http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38564 heCopyright 2026 MickeyMouse . All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38564 http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38564&blogcode=1646237<div align="right" dir="rtl">blog.tapuz.co.il/smarties אתם מוזמנים לבקר</div>Sun, 17 Apr 2005 20:11:00 +0200michalyk@walla.co.il (MickeyMouse )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38564&blogcode=1646237http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=38564&blog=1646237http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38564&blogcode=1395312<div align="right" dir="rtl"> אתמול בערב הייתי בת"א.. לקח לי שעה ורבע להגיע מעזריאלי לצומת שביט... איך עשיתי את זה?! אני בעצמי לא יודעת אבל החלטתי שאני שונאת ערים גדולות וכשאני אהיה גדולה אני אגור לי במיני-התנחלות פצפונה בלב הגבעות עם 2 וחצי בתים וכלב. לפחות שם אין רמזורים. אולי מישהו רוצה לקנות לי גיטרה חשמלית? לנו הסרוגים, יש המון מונחים שאף אחד אחר לא מכיר. כאילו אנחנו מדברים בשפה משלנו [וכמובן זוממים להשתלט על העולם]. "יש לי בחמשו"ש הקרוב שבו"ש והמד"ש שלי עצבני עליי בגלל זה. אבל לפי הבייני"שים שם, במילא לא יצא מזה הרבה." יש לנו עולם משלנו. עולם שבו אם איזה בחור/ה צעירים דתיים עוברים לידך אתה מסתכל להם על הגב של הסווצ'ר כדי לדעת איזה שבט ואיזה סניף הם. עולם שבו אתה יכול לפגוש מישהי שגרה באיזו עיר והיא תכיר את דודים שלך שהם בכלל בני עשרים פלוס ועם תינוק. זה קורה רק אצלנו. איזה יופי! איזה בעסה שאני לא בן. אני לא יכולה לישון איפה שבא לי, אני לא יכולה לרקוד איפה שבא לי, אני לא יכולה לשיר איפה וליד מי שבא לי. אני לא יכולה להתלבש איך שבא לי, להיות איפה שבא לי. אני צריכה ללכת עפ"י קודים מסוימים, להתנה</div>Wed, 16 Feb 2005 12:07:00 +0200michalyk@walla.co.il (MickeyMouse )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38564&blogcode=1395312http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=38564&blog=1395312http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38564&blogcode=1358000<div align="right" dir="rtl"> למה תמיד, אבל תמיד, הנעליים שלי נרטבות? אניודעת למה. בגלל החצאית הארוכה. זה מה שגורם לי להחליף 2 זוגות נעליים בחורף אחד וגם לחרוש על נעלי הספורט של כל המשפחה. מישהו צריך להמציא פטנט לזה. אולי נקרא לו... מגפיים..? אתמול הייתי בסניף והיו אנשים ותיקנו דברים שבורים.. אני לא מאמינה שלאנשים עוד אכפת! למעט, אבל עדיין! איזה כיף זה לראות :) ביום שני הבא (עוד שבוע) יש הפגנה בגוש קטיף, לעצור את תוכנית ההתנתקות!!! כולם באים! מישהו רוצה לתרום להכנסת ספר תורה בסניף שלי, לזכר אחד מהבוגרים של הסניף? הבחור נפטר פתאום בגיל 23... בלי סיבה נראית לעין. מת בשנתו. זה קרה לפני שנה וחצי ובעז"ה עוד חצי שנה נכניס ס"ת לסניף לזכרו. אבל עוד אין לנו את כל הכסף! אז כל מי שמוכן לתרום, כל תרומה תתקבל בשמחה!!! אני חולה, וצרודה, ומצוננת, והעיניים שלי שורפות והבטן שלי כואבת לפעמים. כמה כיף שיש חורף =) סתם פוסט כדי להראות שאני חיה... ולפרסם כמה דברים שחשוב לי לפרסם :) שיהיה לכולם שבוע טוב ומאושר!</div>Sun, 06 Feb 2005 22:10:00 +0200michalyk@walla.co.il (MickeyMouse )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38564&blogcode=1358000http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=38564&blog=1358000http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38564&blogcode=1342005<div align="right" dir="rtl"> אחרי שהתקלות הרבות שהיו לי במחשב תוקנו ואני יכולה סופסוף לשלוח פוסטים... חזרתי לכאן. הגעתי למסקנה שאני די במצב של הרס-עצמי. גם אם אני יודעת שמשהו לא יצליח, ברור לי שזה לא ילך, ניסיתי כבר 5 פעמים וזה התפקשש בכל אחת מהן - אני עדיין אעשה את אותה טעות. שוב. זה מצב שלא עוצר, ואני מניחה שאני אמשיך בהרס העצמי הזה עד שזה יעצר באופן טבעי - כי בסוף אני חייבת להצליח, לא? פגשתי בנאדם יותר מתוסבך ממני. מישהו שההורים שלו מתנכלים לו ושונאים אותו, שסובל בבית הספר, שמרגיש שהוא לא עושה כלום בחיים שלו. שרוצה למות, אבל לא מתאבד כי זה אסור עפ"י ההלכה. ואני כ"כ-כ"כ רוצה לעזור לו אבל איך? כל מה שאפשר לעשות זה להגיד לו שאכפת לי ממנו ושלפחות לאדם אחד בעולם הזה הוא כן משנה. אבל דאמיט, למה שיהיה אכפת לו? זה לא עוזר. והוא ממשיך לרצות למות. ואני בינתיים נשברת רק מלהסתכל עליו... למה הקב"ה ברא עולם כ"כ מסובך?! זהו. הגעתי לגיל. לפני שבוע ניסו לעשות לי 'שידך'. ואני רק בת 16 וחצי! אני חצי-מפסיקה ללכת לבית ספר. אחרי שכבר הגעתי למסקנה שאני לא מסתדרת עם המסגרת. אחרי שעברתי אבחון שקבע שיש</div>Thu, 03 Feb 2005 00:45:00 +0200michalyk@walla.co.il (MickeyMouse )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38564&blogcode=1342005http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=38564&blog=1342005http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38564&blogcode=952236<div align="right" dir="rtl">כתוצאה ממה שקרה עם כל נושא גוש קטיף, בחור מהסניף שלי החליט לאסוף את כולם לשיחה.הוא קבע שיחה ליום הזה והזה ולשעה הזו והזו בערב, והודיע לכולם שיבואו... הוא אפילו הוסיף "רוצים לסגור את הסניף", כדי שאנשים יגיעו - אחרת, לא היו מגיעים יותר מ3-4 אנשים... וגם זה לא היה כ"כ לא נכון, כי אם המצב ימשך ככה באמת הסניף יסגר..הוא בא. הוא הראה סרט, הוא הקריא קטע, הוא דיבר דברים נוקבים והסביר הכל כמו שצריך..וכשהוא סיים התברר שמתוך זה, מה שחדר לראשים של אותם אנשים היה - כלום.הוא רק סיים לדבר וכולם התחילו לצעוק.אחת צעקה על הצוות הדרכה.אחרת על המדריכים החדשים.אחד צעק על חבריא ב'.הרביעי צעק על אותו בחור שהעביר את השיחה,החמישי על כולם ביחד...ואני הרגשתי כמו מנצחת בתזמורת העצבים...אחרי כמה דיבורים והרבה, הרבה הרבה צעקות שברור שלא הובילו לכלום.... הוא ניסה לסכם (די ללא הצלחה), והלכנו...יצאתי משם בהרגשה כ"כ עצבנית.. ומרוגזת....איך אנשים יכולים להיות כ"כ אטומים?!?! הבנאדם בא לדבר אתכם על משהו, ואתם רק מוכיחים שהוא צודק!!!שוב, כמו כל פעם, הם נתפסים לדברים הקטנים. הוא דיבר על הבעיתיות של הסניף בכלליות מבחינת פעולה</div>Sun, 17 Oct 2004 22:11:00 +0200michalyk@walla.co.il (MickeyMouse )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38564&blogcode=952236http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=38564&blog=952236http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38564&blogcode=948747<div align="right" dir="rtl">ביום חמישי נערכה גם אצלנו הפגנת ה100. במשך השבוע האחרון עמדנו כל יום בצומת הראשית של העיר, וגם הסתובבנו במרכז העיר, חילקנו פלאיירים וסטיקרים והגברנו את המודעות להתנתקות, לתוצאותיה ולהפגנה שעומדת להערך.כמובן, במילה "עמדנו" אני מתכוונת אליי ולעוד 4 אנשים בערך. האנשים, שרק כמה שבועות קודם לכן ידעו לדקלם יפה מאוד ססמאות על עשיה ופעילות, האנשים שאם מישהו רק יעז להוציא מילה מהפה נגד גוש קטיף הם מיד יתקפו אותו במטר של צעקות והסברים, אותם אנשים נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה. 5 אנשים, זה כל מי שהיה מוכן לתת קצת, שעה-שעתיים ביום מזמנו סה"כ, בשביל להציל דבר כ"כ חשוב.ביום ההפגנה השתחררתי מהאולפנה מוקדם, כדי לעזור ולארגן.בהתחלה ישבנו במשך שעות לצבוע שלטים. בערך 10 בריסטולים גדולים.אח"כ הגענו למקום בו הייתה אמורה להערך ההפגנה. המקום היה מכוסה בוץ, וסנדלי השורש שלי שקעו מיד... מאותו רגעהלכתי יחפה בבוץ כל הערב..תלינו שלטים ופוסטרים, "סרט נע" שעליו הכתובת "גוש קטיף והשומרון" ו"יש לנו אהבה והיא תנצח". ערכנו את המקום בו מוכרים את החולצות, הדבקנו וחיזקנו את השלטים בסטיקרים ובמסקינג טייפ. חבר'ה ארגנו תאורה,</div>Sat, 16 Oct 2004 22:24:00 +0200michalyk@walla.co.il (MickeyMouse )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=38564&blogcode=948747http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=38564&blog=948747