http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=37578"את עדיין כלת הדומייה שגבר לא ידעה, ילדתם המאומצת של הדממה והזמן המשתהה. את, צורה אילמת! מתגרה בנו בבלי דעת כמו הנצח." .(ג'ון קיטס, 1819)heCopyright 2026 אביה(:. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=37578http://img461.imageshack.us/img461/1739/3169lt.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=37578&blogcode=10833995<div align="right" dir="rtl">הו ילד עבר זמן נסעת לחפש רחוק מכאן ואני מחכה לך הו ילד שלי בעולם ציפור אדם כמו כולם מחפש את האופק וואו, עברה יותרמשנה מהפעם האחרונה. ויש לי הרבה מה להגיד. הרבה לפרוק. יותר מדיי משקעים. ואני כותבת הרבה. לא פה, אבל הרבה. בכל זאת יש לי חשק. מן צורך כזה להגיד שאני מתגעגעת אליו. למרות שלא הייתי החברה הכי טובה בעולם. היה שם משהו. היה שם משהו טוב. משהו מצחיק. משהו שגורם לי להתגעגע עכשיו כשהוא לא כאן. משהו שגורם לי לבכות בכל פעם מחדש, כאילו שמעתי רק עכשיו. ואני מנסה לחשוב, מה יותר טוב? להכיר קצת או לא להכיר בכלל? מה הייתי עושה אחרת אם הגורל היה ידוע מראש? הייתי מתחברת הרבה יותר? או שאולי הייתי מכחישה כל קשר? גם ככה זה קשה, ויכל להיות קשה הרבה יותר. או הרבה יותר חבל. כל מטוס שטס בשמיים כל כוכב מאיר בעיניים מזכיר לי אותך נחליאל לפי הגשם צרצרים בשעות הערב תמיד יחכו לך עוד חודשיים זה נגמר. חודשיים ושבוע ליתר דיוק. רק עוד קצת ואני חופשייה שוב. עוד קצת ואני שוב יכולה לעשות מה שאני רוצה. עוד קצת וכבר אין לי לו"ז קבוע. עוד קצת ואני ישנה במיטה שלי מתי שרק אבחר. עוד קצת ואנ</div>Sat, 09 May 2009 15:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (אביה(:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=37578&blogcode=10833995http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=37578&blog=10833995http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=37578&blogcode=9022543<div align="right" dir="rtl">כשהלכתהכאב שבי קיבל שוב משמעותאיך ויתרת על האושר בקלותאם תחזורנרוץ בין הפרחיםכשהלכתאיך נתת לי ליפול אל התהוםאיך לקחת את האור אותו היוםאם תחזוראתן לך חייםואם אתה רואהמצאתי אהבהגם אם זה לא אתהאני שומעתשומעת את קולךשומעת הבטחהואת הכל לקחת ליבינתייםיושבת מחכהלוחשת רק לךחזור אליבבקשהכשהלכתלא ידעתי עוד אחר יותר קרובמנסה ללמוד שוב מה זה לאהובאם תחזורכשהלכתהכאב שבי קיבל שוב משמעות &gt;&gt;כבר אין לאן לברוחיושבת באוטובוס בדרך ליחידה, מקשיבה למוזיקה ומנסה להעלם בין המושבים. כולם כבר רדומים ורק אני חושבת.. ואי אפשר לברוח יותר מהמחשבות, הן באות מעצמן. כמה שאני מתגעגעת, איך הייתי רוצה פשוט לרדת אצלו, לראות את פניו ואז להמשיך הלאה. להזכר בתחושה, איך זה כשיש מישהו לאהוב. "כמה זמן כבר לא היה לי אחד כזה אה?" בשנה שעברה הוא התקשר בפסח. אני עדיין מחכה.. אולי גם השנה "הלוואי שגם השנה" זה לא משנה כמה הוא פגע בי, אני משוגעת עליו. ולא אכפת לי, פשוט לא אכפת לי להפגע שוב ושוב ושוב. מזכירה קצת סמרטוט רצפה לא?&lt;&lt; אני חייבת את זה לעצמי. אני חייבת את ההוכחה שזה פשוט לא mea</div>Fri, 18 Apr 2008 15:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (אביה(:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=37578&blogcode=9022543http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=37578&blog=9022543http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=37578&blogcode=8131970<div align="right" dir="rtl">שוב צולל לתוך עינייךשוב לוחץ לך את הידהלוואי שחלומותיךיתגשמו ביום אחדכן אבל תסלחי ליפרידות עושות אותי לחוץאז קחי איתך מעיל או סוודרכי קר שם בחוץ פעם חשבתי שאני בסדר וכולם דפוקים. אבל הבנתי שזו אני הדפוקה, כל השאר בסדר. ובכל זאת, זו לא אשמתי שאני דפוקה, אמא שלי חינכה אותי ככה. אמא לימדה אותי להיות בסדר עם כולם, להיות חברה טובה, לתת הכל מעצמי בשביל כל השאר. ואחרי כל זה גם לסלוח כשאני לא מקבלת את אותו היחס בחזרה. זיינו אותי די הרבה יחסית לילדה שמורה. אז כן. נשבר לי מכל זה. ואולי סופסוף אני אלמד להיות בת של אלף זונות בחזרה לכל השאר. אני לא מאמינה שזה יקרה כי מה לעשות כבר אמרתי אני דפוקה וקיבלתי חינוך מהתחת. אחחח אמאאא למה לא לימדת אותילהיות זונה אימפולסיבית ואינטרסנטית?! זה אולי נשמע רע. אבל באמת שזה היה מסדר לי את החיים אחרת לגמרי. נמאס לי לשמוע "את חברה מדהימה" נמאס לי לשמוע "אל תשתני כי את באמת מיוחדת" נמאס לי כי אתם מרשים לעצמכם הכל ככה. נמאס לי כי לפגוע בי זה פחות נורא מלפגוע באיזה ביצ'ית שמתייחסת בדיוק כמוכם.אני הרי אסלח, והיא- לא בטוח. נמאס לי מהסדר עדיפויות הדפוק הזה שלכם!</div>Fri, 07 Dec 2007 19:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (אביה(:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=37578&blogcode=8131970http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=37578&blog=8131970http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=37578&blogcode=7657355<div align="right" dir="rtl">טיפשה! say no more</div>Sat, 13 Oct 2007 04:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (אביה(:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=37578&blogcode=7657355http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=37578&blog=7657355http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=37578&blogcode=7612232<div align="right" dir="rtl">לדעת, לגעת, זו לא בושה להתרגש לסלוח, לשכוח, לתת לזמן להתחדש את האתמול שלא יחזור אליי השארתי מאחור אני יודעת זה הזמן שלי ללכת עם האור זה מדכא. לדעת שיש מיליון אפשרויות. וזה לא מוגזם להגיד. ובכל זאת, הן לא מעניינות. וזה כואב. כואב ממש. עד מתי? אני באמת שואלת עד מתי? עיניים, שמיים, הם חלונות לנשמה נושקת לשקט של אחרי המלחמה והמחר כבר לא מפחיד אותי אותי לא יעצור אני יודעת זה הזמן שלי ללכת עם האור הייתי במוסד בשישי. יש מישהו שתמיד היה אומר לי שלום. לפני איזה שבועיים התנשקנו. ודי סיננתי אותו כי משהו בקול שלו הציק לי. אתמול ראיתי אותו שוב. וזה שוב קרה. רק שהפעם הייתה לי הרגשה הרבה יותר טובה לגבי הכל. [וגם הקול]. לא יודעת אני חושבת שאני אצליח לשרוד את זה. השאלה כמה אני באמת מוכנה להשקיע מעצמי כשאני חוזרת הביתה. היום אני צוחקת היום אני שלך נותנת את הכל לחיות את החיים איתך היום אני צוחקת היום אני שלך ויש לי עוד כ"כ הרבה לתת לך הוא הצליח. להפיל אותי. חזק. אפשר לעשות את זה די בקלות מסתבר. רק צריך להגיד ולא לעשות. אבל האגו.. אחחח האגו שלי. שילך קיבינימאט האגו. הוא הורס אות</div>Sat, 06 Oct 2007 22:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (אביה(:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=37578&blogcode=7612232http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=37578&blog=7612232http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=37578&blogcode=7566433<div align="right" dir="rtl">ואת יפה ואת מתוקה ואת שלווה שאיש עוד לא ידע ו את מודה ככה בשתיקה שלא תמיד היית אלי טובה ארץ אבודה לא קל לשרת בצה"ל. אני לא מתיימרת להיות קרבית, ממש לא. אבל פתאום כולם מסביבך חיילים, וכל התחממות הכי קטנה בגזרה שייכת גם אליי. לכל הסובבים אותי. לחברים. וכן זה די מלחיץ. אז אני חיילת בצה"ל. עם מדים יפים של חיל האוויר. אי שם בבסיס ליד אילת. וכמה רע ורחוק שזה ישמע, זה בסיס אדיר והכי כיף לי שם בעולם. אחלה אנשים בכל מקום, חוץ מבמטבח. שהיחיד שאני מסתדרת איתו ה אנטולי וזה כי הוא חולה עליי.. :) הדבר היחידי שמבאס בבסיס זה שאין שוקו בשקית בחדר אוכל. עכשיו עקרונית לא אכפת לי לקנות בשקם, אבל גם שם בד"כ אין.. :( ולנו את אמרת שזה נגמר משהכרנו ככה זה נשאר איך אמא אדמה לא מפייסת בין בניה והם לא ימכרו אותה לזר עוד מעט יש לי יומולדת. :P וכבר יש לי רשימה שלמה של דברים שאני רוצה.. כמו דיוידי חדש ופלאפון חדש וכפכף של טבע נאות וטלפון אחר לחדר ואולסטאר חומות. ושרשרת מזהב של מגן-דוד שתשמור עליי. כי זאת שמלי קנתה לי עושה לי גירוי ופצעים. בקיצור יש הרבה שאני רוצה. אני הולכת לבלות את היומו</div>Mon, 01 Oct 2007 16:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (אביה(:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=37578&blogcode=7566433http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=37578&blog=7566433http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=37578&blogcode=6961967<div align="right" dir="rtl">זה סיפור על ילדה שאהבה, יותר מהכל, דברים נוצצים. הייתה לה שמלה עם נוצצים, וגרביים עם נוצצים, נעלי בלט עם נוצצים.ובובה כושית שקראו לה קריסטי, על שם העוזרת שלהם, עם נוצצים. אפילו השיניים שלה היו נוצצות, למרות שאבא שלה התעקש שהן "בוהקות" ושזה לא ממש אותו דבר. "נוצץ", היא חשבה לעצמה, "זה הצבע של הפיות, ובגלל זה הוא הכי יפה מכל הצבעים". כשהגיע פורים היא התחפשה לפייה קטנה. בגן היא פיזרה נוצצים על כל ילד שעבר לידה, ואמרה שזה אבקת משאלות מיוחדת שאם מערבבים אותה עם מים אז המשאלות מתגשמות, ושאם הוא ילך עכשיו הביתה והתערבב עם מים אז גם המשאלה שלו תתגשם. זאת הייתה תחפושתמאוד משכנעת, שזכתה במקום הראשוון בתחרות התחפושות של הגן. והגננת הילה אמרה בעצמה שאם לא הייתה מכירה אותה כבר מקודם והייתה פוגשת אותה ככה סתם ברחוב אז היא ישר הייתה מאמינה שהיא באמת פיה. כשהגיעה הביתה הורידה הילדה את התחפושת, נשארה רק בתחתונים, העיפה באוויר את כל מה שנשאר מהנוצצים, וצעקה, "אני רוצה עיניים נוצצות!"היא צעקה כל כך חזק, שאמא שלה באה בריצה לבדוק שהכל בסדר. "אני רוצה עיניים נוצצות", אמרה הילדה, הפעם בשקט, והשמשיכה להגיד</div>Sat, 14 Jul 2007 05:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (אביה(:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=37578&blogcode=6961967http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=37578&blog=6961967http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=37578&blogcode=6960293<div align="right" dir="rtl">"מתי את מתגייסת?" "עוד שנה" "מתי את מתגייסת?" "עוד חצי שנה.." מתי את מתגייסת?" "שלושה חודשים" "מה איתך, כבר בצבא?" "לאא, איזה.. עוד חודשיים" "מה את עושה בצבא?" "איזה צבא יש לי עוד חודש" "מתי את מתגייסת?" "מה איתך, כברבצבא?" "נו מה קורה עם צה"ל?" "התגייסת כבר?" "עוד שבוע" אוי מי גאדדד!! ביו חמישי הקרוב אני הופכת לרכוש צה"ל. זה היה כ"כ רחוק ממני. ובנתיים בגלל כל זה אני מנצלת את כל הזמן הכי טוב שאפשר. הייתי עם פאפי ביום כיף בת"א. ובאמת שהיה כיף. לקחתי איתי את בהמצלמה האיכותית של אמא ואני חושבת שאני צריכה למצוא לה שם. באותו ערב נסעתי עם לבנת, קעטבי, ינית ואסי לאיזה מסיבה סגורה של זמרי מזרחית. וככה יצא שישבנו עם מרגול אמא שלו, שלומי שבת וישי לוי באותו שולחן. הזוי משו. היה מצחיק אששש. בשלישי הייתי עם אחי, אחותי, מלי ואורי גם ביום כיף בת"א. רק שהרגשתי הרבה פחות טוב והיה יחסית בסדר. ברביעי ב4 וחצי לפנות בוקר יוסי בא לבקר אותי והיה לי כיף. ברביעי בערב הלכנו לים וחזרנו להיות בקשר. רישמי. מאז הכל השתנה ואני מרגישה מוזר. כמו זוג נשוי שמזניחים או משהו כזה. זה מדכא או</div>Fri, 13 Jul 2007 22:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (אביה(:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=37578&blogcode=6960293http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=37578&blog=6960293http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=37578&blogcode=6906577<div align="right" dir="rtl">רק אותך אוהב הלילה דמדומים ומנגינות והמתנה שלי הלילה בלי אותן האכזבות רק אותך רוצה הלילה אין לי כלום גם לא מילים ואני חולם חושב עלייך את כמו מליון שירים כה זרה את לי ולמה הלכת עם מישהו אחר לפעמים אני חושב איך לאהוב אותך הלילה אין לי לילה אין לי יום אין לי לילה רק איתך אפרוט הלילה עם מיתר ונשמה רק אותך אוהב הלילה עם הצלילים והדממה כה יפה את לי ולמה הפכת למשהו אחר לפעמים אני חושב איך לאהוב אותך כל הלילה מה לי לילה מה לי יום מה לי לילה כ"כ.</div>Sat, 07 Jul 2007 00:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (אביה(:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=37578&blogcode=6906577http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=37578&blog=6906577http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=37578&blogcode=6846959<div align="right" dir="rtl">לא!. באמת שלא. אף פעם. זה לא מגיע לי ולא מתאים לך.</div>Fri, 29 Jun 2007 15:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (אביה(:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=37578&blogcode=6846959http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=37578&blog=6846959