http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369157המצאה דימיון וכאב.heCopyright 2026 רעל ממית. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369157http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369157&blogcode=10252517<div align="right" dir="rtl">עדיין לא התפכחתי, אהובי.</div>Fri, 05 Dec 2008 05:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (רעל ממית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369157&blogcode=10252517http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=369157&blog=10252517http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369157&blogcode=5884460<div align="right" dir="rtl">כשאני חושבת על המילה להלחם אני רואה צבעים כהים שנכנסים לתוכי, ואני, מדמיינת צבע לבן וכתום לבן וכתום כמו כדוריות דם שמבריחות מחלות. לבן, כי תמיד היית לבן בשבילי, מעין הנפש התאומה שלי. כתום, כי שכבת על אלונקה בצבע הזה, ללא רוח חיים. כשאני חושבת על כך שלא אראה אותך יותר, אני מדמיינת את העתיד בלעדיך, את הפסיעות בניו יורק, בתיאלנד, ביפן... לבד. אתה יודע, המפה ששרטטנו שם את סדר העדיפויות שלנו, איפה שנדרוך ביחד ונשתלט על העולם. תמיד רציתי להיות מוח אבל אתה החלטת שאני פינקי. ותמיד כשאני מאבדת שליטה ולא יכולה לסבול להמשיך להתקיים בלעדיך,אני כותבת לך.</div>Tue, 20 Feb 2007 02:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (רעל ממית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369157&blogcode=5884460http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=369157&blog=5884460http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369157&blogcode=5736005<div align="right" dir="rtl">בחדר קטן המיטה כחולה, והכל יהיה בסדר. תסתכל עלי, תחייך אלי, אתה יודע כמה זה עושה לי טוב. כשאתה שוכב לצידי. היית הכי טוב בעולם, ואני כל כך אוהבת,זה תמיד כואב. תבטיח שוב להיות שלי תמיד. כשרצינו לברוח עמוק לתוך גן עדן היית עוד איתי. עכשיו אתה שם לבד. אני כל כך אוהבת. זה תמיד כואב. תביא למלאכים לנגב את הדמעות מעניך, את הדם משפתיך, מגופך. אתה טהור גם בשבילם. תביא לי לנגן בשבילך, עד כאב, כדי שתאהב את הצלילים. תרגיש אותי, את האצבעות על הגב, תתהפך לאט, תנשק אותי שוב. גם אם לא אוכל לעצור את הזמן, אני מבטיחה שרק אתה קיים עבורי. ובעצם לעצור את הזמן עכשיו זה קצת מאוחר,לא?</div>Sat, 27 Jan 2007 17:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (רעל ממית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369157&blogcode=5736005http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=369157&blog=5736005http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369157&blogcode=5729412<div align="right" dir="rtl">אני מצטערת שאין לנו זכרון של שנינו צועדים ברחובות ניו יורק, אתה מצלם ואני מחייכת. או של שחייה בעירום בתוך הבריכה ההיא על הגג,כפי שתכננתי כל הקיץ. הייתי רוצה כל כך הרבה יותר איתך, לפסוע לא רק על עקבות הזכרונות שלי איתך. אני זוכרת,איך שצחקנו ובכינו ואהבנו והתגלגלנו וצרחנו וגנחנו וחייכנו. זה מוזר להגיד,שהיית שלי, והייתי שלך. כי הרי רק אתמול היינו באילת יחד, ואני נרדמתי בשמש ואתה כעסת שלא נתתי לך לגעת בי. איך אומרים? אלו השנים הכי טובות של חיינו. אני אנצור לתמיד, גם בשבילך, כמה שחייך היו קצרים,אני מקווה שאתה מרגיש טוב עכשיו. השנים הטובות שלי חלפו להם, בשנה שלא יכולתי לתאר במילים, והטרגדייה של הקצה מחזירה אותי לשום מקום תמיד. אני מצטערת שלא יצא לנו לקחת כדורים צבעוניים באיזה פאב באמסטרדם. לראות עולם, לטעום כל כימיכל בדרך. מי ישמור עלי עכשיו? כשאני יעשה את הדרך הזו לבד, בלי החצי חיוך שלך לידי, אולי הוא שם. אבל נמאס לי שאנשים מסתכלים עלי מוזר כשאני מדברת איתך. אני יודעת,יודעת,אבל לפעמים זה כל כך כואב. בבקשה, תזכור, תחכה.</div>Fri, 26 Jan 2007 16:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (רעל ממית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369157&blogcode=5729412http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=369157&blog=5729412http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369157&blogcode=5676154<div align="right" dir="rtl">לפעמים אני שונאת אותך. אני שמחה שאתה מת, קבור ולא נושם. אולי ככה זה פחות כואב, אז היינו ביחד, כמה חודשים אחרי, בטח היית זורק אותי כמו את כל האקסיות שלך. קוראים לה שני, היא יפה ואני רואה אתכם תמיד ביחד, אתה אוהב אותה, מאוהב בה. אני יודעת. חודש אחרי שזרקת אותי נהייתם ביחד. לפעמים אני לא חיה, אין אנרגיות,ואולי הרגשות כבר שותקו, כמו מכונה שזזה ופועלת פיזית. כבולה בעולם שמלא בנשמות אבודות וכואבות. חלקם כבר יודעים, חלקם עוד יקבלו את המכה בחיים, לפחות פעם אחת. אתה תנהג ברכב, אני אסתכל החלון ואספר בדיחות, תזכר שאתה מתגעגע אלי קצת. איך אני אחזור הביתה, אין מה להגיד, אני יודעת שתסתכל עלי. במבט הזה, שואל אם כיסחתי מישהו. מה אתה עושה שם? היה לך המון זמן, ולי נמאס כבר לחכות. אני שונאת אותך כמו שלא שנאתי אף אחד בחיים. אני אוהבת אותך כמו שלא אוכל לאהוב יותר לעולם. אני לבושה בחצאית שחורה גרביים עד הברך והמעיל שלך, רצה בשביל שמלא בענפים שנראו כאילו עקרו אותם. היד שלי על הפה והפנים מתעוותות. אני צורחת ובוכה, אחוזת טירוף. והכל לבן מסביב, מתערפל, ואני מקווה שזה הסוף. תפסיק להסתכל ע</div>Wed, 17 Jan 2007 21:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (רעל ממית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369157&blogcode=5676154http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=369157&blog=5676154http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369157&blogcode=5648788<div align="right" dir="rtl">אלףימים, אולי יספרו ואני מרגישה איך שאני נהיית מבוגרת יותר. בזמן קצר נהיו לי כמעט קמטים, לא של דאגה, של התבגרות חולנית וכאב חולני עוד יותר. אני חולמת עליך כל הזמן, לפעמים דברים טובים,ואז כשהצעקות בסלון מעירות אותי אני מתחילה לשבור דברים, למה הערתם אותי כשהוא דיבר אלי. אני מנסה להרדם שוב, אבל האלונקה שוב מופיעה מולי. זוהרת. מוכתמת. וההתעוררות לא מתוקה יותר, היא כמעט הגדרה שטחית לחיים. אני כאן, בלעדייך, אתה שם, מחייך אלי ועושה לי סיוטים. לפעמים אני שוכחת איך אתה נראה.</div>Sat, 13 Jan 2007 17:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (רעל ממית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369157&blogcode=5648788http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=369157&blog=5648788http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369157&blogcode=5621359<div align="right" dir="rtl">להתחבר לאינפוזיה של רעל ולצפות בנוזל שחודר הישר לורידים, לאט לאט, ממית. בלי יותר מדי סבל, סתם חולשה ורצון לישון ולא לחשוב, הכי חשוב לא לחשוב. לא לחשוב, לא להזכר, לא לחלום. על איך שהיית מתגנב אלי בלילות, מסתכן בכך שההורים שלי ישמעו אותנו, ואומר לי שאתה אוהב אותי, כששנינו עוד ערומים. על איך שהיית מגיע לבית הספר ומוציא אותי מהכיתה בכוח, תוך כדי להגיד לרכזת שהיית הרבה זמן בצבא. על איך שהיית סתם, מדבר, מחייך, מעשן, צוחק. אז גם כשאני נהיית חלשה יותר, הזכרונות לא עוזבים. האחרון הכואב ביותר. מעולם לא יכולתי להעריך יותר חיים, אחרי שאיבדת אותם. אני חוזרת על הטעות,אני לא ממש מעריכה את שלי, אני רק רוצה לשוב אליך, לזרועותיך. האלונקה הייתה כתומה, אני תמיד רואה את הצבע הזה כשאני עוצמת עניים. לאן הלכת, התגעגעתי אליך, זה כאילו עבר כבר נצח מאז שאתה כבר לא איתנו. הרעל ממשיך לטפטף לאט, להשכיח ולטשטש עקבות של קיום. ולראשונה,אני מחייכת. (צבע הסיוטים)</div>Mon, 08 Jan 2007 23:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (רעל ממית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369157&blogcode=5621359http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=369157&blog=5621359http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369157&blogcode=5574696<div align="right" dir="rtl">זה הלילה המיוחד שכולם שותים ומרשים לעצמם להשתכר עד מוות. פותחים בקבוק שמפנייה ושותים לחיי האהבה, מכוסות גבוהות ושקופות, מושקעות. הספירה לאחור והנשיקה הצרפתית מלאת התאווה. זה מה שראיתי בין השנים 2005-2006. גם הרבה חושך ראיתי, וסדינים מלוכלכים, וביצועים מרשימים שלא ידעתי לבצע לפני. עכשיו,אני משערת שהכל מתנהל כל כך אוטומטי וחסר טעם, או צבע, או חיים. כל לילה שהמספר ישתנה, אני אזכר איך שקיבלתי אותך לראשונה. וואו, שנה, זה כל כך הרבה זמן לסבל שאני גוררת איתי. שנה שלמה, מאז שנהיינו ביחד. ביחד. בקרוב, אני ארצה לראות אותך שוב. בקרוב, אני אהיה מוכנה להכל. בשביל מה אנחנו חיים אם לא בשביל האהבה?</div>Tue, 02 Jan 2007 00:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (רעל ממית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369157&blogcode=5574696http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=369157&blog=5574696http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369157&blogcode=5541471<div align="right" dir="rtl">אני מדמיינת שאתה יושב לבד בתוך מקום שצבוע בלבן ואפור, ממשיך לעשן את הקאמל שלך. בחברת אנשים שהתאבדו עוד בתקופת הפרחים, שנות השישים, אנשים יפים עם אהבה שלא יכולה להמחק. התאבדו כדי להמשיך לאהוב, ולא לדעת מה מלחמה היא. אתה חושב שהם מגזימים מעט, למרות שהם יכולים להיות ההורים שלך, אתם באותו גיל. אתה תמיד מבקר בכביש שיש שם, מסתכל בשלט. קלירפוניה, לאן שתמיד רצית להגיע. וזה נעלם, איזה מין גן עדן זה?</div>Thu, 28 Dec 2006 15:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (רעל ממית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369157&blogcode=5541471http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=369157&blog=5541471http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369157&blogcode=5526557<div align="right" dir="rtl">אני מתישה פסיכולוגית כל גבר שמנסה לקרוא אותי. אני מרחיקה כל יצור אנושי שרוצה להתחבר איתי בגדר האישי. מחקתי את כל האנשים שפעם הייתי מוכנה למות למענם. אני מביאה את זר קוצי אהבתי רק לך. ממשיכה לרקוד על הקבר שלך. אני מוצאת את עצמי יושבת לבד על הבר, לבושה בשמלה האדומה שכל כך אהבת, שמושכת כל כך הרבה מבטים, למשוך באודם אדום את השפתיים ולעשן את הקאמל שלי. לדמיין אותך לידי. שואב את שאריות הוויסקי שנותרו לי על שפתיי. אחרי החשבון, יוצאת החוצה, כי השיר שלנו נשמע ברקע, הדרך ישנה וחשוכה. הסנדלים השחורים ביד, אני הולכת על זכוכיות. היד באויר נשענת על גוף בלתי נראה, רק אני רואה. מחייכת,אך שותקת. מתעוררת, הכל היה הזיות של אלכוהול. והם, ממשיכים לדבר, על הפסיכית שבאה לשם תמיד לבד.</div>Tue, 26 Dec 2006 00:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (רעל ממית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=369157&blogcode=5526557http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=369157&blog=5526557