http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38778בֶּד קֵיטָא כֶּכְלִי דּוֹנְדֶּרְמָּא.heCopyright 2019 Azure Ray. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38778http://f.nanafiles.co.il/upload/42006/IsraBlog/38778/misc/5822014.JPGhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38778&blogcode=11388035<div align="right" dir="rtl">לאחר יותר משנתיים של נסיונות לסבול אחד את השני, אני ובן זוגי הנפלא החלטנו על הפסקה. באופן פרקטי, זה אומר שאני לוקחת את עצמי לבית הוריי עם כמות בגדים שמספיקה לשבוע עם אופציה לכביסה מקומית.וכך, הערב בעוד אחד מהנסיונות הטלפוניים לנתח היכן פנינו את הפניה הלא נכונה והאם כל היציאה לדרך ביחד בכלל הייתה שווה את זה ואולי היה עדיף שהיינו מצטרפים כל אחד לאיזה קארפול נפרד אי שם בעבר, הוא התחיל לתהות לגבי טיב הדברים שלקחתי ולא לקחתי איתי לשבוע הזה שתכננתי לבלות פה."אני מאד מופתע שלא לקחת את החבר הקטן הרוטט שלך איתך. כל יום הייתי חוזר הביתה ומוצא אותו במקום אחר. זה היה הדבר הנייד ביותר בבית."ניסיתי למחות, ניסיתי גם לזרוק מספר בדיחות תפלות על אפשרויות הניידות של דברים אחרים שאינם בהכרח חפצים במובן המקובל של המילה. אבל הוא בשלו -"הוא לא מהטיפוסים שמסתתרים באיזו מגירה אפלה. הוא אוהב להיות בחוץ ולראות עולם. הוא תמיד נשאר במקומות שהוא יכול להשקיף מהם. כזה הוא, אוהב להשקיף - מהספה, מאדן החלון, מהשולחן בסלון, מהטלויזיה. הוא ממש כמו חתול!"חתול משקיף.ובנושא דומה, אבל שונה:בתזמון נפלא לתקופה זו של חשבון נפש ב</div>Fri, 13 Nov 2009 23:58:00 +0200dr.eggplannto@gmail.com (Azure Ray)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38778&blogcode=11388035http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=38778&blog=11388035http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38778&blogcode=9892376<div align="right" dir="rtl">מעשה שהיה כך היה:אחרי שתי ממסיבות פרועות אתמול, קמתי היום עם חברי המתולתל היקר לקראת הצהריים והלכנו לאכול ארוחת בוקר בחומוסייה קרובה. אחרי שאכלנו לנו מנת חומוס ענקית ונחמדה וסלט טחינה, הגיעה עת הקינוח (שרק בגללו הסכמתי כל כך בקלות לבוא לאכול שם היום).אז קיבלנו את הכנאפה הנהדר, אכלנו חצי מנה וביקשנו שתארוז לנו את מה שנותר הביתה - כי כנפאה לא זורקים! חברי היקר גם רצה שנעשה את הכל כמו שצריך ודאג ושאל את המלצרית כיצד מחממים את הכנפאה בבית."רק מים רותחים עם סוכר. לא טוסטר ולא מיקרו" ענתה לנו המלצרית."למה?" שאל המתולתל."כי זו גבינה ערבית.""ומה זה אומר?""היא בעייתית!"ואני הייתי חושבת שחומוסיה במרכז תל אביב זה יהיה המקום הכי פחות גזעני שאפשר יהיה להיות בו.</div>Sat, 13 Sep 2008 14:57:00 +0200dr.eggplannto@gmail.com (Azure Ray)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38778&blogcode=9892376http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=38778&blog=9892376http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38778&blogcode=9395887<div align="right" dir="rtl">מכונת צמר גפן מתוקאושרואת הדבר הראשון ארצה רק עד השניה שאקבל אותו.</div>Wed, 18 Jun 2008 16:57:00 +0200dr.eggplannto@gmail.com (Azure Ray)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38778&blogcode=9395887http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=38778&blog=9395887http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38778&blogcode=8929185<div align="right" dir="rtl">כפי שכל קוראי הבלוג שעוד נותרו - שחייבים להיות מחבריי הקרובים ביותר או סתם מעריצים סודיים שביררו עלי כל פרט - יודעים, אני ספורטאית בת ספורטאים ונמצאת בכושר קרבי עוד מינקותי. אבא שלי היה ספורטאי מצטיין, אלוף אוקראינה בתחומו לפני שלושים שנה, שחיין מנופח-כתפיים בהווה ובאופן כללי גבר שלא הייתי רוצה להכנס אתו לקטטה. וגם אני, אין לזלזל בכישוריי הפיזיים. יש לי ממוצע של מעל 40 נקודות למשחק בכדורסל ושיחקתי כדורעף שנתיים כשטובה ממני הייתה רק בחורה סינית גדולה ומאיימת למראה. שום קבוצה לא הייתה יכולה להתמודד עם ההנחתות שלי ומלבד הנצחונות הטכניים, אפילו היו לקבוצה שלי נצחון או שניים אמיתיים.ובכל זאת, מאז ימי כשחקנית חיזוק בנבחרת ההוקי רולר השכונתית מים רבים עברו מתחת לגשר, התיכון נגמר, את ריצת האלפיים לבגרות עברתי במספיק בקושי (ולא שזו הייתה אשמתי, הבגרות נערכה ביום הראשון לשעון קיץ) ונעלי הספורט יצאו מהארון רק לשני טיולים להתלכלך בחול המדבר הרותח. אבל זה גם לא שהייתי בטטת-כורסא: כורסא יש רק בסלון ולמרות ההרגלים המגונים הרבים שפיתחתי במהלך חיי, צפיה בטלויזיה אינה נמנית עליהם. בטטת-מיטה או בטטת כיסא</div>Thu, 03 Apr 2008 15:15:00 +0200dr.eggplannto@gmail.com (Azure Ray)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38778&blogcode=8929185http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=38778&blog=8929185http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38778&blogcode=8324710<div align="right" dir="rtl">כבר למעלה משליש עשור שהבלוג הזה קיים, ובמונחים של מישהי בגילי זה הרבה מאד זמן. ועדיין, כל מה שהיה בבלוג בזמן הזה זו בלילה שנעה בין תובנות על פשר העולם, תובנות על פשר מיניות האדם, תובנות על פשר ההערכה שאתה זוכה לה על רפרנסים מתוחכמים וניים־דרופינג ותובנות על פיפי־קקי.מצד אחד, זה מתאר עולם ומלואו, אבל מצד שני נראה שחסרים פה פוסטים שיספרו דבר או שניים עלי, במיוחד אחרי תרדמת כזאת עמוקה, ולא רק סיפורים טפשיים שעולים לי בראש בעת קריאת ידיעות מטופשות בעיתונים שמחשיבים את עצמם רציניים וביוגרפיים לגמרי, או בשעת העבודה התשיעית הרצופה ביום. (אבל עכשיו כשהחלטתי לחזור לפה, אפשר יהיה לחזור גם למתכונת הזאת ממש בקרוב.)היום זה היום הראשון שלי מזה שנה וחצי בערך כמובטלת, ובעוד לא יותר משעה וחצי אני מצפה לקבל טלפון מאקס־בוסית שמבקש ממני לבוא ולהושיע את מקום העבודה מהרס וחורבן טכנולוגי אדיר. זה לא משהו רציני, אבל עכשיו פשוט נזכרתי ששכחתי לחבר לאינטרנט אחד מהמחשבים החדשים.לפני מספר שבועות, בזמן שאני הייתי חולה בבית בשפעת בצורה הכי גברית שאני מסוגלת לה, חזרה הבוסית שלי מחופשה באילת, נכנסה למשרד כשהיא זועמת,</div>Tue, 01 Jan 2008 08:38:00 +0200dr.eggplannto@gmail.com (Azure Ray)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38778&blogcode=8324710http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=38778&blog=8324710http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38778&blogcode=7113687<div align="right" dir="rtl">תוספת מ-12.09.07: זה ידוע לכולנו שאנחנו חיים על סף מלחמה שמאיימת לפרוץ כל רגע. יש פרשנים שטוענים שזה יקרה כבר בקיץ הקרוב, ויש כאלה שנותנים מספר שנים של חסד עד רגע האמת. סבתא שלי היא אדם זהיר במיוחד, וכמי ששרדה את מלחמת העולם השניה, היא נחושה לשרוד כל מלחמה עד שתמות מהתקף לב מכיוון שכשאתחתן, אם אתחתן (ואם לא היא תמות משברון לב), זה לא יהיה עם בחור יהודי טוב כמו שהיא רוצה, לטעמה. לכן, היא אוגרת שימורים של כל דבר שניתן לשימור ("אשכי פר ברוטב שמנת ופטריות יער טריות", בתוקף עד 2011), ולו הייתה בעלת הכישורים הדרושים, כבר הייתה בונה לבדה מקלט-אטומי בחצר ביתה.בינתיים, היא עוד יושבת בבית רגועה - אני יודעת את זה כי היא עוד לא התקשרה אלי לברר האם אני כבר סגרתי את כל החלונות בבית ושוכבת מתחת לשולחן עם ידיים על הראש - ולא יודעת שהמלחמה כבר התחילה.היום (חמישי), גנרל אמריקני מחייל האויר, תושב אחד המקומות בארה"ב בהם המים מופלרים, נתן פקודה להתחיל באחת התכניות הסודיות ביותר שהצבא האמריקני הגה. כך, יצא מספר מצומצם מטוסים, מהטובים והמשוכללים ביותר שיש לחיל האויר להציע לכיוון רוסיה, חמושים בנשק גרעי</div>Thu, 02 Aug 2007 17:33:00 +0200dr.eggplannto@gmail.com (Azure Ray)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38778&blogcode=7113687http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=38778&blog=7113687http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38778&blogcode=6996558<div align="right" dir="rtl"> הדבר היחיד שמספקת הרחבת חוק חינוך חובה עד כתה י"ב הוא כסת"ח מכוער ומכעיס. חוק שמאחריו עומדים כמה מחברי הכנסת הלא מועילים ביותר - אחד מהעבודה, אחד מהמפד"ל ושניים מקדימה שאומרים: "היי, ממילא לא נוכל לעשות שום דבר כדי לשפר את דעת הקהל עלינו, אז בואו לפחות נהנה מהמצב" לא יכול להיות טוב, לפי הגדרה.בתיכון לא מקבלים השכלה, חינוך, ערכים (שעליהם יש פרק מרתק ב"ללא מילים - התרבות הישראלית בראי השפה", ותודה למיז קיי על ההמלצה) או כל דבר אחר שלשמו כדאי להאבק להשאיר תלמידים במסגרת הזאת. הדבר היחיד שתיכון כן מספק הוא בייביסיטר. הוא לא חסין סמים, בהחלט שלא חסין אלכוהול, אם להזכר שבכתה ח' הבאנו בקבוק וודקה לבית ספר והשתעשענו בו יום שלם עד שמישהי השתכרה והקיאה על השולחן ועל רכזת השכבה, ובשום פנים ואופן לא חסין השפעות שליליות - מורים גסים, בורים שלא מלמדים איפה נמצא הקו הירוק.גם תוספת חובה של שעת החברה המתוכננת מראה שמשהו רקוב בממלכת דנמרק (תלמידי תיכון - מי שיודע למה זה מתייחס שיצביע) - במסגרת שעה זו יחייבו את מחנכת הכתה, מעצבת דמות הילדים וערכיהם (שלעיתים זו השעה השבועית היחידה שהיא אכן מבלה עם</div>Wed, 18 Jul 2007 16:34:00 +0200dr.eggplannto@gmail.com (Azure Ray)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38778&blogcode=6996558http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=38778&blog=6996558http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38778&blogcode=6815247<div align="right" dir="rtl">הנפשות הפועלות:שרונה (הבוסית. משלמת המשכורות הנפלאה)אני ( יאנה. עובדת במשרד פמניסטי)אנה (עובדת נוספת)לקוחה (פמניסטית אלגנטית ונאה)ג'וק (טעות של הטבע. גדול מהרגיל. בערך מחצית מהגובה שלי וארוך-מחושים במיוחד.)הלגלוג(כותרת ששאלתי ללא הסכמתו וידיעתו ממנו)מחזה באפס משמעות(משרד, קירות צבועים בגוון חם של צהוב, מקושט בתמונות של פרחים ופרפרים, בעל שלושה חדרים נפרדים. שעת צהריים עייפה. אני ואנה עושות את עצמנו עובדות אבל אנחנו יודעות שמה שאנחנו עושות בעצם זה לשחק סוליטר. שרונה יושבת בפגישה שבטח תוציא לנו כמה אלפי שקלים עם הלקוחה.)(באמצע הדרך בין החדר שלי לחדר של שרונה נוצר הג'וק הענק, יש מאין, כדרכם של ג'וקים, כך ששתינו נוכל לראות אותו.)אני ושרונה, בתיאום מפתיע, מתחילות למלמל. היא מתעשתת לפני.שרונה: תעשי משהו! את הכי פחות נשית!(אני ממשיכה למלמל, תוך כדי שאני מביטה בשדיים הכי גדולים במשרד, שנמצאים לי מתחת לעצמות הבריח.)שרונה (ממשיכה, בבטחון רב ובאסרטיביות גוברת): אז לפחות תפתחי את הדלת, שילך לאנה.בתור שכירה, התכונה הבולטת ביותר בי היא צייתנות, ולכן אני קמה ופותחת לג'וק דלת לחופש ולי דלת להעברת אחרי</div>Mon, 25 Jun 2007 15:27:00 +0200dr.eggplannto@gmail.com (Azure Ray)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38778&blogcode=6815247http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=38778&blog=6815247http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38778&blogcode=6563411<div align="right" dir="rtl">אחד הדברים האהובים עלי בעולם כולו הוא לפגוש אנשים חדשים שהעולם התרבותי שלהם חופף את שלי כמה שיותר. מצד אחד, אני חושבת שאני נופלת לקטגוריה מאד מסויימת ומוגדרת היטב של צרכני תרבות שאפשר לאפיין אותה מאד בקלות משום שהיא קיימת ולא המצאתי אותה בשום שלב של חיי. מצד שני, מסתבר שאנשים כאלה לא כל כך קל למצוא. אני לא יכולה באמת לדבר עם מישהו שהעולם שלו כל כך שונה משלי. אני מרפרנסת לספרים, סרטים, שירים, בדיחות אינטרנט פופולאריות יותר או פחות וכל השאר באופן קבוע ואפילו לא מודע. אנשים שלא מכירים את אלה - הרבה פעמים פשוט יפספסו את מה שאני רוצה לומר. זה לא שיש לי משהו נגד אנשים שהם לא כאלה - אני פשוט לא מסוגלת לנהל אתם שיחה עניינית.מה שהרבה יותר נחמד מזה, זה לדבר עם אנשים שלא דיברתי אתם מספר כזה או אחר של שנים ולגלות שלא הלכנו לכיוונים מנוגדים לגמרי. כמו מישהו שלא דיברתי אתו מגיל 13 שאני פוגשת אותו לגמרי במקרה בתאטרון ואחרי זה אנחנו מחליטים לשבת על קפה ולהשלים כך וכך שנים. או לגלות שמישהו אוהב את אותה החומוסיה כמוך, שגם היא יכולה להיות חלק בלתי־נפרד מקאלט (בהעדר מלה טובה יותר שאני יכולה לחשוב עליה עכש</div>Wed, 23 May 2007 11:16:00 +0200dr.eggplannto@gmail.com (Azure Ray)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38778&blogcode=6563411http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=38778&blog=6563411http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38778&blogcode=6483192<div align="right" dir="rtl">תמיד ידעתי שהקשרים שלי עם אנשים רופפים מדי, שאני חרא שלא יודע לשמור על קשר, שאני יותר מדי מרוכזת בעצמי, שאני לא יודעת לתמוך כשצריך ולא אוהבת ממש לשתף אחרים אלא בזוטות שלא מעניינות אותי ושבאופן כללי - להיות חבר שלי זה לא משהו שהייתי מייחלת למישהו שאני מחבבת.במחזור הבלוג הקודם שלי, במייבלוג, לפני שלוש שנים וככה חודשים, הכרתי דרכו בחורה חמודה להפליא. בלונדינית ביישנית מתוקה שכזאת שבהתחלה דיברתי אתה מעל דפי התגובות, אחר כך עברנו למסרים מידיים ותוך לא הרבה זמן התחלנו להפגש, לפחות פעם בשבוע, לגלידה הקרובה לביתה או לביתי. מהר מאד התחלנו גם להחליף ספרים, שזה מעיד על כך שזכינו ברמת האמון הגבוה ביותר אחת אצל השניה. כמה חודשים היינו על סטטוס החברות הטובות, דיברנו הרבה ועשינו כיף. נסענו לטיולים בתל אביב העיר הגדולה ואפילו התחלנו זמנית לחלוק חברים.ואז, יום אחד, שסימן את סופו של התהליך הארוך של כמה שבועות, פשוט הפסקנו לדבר. "היי" ו"מה שלומך" ו"איך הצבא/הלימודים" עדיין באו פעם בחודש ממישהי או למישהי ששמה נשמע לי מוכר מרשימת המסרים המידיים. זה לא שרבנו. פשוט הפסקנו. נגמר, מה שזה לא יהיה.ביום רביעי האח</div>Sat, 12 May 2007 17:36:00 +0200dr.eggplannto@gmail.com (Azure Ray)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38778&blogcode=6483192http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=38778&blog=6483192