<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>הָגִיגִית.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388156</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 בֶלַטְרִיקְס.. All Rights Reserved.</copyright><image><title>הָגִיגִית.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388156</link><url></url></image><item><title>To myself I turned</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388156&amp;blogcode=10125359</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בימים האחרונים, טוב, בתקופה האחרונה יצא לי לחשוב הרבה.
אולי אפילו יותר מדי
על העבר, על הווה, ובעיקר על העתיד
יותר מדי דילמות הציפו את חוט המחשבה שלי, וגמרו לי לחשוב על דברים באופן שונה לגמרי.
בתקופה הקצרה הזו, בערך ב3 חוד&apos; האחרונים הבנתי המון דברים-

למשל, שבניגוד למה שתמיד אמרתי, כן אכפת לי מה חושבים עליי
ולא מבחינת שטחיות ומראה, או משהו שאני עושה- אלא אם אומרים עלי דברים לא נכונים
חושבים עלי דברים לא נכונים, שמנוגדים מהמציאות שלי- זה כן אכפת לי.
כי אחרי הכל- אפשר להגיד זיין על החברה שיחשבו מה שהם רוצים אבל בסה&quot;כ, בןאדם בלי חברה זה בן אדם אומלל.

דבר שני- למדתי לא לפחד להסתכל לאנשים בעיניים [או על הא&quot;ה- תלוי איפה מדברים ] ולומר להם מה שאני חושבת.
95% מהחיים פחדתי לומר לאנשים שאני אוהבת מה שאני חושבת באמת.
פחדתי לפגוע בהם, לאכזב אותם ולהרחיק אותם ממני
למרות שפנים מול פנים אנשים מכירים אותי כאחת שלא שמה זין ואומרת הכל בפרצוף, אבל את זה אני עושה לאנשים שלא באמת אכפת לי מהם.
כי בתכלס- לא היה לי אומץ להתווכח אם אני יכלתי להפסיד מזה משהו שחשוב לי.
בעקבוות דברים שקרו לאחרונה,&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 03 Nov 2008 00:52:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (בֶלַטְרִיקְס.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388156&amp;blogcode=10125359</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=388156&amp;blog=10125359</comments></item><item><title>shot of poison.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388156&amp;blogcode=9919849</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;Shot of poison. 

The spring in his greatest blossom,
Cold wind is blowing on my nape
My favorite poem played in my head.
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 20 Sep 2008 09:33:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (בֶלַטְרִיקְס.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388156&amp;blogcode=9919849</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=388156&amp;blog=9919849</comments></item><item><title>חלוץ +מחנה 2008</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388156&amp;blogcode=9705814</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אזזזזז חודש יולי עבר- ותכלס, החודש הכי מטורף בחיים שלי.
אז מה היה לי בחודש הזה?!
עבודות לקראת המחנה- והרבה.
כל יום מהבוקר עד הלילה, והיה הכי כיף בעולם.

ואחרי חודש קשה של עבודות- הגיע הזמן לצאת לחלוץ. [12.7-14.7]
יצאנו אני, שרון, הגר, שיר, נירקי, גונן,נדב, עומרי סופרי ואור. 3&amp;gt;
היה הכי כיף שיכול להיות, בחיים לא עברתי משהו כזה, ובחיים לא אעבור.
במשך יומיים וחצי של עבודה קשה, לבנות את המבנה המטורף הזה
כל יום לקום בחמש בבוקר ככה, לשטוף פנים ולעלות למבנה, כשההפסקות היחידות הן של האוכל.
ולסיים את היום ב11 בלילה, ופשוט לישון עם כולם על מחצלת אחת גדולה, כשהסירחון שלנדב מופץ לכל עבר XD

ואזזזזזזז הגיע המחנה עצמו, [15.7-20.7]
בחיים לא עבר עליי שבוע עם כל כך הרבה לחצים, חרדות, דמעות, פרידות, והנאות.
היום הראשון- אטרף על המבנה.
בערב הייתה לנו פעולה א-ד-י-ר-ה.
לשבות את ליבו של שיבולת משוש חיינו.
הפעולה הייתה כל כך מצחיקה, אין- היה שווה את המחסור בשעות שינה שעברנו בגללה.

היום השני- סיימנו את המבנה ב12 ככה, יצא בן זונה. 
ממש אחרי שסיימנו את המבנה- התחלנו את האימונים לבנייה מהי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 06 Aug 2008 23:11:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (בֶלַטְרִיקְס.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388156&amp;blogcode=9705814</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=388156&amp;blog=9705814</comments></item><item><title>Toward The end.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388156&amp;blogcode=9355194</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מרגישים את הסוף?
כמה פעמים שאלו אותי את זה בזמן האחרון.
איך אפשר לא להרגיש אותו, כשאתם דואגים להזכיר לי את זה כל הזמן.
אולי זהישמע קצת הזוי, אבל קשה לי להפרד מהשנה הזו,
בצורה מסויימת, זה סיום תקופה אחת, והתחלת תקופה חדשה.
סיום תקופה שלי, כחניכה, 5 שנים.
ושנה הבאה, כאדם האחראי לשבט, עוד 4 שנים.
אני מחכה לזה, ואם זאת, לא רוצה להיפרד מהתקופה הישנה, שככ התרגלתי אליה.
השנה הזו עברה ככ מהר, אני זוכרת שהם אמרו שזו תהיה שנה מיוחדת
לא ידעתי עד כמה היא תהיה. לא ידעתי עד כמה אשתנה.
אני מחכה לסוף. ולהתחלה החדשה, ואקח אותי את כל מה שעברתי ב5 השנים האחרונות.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 11 Jun 2008 23:01:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (בֶלַטְרִיקְס.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388156&amp;blogcode=9355194</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=388156&amp;blog=9355194</comments></item><item><title>memories from the past.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388156&amp;blogcode=8887254</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
תורידו את האיפור- המסכה.
את הפירסינגים
את הבגדים הקשוחים
ותיהיו אתם.
חלאס.
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 26 Mar 2008 23:01:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (בֶלַטְרִיקְס.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388156&amp;blogcode=8887254</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=388156&amp;blog=8887254</comments></item><item><title>What goes around will come around</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388156&amp;blogcode=8810936</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;

שיגיע כבר.
אותו מקום, אותם אנשים [בערך], ושארון.
12.10
6 ימים אחרי שעברה שנה.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 14 Mar 2008 14:52:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (בֶלַטְרִיקְס.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388156&amp;blogcode=8810936</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=388156&amp;blog=8810936</comments></item><item><title>שאלון תמונות מגניבימי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388156&amp;blogcode=8717058</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;נלקח מסאלע שלקחה מעלע, גם ההסבר נלקח מסאלע
את התשובות לשאלות מחפשים בגוגל תמונות ושמים תוצאה אחת בתור התשובה.
1. הגיל שבו תהיי ביום ההולדת הבא שלך:2. מקום שתרצי לבקר בו:3. המקום האהוב עלייך:


~ישראבלוגרית ממוצעת~

צופים ^^
4. החפץ האהוב עלייך:



5. המאכל האהוב עלייך:

6. בעל-החיים האהוב עלייך:&lt;BR style=&quot;FO&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 27 Feb 2008 21:36:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (בֶלַטְרִיקְס.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388156&amp;blogcode=8717058</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=388156&amp;blog=8717058</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388156&amp;blogcode=8620523</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;איכזבת.
לא ציפיתי ליותר מדיי, באמת שלא.
אבל בדבר הקטן הזה, הפצפון הזה, המינימלי.
לא עשית.
ואיכזבת
אני ככ אוהבת אותך
אבל רק בגלל זה הדבר הקטן הזה ככ כואב&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 12 Feb 2008 20:18:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (בֶלַטְרִיקְס.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388156&amp;blogcode=8620523</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=388156&amp;blog=8620523</comments></item><item><title>עמוסה.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388156&amp;blogcode=8441827</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בחודש האחרון ובעיקר בשבועיים האחרונים אין לי זמן.
לא להיפגש
לא לדבר עם האנשים הכי יקרים לי.
לא להתאמן בגיטרה שהזנחתי כ&quot;כ
וללימודים בכלל אין לי זמן.

זה לא שאני לא נהנית מכל העומס הזה, בסופו של דבר כיף לי
אני לא מתלוננת.
אבל זה קשה, לפספס את כל אותם דברים שעכשיו יוצא לי לעשות פעם ב.. שבוע?

עוד פחות מחודש זה יגמר, והכל יחזור לכאורה לשגרה
או שיווצר לי עומס של דברים אחרים, אולי אפילו של הלימודים
אני מקווה שאני אמצא זמן לאותם האנשים שאני כביכול מזניחה, אני לא.
כל דקה שאני בבית אני משתדלת לדבר איתכם.. 
אני באמת אוהבת אתכם
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 17 Jan 2008 18:44:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (בֶלַטְרִיקְס.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388156&amp;blogcode=8441827</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=388156&amp;blog=8441827</comments></item><item><title>החיסרון הגדול ביותר של האדם הוא הרדיפה שלו לשלמות.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388156&amp;blogcode=8332388</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
להשתחרר מהכל
להתפרק מהמציאות
להקשיב למוח שפועל בלי לחשוב
להקשיב לשקט
למוזיקה
למכונית שצופרת 11 קומות מתחתי
לכלב שנבח
להתנתק מהכל
להקשיב
להרדם
המוזיקה ברקע
&quot;This night will hurt you like never before&quot;
ולא להתעורר.

&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 01 Jan 2008 23:23:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (בֶלַטְרִיקְס.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=388156&amp;blogcode=8332388</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=388156&amp;blog=8332388</comments></item></channel></rss>