<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>השמיים הם הגבול</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=380202</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 מיכלי*. All Rights Reserved.</copyright><image><title>השמיים הם הגבול</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=380202</link><url></url></image><item><title>הורים,לך תבין אותם..</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=380202&amp;blogcode=13474790</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;תמיד אני מסתכלת מהצד ונראה שההורים יעשו הכל לטובת הילדים,משום מה אצלי אני בטוחה שהם רוצים בטובתי אבל נוהגים בצורה שהופכת את זה להיות אך ורק לרעתי.אין לי מקום מפלט מההורים שלי,אם אחד נראה לי לרגע נורמלי יותר זו רק אשליה.
הגעתי למצב שאני צריכה להיות תלותית בחברות כי אין לי למי לפנות,ואין לי ממי לצבור את כל הכוחות להתמודד איתם..
אני רק נכנסת לדיכאון ומשמינה ואז מדוכאת ששמנתי ושאני נראית איום ונורא וממשיכה לאכול ולעלות במשקל ובתמורה אני מקבלת תגובה נפלאה מאבא שאני שמנה כל כך וצריכה פסיכיאטר בדחיפות,בלי שום הקשר או ריב מקדים.
גם ככה גיל ההתבגרות קשה,גם ככה יש הרבה התמודדויות לא פשוטות..אני פשוט לא מצליחה להבין אותו,את הצורת דיבור הבוטה שלו,את הנימה שבה הוא דיבר אליי..לרגע חשבתי שזה במטרה לחשל אותי אבל עוד מילים פוגעניות הוכיחו לי שלא.
ומן הצד השני,אמא שעזבתי לפני כ5 שנים כי הכתה אותי מכות רצח והיתה משאירה לי חבורות אינסופיות בכל הגוף,זו שמעולם לא ביקשה ממני סליחה על מעשיה הנוראיים,זו שקיפחה אותי ותמיד דאגה לאחיי ואותי השאירה מאחור,זו שתמיד היה נראה שהיא רק רוצה להשיב אותי דחתה אותי,סירב&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 22 Sep 2012 22:21:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (מיכלי*)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=380202&amp;blogcode=13474790</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=380202&amp;blog=13474790</comments></item><item><title>גלים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=380202&amp;blogcode=13365961</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כמה מבדר,כל המחשבות שחשבתי שהן הגרועות מכל ובחיים לא תיארתי לעצמי שיתממשו קרו,
אני לא יודעת איך לאכול את זה כשהכל בא ביחד,גל אחר גל והגלים רק מתחזקים.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 14 Jul 2012 22:32:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (מיכלי*)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=380202&amp;blogcode=13365961</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=380202&amp;blog=13365961</comments></item><item><title>שאיפות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=380202&amp;blogcode=13357859</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;להיות רזה
להיות מאופקת יותר
להיות פחות חמומת מוח
להיות שמחה גם כשקשה
להיות מלאת ביטחון ואהבה עצמית
לאהוב את עצמי יותר
להיות פשוט שיפוטית
להיות חברה טובה יותר ובן אדם טוב יותר
להיות חכמה יותר
להנות מכל רגע כאילו הוא האחרון
להעריך את הדברים הכי קטנים והשוליים
לנהל מערכת יחסים נורמלית עם אמא שלי
למצוא שלווה
להיות פחות קנאית
להיות פחות דרמטית

מקווה להשיג את כל אלה בשנה שלמה,שיהיה בהצלחה!&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 09 Jul 2012 22:33:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (מיכלי*)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=380202&amp;blogcode=13357859</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=380202&amp;blog=13357859</comments></item><item><title>אמונה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=380202&amp;blogcode=13321582</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;חווה אכזבות וצופה לאכזבות גדולות מאלו,נדמה לי לעיתים שהכל בסדר ואז צונחת עליי התראה כואבת שאין לה מרפא.
ואני כבר לא מאמינה בעצמי כלל,הגעתי לשיא היכולת שלי בכל תחום שהוא,בין אם זה בלימודים,בשירה או בריקוד..
אפילו מהדת התרחקתי,אני רק חוטאת,אולי כל זה עונש על מעשיי..
אני לא יודעת איך לסכם את שנת הלימודים שהיתה,נהניתי כל כך הרבה אבל האסונות השתוו לכיף שחוויתי.
איבדתי כל כך הרבה..בעיקר חוכמה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 18 Jun 2012 18:01:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (מיכלי*)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=380202&amp;blogcode=13321582</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=380202&amp;blog=13321582</comments></item><item><title>סטיבן</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=380202&amp;blogcode=13301114</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הלוואי ויכולתי לתאר במילים את התחושה שחשתי ברגע ששמעתי את הבשורה על מותך,
תוך כמה דקות לאחר הבנה קלה פרצתי בדמעות,נהרות,נחלים,הדמעות נמשכות כבר כמה שעות רצופות ואיני יכולה לעצור בעדיהן.
לחשוב שהיום הזה הוא יום הולדתך ולא זכית לחגוג אותו עם כל חבריך בשמחה ובאושר,
שנקטעו לך החיים בגיל כל כך צעיר,הכל בגלל נהג לא זהיר ולא מוסמך.
לחשוב שלא אראה אותך יותר,
כל היום אני מוטרדת מהמחשבה שלשמוח היום זה חטא,
איך אני יכולה לשמוח ביום שכזה כאשר המחשבה שלא יוצאת לי מהראש היא שאתה לא תוכל לחייך עוד כלל וכלל.
ושעכשיו נצטרך להסתיר את האמת הכואבת מסבתא,כי היא לא תשרוד את זה כמונו,כאן יהיה הסוף שלה.
שהפגישה הבאה שלכם תהיה בגן עדן,אני כל כך מצטערת שלא הספקתי לומר לך כמה בן אדם טוב היית וכמה אני שמחה שיצא לי להכיר אותך.
כל החלומות שלי על הנסיעה לאמריקה התנפצו בן רגע,אתה היית הסיבה היחידה שרציתי לבוא,לראות את הבן דוד היקר ועכשיו גם זה לא נותר..
כל כך קשה לי שלא לחשוב על כך בכל שניה ביום הזה,שהיה אמור להיות מוקדש לך,אני כל כך אוהבת אותך והאובדן הזה קשה לי כמו לכולם אם לא יותר.
ברגעים כאלו,אני מתקשה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 06 Jun 2012 17:28:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (מיכלי*)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=380202&amp;blogcode=13301114</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=380202&amp;blog=13301114</comments></item><item><title>איתך ובלעדיך</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=380202&amp;blogcode=13273749</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הייתי מפוקסת במטרה,סללתי לעצמי דרך מראש וסטיתי ממנה בלי לשים לב,עכשיו אני מבולבלת ולא יודעת מה אני רוצה אחרי שבמשך תקופה ארוכה ידעתי במדויק שאני לא רוצה דבר מלבד להיות איתך.
הייתי בטוחה שמהשהות המרובה איתך לאחרונה והרומנטיקה שבאוויר הכל יהיה ברור מאליו שנועדנו זה לזו ואין דבר שיפריע בדרך ופתאום נדמה שהאהבה דעכה והכל זו אשליה אחת גדולה,שאני לא בלבך ואתה לא בלבי והכל קורה מתוך הרגל שנכנסנו אליו כבר לפני שנתיים
אני יודעת בלב שלם שיהיה לי קשה בלעדיך,רק המחשבה הזו מעלה בי דמעות וכרגע אני מרגישה כמו אבן,קפואה
המחשבות שלי בנוגע אליך לא מובילות אותי לשום מקום,הגעתי למקום ללא מוצא,אני לא יודעת כבר מה טוב לי כרגע,אני כבר לא יודעת מה אני רוצה..
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 21 May 2012 22:24:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (מיכלי*)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=380202&amp;blogcode=13273749</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=380202&amp;blog=13273749</comments></item><item><title>שונאת להתאכזב</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=380202&amp;blogcode=13239850</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;טוב זה ייראה מגוחך אחרי הפוסט של אתמול עם המרגש החלומי,
חזרתי למציאות ויצאתי מה&apos;היי&apos; שהייתי בו,הרגשתי בעננים,גרמת לי להרגיש מלכה.
עכשיו אני אפילו לא בטוחה אם אני מעניינת אותך בדרך כלשהי..
אני שונאת שאתה גורם לי לחכות לך כל כך הרבה זמן..שאני תמיד צריכה לתת לך לחשוב ולהחליט מה בא לך.
אתה צדקת כשאמרת שאתה חרא שאתה דוחק אותי לפינה כל פעם מחדש,
אין היה כל צורך להצטער על דבר שתחזור עליו שוב,
אני שונאת להתאכזב באופן כללי וממך באופן אישי.
איכשהו אתה גורם לי להרגיש כאב בלתי נסבל לחלוטין,אני לא מסוגלת לשאת את כל הכאב הזה כל פעם מחדש.
אני לא מסוגלת להשלים עם העובדה שזה לא יעבוד בינינו ובאמת שלרגע היה נדמה לי שהפעם זה שונה..
ואני נאבקת עם עצמי לא להתקשר אליך ולהגיד לך את כל מה שבראשי כרגע&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 01 May 2012 17:33:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (מיכלי*)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=380202&amp;blogcode=13239850</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=380202&amp;blog=13239850</comments></item><item><title>רק שלא תלך</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=380202&amp;blogcode=13237839</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני מפחדת,מלאת חרדה ומתקשה להרדם בלילות מהמחשבה שתחליט לקום וללכת.
אני מתקשה להמשיך בשגרת היום בלי לחשוב עליך שאולי תחליט שאני לא מספיק טובה בשבילך,שאולי לא תרצה בי עוד.שכל הקסם הזה שהיה בינינו פשוט ייגמר בשניה,לראשונה הבנתי כמה אתה עושה לי טוב,אני פשוט פורחת.אני מפחדת שתקום ותלך וכל מה שיישארו הם רק הדמעות והעצב.אני לא רוצה להתאכזב שוב,אני מפחדת להכניס את הלב שלי למקום שלא יהיה לו בו טוב,אני מפחדת עליו,כבר ריסקת אותו פעם אחת חזק אני לא בטוחה שאעמוד בזה שוב.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 30 Apr 2012 14:13:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (מיכלי*)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=380202&amp;blogcode=13237839</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=380202&amp;blog=13237839</comments></item><item><title>שתי חתונות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=380202&amp;blogcode=13190368</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני באמת ציפיתי וקיוויתי והרגשתי בכל מקום בגוף שלי שזה שונה הפעם,אתה נתת לי את אותה תחושה שאני הולכת על בטוח ואין יותר מדי סיכונים ודפקת לי ברז,כי ככה זה איתי,חייבים להכאיב לי כמה שיותר.
שום דבר לא מגיע לי..אני כל פעם הנחתי זאת מחדש והיו שאמרו שזה רק בראש שלי,כל פעם זה מוכיח את עצמו מחדש,שאני לא ראויה שיהיה לי טוב.
לא מספיקה לי התאונה שעברתי פיזית שבוע שעבר עכשיו אני עוברת תאונה נפשית.
ואיך אוכל לומר שזה לא מזיז לי שאתה עם מישהי אחרת,איך אוכל להתנהג כאילו אני לא יודעת מכלום והכל בסדר..
אני עדיין לא מבינה איך אפשר לרקוד על שתי חתונות ועוד בכזו קלות ועוד אתה..
התאכזבתי מאוד.
אני חושבת שאתנזר מאהבה.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 03 Apr 2012 21:17:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (מיכלי*)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=380202&amp;blogcode=13190368</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=380202&amp;blog=13190368</comments></item><item><title>מה נשתנה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=380202&amp;blogcode=13135741</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;צפיתי בתמונות ורגעים מהעבר הלא כל כך רחוק.
נדמה שכל כך הרבה השתנה בי,לרגע חשבתי שהכל זה בגלל התקופה הלחוצה
אבל זה לא,פרחתי,נהניתי כל רגע.
אפילו החיבה של אנשים כלפיי היתה יותר עוצמתית ומורגשת
היום אני מרגישה כלא נראית,שולית לחלוטין.
גם במקומות שיש לי הזדמנות לברוח לרגע מהמציאות 
ולשכוח מכל הצרות המטרידות אני מוצאת את עצמי במצב רוח ירוד שאין לו מנוח.
ובסך הכל רציתי תקופה טובה,לא ביקשתי יותר מדי רציתי לרגע להיות כמו כל השאר..&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 22 Mar 2012 13:05:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (מיכלי*)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=380202&amp;blogcode=13135741</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=380202&amp;blog=13135741</comments></item></channel></rss>