http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371043heCopyright 2026 Drama Queen™. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371043http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371043&blogcode=14986263<div align="right" dir="rtl">זוכר שהייתי שבויה לך? אני נזכרת בחבלים שקשרו אותי אלייך, בסימנים שאלו השאירו על עורי, גם כאשר עברו שנים רבות מאז שאלו הוסרו מעליי. הפסקתי לדבר אליך לפני השינה, אתה כבר לא מופיע בצידו השני של הרחוב בחזיון תעתועים, אינני מתרגשת לצלילי השירים שהקדשת לי, איני מתכווצת למשמע שמך. לפעמים אני תוהה, ישבת עליי שבעה? ואם כן, כמה זמן זו נמשכה? אצלי היא ארכה בקירוב לארבע שנים. לעיתים, אתה קם לתחייה, מציץ מעבר לכתף שלי, כאילו אומר אף פעם לא עזבתי, אבל מחזיק ביד את עת החפירה, ונקבר בחזרה. </div>Thu, 14 Mar 2019 23:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (Drama Queen™)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371043&blogcode=14986263http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=371043&blog=14986263http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371043&blogcode=14977066<div align="right" dir="rtl">מעשה בגלולה, אשר לה סגולות פלא. העגולה המצופה, יכולה לגרום למוח שלך, להפסיק את ביוצך, להרעיד את עולמך, לרמוס מיניותך. כמה נוח, להגיד לעצמך, את חופשייה. כשבעצם, כלאת עצמך בסינטטיות מלאה. ארבע שנים של השהייה, העיקר לא להתמודד עם עצמך. העיקר לרצות את סביבתך, להיות כמו כ ו ל ן. אלוהים אדירים. גם אם הגורל יהיה מר, אל תעזי לשכוח שכעת אינך מלקקת דבש. </div>Mon, 24 Dec 2018 16:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (Drama Queen™)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371043&blogcode=14977066http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=371043&blog=14977066http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371043&blogcode=14943705<div align="right" dir="rtl">נכון כשמזמינים אתכם לסעודה,אחת כזו טובה,עם המון סוגים של אוכל,מתוכם אתם אוהבים את כולם, ועולה בכם החשש שתשבעו לפני שתספיקו לאכול הכל? אז אתם אוכלים, לועסים תאווה אחר תאווה, מרגישים את השובע מעקצץ, אך ממשיכים בשלכם, ממשיכים עד שכואב, עד שמרגישים רע, ולמרות זאת, כשמגיע הקינוח,הכל נשכח, הקיבה כאילו התרוקנה, ואתם ממשיכים לעוד תאווה. אחריה, אתם יודעים שהלכתם רחוק,רחוק מגבול השובע שלכם צעדים רבים,כאלו שגורמים לכם לנשום בכבדות,רק לרצות לחזור אחורה בזמן,לאכול בשיקול דעת,לאט,תוך כבוד לאוכל, תוך כבוד לגוף. תארו לכם את התחושות האלו לארוחה יפהיפיה שהזינה אתכם במשך שנתיים ותשעה חודשים. או גרוע מכך, תארו לכם את התחושות האלו ביחס למונוגמיה. בבקשה. בבקשה, שמישהו יציל אותי מהן. אבדון. </div>Wed, 28 Feb 2018 20:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (Drama Queen™)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371043&blogcode=14943705http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=371043&blog=14943705http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371043&blogcode=14914472<div align="right" dir="rtl">העניין הוא ש,עליתי ספרה בשנות העשרים שלי,ורק העובדה הזאת מעלה בי קמטים.פתאום יש את הצורך לטרוף את העולם שמא חלילה יטרוף אותי,הפחד להיתפס בירכיים ולקבל סירוב מהעולם ש- זה, כבר לא בשבילך.העניין הוא ש,אני מתחילה לפקפק במי שאני.או,במי שאני חושבת שאני.הציפיות שלי כלפי עצמי עולות על עצמי, וזוהי שגיאה שכלל לא מומלץ לבצע.אני מתפוצצת מאהבה,ויחד עם זאת רוצה לעשות לה השהייה,לפתוח את רגליי יום וליל,להיות חיה שחיה מתאוות בשרים,לאכול רק בעשר בבוקר ובעשר בלילה,להיות דושבגית אמיתית.העניין הוא ש,אני כבר לא שם.זכרונות, יקיריי,מעולם לא היו כוזבים יותר.</div>Thu, 17 Aug 2017 22:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (Drama Queen™)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371043&blogcode=14914472http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=371043&blog=14914472http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371043&blogcode=14877009<div align="right" dir="rtl">לפני חודשיים,עקרו לי שתי שיני בינה,אחת עליונה,אחת תחתונה,הכירורג אמר בפירושאת תצטרכי לחזור לשתיים שנותרואני, הייתי חסרת דאגות,הרי -מהו כאב פיזי? משככי כאבים ואוכל נוזלי ואניאהיה בסדר גמור.אבל,שבוע הפך לשבועיים,שבועיים לשלושה,וכך עבר לו חודש בו כל תקוותי, תסכוליי, ובעיותיי הושלכו על השתיים הללו שכבר אינן,הן היו המקור לכל בעיותיי,גדר שלמה של חרדות חגה סביבן יום יום, שעה שעה,התבוננתי בקפידה על מקומן החסר בחלל הפה,העיקר לא להתבונן בעצמי.בעוד שבועיים,יעקרו לי את השתיים שנותרו,אחת עליונה,אחת תחתונה,הכירורג אמר בפירוש,שיש להיפטר מהן,אחרת יעשו לי בעיות בעתיד.זהו משל מעניין,איך כאב יכול ללבוש צורות כה שונות ומגוונות,איך הוא בוחר להתמזג, להתערפל,ולתמרן את חיי בצורה של שן.</div>Tue, 28 Feb 2017 12:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (Drama Queen™)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371043&blogcode=14877009http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=371043&blog=14877009http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371043&blogcode=14853150<div align="right" dir="rtl">באותו היום בו נחתת, צלצלת כדי לומר שכבר הספקת, לעשן את הצינגלה הראשון. היית נשמע מאושר. לי היו דמעות בעיניים, שאינן מאושר. ניסיתי להזיז את שפתיי במלוא הכוח, ולו כדי שתפקע מהן מילת פרגון אחת. אך רק אנקת ה"יופי" בקעה מגרוני ובלעה לתוך עצמה את דמעותיי. בדיעבד הייתי צריכה לדעת, שזה יהיה תחילתו של הדכאון. </div>Sun, 20 Nov 2016 23:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (Drama Queen™)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371043&blogcode=14853150http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=371043&blog=14853150http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371043&blogcode=14810133<div align="right" dir="rtl">כמו תמיד,אתה יודע להתנהג למופת,להכין את הקרקע,לוודא טוב טוב שלא נשאר סדק, ולו הקטן ביותר, שיכול לרמז לי על הבאות.לאחר שייסדת, טייחת וצבעת בדייקנות ובחריצות את הפצעים והצלקות, רק לאחר כל זה - אתה משפשף את ידייך כאות חימום,כסימן לבאות, כסימן לרוטינה, לשגרה, לגילוי האמת היחידה והבלתי ניתנת להחלפה.הנה זה בא, היד שלך כבר חמה,אני יכולה להרגיש את החום, את הדם שזורם בה, את ההתרגשות שנייה לפני שהיא נהדפת בפני. לפני שהיא סוטרת לי, את הסטירה הכל כך מוכרת הזאת.והכאב? הוא לא מאחר להגיע. הוא מגיע באופן כמעט אוטומטי, כמעט מקדים את המכה, כאב מוכר שנמצא בכל עצב ועצב בגוף שלי.הגוף שלי שונא אותי באותו הרגע שנאה תהומית, המוח שלי משדר לי אותות מצוקה וכעס לאורך כל עמוד השדרה, והנפש שלי בוכה עד שהלב שלי מתרוקן.אני לא יכולה יותר להכיל את הצפצוף, את התופים, שלועגים לי בפעם המי יודע מה - את תמיד תצאי המפסידה במערכת הזאת, את תמיד תהיי הטרף.הפעם,נתתי לו לקחת את הדגל הלבן שלי,אחת ולתמיד,כדי שלא אצטרך להרים אותו יותר לעולם.</div>Tue, 21 Jun 2016 21:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (Drama Queen™)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371043&blogcode=14810133http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=371043&blog=14810133http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371043&blogcode=14628085<div align="right" dir="rtl">אכן,יש עננים שחורים. אבל מה עם הענייניםשבנינו? עד כמה הם שחורים? ואולי יותר חשוב - האם יבוא גשם אחריהם? במשך כל חיי, כאשר הייתי צריכה לייעץ לאחרים בזוגיות, שבתי וחזרתי על המשפט "אהבה זה לא מספיק". והנה, המשפט הזה קם עליי ומכה בי מבוקר עד לילה. הרי ידוע, שאת העצות לאחרים לעולם לא מייעצים לעצמך. מי אני שאחרוג הפעם? "לאהוב פירושו לאבד שליטה", אוהו, כמה שאיבדתי שליטה. </div>Sat, 13 Feb 2016 23:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (Drama Queen™)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371043&blogcode=14628085http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=371043&blog=14628085http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371043&blogcode=14450227<div align="right" dir="rtl">אני גברת חברמנית לשעבר, נעים להכיר, אני מדברת לקיר. לא נשארו לי חברים, מכרים? את מי הם מכירים? לא אותי, לא. אולי את אחרים. </div>Sat, 19 Dec 2015 22:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (Drama Queen™)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371043&blogcode=14450227http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=371043&blog=14450227http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371043&blogcode=14299581<div align="right" dir="rtl">שכחתי איך להרגיש. הו, כמה שחסר לי להרגיש. אמרו לי "את טועה, זה כמו אופניים, אף פעם לא שוכחים." ומה קורה כשהאופניים ללא כידון? או בוא נגיד, כשהרוכב לא יוצא מהמיטה? </div>Fri, 20 Mar 2015 21:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (Drama Queen™)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=371043&blogcode=14299581http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=371043&blog=14299581