http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=377274heCopyright 2026 .lain.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=377274http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=377274&blogcode=7253727<div align="right" dir="rtl">אימא, איזה שוק. I will never let you fall I'll stand up with you forever I'll be there for youthrough it all .even if saving you sends me to heaven [The Red Jumpsuit Apparatus - Your Guardian Angel] אני יודעת שאני מפתיעה אותך, אני יודעת שזה בכלל לא צפוי ולא מתאים למצב, אני יודעת שמחכה לנו שנה לא קלה, אבל אני גם יודעת שהשורות האלה הן האמת הכי אמיתית בלב שלי. 'משוגעת אחת..' כל הדברים של הזמן האחרון היו נפלאים, סופסוף הגיע לי החשק הזה להתחיל ת'שנה, כמה חיכיתי לו.. חוצמזה, הכל לטובה. </div>Sun, 19 Aug 2007 22:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (.lain.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=377274&blogcode=7253727http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=377274&blog=7253727http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=377274&blogcode=7148537<div align="right" dir="rtl">"מה את רוצה קודם?בשורות טובות או רעות?" "רעות, אולי הטובות ינחמו.." "לא, עזבי.. יש רק רעות" זהו שבוע מהסוג הנאחס. שמודיעים לך שככה וככה דברים עומדים להשתנות, ומעכשיו - "לכי תתאימי את עצמך למצב." פסדר, אני מהטיפוסים האופטימיים שיסתדרו בסופו של דבר. אם להשאיר את זה ברמת הדיסקרטיות - זה פשוט לא תואם לרמה שציפיתי לה. למען הפרוטוקול: מחנה קיץ 2007 היה חלום, בשנה הבאה אני הולכת להדריך צמי"ד, חופשה משפחתית בת"א באה בטוב, מחר כפר המוזיקה - הופעה של אביב, ואז עבודה, ומלאמלא כסף. דרבון לא חסר לי. </div>Tue, 07 Aug 2007 01:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (.lain.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=377274&blogcode=7148537http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=377274&blog=7148537http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=377274&blogcode=6977361<div align="right" dir="rtl">... "יצאת מהחדר האחרון?המשכת טיפה ישר? לקחת שמאלה? תעצור." 'ברוך הבא למרפסת הלב' - באים לפה בדר"כ בבקרי שבת, כשמזג האויר כלכך נעים, לא חם ולא קר. המרפסת ענקית ויש בה הכל מהכל. יש ערסל צבעוני כזה, מלא בכריות ענקיות ורכות. יש מיני מקרר מגניב עם דלת שקופה, שאפשר לראות את השתייה והמתוקים הכי טעימים שיש. גם במרפסת יש שטיח קש, לידו יש כמה עציצים פורחים וריחניים. המרפסת נמצאת בגובה כזה שרק צמרת של עצי דקל מגיעה אליה. חלקה הגדול של המרפסת מכוסה בסככה, ויש ליד המעקה פטיפון ישן שמנגן את שיריו הנעימים של בוב מארלי, אלה שמתאימים לאווירת הוואי ובכלל לתחושה הכללית. אבל כל אלה לא מתקרבים לדבר אחד שהכי מייחד את המרפסת, והוא הנוף. אם עומדים לצד מעקה המרפסת רואים את חוף הים, עם החול הכי נקי ולבנבן, ואת הים - יותר בהיר, רענן ושקוף מהאיים הקרייבים באמצע הקיץ. אני כבר לא מדברת בכלל על שקיעות וזריחות, שהן פלאי טבע מעצמן, אבל אני רק אוסיף שבערבים, כשכל מה שמאיר את הנוף הם כמה פנסי רחוב רחוקים, יש בריזה כזו שמלטפת את הגוף ועושה נעים בשיער. עושה חשק גם לבנאדם הכי שמן בעולם לצאת ולטייל שם. ל</div>Mon, 16 Jul 2007 00:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (.lain.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=377274&blogcode=6977361http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=377274&blog=6977361http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=377274&blogcode=6907311<div align="right" dir="rtl">[כועמעמעמק עם הפוסט הזה, פעם שניה שאני כותבת אותו והוא נמחק לי.] בא לי משהו חדש, משוגע, יוצא דופן, לא שיגרתי, מדהים, מקורי, מוזר, מטריף חושים. בא לי לטוס לאנשהו, להכיר מקומות חדשים, לאכול דברים חדשים, לחוות חוויות מוזרות. בא לי לקחת יוזמה ענקית, להדהים, להפציץ, לגרום להרמת גבה של כמה מיוחדים שם. בא לי לשמוע מוזיקה חדשה, מקורית, מעניינת, לנגן בפנסתר אפילו. בא לי לאמץ גישה כזו של אחת שלא מפחדת מכלום, שומדבר. אחת שלוקחת הכל באיזי ובלי דאגות. ..אז איך יודעים שבנאדם באמת מוטרד? הטיפוס ההומאני. אני אגיד רק דבר אחד על קורס'כם הזה, מספיק לי שהכרתי בנאדם אחד איכותי ומעורר השראה שלא עזב אותי במשך שישה ימים ולא נמאס לי ממנו, בזה מיציתי את הטיול. </div>Sat, 07 Jul 2007 02:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (.lain.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=377274&blogcode=6907311http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=377274&blog=6907311http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=377274&blogcode=6842836<div align="right" dir="rtl"> לא יאומן. כמה חשבתי על הכניסה לשכב"ג, על מה שיהיה בה, על מי שיהיה בה, על מה שיקרה אחריה. אני לא מבינה שזה קרה. אחד הדברים היותר מטורפים שחוויתי, פשוט ככה. 'כל סוף הא התחלה של משהו חדש', אמרו לי שניה לפני הכניסה. וואלה, לא הייתי יכולה לדמיין אפילו חמישית ממה שעבר עלי שם. ברגעים המצחיקים האלה, יותר מצחיקים מסרט של 'ים קארי. ברגעים המסריחים האלה, יותר מחרא מאובן של שירותים כימיים במחנ"ק. ברגעים הקשים והמייאשים האלה, יותר מעצירות מטורפת אחרי טיולים הנהגתיים. ברגעים המכעיסים והמעצבנים בטירוף האלה, יותר מלריב עם ההורים שלך בשביל קצת כסף. ברגעי המנוחה, שעם הזמן למדתי להעריך כל שניה של ישיבה או עצירה במקום. ברגעים המאתגרים האלה, שהוכיחו לי מי אלה האנשים המדהימים שיש לי בשכבה. אבל הכי, ברגע שבו נאמר "חלוץ יובל, ברוכים הבאים, אתם חלקמשכב"ג 2007-2008-2009." מצמרר, הא? אבל כל הפחדים, החששות, הדאגות, הפארנויות, ההצקות, ההטרדות - הכל עבר תוך שניה, אחרי שאכלנו קצת בשר ומלא מלא פיתות. אולי אני לא צריכה להגיד את זה, אומנם בכל זאת - עברה בי תחושת משפחתיות מאותו רגע.</div>Thu, 28 Jun 2007 23:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (.lain.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=377274&blogcode=6842836http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=377274&blog=6842836http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=377274&blogcode=6787384<div align="right" dir="rtl">Words are flowing out like endless rain into a paper cup They slither while they pass, they slip away across the universe Pools of sorrow, waves of joy are drifting through my opened mind Possessing and caressing me Jai Guru Deva Om Nothing's gonna change my world Sounds of laughter, shades of earth are ringing Through my open ears inciting and inviting me Limitless, undying love, which shines around me like a million suns And calls me on and on across the universe אני לא מבינה ת'עיניין הזה, באמת שלא. אני מדברת עם אנשים, ולרגע אני משווה את עצמי אליהם, ובתוך שניה אחת אני יכולה להתגאות או להתבאס. כשאני מדברת עם אחת אני יכולה להרגיש איינשטיין, ממש גאונה לא נורמלית. אם אנימדברת עם השניה אני יכולה להרגיש ילדותית ומפגרת כמו נעל. כשאני מדברתעם אחראני יכולה להרגיש ממש מושלמת והכיבוגרת בעולם, ואילורק כשאני מסתכלת עליך הביטחון העצמי שלינוחת הישרלאבק הרצפה. אני באמת מסוגלת לתפוס מעצמי לרגע, ורגע אחרי להרגיש הכי רדודה שיש. וזו הסיבה האמיתית שבגללה אני מתנדנדת בין</div>Thu, 21 Jun 2007 23:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (.lain.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=377274&blogcode=6787384http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=377274&blog=6787384http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=377274&blogcode=6731298<div align="right" dir="rtl">כשאני חוזרת מבצפר לבד, וכלכך חם בחוץ, הדבר שמעודד אותי זה לחשוב שכשאני מגיעה הביתה יהיה לי קריר ונעים עם המזגן. כשצריך ללכת לאירועים משפחתיים ואין לי כוח לחפירות של המשפחה, הדבר שמעודד אותי זה לחשוב שיחכה לי אחלה אוכל ואולי אפילו כמה צחקוקים. כשאני מזמינה סרט וחסרה לפחות חצי שעה עד שהוא יתחיל, הדבר שמעודד אותי זה לחשוב שבינתיים יש לי זמן להכין סנדוויץ' ושוקו וללבוש בגדים נוחים. כשמחכה לי יום ארוך ומייאש בבצפר עם כל המקצועות שאני הכי שונאת, הדבר שמעודד אותי זה לחשוב שמרגע שאותו יום נגמר, נשאר לי ללמוד רק מקצועות שאני אוהבת. כשאני טסה טיסות ארוכות ומחרפנות, הדבר שמעודד אותי זה לחשוב שכשאני אנחת אני אראה את הדוד האהוב עלי. כשאני צריכה לנקות ולסדר ת'חדר כי דורשים את זה ממני, הדבר שמעודד אותי זה לחשוב על המוזיקה שתיהיה ברקע ושאח"כ אימא תרצה לתגמל אותי. כשאין לי מה לראות בטלויזיה או מה לעשות במחשב והשעמום גובר, הדבר שמעודד אותי זה לחשוב שאני יכולה לנוח באמת בלי שום הטרדה כלשהי. כשהולך לי חרא במבחן במתמטיקה ואני כבר צופה את הנכשל הבא, הדבר שמעודד אותי זה לחשוב שיוסף יתחשב</div>Thu, 14 Jun 2007 18:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (.lain.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=377274&blogcode=6731298http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=377274&blog=6731298http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=377274&blogcode=6704198<div align="right" dir="rtl">יכול להיות שאתה מרגיש עזוב אני קולטת את זה עכשיו פתאום אולי הייתי יותר מדי עם עצמי אולי תפסתי מרחק מי מחכה למי באזור הנפשי מי לא קורא למי אני אני להסתכל אחד לשני בעיניים עכשיו אני לומדת לעוף חושבת על מים עכשיו אני לומדת לעוף עוצמת עיניים בינתיים אני מבזבזת כוחות יקרים על שטויות עושה רושם על זרים יכול להיות שנשארת בצד לרגע תבוא אלי ואל תוותר אני אוהבת אותך יותר ויותר אולי הרשתי יותר מדי לעצמי אולי הגזמתי אבל אני לומדת לעוף חושבת על מים עכשיו אני לומדת לעוף עוצמת עיניים בינתיים [דנה ברגר - לומדת לעוף] "אתה יודע שהכרת ת'בנאדם באמת רק אחרי שראית את הצד הכי מכוער שבו." זה כבר ממש לא יהיה אותו הדבר.</div>Sun, 10 Jun 2007 23:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (.lain.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=377274&blogcode=6704198http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=377274&blog=6704198http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=377274&blogcode=6680907<div align="right" dir="rtl"> בזמן שאנשיםמקשיבים למוזיקה רק בשביל לשלוף משירים משפטים לאוואי, אנשים מנסים להשמין בצורה מטורפת רק כדי להתקבל ל-'יורדים בגדול', ואחרים בכלל הולכים לחדר כושר לא בשביל הספורט אלאבשביל לגנוב מגבות - אני חוטפת נזיפות. אז הייתה מן שיחה כזו, ביני ובין אבא. אחת מהשיחות שכל מה שנאמר שם כמובן נכון, כל נזיפה, כל תלונה, כל הערה. שיחה כזו שלצד השני [אני] אין הסברים או תשובות טובות. וכל זה כי הוא תמיד יודע לנסח את עצמו כמו מומחה. כמו שף. כמו מלך שיודע הכל על הכל. כל השיחה נדדתי עם עצמי בין תחושת הערצה והערכה אינסופית ובין רגשות אשמה ואכזבה. כמה שהוא חכם, בחיי. כלכך כיף לדעת שזה אבא שלי, והוא כזה חכם ומכיר אותי עד לאיזורים שאני אפילו לא מכירה ולא מודעת אליהם, והכי חשובשבכל מה שהוא אומר -יש הגיון אבסולוטי. זה התפתח משיחה שיגרתית בשעת הקוקומן שלי, וגלש לשעה שלמה של הארה. זה מצחיק שכשהוא אומר ת'דברים, הם הכי פשוטים בעולם. גם כשצריך לעשות אותם. אבל אני התרגלתי לזה.. לקלות הזו.. אבל עכשיו הכל התבהר לי - כששומעים נאום כמו ששמעתי היום, בטונים ובצורת דיבור שנשתמשו היום, אי אפשר שלא להסכים לכ</div>Thu, 07 Jun 2007 22:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (.lain.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=377274&blogcode=6680907http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=377274&blog=6680907http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=377274&blogcode=6621039<div align="right" dir="rtl"> כורסת טלויזיה שעושה מסאז', משמיעה מוזיקה ומכילה מיני מקרר לבירות - זה מיוחד, אקווריום זכוכית יוקרתי, אצילי ומושקע עם מלא מלא דגיגים יפים בו - זה ייחודי. לצאת למסע אופניים עם 30% ידע ברכיבה,להפצע ולדמם במשך שעתיים- זה גרוע, למצוא חבר קרוב כואב כאב נפשי, אמיתי ועמוק בגלל אובדן - זה נורא. לעשות דבר שאתה אוהב לפחות פעמיים בשבוע, בשביל הנפש - זה חשוב, להיות בנאדם קשוב, וללמוד מטעויות שלך ושל אחרים - זה הכרחי. ללכת להתקלח ב-2 בלילה בבית ריק, להכנס לאמבטיה ולגלות ג'וק בגודל מחשבון מדעי - זה מפחיד, לעלות לבד על מטוס, ורק בנחיתה לגלות שזה היעד הלא נכון - זה מאיים. לראות כל שלישי-שבת מדריכים מגניבים, מטורפים ופאנטים בשבט - זה מעורר השראה, לזהות בחורהיפיפייה וכוסית-גיטרה-מושלמת, בלי שום פגם קטנטן בגוף- זה מעורר קנאה. איזה משפחה, בחיי. "שוב החמצתי הזדמנות להוציא קצת רגש, שוב עברתי ברחוב שם נולדו חיי שוב נכנסתי לחנות שמוכרים בה דבק מי ידביק אותך לחוף געגועי? געגועי להיות כמו שדה פתוח געגועי להורי, לימים אחרים געגועי למכוניות שנוסעות ברוח לדי</div>Wed, 30 May 2007 21:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (.lain.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=377274&blogcode=6621039http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=377274&blog=6621039