<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>Smile when it hurts most.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388861</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 טל :]. All Rights Reserved.</copyright><image><title>Smile when it hurts most.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388861</link><url></url></image><item><title>וזה נקרא סגירת מעגל</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388861&amp;blogcode=10421133</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הכל יותר ברור, ואני לא מבינה איך לא ראיתי את זה.
סגור
ואני אכנס מידי פעם כדי לדעת מה קורה עם הסיפור שסביר להניח אני לא אזכה &amp;gt;&amp;lt;&quot;

כי בסך הכל, זה הסוף של ההתחלה(:&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 15 Jan 2009 22:28:00 +0200</pubDate><author>tal_rules@hotmail.com (טל :])</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388861&amp;blogcode=10421133</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=388861&amp;blog=10421133</comments></item><item><title>7</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388861&amp;blogcode=10366937</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;פולינה העבירה ליחוקים:לתת קישור למי שהפנה לכםלציין 7 דברים שקוראי הבלוג לא יודעים עלייךלהעביר/לתת קישור ל-7 בלוגים אחריםלהודיע בבלוג של ה-7 בלוגרים שהעברת להם את השרביטלכתוב פוסט בנושא/או קטע בפוסט ולציין את הכללים האלו...

1. גרתי בהונג קונג שנתיים, ושנה שעברה נפגשתי עם אחת שהייתי איתה בכיתה אחרי 5-6 שנים.2. כשחזרתי לארץ היו לי בעיות דיקציה, היה לי קשה לומר דברים בעברית. [אינציקלופדיה, משהו באומנות וכו&apos;]3. יש לי יחסית זיכרון טוב, אני זוכרת אנשים, אירועים, מה קרה וכו&apos;. [ורבים טוענים שאני פשוט ממציאה דברים &amp;gt;&amp;gt;]4. יש לי עצמות שהן באיחור של שנה בגדילה, זתומרת אני נראת עכשיו כמו מישהי בת 14 ולא 15. [וגם על זה טוענים שאני ממציאה &amp;gt;&amp;gt;]5. יש לי קול מצפצף ואני שונאת אותו.6. אני לא בוטחת באנשים.7. תמיד אהבתי לשחות ובריכות, וכבר שנתיים לא נכנסתי לבריכה.

נויה העבירה לילכתוב 7 דברים שאני שונאת..1. אנשים מתנשאים2. אנשים צבועים3. כשמעירים אותי משינה ולא נותנים לי לקום לבד4. אנשים נצלנים5. כשמתעלמים/מסננים6. כשאתה לא יודע מה חושבים עליך, ואז אתה מתחיל לחשוש7. כשאנשים לא קשורים קוראים בב&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 01 Jan 2009 19:25:00 +0200</pubDate><author>tal_rules@hotmail.com (טל :])</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388861&amp;blogcode=10366937</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=388861&amp;blog=10366937</comments></item><item><title>הבלוג של לימור.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388861&amp;blogcode=10348897</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לימור היא החברה הכי טובה שלי. היא בן אדם שאין לו אוייבים. כולם אוהבים אותה. אף פעם לא הבנתי מה כ&quot;כ מפריע לה, כי הכל נראה אצלה מושלם. היא נראת טוב, והיא רזה. אני תמיד לצידה, ותמיד תומכת.


כותרת הבלוג: המער&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 28 Dec 2008 20:47:00 +0200</pubDate><author>tal_rules@hotmail.com (טל :])</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388861&amp;blogcode=10348897</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=388861&amp;blog=10348897</comments></item><item><title>מעצבן אותי.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388861&amp;blogcode=10334852</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מעצבן אותי, כששופטים אותי, וחושבים עלי דברים שהם לא נכונים.מעצבן אותי, כשמחליטים עלי דברים, אם אני אוהבת משהו, או אם אני שונאת משהו.מעצבן אותי, כחושבים שמכירים אותי יותר טוב מאשר שאני מכירה את עצמי, כשפשוט, לא.מעצבן אותי, כשקובעים עלי עובודת, שאין לי מושג מאיפה הגיע לעבודות הללו.מעצבן אותי, כשאומרים לי שאני שונה בבלוג מאשר כשאני במציאות, כי פשוט לא מכירים אותי.מעצבן אותי, כשאנשים מחייכים אלי ומסתכלים עלי, ואין לי מושג מה הם רוצים ממני.מעצבן אותי, כשחושבים שאני אומרת דברים סתם, כשאני באמת מתכוונת אליהם.מעצבן אותי, כשמדברים עלי.מעצבן אותי, כשלא מנסים להכיר את האני האמיתית.

ודבר אחרון, הפסיקו לעצבן אותי.

וכל זה בא מדבר אחד, שאתם קוראים בבלוג שלי ופתאום חושבים &quot;היי! היא לא כזאת מטומטמת כמו שחשבתי שהיא&quot;&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 25 Dec 2008 18:34:00 +0200</pubDate><author>tal_rules@hotmail.com (טל :])</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388861&amp;blogcode=10334852</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=388861&amp;blog=10334852</comments></item><item><title>הזמן שעבר</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388861&amp;blogcode=10310422</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני מביטה בלוח השנה והשעון, ומבינה כמה זמן עבר. הכל הלך מהר מידי, ולא עשיתי בו כמעט וכלום, כרגיל. ניסיתי למצוא פתרונות, ניסיתי לנצל את הזמן, והזמן עבר לו מהר ואפילו פתרון אחד לא מצאתי.
ניסיתי לחשוב מה גרם לי לעשות כלום, ואז הבנתי. אני תקועה בשלב מוקדם יותר, כי אני מאמינה שהבן אדם שאני רוצה להאחז בו, יבוא ויושיט לי את ידו. נתתי לכולם לעקוף אותי ולעבור לשלבים אחרים, ובכל זאת המשכתי להיתקע באותו שלב. חיכיתי וחיכיתי, שום דבר לא קרה וחשבתי שאולי היד הזו תבוא ותייצב את עמדתי. אך שום דבר לא בא לעזרתי, שום יד, שום בן אדם, הכל שקט ושומם.והאמת? שנמאס לי לחכותשנים על גבי שנים ליד הזו, והתקווה כבר נעלמה.ועכשיו, שאני מבינה מה גרם להתעקבות, אני אמשיך בדרכי לסיום השלב בו אני תקועה, אעבור לשלבים אחרים ואמצא לי ידיים אחרות - כי אם הדברים הללו היו אמורים לקרות, הם היו כבר קורים.

מי רוצה להושיט לי יד?

וסתם שיר שאני שומעת בזמן האחרון(:
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 19 Dec 2008 19:56:00 +0200</pubDate><author>tal_rules@hotmail.com (טל :])</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388861&amp;blogcode=10310422</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=388861&amp;blog=10310422</comments></item><item><title>כי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388861&amp;blogcode=10304212</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;תמיד רציתי, ותמיד ארצה, להיות הילדה הזאת שכולם אוהבים. שכולם חברים שלה, וכולם נמשכים אליה. אף אחד לא מתייחס אליה בצורה מגעילה, ואף אחד לא שונא אותה.הילדה הזאת שנחמדה לכולם, עם החיוך המתוק שלה, ושנותנת לכולם הרגשה חמה. שעוזרת לכל אחד, וכולם רוצים לדבר איתה ולספר לה הכל, כי כיף להם לספר לה, כי זה מרגיש נעים לספר לה, היא עוזרת והיא מחממת את הלב.

הייתי רוצה להיות, אבל אני לא.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 17 Dec 2008 23:16:00 +0200</pubDate><author>tal_rules@hotmail.com (טל :])</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388861&amp;blogcode=10304212</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=388861&amp;blog=10304212</comments></item><item><title>מבט אחד קדימה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388861&amp;blogcode=10289696</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אז תמיד הייתי מסתכלת על דברים מהעבר. אתרי אינטרנט נטושים שהיינו נכנסים אליהם יום אחרי יום, תמונות שצולמו באירועים וברגעים בלתי צפויים, שיחות מסנגר עם אנשים שאני מדברת איתם יום יום, ואנשים שהייתי מדברת איתם ועכשיו כבר לא.אבל מה שהיה היה, אז למה להסתכל על מה שהיה ולא על מה שיש? הרי אין לנו את היכולות לשנות את העבר, ואת היכולת לחזור למה שהיה ולמה שהיינו. זה רק יגרום לנו להרגיש רע להביט בדברים שכבר אין לנו.

בזמן האחרון כשדברים קורים אני מנסה לדעת מה יהיה אח&quot;כ, אם זה בעוד כמה דקות - מישהו יעשה משהו ויאמר דבר, אם זה בעוד כמה שעות - אחרי שאני אעבור מבחן קשה ואפטר ממנו סוף סוף, אם זה בעוד כמה חודשים - איך אני אשתנה ומי יהיו חבריי, ואפילו בעוד כמה שנים - איפה אני אהיה, עם מי אני אהיה?אני מביטה על דברים ואחרי כמה זמן הדברים משתנים לפי איך שחשבתי, או אפילו לדברים שלא ציפיתי! לטובה, או לרעה.

אך עדיף לחשוב על מה שעכשיו, ולא לנסות להסתכל על מה שיהיה, ולהנות מהרגעים. אם זה להיות עם מישהו וליהנות ולדעת שעוד כמה זמן אני אהיה לבד, אם זה לישון ולחלום ולדעת שבעוד כמה שעות אני אצטרך לקום להתארגן לבית&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 14 Dec 2008 01:26:00 +0200</pubDate><author>tal_rules@hotmail.com (טל :])</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388861&amp;blogcode=10289696</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=388861&amp;blog=10289696</comments></item><item><title>ספר או סרט</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388861&amp;blogcode=10284469</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אף פעם לא חשבתי שאני אגיע לרגע הזה, בו אני אעדיף ספרים על סרטים. הרי כל חיי אחרי שלושה משפטים מקריאה הייתי מתעצבנת ורוצה לסגור את הספר. חשבתי שמי שקורא ספרים, הינו איש משועמם חסר חיים. מי שקרא צחקתי לו בפרצוף. הייתי חיה על סרטים.

אז פעם ראשונה שאני חווה את החווייה שאני קוראת את הספר קודם ואז אח&quot;כ אני רואה את הסרט. הדמויות שדמיינתי בראש שונות לבין הדמויות שבסרט, האופי שלהם שונה ממה שהם בסרט, ומה שהם מייצגים עוד שונה יותר. בהתחלה חששתי מזה שהדמויות שבראשי ייעלמו כאשר אני אראה את הסרט, שהכל יישכח.אבל כשראיתי את הסרט הבנתי כי אני לא אשכח את הדמויות, כי הדמות שבספר שונה מהדמות שבסרט. לבין מה היא הייתה עושה במצבים שונים, לבין המראה, לבין הדיבור שלה, לבין ההתנהגות שלה, הכל שונה, וכדי לא לשכוח אותם אני צריכה להפריד בין הדמויות שלי לבין הדמויות של הסרט. אהבתי יותר את הדמויות שהמצאתי בראשי מאשר הדמויות שבסרט.

הסרט היה כ&quot;כ גרוע ומפגר לעומת הספר.וזה לא שאני התאכזבתי כ&quot;כ, כי ידעתי שהסרט לא יהיה משהו, אבל לא חשבתי שזה יהיה עלוב עד כדי כך.

אני רוצה לומר לכם, שאני מבינה אנשים ששונאים לקרוא, ו&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 13 Dec 2008 01:03:00 +0200</pubDate><author>tal_rules@hotmail.com (טל :])</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388861&amp;blogcode=10284469</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=388861&amp;blog=10284469</comments></item><item><title>משהו חסר</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388861&amp;blogcode=10280222</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;יצאתי מהבית, מביט מעלה על השמיים הכחולים, והשמש שמקרינה אור. הציפורים צייצו ושמחו, ואני חייכתי להם. כל אשר שראיתי חייכתי, אמרתי שלום ונופפתי בידי להם. הם חייכו לי בחזרה, וגרמו לי להרגשה טובה וחמימה, שגרמתי למישהו לאושר קטן. אך למרות האושר הקטן שבליבי, הלב שלי היה ריק, כאילו משהו חסר.למרות שאנשים היו מסביבי, וצחקתי איתם, ונהנתי איתם, איכשהו בפנים הרגשתי מוזר וכשפניתי את מבטי לכיוון אחר החיוך נעלם, ופרצוף חמוץ ומבולבל הופיע.חשבתי ותהיתי על החיים שלי, אם באמת ככה אני רוצה לבלות את גיל הטיפש עשרה שלי? על התבטלות בבית, על דיכאון על דברים קטנים ובילוי קטן עם אנשים. התשובה הייתה ברורה, ברור שאני לא רוצה. אני רוצה להנות מהשנים האלו, אני רוצה לנצל אותן לטובה ולא לבזבז אותן, אבל אינני יודע כיצד.התהלכתי לי ברחובות לבדי, ממשיך לחייך לכל אשר אני רואה, אולי אני אכיר מישהו חדש, אולי אני אכיר מישהי חדשה. ואז הופיעה נערה מול עיניי. הכל הלך מהר מידי בלי ששמתי לב, ויצא שנתקלתי בה , וכמובן אני זה שנפל. היא לעומתי עמדה במקומה זקופה מחייכת לי, ומושיטה לי יד. רציתי לזעוף את פניי, רציתי להתעצבן על זה שהיא צוח&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 11 Dec 2008 23:07:00 +0200</pubDate><author>tal_rules@hotmail.com (טל :])</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388861&amp;blogcode=10280222</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=388861&amp;blog=10280222</comments></item><item><title>זאת היא</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388861&amp;blogcode=10271737</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;והיא מביטה בי, אני מרגיש בזה, אבל אני מנסה להתעלם. אך אני לא מצליח, ואיכשהו אני רואה בטישטוש מצדיי עיניי את עינייה מביטות בי.אני לא יודע מה לעשות, או איך להגיב, אבל מה יש כבר להפסיד? אני מרים את הכתפיים ומביט בה.נוצר קשר עין ואיכשהו אני מרגיש את הצורך להזיז את ראשי ולהביט לכיוון אחר, כי זה מרגיש מוזר סתם להביט למישהו בעיניים.גם כשאני מדבר עם אנשים, קשה לי להביט לאנשים בעיניים, אני מרגיש כמו הזכוכית השקופה שיכולים להביט דרכה ולראות את כל אשר בתוכה.

כשכל זה קורה שוב, ואני מרגיש שהיא מסתכלת, למרות שיש פעמים שכשאני מביט בה היא עסוקה בדברים אחרים, אני לפעמים תוהה אם ההרגשה הזאת באמת נכונה. אם באמת היא מסתכלת עלי, ולאעל מישהו אחר.כשנוצר בינינו קשר עין, אני מרגיש שהיא קוראת את כל המחשבות שלי, אך לעומתה אני מביט בה ולא שומע דבר, ולא מצליח להבין מה קורה כאן, ועולות לי ספקות על מה היא חושבת. יש פעמים שאני כמעט מאמין שהיא באמת חושבת עלי, ושזה לא סתם צירוף מקרים שהעיניים שלנו נפגשו כמה פעמים בשעות האחרונות.ראיתי בעיניה ניצוץ, אך כשהבטתי אחורה ראיתי מנורה מאירה.

אך למרות שאני לא בטוח בדברים,&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 09 Dec 2008 17:52:00 +0200</pubDate><author>tal_rules@hotmail.com (טל :])</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388861&amp;blogcode=10271737</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=388861&amp;blog=10271737</comments></item></channel></rss>