http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371061אותך יובלי לא נכין לבית ספר נצייד אותך בתיק ובקבוק מים, אותך נכין למלאכים שבשמיים.. אותך יובלי קיבלנו רק כדי לאהוב לחבק, ולנשק...heCopyright 2026 :)MiSs LeViN. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371061http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/61/10/37/371061/misc/8619996.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371061&blogcode=11425659<div align="right" dir="rtl">כשירדתי מהאוטובוס בדרך לבית ספר, פתאום נזכרתי שעשינו לך פעם יומהולדת. העובדה הזאת, שחגגנו לך יום. יום שבו נולדת. את נולדת, היית.. ההרגשה הזאת מלאה אותה בצעב. שנה שלמה לא חשבתי עלייך. הדחקתי אותך מחיי. תליתי את תמונתך על הארון שלי, וראיתי אותך כתמונה. הפסיכולוגית אומרת שזה להתגבר, אני אומרת שזה להתכחש, ומצד שני, אני לא רואה דרך אחרת לחיות. הרי אי אפשר לחיות איתך שאת לא כאן. וכשאני חייה בלעדייך אני מרגישה חוטאת, ששכחתי אותך. אני לא נכנסת כבר לדיכאון בגללך. אני נכנסת לדיכאון מדברים אחרים. זה מעצבן אותי שאני לא מצלחה להרגיש את אותם תחושות. במקומן באות תחושות רעות יותר של כאב בטן מבחיל. אני מקיאה את כל מה שעליו אני חושבת. פתאום נזכרת לי שהיית. שצחקת. שהיה לך קשה ובכית. פתאום נזכרתי שאת היית. אני כבר לא בוכה בגללך, יובלי, אבל כל פעם שמישהו אומר את השם הזה "יובל" משהו בי נצבט. אני לא אצליח להתגבר על התחושה הזאת לעולם. השם שלך, שאני בחרתי, היה את. יובלי. יובלי הכחולה, הלבנה הסגולה. בכל צבע יפה וטהור שהוא, את היית. את היית.. אני לא רוצה לשכוח אותך, אהובתי.. אך מהצד השני, אי אפשר</div>Mon, 30 Nov 2009 23:23:00 +0200miss_levin@walla.com (:)MiSs LeViN)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371061&blogcode=11425659http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=371061&blog=11425659http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371061&blogcode=10613889<div align="right" dir="rtl">שנה וחצי שאינך פה בביתי. שנה וחצי של שקט, ופתאום התחלתי לבכות. מאז לכתך לא הרשתי לי לבכות, כי לא היה מי שיחזיק אותי. החבר שהכרת, הקודם, הלך לו, ועכשיו נשלח לי אחד חדש, אחד אמיתי, אחד שאף פעם לא יעזוב (אמן). לא בכיתי עד כה. הייתה תמונה שהחליפה את מקומך, חיוך אדום ועיניים כחולות, בוהקות, על רקע שחור קודר. לא לשכוח אף פעם את חיוכך, וגם לא לשכח שאת כבר לא כאן. עד כה כעסתי על הרקע הזה. הרגשתי שאת באמת פה. הינה החיוך המתוק שלך מתונסס מתחת לדלת חדרי. אבא מנשק אותך כל בוקר, מנסה להיזכר במגע שלך. מרגיש אותך כל יום לפני העבודה שלו, שאם לא את, לא היה עובד בה היום, אם לא את, הוא לא היה מאושר. ויום אחד הרגשתי גם אני תשוקה לגעת בפנייך המצולמות, ועיניי נשאבו אל תוך הפנים שלך, ונגעתי בך, והיית רק דף קשיח, ונישקתי אותך ולא היה לך קור, או חום, ואז פתחתי את עיניי וראיתי שאת מחולקת לריבועים קטנים, איכות לא מושלמת של תמונה. ואז ראיתי שאת רק תמונה. התחלתי לבכות אהובי חיבק אותי. הייתי פתאום רק אני בתוך הרקע השחור, הנכעס. הייתי רק אני, והמגע של אהובי, שהיה מקסים ונהדר באותו הרגע, אבל לא היה שלך. לא היה</div>Mon, 09 Mar 2009 16:05:00 +0200miss_levin@walla.com (:)MiSs LeViN)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371061&blogcode=10613889http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=371061&blog=10613889http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371061&blogcode=9786357<div align="right" dir="rtl">האזכרה היא מחר ב11 בבית העלמין בקרית שרת. לכל המבולבלים בגלל הסמסים המוזרים, ומי שלא ידע על כך מצטערת על ההטרדה.</div>Fri, 22 Aug 2008 00:05:00 +0200miss_levin@walla.com (:)MiSs LeViN)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371061&blogcode=9786357http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=371061&blog=9786357http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371061&blogcode=9178616<div align="right" dir="rtl">עוד מוות... וזה לא שזה לא היה צפוי, כולנו ידענו שזה הולך לקראות.. שראיתי אותה, הרגשתי קצת את אחותי.. עדי, ילדה יפיפיה, מקסימה, חכמה, אנושית... כלכך אנושית.. היא אפילו יכלה לדבר, לקרוא להורים שלה "אבבבבא" "מהמה.." כזאת מתוקה.. כמעט יכולתי להרגיש את יובלי שאני מסתכלת עליה.. עכשיו לאחותי הקטנה יש חברה חדשה, שאפילו קבורה ליידה.. עכשיו הן בייחד... וטוב להן שם.. לעזזל... אתם מבינים שאנחנו מדברים על תינוקות?.. לא על חיילים, או אנשים מבוגרים, שבמקרה שלהם, למוות יש תירוץ לקרוא להם, אבל תינוקות? קטנים? שאפילו לא הספיקו להזדקן, שאפילו לא הספיקו להכיר את המושג "צבא".. דמעות, על זה שהייתה ילדונת, יפה מקסימה, שהכניסה כלכך הרבה אור לבית, שהלכה.. שלעולם לא תשוב... שתוולה חיי נצח, בשמים, ואיש מהאוהבים אותה, לא יוכל לראות אותה, לשיר לה שוב, לאהוב אותה.. לגעת.. כשאחותי הלכה, הדבר שהכי כאב לי שלא אוכל לגעת בעור העדין שלה שוב, שהיא לא תוכל לצחוק אלי, שאני לא אוכל לנשק אותה יותר.. היא אבדה. ועם זה, אבדה גם כלכך הרבה שמחה, והצטרפתי, למשפחת השחול..והכאב.. תינוקת שלי, אלוהים</div>Tue, 13 May 2008 15:06:00 +0200miss_levin@walla.com (:)MiSs LeViN)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371061&blogcode=9178616http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=371061&blog=9178616http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371061&blogcode=8948255<div align="right" dir="rtl">תינוקת... את פשוט חוזרת אלי... הפרצוף שלך מופיע בדימיוני, שוב ושוב, יום ועוד יום.. עצוב לי בלעדייך יותר משהיה עצוב איתך.. חכיתי שתלכי, אבל עכשיו הרבה יותר עצוב שאת לא כאן.. אני מרגישה שאת בכל פינה.. עוטפת אותי מעצבות, כמו שעטפנו אותך מאהבה... את מסתכלת עלי מלמעלה מחייכת עלי, בוכה אלי.. בוכה כי את מתגעגעת.. בוכה כי אני מתגעגעת? אף אחד לא יבין את הכאב הזה, גם לא מי שחווה אותו... זה רק אני, והכאב. עכשיו ילדונת, מי ששמר עלי הלך. עף לאחד אחרת.. ולא בגללו, ולא בגללי.. פשוט כי זה נגמר.. אהבת אותו נכון? זה הדבר היחיד שנשאר לי ממך מלבד התמונות, והזיכרונות.. ועכשיו גם הוא לא.. אז זה רק אני, ואת, והכאב.. הלוואי ששומרים עליך שם למעלה, שאלוהים שנטש, שומר עליך חזק חזק. שהוא מחבק אותך, שאת מרגישה מוגנת. שטוב לך.. "מקבלים ילדים, מתנה משמיים מכינים להם תיקים לחיים בתחילה תרמיל קטן וירוק בתוכו חיתול וטיטול מגבונים מוצץ ובקבוק אחרכך תיק לגן עם סנגוויץ ותפוח עם בגד להחלפה כיתה א' התרגשות גדולה- עפרון מחברת ומחק והינה תיק משוגע הגענו כבר לחטיבה הסרגל והמחשב דחוס</div>Sun, 06 Apr 2008 17:47:00 +0200miss_levin@walla.com (:)MiSs LeViN)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371061&blogcode=8948255http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=371061&blog=8948255http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371061&blogcode=7857913<div align="right" dir="rtl">אם לא היה לי מצפון, הייתי קמה ומחפשת אותך. אני לא יכולה עם זה יותר. החיים כאילו ממשיכים ואני כאילו תקועה בלפני חודשיים, שאיבדתי אותך.. מלאך שלי. אם אני אראה אותך בתוך האש, אני ארוץ להציל אותך, אפילו שאני יודעת שאני לא אצא מיזה בחיים... אבל לא איכפת לי כבר.. את לא מבינה כמה נמאס לי לשבת ולבכות ואני יודעת ששום דמעה בעולם לא תחזיר אותך לחיים.. אם היה לי ברור שהמוות שלי יביא אותי אלייך הייתי באה מזמן.. אבל אני יודעת שאני לא יגיע לשום מקום, אלה רקק לקבר מלא תולעים.. את אולי בגן עדן. גן עדן של תינוקות. עליו אלוהים שומר טוב טוב, כי כמה פעמים הוא כבר יכול לפגוע בנשמה טהורה כלכך. את תלוייה לנו בכל פינה בבית אף אחד לא שכח אותך.. אני מנסה לכתוב ולהתגבר על הדמעות תוך כדי.. הדמעות שאף פעם לא יגמרו. אני באמת לא יכולה יותר.. אני לא יכולה יותר. אפילו בחלומות את כבר לא מופיעה לי.. תחזרי אלי.. בבקשה... אני מתגעגעת.. אוהבת אותך יותר מידיי.. אחותך..</div>Wed, 07 Nov 2007 11:05:00 +0200miss_levin@walla.com (:)MiSs LeViN)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371061&blogcode=7857913http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=371061&blog=7857913http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371061&blogcode=7790194<div align="right" dir="rtl">שוב פעם זה אתה שוב פעם תאונה.. שוב פעם, את בוכה לי בשתיקה שוב פעם לבדי שוב פעם דמעותי שוב פעם אולי תשובי פעם אלי.. ותגידי ל א ל ו ה י ם ! אנחנו לא צעצועים.. אני שומעת אותך בוכה אם את לא יורדת.. אני עולה!!! שוב פעם לא חשוב וזה עושה אותי מאוד עצוב.. שוב פעם אני שרה לך שירים.. ותגידי ל א ל ו ה י ם ! אנחנו לא צעצועים.. אני שומעת אותך בוכה אם את לא יורדת.. אני עולה!!!</div>Mon, 29 Oct 2007 22:06:00 +0200miss_levin@walla.com (:)MiSs LeViN)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371061&blogcode=7790194http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=371061&blog=7790194http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371061&blogcode=7650638<div align="right" dir="rtl">עכשיו מותר לי. כי היא לא רואה את זה מולה. היא כבר לא כאן- לא כאן איתי. הלוואי שיכולתי להיות איתך עכשיו, לוותר על החיים שלי כדי להיות איתך, כי מה שווים החיים שלי, אם היו בלעדיך ועם העצב הנוראי והגעגוע שלעולם את לא תחזרי אלי. תינוקת שלי. כ מ ה אני אוהבתאותך כמה אני בוכה עליך. כמה אני נשברת בגללך. כמה אני מתגעגעת לחיים רגלים. איתך. יפה שלי העור המתוק והרך שלך השפתיים האדומות המתוקות, שאפילו להיסגר לא הצליחו והעדיפו לחייך, והעניים היפות הכחולות שלך שאליהן מצורף מבט שלעולם אני לא אשכח . מותר לי לבכות כי את לא רואה את זה וזה לא יכול לגרום לך צער.. עם כל דמעה שלי אני ניזכרת בחיוך המתוק שלך וככה באה הדימעה הבאה. אני בוכה עליך קטנה שלי, בכל מקום שתיהי! תשמרי על המשפחה שלנו ותחכי לי עד שאני אבוא. תחכי בסבלנות אני אוהבת אותך ונתראה בסוף אני יודעת.</div>Fri, 12 Oct 2007 12:43:00 +0200miss_levin@walla.com (:)MiSs LeViN)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371061&blogcode=7650638http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=371061&blog=7650638http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371061&blogcode=7477723<div align="right" dir="rtl">כן.. מחר זה יהיה שבועיים, והיא לא פה. החיים ננראים שונים לגמרי כמו שהם היו פעם, וזה כלכך קשה להתרגל. איך אפשר לשכוח את המיטה שלה שמלאה את כל חלל הבית המלווים לה מכשירים, והמזרון האדום שהיה על השולחן, והבובות וסבתא וכל החיים שהיו פה ועכשיו מתו, בבית הזה, כשהיא הלכה. אין כבר את כל האנשים שהיו פה, הפיזיוטראפיסטיות האחיות גם אבא כבר לא בבית, עסוק בלפתח את העסק שלו של הגננון. אמא משתדלת למלאות לנו את החסר, ככה שהיא קונה לנו כל שניה בגדים חדשים או כל זה.. אני לא עסוקה כל שעות היום ובזמן שאני פה, אני עסוקה בלהתגעגע. התמונות שלך שוברות אותי, במיוחד אלה שהייתי כלכך רגילה אליהם ופתאום הם מקבלות תפנית כלכך שונה. אבל יותר מהחיים השונים יש משהו הרבה יותר גדול הגעגוע. המגע הזה של הפנים היפות שלך או הבטן החמודה הזאת שעלתה וירדה, הרגליים הרכות שלך שהיו כבר מנוונות לגמרי, כל חלק בך היה מושלם כלכך.תינוקיכלכך. ואפילוכשמתת חוץ מהפה שלך שהיה כחול (כמו אז שהנשמתי אותך)חוץ ממנוהיית כלכך יפה. אני אוהבת אותךתינוקת חוץ מהמגע והמשחקים והמיטה ושארהשטויות. אני מסתכלת לשמיים ורואה את העיניים שלך. והענן שלייד זה</div>Wed, 19 Sep 2007 15:49:00 +0200miss_levin@walla.com (:)MiSs LeViN)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371061&blogcode=7477723http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=371061&blog=7477723http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371061&blogcode=7379841<div align="right" dir="rtl">ומעכשיו הכל יכול להיות רק יותר טוב, הכאב שלה הפך לזיכרון שלנו, לזיכרון מתוק, והכאב שלנו הפך לאהבה שלנו אחד כלפי השני. הזכרונות ימשיכו כל החיים, ולעולם אנחנו לא נשכח.. אף פעם לא נשכח אותך 80 ס"מ של שמחה ואהבה, גורת אדם, שלמות שנמשכה שנה וחצי, שבא לי בחורף, הספיקה להיות איתי קייץ וחצי, חיכתה שאני אחזור מגרמניה שאני אכיר לה את אריאל, שזה יהיה שבוע לפני ראש השנה, (וכך תוכל להתחיל חיים אמיתיים, מלאים, ולתת לנו חיים מאושרים יותר, חיים טובים אם לב כואב) חיכתה שהתאריך יהיה ה4 ל9 שזה מספר המצווה שלה (גוש 4 שורה 9) והלכה. חיכתה שתסיים לעשות את תפקידה בעולם, להודיע לכולם על המחלה, ולהציל את האחרים, והלכה. ועכשיו אני בתור אחותה ובתור אמא לעתיד רוצה להגיד לך תודה. תודה. תודה בשם כל המדינה ובשמי, על כך שביגרת אותי וגרמת לי להבין כמה כל יום הוא אתגר, וכמה צריך לנצל כל דקה, בדיוק כמו שאת עשית, ניצלת וחייכת בכל שניה שרק יכולת ולא יכולת- וחייכת.. תודה על כך שנתת לי להבין שיש עוד כלכך הרבה אנשים שלא חיים חיים רגילים, וכמה זה קשה. תודה שנתת לאבא לבחור את הדבר שהוא באמת אוהב לעשות. </div>Wed, 05 Sep 2007 11:08:00 +0200miss_levin@walla.com (:)MiSs LeViN)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371061&blogcode=7379841http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=371061&blog=7379841