http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=372181heCopyright 2026 יעלי אומרת. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=372181http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=372181&blogcode=11869975<div align="right" dir="rtl">(פ') אני עדיין מדמיין אותה הולכת לקראתי, מחייכת אלי את החיוך היפה והכובש שלה, השיער הגלי שמפזר את ריחו הנעים, העיניים החומות כי רק נדמה כי הן מחייכות כל הזמן, עיניים שמקרינות שמחה ולא דבר אחר. אני לא מפסיק לחשוב על החיבוקים שהיא היתה נותנת לי בבקרים, שמחה לראות אותי, החיבוקים האוהבים שלה, או החיבוקים המנחמים שלה, כשאני צמוד אליה, שומע את דפיקות הלב שלה. והנשיקות שלה, יואו, הנשיקות שלה, מתמכרים אליהן כל כך מהר, השפתיים האדומות האלה, הרכות והחמות כל כך, מה אני אעשה רק כדי לקבל ממנה נשיקה אחת ואחרונה. - "אני שונאת כשאתה מתנהג ככה!" היא צעקה עלי כשהלכנו בדרך העפר, הולכת על העקבים שלה, מנסה לדרוך במקומות הנכונים, בעוד שהשיער שלה נופל על פניה היפות. מצחה מקומט מעצבנות, נראית כל כך כועסת ובו זמנית כל כך יפה. - "מצטער" זרקתי בציניות והוצאתי את מפתחות המכונית מהכיס שלי. - "עכשיו אתה נזכר להצטער? לא יכולת לעשות את זה כשעוד היינו בפנים? זאת פאקינג המשפחה שלי!" היא המשיכה לצעוק, הולכת אחרי, מנסה להתאים את צעדיה לשלי. הסתובבתי לאחור, עוצר ומביט בה, היא נעצרה במרחק משמעותי ממני והוסיפה במבט</div>Wed, 23 Jun 2010 20:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (יעלי אומרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=372181&blogcode=11869975http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=372181&blog=11869975http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=372181&blogcode=11806856<div align="right" dir="rtl">השעון מראה לי את השעה המאוחרת כל כך, אני נועלת במהירות את נעלי העקב שלי, בודקת שהאיפור נשאר במקום. חיוך מתוק מתפרס על שפתיי, אני מרגישה שהולך להיות לי ערב נהדר. בשקט, בשקט אני יוצאת מהבית על קצות אצבעותיי כדי שנקישות עקביי לא ישמיעו קול ויעירו את הוריי, פותחת את הדלת באיטיות שקול הפעמונים התלויים מעל לא יצלצל, יוצאת וסוגרת אחרי את הדלת בעדינות שיכולה להרוג בן אדם. אני וחברותיי עומדות בתור למסעדת 'מוזס' בהרצליה מצחקקות ומעשנות סיגריות בלי סוף, כולנו לבושותכ"כ יפה,מדברות על הא ודא ודואגות לחייך מרבית מהזמן. סופסוף, זמננו הגיע ואנחנו נכנסות, בחיוכים וצחקוקים אנחנו מתחילות לצעוד לעבר מקומות הישיבה שלנו. אני מתיישבת על אחת הספות כאשר הקיר מאחורי מרופד ונוח, כל המסעדה עומדת מול פניי ואני יכולה לצפות במי שרק מתחשק לי לצפות בו. הגישו לנו את התפריטים וגם את תפריט האלכוהול, לבינתים סיפרנו בדיחה שתפתח את הלילה הזה באור טוב על אודותיי אלכוהוליסטית צעירה. אני צוחקת ומשלבת את רגליי אחת על השנייה. שפתיי כל כך אדומות מהאודם שזה משחתי, אני מקווה לא לטעום את האודם הזה עם האוכל המשביע. מלצרית עייפה</div>Tue, 25 May 2010 01:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (יעלי אומרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=372181&blogcode=11806856http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=372181&blog=11806856http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=372181&blogcode=11425827<div align="right" dir="rtl">אתם יודעים מה מבאס יותר מזה שהמחשב שלך נופל וכל הזיכרון הולך לפח איתו? שפרוייקט הגמר שלך שעבדת עליו חודש פלוס שמור בו ואין עליו גיבוי. אחרי שכל עבודתי הלכה לפח (איתה גם כל הסיפורים ששכתבתי לעצמי בword) נאלצתי להתחיל הכל מהתחלה בהרבה פחות זמן אבל עם רעיון בראש, מסתבר שהאוניברסיטה לא מקלה עליך בעניינים כמו 'מחשב שהלך לעולמו'.. טוב, עם זאת לא היה לי אינטרנט, לא מסנג'ר והכי גרוע חבריי היקרים החליטו שהמתנה לגיל 22 תהיה - פייסבוק, בניצול מוחלט שאין לי אינטרנט הם פתחו לי פייסבוק, כמה עלוב. אפשר למחוק דבר כזה בכלל? אז לבשורות הטובות יותר, נו תגידו מזל טוב.. חגגתי לפני כשבועיים יום הולדת 22 (אל תעזו להגיד שהזדקנתי!) את הפרוייקט סיימתי לאחר שעות עבודה קשות והברזות קבועות מהעבודה ובלי צחוק- פוטרתי אך אל דאגה כבר מצאתי עבודה חדשה ואפילו מגניבה יותר, אבל עכשיו חזרתי הביתה מוקדם ממשמרת מסתבר שאני חולה והבית רחוק אז אני אצל חברה טובה שמטפלת בי כמו שצריך. נראה מתי נחזור, יעלי</div>Tue, 01 Dec 2009 01:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (יעלי אומרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=372181&blogcode=11425827http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=372181&blog=11425827http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=372181&blogcode=11352411<div align="right" dir="rtl">צר לי יקיריי, כרגע אני פורשת, אולי אחזור אחרי שאסיים את פרוייקט הגמר (שזה בערך עוד חודש) אבל(!) למי שעדיין לא מכיר, הגיע הזמן - Miss Red Kiss יש לה סיפורים חביבים למדי. תהנו, יעלי.</div>Thu, 29 Oct 2009 17:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (יעלי אומרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=372181&blogcode=11352411http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=372181&blog=11352411http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=372181&blogcode=11298285<div align="right" dir="rtl">אמרו לי יקיריי, מתי תבוא השלווה שלי? האמת היא שאין לי כוח (ואין גם טעם) לספר לכם את סיפורי חיי עכשיו, אבל אכתוב לכם תקציר בזריזות כדי שתבינו קצת יותר. את ישראבלוג הכרתי עוד בימי התיכון שלי, היה נורא כיף לכתוב בלוג על חיי הסוערים בתור בת נוער אמיתית, כמה סוערים שהיו (ציניות לשמה.) עקב האירוע האחרון בחיי שיחזרתי את הבלוג הקודם שלי לאחר מאמצים רבים וקראתי את הפוסטים הטובים ביותר שלי וזה העלה בי זכרונות שגרמו לי לתהות האם זה שווה את זה או לא, זה הסיפור- בכל אופן, בגיל תשע עשרה הצבא הכביד על מערכת היחסים ביני לבין החבר הצמוד שהיה בתקופה ההיא אך לא מהצד שלי אלא מהצד שלו, הבחור החליט שהוא הולך לקרבי, בסיס סגור בטיזינאבה והתראנו במזל פעם בחודש-חודשיים ולפעמים אף יותר. כמובן שאין לי טענות, זו לא אשמת אף אחד שזמני הצבא לא הסתדרו לנו ובקושי נפגשנו מלבד שיחות טלפון קצרות שעלו בזמן השינה שלנו. עקב המפגשים המעטים וניסיונות לקבל גימלים רק על מנת לראות זה את זו שנינו חטפנו כהוגן, כך נוצר המצב שלאחר כמעט שנה עם ניסיונות לשמור על קשר(אפילו בסיסי) קרה שלאחר אילוצים רגשיים, מטענים קשים על הלב, שלוש</div>Tue, 06 Oct 2009 23:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (יעלי אומרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=372181&blogcode=11298285http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=372181&blog=11298285http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=372181&blogcode=11266136<div align="right" dir="rtl"> סלחו לי על הנטישה הנוספת הזו, זה לא קל להיות סטודנטית צעירה ועובדת חרוצה (וגם לנסות לכתוב בו זמנית.) שתהיה לכולם שנה טובה, צום מועיל וגמר חתימה טובה (למקרה שלא תשמעו ממני בימים הקרובים.) יעלי. נ.ב אני היחידה שאוכלת את עצמה מקנאה כי היא יושבת בבית כמו מטומטמת ולא נמצאת בהופעה של לאונרד כהן? בבקשה שמישהו יגיד שלא אחר באמת אוכל את עצמי.</div>Thu, 24 Sep 2009 19:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (יעלי אומרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=372181&blogcode=11266136http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=372181&blog=11266136http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=372181&blogcode=11229954<div align="right" dir="rtl"> כסף או סקס? </div>Wed, 09 Sep 2009 20:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (יעלי אומרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=372181&blogcode=11229954http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=372181&blog=11229954http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=372181&blogcode=11218036<div align="right" dir="rtl"> אולי את לא יודעת אבל בחורים נמשכים לאופי שלך. את רכה מבחוץ, חזקה מבפנים, את יודעת כיצד להתנהג עם בחורים שעושים לך את זה, מתי להתקרב אליהם, מה לומר, איך לפתוח שיחה ועד מתי זה מוגזם. את יפייפיה ויש לך גוף נהדר, את מושכת בצורה בלתי רגילה, את קשה להשגה ואת מודה בזה, את תרצי להיות בקשר רומנטי רק כשאת אוהבת ולא כשאת מחבבת. אפשר לדבר איתך על הכל, קל לסמוך עליך, קשה לכעוס עליך. את תמיד נחמדה ותמיד זוהרת, את לעולם לא בוכה ולעולם לא מתעצבנת. את תמיד הטובה ביותר ואף פעם לא מפשלת, את חיה את החיים שכל אחד היה רוצה, דואגת לעשות הכל ולהנות מהכל, את מאורגנת, לא מציקה, אוהבת שקט ויודעת להתפרע, מתלבשת מחמיא ויודעת להתאפר, כסף לא חסר לך וככה גם לא חברים, את תמיד מקבלת מה שאת רוצה ואת גם אף פעם לא מבקשת יותר מדי, את לא חוצפנית, מפונקת או טיפשה. את טוענת שאין דבר כזה אדם מושלם.. אז מה חסר לך בחיים? פעם אחת בשיחה עם בחור רנדומלי עלית בשיחה, מכל הבחורות היפות בעיר הוא דיבר עליך, כמו כולם. "מה יש בה שכולם רוצים אותה?" שאלתי בעצבים. אותו בחור רנדומלי הביט בי במבט של ילד, מחייך חיוך קטנטן כמעט ולא נראה</div>Fri, 04 Sep 2009 21:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (יעלי אומרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=372181&blogcode=11218036http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=372181&blog=11218036http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=372181&blogcode=11201812<div align="right" dir="rtl">(א') לכל בחורה סקרניתמגיע שלב בחיים שהיא מחליטה להפסיק לבכות על קשר נוסף שנזרק לפח ומעכשיו היא מתמסרת לסטוצים מזדמנים. מסתבר שהשלב הזה הגיע אלי מוקדם מהצפוי, אחרי שמיסטר נ' שובר הלבבות (ונשקן לא מהעולם הזה) החליט שהלב הבא שהוא ישבור יהיה שלי (לצערי..) אז החלטתי לצאת החוצה ולחקור עולם. יש שאמרו שאני צעירה מדי ויש שהתפלאו שעד כה שכבתי רק עם שני בחורים. יידעתי את חברתי הטובה א' בנעשה והחלטנו לצאת לסיבוב ברים שלאהיה כמותו.התלבשנו בנוסח המראה הזרוק לפאב התל אביביויצאנו לדרך, כמובן שאת הנסיעה אירגנו במונית כי אם שותים לא נוהגים! ראו זאת כחוק!אני כזו חינוכית.. עצרנו בפאב הקבוע שלי ושל נ'(זה בסדר, גם אני לא מבינה למה עשיתי את זה) חברתי א'התבקשה להציג תעודת זהות ואני לא,מיד התעוררה בי תחושת הזדקנות קלה ומטופשתוהחלטתי ללכת על מה שיבוא, שזו בערך ההחלטה הכי גרועה שאפשר לקבל ביום שכזה. תפסנו את מקומנו על הבר והנה לאחר כמה דקותארוכות שביניהםג'-הברמן-המפרגן-וחבר-טוב שבאמת החליט לפרגן הלילה בכמות נכבדת של אלכוהול משובח (לכן אנחנו החלטנו לפרגן בכמות טיפים משובחים)הגיע גבר מסוקס להפליא שפותח במשפ</div>Sun, 30 Aug 2009 01:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (יעלי אומרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=372181&blogcode=11201812http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=372181&blog=11201812http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=372181&blogcode=10887692<div align="right" dir="rtl">(פ') "תזכרי, את ישנה אצלי היום" תמר דאגה להודיע לי את זה בפעם העשרים ושלוש היום שחס וחלילה לא אשכח. "תמרי, סמכי עלי, אני בחיים שלי אשכח, בעיקר לאאחרי שחרטת לי את זה על היד בשיעור" צחקקתי והראיתי לה את כף ידי הצבועה בדיו כחול, אל תבינו לא נכון, תמר עדינה אבל כנראה שהחליטה להכאיב לי בשיעור על שישי הקודם. &lt;לפני שבוע בדיוק&gt; "התגעגעתי אליך" הוא לחש באוזני, נושף מעט אוויר חם ונושך את תנוך אוזני, גורם לכל הגוף שלי להתרגש ולסף החרמנות שבי לגבור. נישקתי את שפתיו, חיכיתי לזה בערך כל השעה האחרונה שביליתי במיטתה של תמר, ערה וחרמנית, מחכה שהיא תרדם שאוכל ללכתלאחיה הבכור לביקור קצר. שלא תתבלבלו, איתן הוא החבר שלי, שבמקרה גם אחיה הבכור של החברה הכי טובה שלי. מה רע? המזימה שלי התגלתה לאחר שנרדמתי אצלו ותמרי התעוררה לבדה בבוקר, זועמת. אני מבינה אותה, אתם לא רוצים בכלל לדעת מההלך כשהיא רק גילתה עלינו מלפני שנה, ואז זה היה לבוא אליו כל הזמן ולא אליה ועכשיו המצב הפך להיות מלחמת משמרות עלי. &lt;&gt; שוב, מוצאת את עצמי מחליפה תנוחות במיטתה של תמר, לא מוכנה לסבול את העובדה שהאהוב של</div>Sun, 24 May 2009 18:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (יעלי אומרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=372181&blogcode=10887692http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=372181&blog=10887692