http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369832but I don't really mindheCopyright 2026 ילדה עם חיוך. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369832http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/32/98/36/369832/misc/12808439.JPGhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369832&blogcode=11309788<div align="right" dir="rtl"> מתוך יומן המסע, פולין מרץ2009 תנועת המחנות העולים יחד עם הנוער העובד והלומד. 10.3.2009- הדבר הראשון שראיתי כשנחתנו היה עצים. הרבה עצים, שישה מליון עצים. אותם עצים חזרו גם במהלך הנסיעה באוטובוס. לצד שורות בתים שטוחים, ליד מסילות רכבת, ליד נהר רחב שוליים. והם בהו בי, אני נשבעת. בכל מקום הם היו, שישה מליון עצים נייחים שמלווים אותי ואת האוטובוס. 12.3.2009- איזה מוזר זה שאני פה באמצע החיים, בין האנשים האלה בימקום. פתאום באץר אחרת, באוטובוס בדרך לעוד מחנה בתוך אוויר קפוא במקום לשבת מול המחשב או ללכת לבית הספר. פתאום באמצע החיים אני מקווה שאני אפיק מזה יותר ממה שאני חושבת כרגע. היום ירד שלג, זה היה מדהים. כשנתלה פתית על השיער או כשאני מושיטה ידיים והן מתמלאות. כשתמסכלים למעלה רואים נקודות לבנות נסחפות עם הרוח. המסע הזה קשה לי וככה הוא אמור להיות רק מצד אחר, אני חושבת שאני תוקפת את המסע מכיוון שונה לגמריי מכולם כי יש הרבה גורמים שמפריעים לי להתרכז בגרעין. אין לי כוחות להתמודד עם הלחץ שיתקוף אותי בחזרה, אין לי כוח להתמודד עם החיים שאחרי. אני כן מטולטת בצורה כלשהי, אני תלושה מהשגרה</div>Sat, 10 Oct 2009 23:26:00 +020092.chen@gmail.com (ילדה עם חיוך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369832&blogcode=11309788http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=369832&blog=11309788http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369832&blogcode=10877494<div align="right" dir="rtl"> זה מצחיק כזה להסתכל לאחור ולראות כמה השתנה, בי ובאחרים, בהכל בעצם היום מישהו אמר לי שהתקופה בערך הזו בחיים דרך המחשבה, האני התגבש, אני לא עוד אשתנה, וזה עצוב לי כי זה לא שאני חושבת שאני לא טובה מספיק, אני טובה מספיק, אולי, אבל לחשוב שאשאר ככה לנצח, שאסתכל אחורה ואזהה את מי שהייתי ולא אבדיל בין מי שאז למי שהיום, זה עצוב לי קצת ותמיד חשבתי שהתבגרות זה דבר תמידי אני אוהבת להסתכל אחורה ולחייך שעברתי את כל זה, להבין שיש לי עוד לעבור ושיום אחד אסתכל שוב אחורה אני אוהבת לשנות סגנון מוזיקלי ולאהוב שירים שונים, ואני אוהבת שאני עומדת במקומות אחרים משעשע אותי לדעת שפעם הייתי ופעם עשיתי ועכשיו לא, וזה גם דוחף אותי לעשות ולהיות קצת אחרת כי גם אם אני לא טובה מספיק היום אני אהיה טובה מספיק מחר למישהו אחר סתם מחשבות על המקום הזה שפעם היה כלכך משמעותי לי, והיום ממלא פינה קצת שונה. ועכשיו אני רוצה רק חופש מלא באנשים ואני שעכשיו גם תגרום לזה לקרות. bright eyes- first day of my life This is the first day of my lifeI swear I was born right in the doorwayI went out in the rain s</div>Thu, 21 May 2009 21:37:00 +020092.chen@gmail.com (ילדה עם חיוך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369832&blogcode=10877494http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=369832&blog=10877494http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369832&blogcode=10222409<div align="right" dir="rtl"> נורא מוזר לכתוב במקום של השם משתמש את הכינוי הישן הזה. לה לה לה. המון קורה ואני מקווה לקצת חופש, וסתם אתמול נכנסתי לפה, והיה לי חשק לכתוב משהו חדש שמלא אנשים יקראו, אבל אין לי כלכך מה לכתוב, לא משהו חשוב אז אני סתם סתם. Everything Will Be Alright- the killersI believe in you and meI'm coming to find youIf it takes me all nightWrong until you make it rightAnd I won't forget youAt least I'll tryAnd run, and run tonightEverything will be alrightEverything will be alrightEverything will be alrightEverything will be alrightI wasn't shopping for a dollTo say the least, I thought I've seen them allBut then you took me by surpriseI'm dreaming bout those dreamy eyesI never knew, I never knewSo take your suitcase, cause I don't mindAnd baby doll, I meant it every timeYou don't need to compromiseI'm dreaming bout those dreamy eyesI never knew, I never knewBut it's alright...Everything will be alrightEverything will be alrightEverything will be alrightEverything will be alright</div>Thu, 27 Nov 2008 15:03:00 +020092.chen@gmail.com (ילדה עם חיוך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369832&blogcode=10222409http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=369832&blog=10222409http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369832&blogcode=9760222<div align="right" dir="rtl"> אני טובעת בתוך עצמי. בים של מחשבות, רגשות וכאב אני צוללת ולא מצליחה לנשום. כל הצלילים סוגרים עליי והכל מתחיל להחשיך חושך, צלילים חשוכים, צללים רועשים אני לא מצליחה לצאת מהעצמי הזה, ובאמת קשה להבין. אני מחפשת בעצמי את מה שדפוק באחרים, ומבינה את זה מאוחר מדיי. אני כועסת, בוכה וכואבת על דברים שאחרים היו יכולים לדלג עליהם רגשית. אני מתעכבת על כל דבר קטן, חוקרת אותו, חושבת עליו ומוסיפה אותו לים השחור שמסביבי, ושולפת אותו כשאני הופכת להיות דקה. כמומזוכיסטית אני מנסה ללחוץ במקומות הכי רגישים. מעטים יודעים שאני הולכת כל הזדמנות בדרך בה זה קרה, שאני נשאבת לסיפור הזה כל פעם מחדש. ונדמה שהתגברתי על כל הדברים האלה, כל כעס שאני מתמודדת איתו בעיניים עצומות, כל כאב, כל דמעה, אבל כל אלה נאספים למסביבי, וכל פניה אמצא נושא ישן פתור לא פתור. אני לא יכולה להתחמק, אני לא מנסה להתחמק. אני צוללת בעצמי, כואבת כל פעם מחדש, רוצה להפגע, רוצה לטבוע. ואולי ביום כלשהו מתישהו אני אוכל לעלות מעצמי ולהתגבר ולשכוח. כואב לי. וכל פעם שצריכים אותי, באמת באמת צריכים אותי, קשה לי לתת מעצמי, כי עצמי היא</div>Sun, 17 Aug 2008 02:05:00 +020092.chen@gmail.com (ילדה עם חיוך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369832&blogcode=9760222http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=369832&blog=9760222http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369832&blogcode=8807548<div align="right" dir="rtl"> ואני תוהה, אם הכוכבים זזים כלכך מהר או שמה העננים, או בכלל השמיים האפלים כמו הדבר הכי אפל בעולם או ביקום אי פעם הם האשמים. וזו אני שזזה כלכך מהר קדימה, או המדרכה רצה אחורה? ואני באמת לא יודעת, ואף פעם לא תהיתי על דבר ברור מאליו שכזה, ואולי הגיע הזמן. ויש יותר מדיי אנשים ברחוב, ואני רוצה לבד, ורק לפני דקה רציתי כתף לבכות עליה. ואם רק העולם היה שלי, והרי הוא שלי, אך שלכולם בו בזמן, ואילו רק, אילו אם, אילו. והעיניים מתלחחות מהר מדיי, פעם יכלתי להחזיק את זה יותר זמן. וזו אותה דרך שאני עוברת הרבה יותר מדיי פעמים, ואף אחד לא מסוגל להבין כי זה באמת מעבר. וגם אני לא מסוגלת, אבל הרגליים הולכות, והלב פועם חזק מדיי, והרצועה ביד, וכל פעם אותו דבר ואותן מחשבות ואותם כוכבים ברקע, ואותן תהיות, ושוב ושוב אני לא בטוחה אם העולם באמת נע וחי או שזו רק אני, וכנראהזה העולם, כי אני פשוט עומדת. ולא זזה. יש כלכך הרבה דברים שאתם לא יודעים וכלכך הרבה דברים שהלוואי שתדעו. אני לא מאמינה שעשיתי את זה אבל עשיתי את זה נשימה עמוקה. זה לא כ-זה דרמטי.</div>Thu, 13 Mar 2008 21:42:00 +020092.chen@gmail.com (ילדה עם חיוך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369832&blogcode=8807548http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=369832&blog=8807548http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369832&blogcode=8647164<div align="right" dir="rtl"> Missed me missed me now you've gone and done it Hope you're happy in the county penitentiary It serves you right for kissing little girls but i will visit if you miss me Sayyou miss me How's the food they feed you? Do you miss me Will you kiss me through the window? Do you miss? miss me? Will they ever let you go? I miss my mister so כאילו... כמה שאני אחשוב ואתעמק בזה ואמשיך ואמשיך ואתחרט ואבכה על מה שהרגשתי, הייתי עושה את זה שוב. ושוב, וגם בהזדמנות הבאה. כי זה כלכך קורץ, ויש מה להאשים, ויש מה לכעוס, כי זה לא אמור לקרוץ. ומזעזע אותי כל פעם מחדש הרגשות הכלכך חזקים כשהרגשתי כלפיי אדם כמוהו, ולעזאזל המחשבות כואבות לי כל פעם מחדש, ואני אף פעם לא אתרגל ואניח לעובדה שזה קרה, והכל בא ביחד, וזה לא רק הוא כי זו רק אני, אך ורק אני. וזה מה שמזעזע, אתם מבינים, אני רציתי את זה, ואני עדיין רוצה את זה, אני תמיד ארצה את זה, וזה מה שכלכך דוחה בעובדה הזאת, במקרה הזה, בתקופה הזו. הרצון הזה שלי וצורך הזה שלי לתשומת לב ולאהבה ועוד ברמה כזאת, לא רק אז אלא תמיד לעולם ועד, והידיעה שאדם כ</div>Sat, 16 Feb 2008 18:41:00 +020092.chen@gmail.com (ילדה עם חיוך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369832&blogcode=8647164http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=369832&blog=8647164http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369832&blogcode=7333353<div align="right" dir="rtl"> היא אוהבת להסתובב בלילה, לבד. כשהכל חשוך, והשקט הוא הרעש שמצפצף בלי הפסקה. אפשר להסתכל על בית אקראי, ולדעת שהנוכחים בו ישנים ולא מודעים לכלום ההוא שמשתרר בחוץ. היא מפחדת. היא אוהבת לפחד. אולי היא מנסה לעשות לעצמה דווקא. כשהיא מפחדת, היא לא ריקה. היא מרגישה, והיא מאושרת. היא רועדת מבפנים ומבחוץ, וחשוך לה. היא אוהבת להרגיש, ולפחד זה קל. היא אוהבת גם לאהוב, אבל זה כבר מסובך יותר. תמיד היא הלכה על הדברים הפשוטים. היא תמיד חשבה שהיא ברת מזל, שהיא מעיזה ללכת לבד ברחוב בחושך. כולם תמיד פחדו, וגם היא. אבל היא יכולה לבהות בפחד מהסוג הזה, והיא מתגאה בכך. ברחוב שומעים רק את צעדיה. היא משחקת עם עצמה במשחק השקט, מנסה לצעוד כמה שיותר מהר ושהנקישות לא יישמעו. היא הולכת, וחושבת ופוחדת ומרגישה. היא היא, היא לבד, היא עצמה. היא סופרתצעדים מעמוד לפח אשפה ולשלט רחוב. מאחורי הפח יכול להסתתר איש שמחכה בדיוק לה, ובחנייה בבניין הסמוך אולי מתחבאים שניים. משום מה תמיד הייתה בטוחה שהם שם, ומתעלמת. אין סיכוי שהם יבחרו דווקא בה. יש יותר טובות. אפילו לאותם אנשים חסרי לב היא פחות מהמצופה. היא מפחדת בתוכה, אבל</div>Wed, 29 Aug 2007 20:52:00 +020092.chen@gmail.com (ילדה עם חיוך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369832&blogcode=7333353http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=369832&blog=7333353