http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38696חייה של בחורה צעירה שמתחילה את החייםheCopyright 2026 פינקי.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38696http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38696&blogcode=13745108<div align="right" dir="rtl">שאמא שלי נפטרה לפני 4 חודשים התעקשתי לקבל טבעת אחת שלה, שמאוד אהבתי. טבעת שתמיד הייתה לה על היד, טבעת שהיא הצליחה בדרך לא דרך להבריח אותה במטוס, כאשר היא עלתה לארץ. אתמול ראיתי שחלק קטן ממנה נשבר וכמובן שזה אתמול ביום שהלכתי לרבנות לסדר משהו לירושה, ועמדתי שם חצי שעה ונזכרתי שאומנם זה משעשע העובדה שאני ברבנות, אבל לא משעשעת בכלל הסיבה, ואז הרב שאל אותי, מי נפטר? אמרתי לו אמא שלי, כאילו כלום. כאילו זה דבר של מה בכך. וכמובן שאצלי הכל תמיד קורה ביחד, בצורה הכי הזויה היום זה יום הזיכרון, ידיד שלי שנהרג במלחמת לבנון השניה קבור חלקה ליד אמא שלי, גם עם הייתי רוצה לבוא, לא הייתי מסוגלת להיות שם. אני עוד לא מוכנה לעלות לקבר שלה, ולא הייתי יכולה להיות שם מבלי לעשות את זה. היא חסרה לי, בזה אין ספק. בעיקרון אני כבר בסדר, יש לי שיגרה עבודה, חברים טובים שאני סביבם, וחוץ מאתמול עבר הרבה זמן מאז שהייתה לי נפילה והתחלתי לבכות אני עובדת בגן והיום לשניים מהילדים היה קשה להפרד מאמא שלהם. והם בכו "אמא אמא אמא" וכל מה שעבר לי לראש זה שאמא שלהם חוזרת עוד 4 שעות ושלי לא תחזור לעולם. אני יכולה לבכו</div>Mon, 15 Apr 2013 16:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (פינקי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38696&blogcode=13745108http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=38696&blog=13745108http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38696&blogcode=12637245<div align="right" dir="rtl">שבוע שעבר הייתי בסדנה הזאת "המסע" על פי הספר של ברנדון בייס למי שיצא לקרוא. יצאתי משם עם כוחות מחודשים, זאת הייתה סדנה מדהימה ומופלאה, וחבל שהיא לא נמשכה יותר ימים אבל לא נורא. בסדנה הזאת ניקיתי מעצמי את המשקעים שהיו לי בעבר, וסלחתי, באמת מהמקום הכי עמוק שאפשר. סיימתי שם עם המון אהבה בתוכלי לכולם, ואכזתי אומץ ואכלתי דבש, בפעם הראשונה בחיים שלי הייתי מוכנה לטעום דבש, בתקווה שאני ימשיך ככה בתהליך הזה וימשיך לטעום עוד דברים אחרים, כי פשוט הגעתי למקום בחיים שלי שנמעס לי שכל מיני דברים מגבילים אותי ולוקחים אותי אחורה. אני לא יכולה יותר לחיות בצורה שבא אני לא אוכלת כלום, ולמצוא אוכל שאני אוכלת זה פשוט מבצע גדול. נמעס לי להיגעל מכל דבר. די מספיק הגיע הזמן לחיות. וגם לגברי הרגליים שלי, חזרתי משם וקפצתי, קפתי מאוד גבוה, והיו לי כמה צעדים ללא כאבים, אומנם זה עוד לא עבר לחלוטין, אומנם יש עוד דברים לעבוד עליהם. אבל זה בסדר בדברים הכי קשים טיפלתי, ואני בדרך להיות בריאה, חכו אני עוד יחזור לרקוד שעות על גבי שעות מבלי להתלונן על כאבים. אני חייבת להודות שאני שמחה שעברתי את הסדנה הזאת שלדעתי כל</div>Fri, 22 Jul 2011 19:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (פינקי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38696&blogcode=12637245http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=38696&blog=12637245http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38696&blogcode=12607905<div align="right" dir="rtl">דברים קורים, דברים זזים אני נמצאת בתקופה שכל הזמן אני מרגישה שאני משתנה ומתפחת. מצד אחד אני בחופש, סיימתי את השנה השלישית שלי, אני לא עובדת כרגע, ניפרדתי מהחבר אחרי שלוש שנים ביחד(וזה היה לפני חודשיים). כך שאין לי יותר מידי מה לעשות עם הזמן שלי, אבל מצד שני אני כל הזמן עסוקה, וכל הזמן אני עושה דברים ואני מתפתחת. אני הולכת למשהו שניקרא מוח אחד, שזה שיטה שאומרת שלכל שהגוף, הנפש, והתת מודע כל אחד מהם פועל בצורה שונה בגוף שלנו ומושך לכיוונים אחרים, כתוצאה מזה, הגוף שלנו בבעיות, ומטרת השיטה היא בעצם לאחד בין כל הגורמים השונים האלה ביחד. עכשיו השיטה היא קצת מוזרה היא עובדת הרבה על דברים שהם יותר גדולים מאיתנו אני מגדירה. אני אף פעם לא האמנתי, אבל השיטה הזאת עוזרת לי להאמין שיש משהו שהוא יותר גדול מאיתנו, ושאנחנו מספיק מוכנים כדי שמשהו יקרה, ששינוי יקרה, אז העולם יתכוונן שזה יקרה, וכמובן שזה יקרה ברגע ומזמן המתאימים. אני לא יכולה להסביר את זה, אני חושבת שיש דברים שיותר גדולים מאיתנו שאנרגיה זורמת בין כולם ומקשרת ומחברת. יש דברים באמת מדהימים בעולם הזה וכל פעם אני מגלה מחדש עד כמה.</div>Fri, 08 Jul 2011 13:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (פינקי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38696&blogcode=12607905http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=38696&blog=12607905http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38696&blogcode=12384175<div align="right" dir="rtl">החיים שלי עכשיו עוברים תהפוכות זה ברור לי, כמעט כל דבר שקורה לי עכשיו בחיים הוא משמעותי וקריטי. התחלתי אתמול טיפול, הגעתי למצב בחיים שלי שאמרתי די הגיע הזמן לעשות שינוי והתחיל לאכול נכון, ואת זה אני לא יכולה לבד אני חייבת עזרה. ובבית, קשה לי להגיע לשם, קשה לי לראות אותה ככה, בלי כוחות כל היום במיטה, טוב לא לגמרי כל היום אבל המון שינה, אבל אני לוקחת את זה ושומרת את זה לעצמי, אני חייבת להיות חזקה בשבילה. אבל אני יודעת במה זה כרוך, אני יודעת שעוד חודשיים אני שמה את החיים שלי בצד ונוסעת לירושלים לעזור לאחותי, כי גם היא צריכה את זה. ובינתיים אני נשארת עם עצמי מעט אנשים יודעים מה עובר אלי, וממי שיודע יש רק מישהי אחת שבאמת יכולה לעזור לי. עם אחותי אני לא יכולה לדבר, היא בהריון אני לא יכולה להפיל עליה את הדברים האלה, למרות שהם גם משפיעים עליה. אבל לא צריך להפיל עליה יותר. אבל כאילו זה לא מספיק בזמן האחרון המשפחה שלי יוצאת ונכנסת לבית חולים, כל פעם מישהו אחר, כל פעם מסיבה אחרת, אבל כמה בן אדם יכול להכיל. אז אני מנסה לא לחשוב על זה לצחוק, לבוא הביתה שצריך אבל לא יותר מידי כי אחרי זה אני</div>Mon, 21 Mar 2011 23:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (פינקי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38696&blogcode=12384175http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=38696&blog=12384175http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38696&blogcode=12347965<div align="right" dir="rtl">יומיים לפני יום הולדת 24 שלי אני חוזרת לכתוב, ולא עכשיו לא ניפרדתי מאף חבר, ולא התחלתי לצאת עם אף אחד אחר. אני עם אותו בחור כבר שנתיים וחצי. אני חוזרת לכתוב, כי בשבועות האחרונים נזכרתי בבלוג הזה, חזרתי לקרוא פוסטים ישנים שכתבתי והתמלאתי נוסטלגיה. וכמובן גם ביקורת עצמית על כמה הפוסטים הראשונים שלי היו שטחיים וחסרי כל תוכן ממשי, אבל בתוך כל זה נמצאים החיים שלי, נחמד לחזור אחורה ולגלות רגעים משמעותיים בחיים שלי ששינו לי את החיים עד היום. אני חוזרת גם לכתוב, כי אני כבר שנתיים וחצי בלימודים, אני לומדת קולנוע כך שאני צריכה לכתוב דברים, תסריטים, רעיונות לדברים, עבודות. אבל אני לא מסוגלת לכתוב כלום. אני לא מסוגת לעלות את הדברים שלי על כתב, עם בתיכון הייתי כותבת שירים וקצת סיפורים, היום אני לא כותבת, עם בעבר והיה למישהו משמעותי בחיים אירוע חשוב הייתי כותבת לו ברכה, היום גם את זה אני לא כותבת, לאחותי לחתונה שלה לא כתבתי ברכה. אבל לא נורא נחזור לזה, אני חייבת לחזור למוזה של כתיבה, ועם רק בשביל שזה יהיה לי יותר קל לעבוד על הסרט שלי שאני עושה. אני עובדת עכשיו על סרט דוקומנטרי על המשפח</div>Mon, 28 Feb 2011 22:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (פינקי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38696&blogcode=12347965http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=38696&blog=12347965http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38696&blogcode=10016655<div align="right" dir="rtl">אתם יודעים איך זה ילדים תמיד שואלים את ההורים כמה אתם אוהבים אותי? ואז ההורים עונים ככה הרבה. אז על אותו עיקרון שאלתי פעם את אמא שלי שהייתי קטנה את מי היא אוהבת יותר אותי או את אבא שלי, ואז היא הסבירה לי שזה סוג שונה , היא אוהבת גם אותי וגם אותו אבל בצורה שונה. בזמן לא הבנתי מה זה אהבה שונה, הרי זאת אהבה איך היא יכולה להיות שונה, זה או שאוהבים מישהו או שלא, או שאוהבים מישהו יותר או שאוהבים פחות. מה זה שונה? מאז עברו כמה שנים טובות וכבר הספקתי לחוות כמה אהבות, לאנשים שונים, עכשיו אני מבינה למה היא התכוונה. בחיים שלנו יש להו אהבה להורים, אהבה לחברים, אהבה לאחים, אהבה לחיות מחמד, ויש אהבה לבן זוג. וגם שם זה לא אותו דבר. כל בן אדם שאהבתי אהבתי בצורה שונה. אז נכון אני רק בת 21<SPAN</div>Sat, 11 Oct 2008 16:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (פינקי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38696&blogcode=10016655http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=38696&blog=10016655http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38696&blogcode=9527214<div align="right" dir="rtl"> אהבה, מה לא אמרו עליה כבר, שהיא סוחפת מטריפה, מחשמלת, מכאיבה עד דמעות. אהבה זה הדבר שהכי חיוני לנו כבני אדם, זה מה שעושה אותנו אנושיים. כל אחד צריך להרגיש נאהב וצריך לאהוב. לפני 8 חודשים יצאתי מקשר הכי ניפלא שהיה לי בחיים עד אז, ומיד אחרי זה הייתי צריכה להמשיך הלאה כי לא יכולתי להמשיך לחשוב עליו ולאהוב אותו. אז המשכתי הלאה ותוך כלום זמן כבר הייתי עם מישהו אחר. אני לא ישקר הייתי שם אהבה, וכל פעם שהייתי איתו הייתי שמחה, הוא היה מצחיק אותי, היה בו משהו שסחף אותי מיד. אבל לא הכל היה וורוד, היינו יותר מידי שונים אחד מהשני והיינו מחרפנים אחד את השני. בהתחלה של הקשר היו לי הרבה מאבקים ביני לבין עצמי, אהבתי אותו אבל אהבה</div>Mon, 07 Jul 2008 16:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (פינקי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38696&blogcode=9527214http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=38696&blog=9527214http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38696&blogcode=7883214<div align="right" dir="rtl">חזרתי מחו"ל אחרי שבועיים שטיילתי לי בספרד, וכל הטיול הזה רציתי רק לחזור להיות איתו, ואפילו רק לשמוע את הקול שלו. חזרתי וגיליתי ממנו שדווקה זה עשה לו טוב לא לדבר איתי תקופה נתן לו חופש אפשר להגיד, יכול להיות שאני סתם אכזרית, וזה לא היה כמו שזה נשמע, לי הוא אמר זה טוב שזה היה, אבל טוב שחזרתי. הוא יצא לחפש"ש אחרי שבמשך שנה וחצי שאנחנו ביחד חיכינו לזה כדי שנוכל להיות סוף סוף ביחד, אבל שבוע אחרי שחזרתי מחו"ל כבר הייתי חייבת להתחיל לעבוד, חצי שנה לשבת בבית, לא יכולתי לעשות את זה יותר, התחרפנתי, זה יותר מידי בשבילי, הייתי חייבת לעשות משהו. השיחות שלנו התחילו להיות מעיקות כל שיחה שלנו נגררה באיזה שהוא דרך לריב, בעצם אפילו לא ריב, סתם הסתיים בצורה רעה. הוא אמר לי פעם שעם הוא נוסע לחו"ל הוא ניפרד ממני, אבל הוא עוד לא החליט עם הוא נוסע, ההחלטה הזאת היתה לו קשה מידי. יום ראשון שעבר הוא היה אצלי הוא בא אלי לעבודה ומסם נסענו לקריון, הוא החליט כבר ממזן שאני חייבת חצאית "מזה עם רגליים כמו שלך את חייבת להראות אותם" אז אמרתי יאללה הוא כל כך רוצה, עם זה יעשה לו את זה אז נלך נקנה לי חצאית,</div>Sat, 10 Nov 2007 11:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (פינקי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38696&blogcode=7883214http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=38696&blog=7883214http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38696&blogcode=7468202<div align="right" dir="rtl">יום שבת ההורים שלי נסעו לעשות סבב ביקורים במרכז אצל המשפחה. אני הצתרפתי אליהם ולקחתי טרמפ איתם עד לבית של אחותי הגדולה, אחרי הרבה מעוד זמן שלא הייתי אצלה חשבתי שזה הזדמנות טובה לבקר אותה, ואת משפחתה היקרה. בדרך כלל שאני אצלה הבנות שלה משגעות אותי והופכות את כל הבית, הפעם הן דווקה היו ילדות טובות, אוווי אני כל כך אוהבת את הילדות האלה, הן פשוט מקסימות. אבל כמה שזה היה נחמד לראות את אחייניות שלי ואת אחותי הגדולה, בביקור הזה היה משהו מיוחד עוד יותר, יצא לי לפגוש את אחותי הגדולה מצד האם שלא פגשתי אותה מאז גיל 6. גיליתי בחורה מקסימה עם הראש על הכתפיים שדומה לי, בחורה שעברה הרבה דברים בחיים שלה. אני אומרת הכרתי וזה לא הרגיש כאילו הכרתי מישהי חדשה, ניפגשנו וזה היה כיאלו לא ניפרדנו בכלל במשך כל השנים האלה, כיאלו הזמן עצר והיא ואני נישארנו באותו מקום, רק יותר בוגרות מדברות על העתיד,שכל אחת מאיתנו מתחילה לבנות. לאחר מכן חזרתי לאחותי וביליתי עם אחייניות שלי, לקחתי אותם לגן משחקים ושיחקתי איתן, איזה חמודות הן, ואיזה שובבות, הקטנה במיוחד, היא בת 4 בקושי מדברת אבל העניים שלה אומרות הכל, הענ</div>Mon, 17 Sep 2007 20:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (פינקי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38696&blogcode=7468202http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=38696&blog=7468202http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38696&blogcode=7437289<div align="right" dir="rtl">אחרי 14 שנה טתמול דיברתי עם אחותי הגולה בפעם הראשונה, השיחה שלנו כל כך טיבעית שזה נראה כאילו לא נפרדנו לשניה. יש לנו אבל מה להשלים, הזיכרונות שלה קשים הרבה יותר מהזיכרונות שהיו לי משם, מהסבל שהיה לי שם, בגיל 4 כבר לקחו אותי מהבית לפניה,בעוד שהיא סבלה אותה 12 שנה, ולקיחה של 3 ילדים, ואחרי כל ילד שנלקח היא "בילתה חופשה" איתה. גם כן חופשה, למזלי אני זוכרת ותר מידי מכות, אבל היא זוכרת, אני מפחדת לשאול אותה כמה היא זוכרת. אבל פתחנו דף חדש, יש לנו 14 שנה להשלים, אפילו יותר כי אני בקושי זוכרת אותה, היא זוכרת איך הייתי בתור ילדה. לפעמים אני נדהמת כמה חזק הוא קשר הדם, ואיך הוא יכול להתגבר על הכל, על נתק של שנים, ועל הרמות של סבל. מדהים שלא משנה מה אנחנו נעבור בחיים האלה היא תמיד תישאר אחותי הגדולה. אני חושבת שאחת הסיבות שהיה לי קל לדבר איתה, היה כי עברתי את זה כבר לפני שנה וחצי עם שאר האחים והאחיות שלי, שהם רבים במספר, ואז היה התרגשות רבה משני הצדדים, והיום אני הולכת לאירועים של המשפחה הביולוגית שלי ומרגישה שם הכי טיבעית שבעולם, אני מרגישה שזהו המקום שלי, לפנ נולדתי לפנ אני שייכת. כ</div>Thu, 13 Sep 2007 16:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (פינקי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38696&blogcode=7437289http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=38696&blog=7437289