com (flower =])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=389366&blogcode=8868148http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=389366&blog=8868148http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=389366&blogcode=8867162<div align="right" dir="rtl">וואו, לא כתבתי פה המון, אבל המון זמן. כל כך הרבה קרה, פרטים קטנים, פרטים גדולים, פרטים רעים ופרטים טובים. אני אפילו לא יודעת איך להתחיל. אז... אני בכיתה ז'. ז'5 יש לי חברים. חברים על אמת, שאוהבים אותי ודואגים לי, שמתקרצצים עליי ומנדנדים לי, שרבים איתי- ומשלימים איתי. בקיצור, פשוט חברים. אני תלמידה די טובה, וכבר לא מציקים לי כמו בעבר. יש לי ביטחון עצמי, וזה משהו שלא יכולתי להעיד על עצמי כבר המון זמן. אבל לא הכל טוב ויפה, ויש לי בחיים גם הרבה מאוד צרות. הרבה מאוד צרות. אבל עליהם אני אספר בהמשך, כדי לא להכניס אתכם לדיכאון. אז בקיצור, לחיים יש הרבה צדדים. מצד אחד הם יכולים להראות שחורים, מדכאים, ולתת הרגשה כאילו השמיים נופלים עליכם, ויש גם צד אחר, שבו השמש זורחת, ההציפורים מצייצות, ונראה כאילו השמש מחייכת במיוחד למענכם. רק צריך לדעת מאיזה צד להיסתכל, ולזכור שגם כאב וסבל, וגם אושר ושמחה, לא נימשכים לנצח. צריך לדעת לקחת הכל במינון, והכי חשוב- לשים לב שפרחים הקטנטנים שפורחים על צד הדרך, כי לפעמים לפרחים הכי קטנים, יש את הריח הכי רענן ומשמח מאשר לכל שאר הפרחים שביקום. אז בנימה</div>Sun, 23 Mar 2008 17:30:00 +0200omerbz9@walla.com (flower =])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=389366&blogcode=8867162http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=389366&blog=8867162http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=389366&blogcode=6957973<div align="right" dir="rtl">אוי... לא הצליח לי... לא נורא =]</div>Fri, 13 Jul 2007 17:19:00 +0200omerbz9@walla.com (flower =])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=389366&blogcode=6957973http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=389366&blog=6957973http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=389366&blogcode=6860706<div align="right" dir="rtl">מה הצבע האהוב עליך?טוב, כחול.אבל כחול יפה, עמוק אבל לא יותר מדי.צבע שני אהוב או סגול, אבל סגול יפה, עמוק אבל לא יותר מידי... חחחמה הצבע השנוא עליך?אין לי, אבל בעיקר ורוד בזוקה... יכססס....באיזה צבע החדר שלך?לבן?אממ... בגווני לבן וארונות חומים, אם זה אומר לכם משהו =]איזה צבע חולצה את לובשת כרגע?אני לובשת פיג'מה....כחולה עם ירחין וכוכבים =]חחחאם את צובעת / היתה לך אפשרות לצבוע את שיערך, לאיזה צבע היית צובעת אותו?הייתי עושה לעצמי גוונים בצבע חום טיפה יותר בהיר מהחום שיש לי, זה יכול להראות מגניב, לא?האם את חושבת שיפה לבנים ללכת עם בגדים ורודים?לא!בשום פנים ואופן לא!וגם לבנות לא!ורוד זנ פיכס!</div>Sun, 01 Jul 2007 12:57:00 +0200omerbz9@walla.com (flower =])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=389366&blogcode=6860706http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=389366&blog=6860706http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=389366&blogcode=6860614<div align="right" dir="rtl">טוב, קודם כול אני מצטערת שלא חידשתי כבר איזה חודשיים, פשוט שכחתי מהבלוג.... חחח אופס... עוד חודש יש לאחותי הקטנה יום הולדת, והצלחתי לשכנע (סוף סוף!) את אמא שלי לעשות לה מסיבה (בנושא מגלים עם דורה... בעעע). יש לכם (לכן! אין בנים! למה תמיד אני שוכחת את זה?) רעיונות לפעילויות למסיבה? איך להכין עוגת דורה? משהו? אה, ושכחתי לספר לכן- היה לנו לפני שארבע ימים מסיבת סיום! היה כזה שווה! המסיבה הייתה בנושא גריז ורוקדים עם תלמידים, והיה כזה קורע! זה התחיל כשרואים את י' ואת א' על הבמה, מדברים על הסרט גריז. א'- "ראית את הסרט גריז?" י'- "כן, אני משאיר אותו אצלי,בסדר? טרבולטה רוקד ממש יפה, אתה יודע." א'- "כן, למדתי ממנו כמה צעדים לתוכנית היום. טוב, אני צריך ללכת לחזרות, אני אראה אותך אחר כך?" י'- "בטח, אני אנוח לי פה בינתיים." לא אכפת לכם מזה... נכון? טוב, קיצר, י'נירדם וחולם על גריז. הוא חולם שהוא טרבולטה, שע' היא סנדי, וכ'ו וכ'ו. יש קטע מצחיק, כשי' וע' נפגשים שוב ינאי מתנהג בשמחה, הוא אומר "ע'! חשבתי שאת חוזרת לאילת?" וע' אומרת שהתוכניות שלהם השתבשו. פתאום י' רואה שהחברים שלו לידו ומתנהג</div>Sun, 01 Jul 2007 12:35:00 +0200omerbz9@walla.com (flower =])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=389366&blogcode=6860614http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=389366&blog=6860614http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=389366&blogcode=6156148<div align="right" dir="rtl">חופש פסח. יאי. שוב פעם חופש, ושוב פעם אני יושבת לי בבית לבד. שוב פעם מתקשרים אלי רק פעם אחת, וזו גל, ששואלת אותי: "היי פרח, מתי תשלחי לי לאימייל את העבודה?" הדבר הכי מסעיר שאני עושה זה לריב עם מישהו מקהילת הארי פוטר במסנג'ר. יאי לי. לא אכפת לי להישאר בבית, זה כיף, אבל אני לא יכולה לשא להרגיש צביטה בלב וקול שאומר לי: "רואה? כשאף אחד לא צריך עזרה בהיסטוריה לא אכפת לאף אחד ממך, אפילו לא לגל וגל." ואני שונאת את זה. אני שונאת את זה שאני כותבת עכשיו את זה, שוקעת ברחמים עצמיים. יש דברים יותר גרועים מיזה, ואני מתבכיינת פה על זה. נו באמת. אבל אני לא מנסה להשיג צומי, באמת שלא. זה פשוט שנימאס לי. אתן יודעות, כששולחים לי לאימייל הזמנה למפגש כיתתי, אני פשוט לא יודעת אם לבוא. כי הרי הם עושים השב לכולם, אולי הם לא זוכרים שיש להם אותי ברשימה? וזה כזה חרא לחשוב, "טוב, אני לא אבוא למפגש. שוב פעם. כי הרי הם לא באמת רוצים אותי שם..." וליל הסדר. זה הולך להיות הכי כיף. תמיד אנחנו עושים ליל סדר עם המשפחה, הדודות שלי עושות בניהן הגרלה, מי שמפסידה מזמינה אותנו אליה. אבל הפעם, אמא שלי רבה עם הא</div>Sat, 31 Mar 2007 00:52:00 +0200omerbz9@walla.com (flower =])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=389366&blogcode=6156148http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=389366&blog=6156148http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=389366&blogcode=6039769<div align="right" dir="rtl">יו! איזה יום כיף היה היום בביצפר! בהתחלה, הלכתי עם גל (א') להרצאות לילדים בכיתה א'1 על זיהרות בדרכים, או יותר נכון על הקסדה. הגננת של גן1 ביקשה שנשתף גם את הגן שלה בהרצאה, אז עשינו הרצאה כפולה. הם היו כאלה מתוקים! בהתחלה שלנו אותם: "למי יש בבית קסדה?" כמעט כולם הרימו את היד. "מי באמת משתמש בקסדה בזמן הרכיבה על האופניים?" כול מי שהצביע קודם הרים את היד שוב. ואז הדגמנו להם איך חובשים קסדה, הבאנו קסדה מהבית והדגמנו על שני ילדים, בן ובת. אחר כך שאלו אותם מי נפל מהאופניים, והמון ילדים הצביעו. נתנו לחמישה לספר. אחד מהם אמר שהוא ירד בירידה ונפל. מישהי אמרה שהיא נפלה. מישהי הביטה בי בטמטום. ואז הוצאנו מהשקית רשימה של מקמות. שאלו את הילדים איפה מותר לרכוב, ואיפה לא. ומדוע? ובסוף חילקנו אותם לשתי קבוצות, ושאלנו אותם שאלות בנוגע להרצאה, הם התחרו על התואר "הרוב הבטוח"... חחח טוב, כל זה קרה בשעתיים הראשונות בביצפר, והיום למדנו ארבע שעות. (היום יום שישי, למי שיקרא את הקטע הזה מחר או בעוד יומיים או משהו כזה...) אחרי ההפקסקה, הבמאית, בוסמת, לקחה את "הלהקה ששרה ורוקדת", כדי לגמור את הריקוד</div>Fri, 16 Mar 2007 15:10:00 +0200omerbz9@walla.com (flower =])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=389366&blogcode=6039769http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=389366&blog=6039769