http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=378428מיס יוגורט המלכה הייתה פהheCopyright 2026 Mrs.Yogurt. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=378428http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/28/84/37/378428/misc/8673913.gifhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=378428&blogcode=10788940<div align="right" dir="rtl">הפסקתי לעשן. זה לא היה כזה קשה, כולה איזה סיגריה ביום... אבל בכל זאת, אני גאה בעצמי שהחלטתי החלטה ועמדתי בה כי אני לא רוצה וזה מגעיל אותי וזה לא בריא. הביטחון העצמי שלי מרוסק. ג'ינג'י אידיוט ומטומטם שקטן ממני בשנה בכלל גרם לי להרגיש מושפלת, מכוערת ולא שווה כלום. חברות מנסות לתמוך, להראות צדדים אחרים וחברים מנסים לצחוק עליו. לא עוזר. אם כמה שהוא לא היה שווה את זה אני רציתי. אולי עדיין רוצה. אני יודעת שהוא מרגיש נורא. הוא מנסה להתנצל, להתנהג כאילו הכל כרגיל. אני לא עונה לו. גורמת לו להרגיש רע. שירגיש, מגיע לו. האגו שלי נמצא בערך בכפות רגליים של הכלבה שלי. מיס יוגורט.</div>Mon, 27 Apr 2009 00:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs.Yogurt)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=378428&blogcode=10788940http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=378428&blog=10788940http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=378428&blogcode=10771692<div align="right" dir="rtl">תמיד כשמדברים על השואה אני מאוד מבולבלת... מאז שאני קטנה יש לי חרדות מהשואה. כמובן שכשהייתי קטנה זה היה יותר משמעותי. הייתי נכנסת להתקלח וקופאת מפחד שהגסטאפו ידפקו בדלת. עכשיו זה פחות נורא. מתבטא בעיקר בפחד מראייה של הדברים במציאות (בגלל זה לא נסעתי לפולין) ומקריאה של ספרים על השואה. הדבר המוזר הוא שאני רוצה לדעת, אני רוצה לשמוע. את הסיפור של סבא שלי, שהוא הניצול שואה היחיד במשפחה, אני יודעת במעורפל. עכשיו, כשאני יותר בוגרת אני כל כך רוצה לשמוע על מה שהוא עבר אבל אני לא יודעת איך לגשת לזה. זה כל כך מוזר פשוט לבוא ולבקש לשמוע סיפור כ"כ משמעותי וטעון רגשית... הזמן והמקום משנים? זה מעיק עלי. בכלל השואה הייתה בשבילי תמיד כמו תסביך לא ברור, אפילו שהקשר הישיר שלי עם האירועים האלה כ"כ קטן. מפחיד וגדול, לא אנושי. אני מרגישה כאילו השואה היא מין טאבו בישראל, מין צלקת שתיעלם אחרי כמה וכמה דורות. חוסר הידיעה מפחיד ומעיק. רוצה לדעת. מיס יוגורט.</div>Wed, 22 Apr 2009 00:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs.Yogurt)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=378428&blogcode=10771692http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=378428&blog=10771692http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=378428&blogcode=10699707<div align="right" dir="rtl">אני חייבת להפסיק לעשן</div>Fri, 03 Apr 2009 20:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs.Yogurt)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=378428&blogcode=10699707http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=378428&blog=10699707http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=378428&blogcode=10689395<div align="right" dir="rtl">לאן הדרדרתי? אני שיכורה ועישנתי שתי סיגריות ובגלל מה? או יותר נכון בגלל מי... אידיוט ומטומטם שלא הגיע לו בגלל שרציתי אותו! אני כנה סוף סוף ואני עצמי וזה כל כך עצוב שזה רק בגלל בירות. אני לא אוכלת ולא בא לי לאכול אני לא מדברת ולא בא לי לדבר. רק רוצה לעשן. לעשן ולישון. לעשן, לישון ולשתות על בטן ריקה. יצאתי מטומטמת וגם מושפלת והכל בגלל אידיוט אחד שנתן לי להאמין שהוא בקטע. וכמו ילדה אומללה אני ישבתי וחיכיתי לו, והוא לא ענה לי וזה שיגע אותי והוא לא דיבר איתי וזה הוציא אותי מדעתי והוא לא אמר לי שלום ולא ידעתי מה הוא רוצה. ואתמול כמו מטומטמת חשבתי שהוא רוצה אותי, אותי באמת ולא רק סטוץ. הוא לא רצה להשתמש במילה יזיזים כי זה נשמע לו מגעיל. טיפש. והוא אפילו לא חתיך. לא יודעת מה לעשות עם עצמי, ואני באמת שבורה. וכואב לי. ואני לבד כי חברות שלי לא איתי. רוצה לישון עד עוד שבוע. לא רוצה יותר כלום. לא רוצה לא רוצה. "בבקשה תגיבי" לא רוצה. אין לי מה להגיד. מיס יוגורט לא.</div>Wed, 01 Apr 2009 02:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs.Yogurt)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=378428&blogcode=10689395http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=378428&blog=10689395http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=378428&blogcode=10668091<div align="right" dir="rtl">דיברתי עם חברה של אמא אחרי שהורדתי את הכלב שלה. היא סופרת ואני מאוד אוהבת לקרוא אז דיברנו קצת על ספרים והיא השאילה לי כמה... היא התעניינה מה חדש איתי ומצאתי את עצמי מתרשמת מאוד מעצמי לאור הדברים שסיפרתי לה: הספר הנוכחי שאני קוראת, המגמה, הצ'לו... היא אמרה לי שאני כל כך מעניינת ובעתיד יהיה אפילו יותר. למרות המחמאות וכמה שנראה לה שאני כזאת אני לא מצליחה לחשוב ככה. יש לי עוד כל כך הרבה מקום לשיפור, לאן להתקדם. אני לא יודעת למה אבל אני מרגישה שבכל דבר שאני עושה אני לא ממש טובה, אין לי תחום אחד שאני מרגישה שאני שולטת בו, שאני להתווכח עליו עם מישהו. בגלל זה הצבתי לעצמי מטרה להיות טובה במוזיקה, בעיקר בצ'לו. אני חייבת משהו שאני ממש אוהבת לעשות ואני ממש טובה בו. מחר יש לי מגן במגמה ואני ממש לחוצה... למדתי הרבה למרות שנחתי לא מעט היום. סופשבוע נהדר! מיס יוגורט *ביום שישי ב-24 באפריל יש הופעה מטורפת של להקת המג'יקל מיסטרי טור שמנגנת שירים של הביטלס. ההופעה תתקיים בבארבי ת"א עם אורחים מכובדים ולוהטים: מאור כהן, יוני בלוך, חמי רודנר וירמי קפלן. מומלץ מאוד:)</div>Wed, 25 Mar 2009 18:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs.Yogurt)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=378428&blogcode=10668091http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=378428&blog=10668091http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=378428&blogcode=10632832<div align="right" dir="rtl">בדרך חזרה מארוחה משפחתית חשבתי מי הייתי בלי התנועה. זה מוזר, כי אני שם מכיתה ז', בעצם מאז שהתחלתי לגבש דעות עצמאיות וסגנון שהוא רק שלי. יצא לי לחשוב שלא היו לי חברים. יצא לי לחשוב שהייתי אלכוהוליסטית ובטוח מעשנת, כי מה שעוצר אותי היום זה לחשוב על חניכים שלי. יצא לי לחשוב שהייתי בדיכאון ועצובה ובלי תחביב עיקרי. אז מי אני? התנועה היא אני? חברים שלי זה אני? לא מוצאת עדיין. מיס יוגורט</div>Sat, 14 Mar 2009 16:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs.Yogurt)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=378428&blogcode=10632832http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=378428&blog=10632832http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=378428&blogcode=10607003<div align="right" dir="rtl">אתמול קניתי קפה טייקאווי. הברמן חייך אלי והכין לי את הקפה בשתיקה. "סוכר?" שאל. "אחד" עניתי. "בא לך להביא לי מכסה?"ביקש. "בטח" עניתי. הוא ערבב לי בהשקעה, והגיש לי את הכוס. המשכתי ללכת וראיתי שכתוב משהו על הכוס: "לבחורה הכי הכי יפה שיהיה לך סוף שבוע נפלא וקסום". זה כל כך שימח אותי, ואני אפילו לא יודעת למה. כי הוא אמר שאני יפה? כי זה מרגיש טוב שמישהו מאחל לך משהו? האמת אני לא יודעת אבל יהיה קצת מביך ללכת לשם שוב... שבוע נהדר וחג פורים שמח. מיס יוגורט שמכורה לקפאין.</div>Sat, 07 Mar 2009 18:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs.Yogurt)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=378428&blogcode=10607003http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=378428&blog=10607003http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=378428&blogcode=10598968<div align="right" dir="rtl">מאז ומתמיד הספרים היו מקום המפלט שלי. בכל מצב רוח יכלתי בקלות לפתוח ספר ולהיכנס לסיפור אחר עם בעיות אחרות: האסופית שנשלחה בטעות לעזור לשני איכרים מבוגרים, היא אן מאבונלי, ניסיון ההתחמקות של שני אוהבים בזמןהמשטר הקומוניסטי בברה"מ- 1984, האיש הקטן, אורה הכפולה, אמיל והבלשים ופצפונת ואנטון של קסטנר,התלמידה הצעירה שמתאהבת באדם שמממן לה את הלימודים באבא ארך רגליים,סיפור האהבה הבלתי אפשרי בציפורים מתות בסתר והתעלומה על חייה של הבת הצעירה שיש לפתור באי של סופיה. בנוסף, הספרים תמיד השפיעו עליי ועיצבו את האישיות שלי, קבעו על איזה נושאים אני אחשוב במה אני אתעמק ועל מה אני אחלום. בזמן האחרון אני נהיית לחוצה ועייפה יותר ואני קצת מזניחה את הספרים. ממתינים לי שורה של ספרים מדהימים שרק מחכים שאני אקרא בהם, אלמד מהם דברים חדשים ואתאהב בדמויות. אסור להזניח, אסור לשכוח, חיים רק פעם אחת. מיס יוגורט התולעת</div>Thu, 05 Mar 2009 13:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs.Yogurt)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=378428&blogcode=10598968http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=378428&blog=10598968http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=378428&blogcode=10598089<div align="right" dir="rtl">לפי הסטטיסטיקה לבנות אין ביצים. אבל כנראה שלי יש. אני היחידה שיכולה להתקשר למישהו שיצאתי איתו ולהגיד לו שזה ממש ילדותי שהוא סינן אותי וזה ממש קמצנות מצידו שהוא לא הזמין אותי לקפה, ולנתק לפני שהוא יודע מי זאת. אני היחידה שיכולה להגיד לבחור שהיה פוטנציאלי ולדבריו (שנאמרו ע"י חברה שלי) הוא "ירד מזה", שהוא צריך להיסגר על עצמו כי אני מאבדת עניין. אז אל תאמינו לסטטיסטיקות. מיס יוגורט אדרוגינוס(?)</div>Wed, 04 Mar 2009 22:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs.Yogurt)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=378428&blogcode=10598089http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=378428&blog=10598089http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=378428&blogcode=10592227<div align="right" dir="rtl">לא כתבתי פה מלא זמן... לא הרגשתי שום צורך. והאמת? גם לא ממש געגוע. יש לי מחשב חדש וחשבתי שאני אחנוך אותו באיזה פוסט ככה. המון עובר עלי בזמן האחרון, טוב ורע. אני מנסה לנצל כמה שאפשר את השנה האחרונה שלי בתיכון, כקטנה. אני מנסה לנצל כמה שאפשר את השנה האחרונה בתנועה כמדריכה, כחניכה. אני מתפתחת ולומדת, משתפרת במוזיקה ומיישמת טכניקות. אמנם למרות כל השינויים אני מרגישה שאני הולכת אחורה, אני לא מצליחה להגיע לרמה שאני רוצה ושואפת להגיע אליה עם שליטה מלאה. עוד ללמוד, עוד לנגן, עוד לקרוא חומר... ועדיין לא מספיק. בנוסף, חזר אלי חבר ישן\חדש- הכעס. לא נפגשתי איתו מאז שנה שעברה...ועכשיו פתאום הוא חזר. עלבון, השפלה, עצבות, חוסר ביטחון עצמי שהופכים לכעס המיותר ואני שוב לא יודעת איך להתמודד. לזרוק משהו, לצעוק, לבכות, להסתגר, לישון. עוד לא מצאתי את התרופה. אני מנסה לספור עד שלוש, לשאוף ולנשוף ברוגע, לחזור לעצמי. אה ושכחתי, תסכול. לילה טוב, מיס יוגורט שחזרה.</div>Mon, 02 Mar 2009 22:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (Mrs.Yogurt)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=378428&blogcode=10592227http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=378428&blog=10592227