http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3868בעולם האבוד, כל יום מציב אתגרים. כל שלב במשחק מקדם הלאה. ובסוף? בסוף יש משחק המשך!heCopyright 2019 ber. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3868http://f.nanafiles.co.il/upload/92006/IsraBlog/3868/misc/7482138.JPGhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3868&blogcode=12341976<div align="right" dir="rtl"> חמישה צעדים פשוטים לזהות את הכינוי החדש של האקסית שלך בפורום החביב עליה. מבצע חמישה + 6: איך להיכנס לסרט/דפוס התנהגותי שיש להיפטר ממנו... 1. גלשי לפורום החביב על אקסתך שתחייה אחרי שבועיים שלמים של התנזרות מקריאה בו. 2. זהי בהודעה הראשונה כינוי שכל כך מתאים לה. 3. קראי תגובות שלה שנכתבו תחת כינוי זה. 4. זהי אימייל שהיא משתמשת בו לעיטים כי הוא כל כך מתאים לה.. 5. זהי סיפור שהיא מספרת עליה ועל האקסית הקודמת. 6. קראי איך היא משחררת קיטור על הפרידה. 7. קראי הודעה אחרת שלה, בכינוי אחר אך עם אותו אימייל בה היא מספרת שהכירה בחורה חדשה וטובה בשבילה.. 8. הרגישי חופשי להיכנס לסרט. 9. הוציאי קיטור בצורה של מייל ארוך וכועס. 10. מחקי את המייל בלי לשלוח אותו. 11. דושי בנושא עם חברות ומהרי לצאת מהסרט, כי כמו שאריק אומרת: את הרי יודעת שמספיק מיים עברו אנדר דה בריג' ולא באמת משנה לך עם מי היא נמצאת. ואריק אפילו לא יודעת על הסטוצרית. זה נכון, שעברו מספיק מים והכל. חסרה לי התיקשורת איתה ברמה יומיומית ואני יודעת שככה עדיף. כי זה ברור שלא נצליח לשמו</div>Fri, 25 Feb 2011 20:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (ber)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3868&blogcode=12341976http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=3868&blog=12341976http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3868&blogcode=12337527<div align="right" dir="rtl"> חייבת לכתוב איפושהו. לא חייבת תגובות. שקלתי למחוק את כל מה שנכתב כאן קודם והחלטתי שלא. לא נחתי לרגע בשנה האחרונה, הייתי עסוקה בקפיצות. קפיצות ממקום למקום- עברתי עם השותפה לדירה חדשה, ואז לגור עם בתזוג לכמה חודשים ועכשיו חזרתי לגור לבד. כלומר לא חזרתי כיוון שמעולם לא גרתי לבד באמת עד עכשיו אז זה לא משנה.. בכל מקרה אני גרה לבד. כל מעבר הדירה הזה אופיין בהחלטה שעכשיו אני מוכנה להיות לבד, לקבל את זה, לנוח קצת להתמלא בעצמי לפני שאני קופצת למערכת היחסים הבאה. מצאתי את עצמי מבלה חודש וחצי בנפרד מבת הזוג (האקסית?), אבל עדיין חולקת איתה דירה. מחפשת מישהי לבלות איתה את הלילה ואז נותנת לעצמי נזיפה קשה ומתקפלת לתוך עצמי. מנסה לעורר את האינטימיות עם האקסית (בת הזוג?) ובורחת ממנה כמה שיותר רחוק (להורים בדרך כלל) רק כדי להתרגל לחסרונה. בסוף עברתי לדירה משל עצמי. חדר וקצת של פיור הבן. הפכתי אותו לחדר משלי, ביתי עד כמה שניתן, גרובי כמו שרק הדירה שלי יכולה להיות. קראתי לה The Crib והשתעשעתי במחשבה שאני הולכת לגור כאן לבד עוד הרבה זמן, ומדי פעם ינעימו את זמני נשים מזדמנות. כן כן.</div>Wed, 23 Feb 2011 10:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (ber)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3868&blogcode=12337527http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=3868&blog=12337527http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3868&blogcode=11414010<div align="right" dir="rtl"> שבוע לא היה לי אינטרנט או קו טלפון בבית.. אחרי דיבורים רבים עם בזק והרמת קול בשלב מסויים- תיאמו איתי טכנאי שיגיע גם לתוך הבית ולא רק למרכזת בחוץ. ביום בו הגיע, הוא התקשר וביקש לפתוח את הדלת. אמרתי שהדלת פתוחה והוא התעקש שהיא סגורה... מסתבר שבבזק רשום להם שאני גרה במספר 5 ולא במספר 7.... הרבה דברים יכולים לקרות בשבוע, עולמות מתהפכים וחוזרים. חמישי בבוקר- אני מתבשרת על לוויה של אבא של חברה טובה מהלימודים. הולכת ללוויה וגם לשבעה. ששי בבוקר- נוסעת להביא את פוץ' בחזרה מרמת הגולן לאחר טענות של המאמץ כי הוא לא אוכל ומתנשף וממש מנוון... ששי אחה"צ- אחרי השוק שקיבלתי כשראיתי את פוץ' נסעתי איתו ישר לוטרינר שאמר שהמצב ממש גרוע וצריך לחכות ליום ראשון כדי לבצע בדיקות. כל השבת פוץ' לא זז ממקומו. התנשף ובכה. ראשון בבוקר- עשו לו בדיקות. מסבר שתמיד היה לו מום בלב שלאחרונה גרם ללב לגדול למימדים עצומים (כמו שאומרים- כולו לב). הלב הענקי לא מתפקד כמו שצריך ואין טיפול שיכול לעזור. ראשון ב- 16:30 הרדמתי אותו אצל הוטרינר. אחשלי ואני ליווינו אותו. פוץ' ממש לא רצה למות, הוא רצה להסתלק מהמרפאה</div>Wed, 25 Nov 2009 20:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (ber)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3868&blogcode=11414010http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=3868&blog=11414010http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3868&blogcode=11397291<div align="right" dir="rtl"> בהמשך לפוסט הקודם ובהמשך השבוע, האנימטורית שלחה לי אימייל מתנצל וביקשה להסביר לי בשיחת טלפון מה קורה איתה. הבחורה מסובכת עם עצמה ולא יודעת מה היא רוצה. השתעשעתי באפשרות של לפתות אותה בצורה מאד נונשלנטית (סרט ואז נזרום איכשהו לאנשהו) ולהמשיך להעמיד פנים שזה בסך הכל קשר ידידותי למרות שלשתינו יהיה ברור שזה לא. דיברתי איתה אתמול כמה פעמים ואמרתי לה שהגעתי למסקנה שהעצה הראשונה שקיבלתי כלסבית, היא עצה לחיים. נילי אמרה לי שאני יכולה לפלרטת, להתנשק ולהתחבק עם כל אחת. אבל ללכת למיטה- את זה אני צריכה לעשות רק עם מישהי שבאמת חשובה לי. זה כל כך נכון. אני לא רוצה ליצור לעצמי את הביצה הפרטית והגועלית שלי... ומהצד השני היא ממשיכה להתבלבל עם עצמה, ובסופו של דבר, אמרה שהיא לא יודעת מה לעשות איתי ואיתה ושהיא צריכה לקחת כמה ימים להתרחק כדי לחשוב. איחלתי לה לילה טוב וסגרתי את הנושא. ובנושא אחר לגמרי- שוגי, עוד מישהי שפגשתי לפני חודשיים וחשבתי שהיא חברה, סיפרה לי כלמני דברים שאמרה עלי הסטוץ מלפני שבועיים. דברים לא נעימים בכלל. בעצת א' התקשרתי מייד לסטוץ ואמרתי לה ששמעתי שמוע</div>Wed, 18 Nov 2009 08:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (ber)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3868&blogcode=11397291http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=3868&blog=11397291http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3868&blogcode=11390906<div align="right" dir="rtl"> אני תוהה האם לצאת בהצהרה מכלילה, שיפוטית ולא נעימה בפתיחת פוסט זה, או פשוט להגיד שאני מעוצבנת... נו שויין... ארוך וחצי אוטומטי על הבוקר. אבל רכילות מעניינית. ובסוף באמת פנינים מהאינסטלטור. לפני שבועיים הלכתי למפגש חברתי ש-א' הנחתה ופגשתי שם מישהי. בשבוע האחרון דיברתי עם אותה בחורה בטלפון ובג'ימייל וגיליתי ששתינו חווינו חוויות דומות לאחרונה. חוצמיזה יש לנו עולם מושגים משותף והרבה דברים דומים שמעניינים אותנו. חוצמיזה 2- היא מעשנת. התלבטתי ביני ובין עצמי מה קורה כאן והגעתי למסקנה שנעים לי לדבר איתה ושאני ממש בהתלבטות קשה אם להמשיך עם זה הלאה. ובינתים אנחנו ממשיכות לדבר בטלפון כמעט כל יום לפני השינה, מדי פעם פולטות חצי פלרטות ומתחמקות ממנו מיד וכל זה. בחמישי גיליתי שהיא גם מעשנת גראס באופן דיי קבוע.. בששי נפגשנו והיינו יחד 6 שעות- מדברות, מקשיבות למוסיקה ורואות סרטוני אנימציה מגניבים ביו-טיוב. בסוף הפגישה אמרתי לה שהיא מכניסה אותי לדילמה גדולה, והיא אמרה שגם אצלה היא לא בדיוק יודעת מה הולך כאן. הצעתי לה לנסות ללכת לאיבוד יחד ולראות מה קורה. מצא חן בעיניה</div>Sun, 15 Nov 2009 07:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (ber)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3868&blogcode=11390906http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=3868&blog=11390906http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3868&blogcode=11383915<div align="right" dir="rtl"> אני אוהבת את הטלפון החדש שלי. אפשר לכתוב בו מסמכי וורד... כמה גיקי זה נשמע? קיימנו 2 מבחנים בעבודה השבוע- מבחן TOEFL אותו מעבירים כל שבוע, ומבחן GRE אותו מעבירים 3 פעמים בשנה בערך... בשני המבחנים הייתי צריכה להיות בכיתה ולהשגיח על הנבחנים כשעה. ניצלתי את הזמן לכתיבה אינטנסיבית בטלפון... כתבתי באופן אוטומטי, בלי לשים לב בכלל מה חוט המחשבה. אני לא זוכרת מה כתבתי, אבל בהמשך השבוע הרגשתי יותר טוב עם עצמי. משהו על חשיבה חיובית, על פוץ' שמצא את מקומו וטוב שכך ועל מה אני רוצה מעצמי בכל נושא היציאות עם נשים. א' אמרה שהיא מרגישה שאני מתרחקת ושזה לגמרי לשיקולי מה לעשות ובמה לשתף אותה. אמרתי לה שהגעתי עם הפסיכולוגית לגרעין של דפוס אוטומטי שמאד מאפיין אותי ואני חופרת איתה על זה. אני לא רוצה שא' תהיה חלק מהחפירות האלו כי זה באמת משהו שלא בא לי לחלוק עם אנשים זולת הפסיכולוגית. זה דפוס שאני לא גאה בו או במניעים אליו או כמה קשה לי לצאת ממנו... נראה, לאט לאט. בתחילת הטיפול חפרתי במניעים, בכעס, בבושה, בכעס שוב. ושוב. ושוב... עכשיו אני חופרת בקושי להפסיק להשתמש בו ולהשתחרר ממנו. </div>Thu, 12 Nov 2009 08:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (ber)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3868&blogcode=11383915http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=3868&blog=11383915http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3868&blogcode=11376497<div align="right" dir="rtl"> אתמול מסרתי את פוץ' למישהו מרמת הגולן. בשבועיים שלשה האחרונים פוץ' לא רוצה לצאת מהבית או לזוז באופן כללי. כשהיינו אצל ההורים שלי הוא כל הזמן יבב כשהלכתי לאוטו, גם אם זה היה לסיבוב קצר. אתמול הוא לא כל כך נקשר לבעלים החדש, ולמזלי המאמץ יודע לאלף כלבים. כלומר כשפוץ' עשה לו את תרגיל העז (אני עומד עכשיו באמצע הדרך ולא זז נראה אותך מושך אותי), הבחור משך אותו וכשפוץ' התחיל ללכת, הוא הכריח אותו לשבת לחצי דקה ורק בפקודת "בוא" המשיך ללכת. בסוף פוץ' הסכים לעשות איתו סיבוב בכל המושב בלעדי... כשהלכנו (אחי ואני) הוא לא בכה ולא יבב. בדרך הביתה המאמץ התקשר להגיד שפוץ' יותר חברותי כלפי הכלבה שהוא עומד לחיות איתה ושהוא כבר עשה עוד סיבוב מסביב למושב ומתאקלם לא רע. היום אפילו קיבלי תמונות ועדכון שהוא אוכל כמו שצריך ולא בוכה לרגע. אתמול באוטו היתה לי תובנה לרגע: אם פוץ' כל כך מחובר אלי ודומה לי מבחינת אישיות והתנהגות, יכול מאד להיות שהוא בסך הכל הגיב אלי בשבועיים האחרונים. אני זו שבדיכאון, חסרת אנרגיות ולא רוצה לצאת מהבית... אני יודעת שזה לא כזה מופשט וברור שגם הוא לא הרגיש בנוח סתם כי</div>Sun, 08 Nov 2009 20:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (ber)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3868&blogcode=11376497http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=3868&blog=11376497http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3868&blogcode=11367442<div align="right" dir="rtl"> טו אברי אקשן-דר'ז אה ריאקשן. אם יורד מבול בחוץ ופוצ'ון נשאר לבד בבית- סביר שהוא יטפס על המיטה שלי בסופו של דבר (למרות שבחיים לא הייתי מאמינה שהוא יצליח לטפס על מיטה בגובה מטר) <FONT size=</div>Wed, 04 Nov 2009 21:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (ber)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3868&blogcode=11367442http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=3868&blog=11367442