http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367703המטרה היחידה בחיים היא להיות מה שהננו, ולהיעשות למה שאנו מסוגלים להיות.heCopyright 2026 My Life *. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367703http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367703&blogcode=11162795<div align="right" dir="rtl">כולנו מכירות את הלחץ הזה שמגיע שבועיים לפני החזרה ללימודים. התכנון לעשות דיאטה בחופש הגדול ולהפציץ בגזרה חדשה ודקיקה בשנת הלימודים הבאה רץ לכולנו בראש,יש כאלה שמצליחות במטרתן ובאמת כל הכבוד למתמידות שמצליחות לעשות דיאטה טובה ולשמור על שיגרת ספורט,ויש כאלה ששבועיים לפני ביה"ס נזכרו בחמישה,שישה קילו המעצבנים שיושבים להן על התחת\ירכיים ורצוי שיתעופפו להם לפני החזרה ללימודים. אני,כפי שסביר להניח הבנתן משתייכת לקבוצה השנייה. מתכננת מתכננת מתכננת ובסוף יוצא שכל החופש אני עוברת ממסעדה בערב אחד,לסעודת חצות ערב אחר,מיציאה למסיבה ואחרייה אכילה מטורפת ב4 לפנות בוקר לסתם אכילה לא מבוקרת וגרגרנית במהלך העבודה,יש עוד כל מיני התקפי אכילה מוזרים שמאופיינים לזמן החופש הגדול. אני בטוחה שעלו לכן כמה בראש בזמן הקריאה.... בקיצור אחרי הזנחה ממושכת,הגיע הזמן להתאפס אבל להתאפס ביג טיים ולתת בראש. מבחינתי לתת בראש זה לא לאכול 300 קלוריות ולעשות ספורט מטורף,כי אני יודעת (מניסיון)שזה מטופש ושהקילוגרמים שירדו יהיו מסת שריר ולא שומן ושאח"כ הכל עולה בריבית. זוהי לא המטרה. אני נמצאת כיום במצב שאני לפי דעתי א</div>Mon, 17 Aug 2009 01:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (My Life *)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367703&blogcode=11162795http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=367703&blog=11162795http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367703&blogcode=10896585<div align="right" dir="rtl">ואו,אחרי פגרה של ארבעה חודשים אפשר להגיד שאני חוזרת ... אני חוזרת כי אי אפשר להתחמק יותר מהאמת... אי אפשר להתעלם מהמראה.. אי אפשר להתעלם מדרכי האכילה חסרות השליטה .. אני כבר 4 שנים בבלוגים של ישראבלוג,וזה מדהים איך כל פעם שמגיע הקיץ הוא מעיר את כל הבלוגים הנטושים...את כל אלה שנטשו את אורח החיים הבריא שהצליחו להגיע אליו... החורף והבגדים הארוכים איפשרו לי לאכול כפי שבא לי,בשילוב של מעט ספורט (כדי לשמור על הבריאות?).... בקיץ אין לאן לברוח,אין איך להסתיר את הזוועה... חוזרת אליכן,ובגדול 3&gt;</div>Wed, 27 May 2009 14:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (My Life *)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367703&blogcode=10896585http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=367703&blog=10896585http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367703&blogcode=10457464<div align="right" dir="rtl">אדישה,כהרגלי,אבל עכשיו נפתחה חזית מעליבה חדשה. סיפרתי לכן על החברים שזורקים הערות כלפי לפעמים ...ועכשיו הצטרף גם הבוס שלי שלא שם צנזורה על אף אחת ממחשבותיו ודעותיו.. אני לא אוהבת לאפיין אנשים בצורה כזאת,אבל הבוס שלי הומו. מההומואים המוחצנים ,התל אביבים שעוסקים באופנה,כן אני יודעת ,אני נכנסת לסטיגמות אבל באמת שהוא עושה הכל אבל הכל כדי להתאים את עצמו לדעות הקדומות האלה... אני אוהבת אופנה,ושנינו מוצאים את המשותף בקטע הזה..הוא שולח אותי לפעמים לקנות לו דברים ומעריך את הטעם שלי...וכנראה שבגלל שנפרצו כל הגבולות שבין מנהל למוכרת הוא מרשה לעצמו יותר מדי. אתמול זה היה השיא,הוא אומר לי כזה "את עסיסית,אממ...את יודעת...ירכיים לא ממש קטנות ,אני שמח בשבילך שלפחות בנעליים את מידה 37 ...תתנחמי בזה עגולונת שלי " ואני צחקתי והגבתי את התגובה הכי מבליגה שיכולתי להוציא מעצמי..אבל באמת,שפשוט נחנקתי. וכרגיל הערות כאלה רק מחזקות אותי, אז שבוע מקסים ומוצלח לכולנו =]</div>Sun, 25 Jan 2009 14:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (My Life *)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367703&blogcode=10457464http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=367703&blog=10457464http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367703&blogcode=10323438<div align="right" dir="rtl">יוצאת לחופש,חופש שהוא כלל לא חופש. 7ימים שבהם רק אעשה עבודות לביה"ס,ארוויח כסף בעבודה,אתאמן בחד"כ ואולי אצא לאיזה מסיבונת. חופש חנוכה הזה הוא רק לגיטמציה בשביל המורות לתת לנו עבודות ענקיות,ונוצר מצב שיש לי כ"כ הרבה שיעורי בית בכל מקצוע שאני מרגישה כאילו בכלל לא יצאתי לחופש. בכל מקרה,היום הייתי בחד"כ,שזהו למעשה היום הראשון שהתחלתי להשתמש במנוי שעשיתי לעצמי. עשיתי שעה על קרוס טריינר+שעה פילאטיס. היה כיף. חבל שאח"כ חזרתי הביתה ו...אתן יודעות...בולמוס פחמימתי שכזה. מחר יום חדש,ואני אופטימית ומאמינה בניסים,בעצם לא בניסים,מאמינה בעצמי =] חופש נעים בננות. </div>Tue, 23 Dec 2008 00:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (My Life *)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367703&blogcode=10323438http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=367703&blog=10323438http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367703&blogcode=10307123<div align="right" dir="rtl">משקיעה שכמותי. החלטתי להיות נחושה הפעם וכמובן נחישות בדרך בריאה ולא קיצונית והרסנית... עשיתי לעצמי מנוי במכון כושר מאוד נחשב וטוב אצלנו בעיר. היות ואני זאת שמשלמת כמה מאות שקלים כל חודש מכיסי הפרטי אני לא אעיז להבריז מאימוני כושר,ואקפיד על שיגרת כושר. התוצאות,לא יאחרו להגיע. שיהיה סופ"ש נעים 3&gt;</div>Thu, 18 Dec 2008 21:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (My Life *)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367703&blogcode=10307123http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=367703&blog=10307123http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367703&blogcode=10289655<div align="right" dir="rtl">שבוע חדש.התחלה חדשה.דף נקי וחדש. אני היא מלכת ההתחלות החדשות. יש לי יכולת מדהימה פשוט למחוק בסוויצ' את כל אירועי העבר ופשוט להמשיך הלאה,מחדש ,מחוזקת יותר. ואני לא מדברת רק על אוכל.... באמת שאני לא באה להתבכיין אבל בזמן האחרוןאני מקבלתיותר מדי הערות מיותר מדי אנשים שונים שלא קשורים אחד לשני ומעירים לי בצורה עקיפה או ישירה על גופי. נמאס.די. וכפי שאמרתי אני מחוזקת מתמיד,ואני אצליח. שיהיה שבוע מדהים. ולא נעלמתי,אתן מכירות אותי,לוקחת הפסקות וחוזרת... </div>Sun, 14 Dec 2008 00:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (My Life *)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367703&blogcode=10289655http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=367703&blog=10289655http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367703&blogcode=10214113<div align="right" dir="rtl">לחץ. יש לי מבחן גדול כל יומיים,מלא התרחשויות חברתיות והרבה אוכל,אך גם ספורט.. נשארת על אותו המשקל,משקל גבוה ,המצב סטטי,פשוט תקוע במקום. _________________________________________________ לאחרונה יש תופעה בשיכבה שלי של ירידות עלי. אני בן אדם מאוד מוחצן,זתומרת אני לא "נחבאת אל הכלים" ובהחלט לא ילדה שלא מוכרת בביה"ס וכנראה בגלל זה אנשים כ"כ בוחנים אותי ומעבירים עלי ביקורת.. מצד אחד לא אכפת לי,זה רק מחזק אצלי את האהבה לאופנה ולמראה החיצוני,מצד שני זה סותר את עניין המשקל,כי אם אני באמת כ"כ נבחנת ע"י אחרים אני אמורה להרגיש ממש מאויימת ורע עם עצמי ולעשות משהו במיידי! (מה שלא קורה...) בקיצור הבנים של השיכבה שלי יושבים על מין ספסל ארוך כזה באמצע השיכבה ככה שאני חייבת לעבור ליידם במעבר שלי בין שיעור לשיעור ובהפסקות. וכל פעם שאני עוברת שם עם חברות שלינזרקות אלי הערות,על התחת שלי,על הלבוש שלי,כל מיני הערות עוקצניות ומעליבות. אני מבליגה,ומשחקת אותה אדישה,אבל זה קשה,זה פוגע,וזה מוריד את הביטחון העצמי... היום כמעט שבכיתי,אבל בלעתי את הדמעות והמשכתי כרגיל בשיעור. אני מעידה על עצמי כבעלת ס</div>Mon, 24 Nov 2008 21:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (My Life *)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367703&blogcode=10214113http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=367703&blog=10214113http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367703&blogcode=10149461<div align="right" dir="rtl">יש איזשהו שיר שהייתי חייבת לשתף ולכתוב אותו כאן,כי הוא פשוט נוגע,מרגש כזה. http://www.youtube.com/watch?v=d6DQr1_L1-g הגרה-האמת העירומה אני הגרה בשום מקום לא גרה משאירה את מִכְוָות שפתותיי על אברי הגברים אני הגרה לבדי עם הגיטרה משליכה אחרי רסיסי לבבות שבורים הו הגר ישבת שם על הבר ושתית כי העולם הפך לך מנוכר אני רואה אותך יוצאת עם איזה זר ורק רוצה שכל זה ייגמר לי כבר אני רק רוצה שכל זה יגמר לי כבר אל החוף יורדת מניחה את ראשי על החול מתכסה בשמיכת כוכבים ולפני שהשחר עולה ואור ראשון מכבה את הכל בדמעות בוערות מקנאה מציצה בזוגות אוהבים כל לילה עולה לשמים רק כדי ליפול ספוגת כאבים ושורף לי בעיניים אני רק רוצה לצלול לשמים שלווים ובמעבר חד,שבוע חדש ,תוכנית חדשה, קיבלתי מנוי לחודש לחד"כ מאוד נחשב אצלנו בעיר,ואני הולכת לנצל כל דקה שיש לי עם המנוי =] במקביל אני אנסה להקפיד על אכילה. שיהיה שבוע מקסים</div>Sat, 08 Nov 2008 23:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (My Life *)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367703&blogcode=10149461http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=367703&blog=10149461http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367703&blogcode=10140166<div align="right" dir="rtl">הייתי חייבת לעדכן ברגע שראיתי את התמונות האלה. בנות קייט מוס שכולנו מכירות,קייט הזוהרת מלכת ההיראון שיק שהתחילה את כל טרנד הרזון הקיצוני בעולם האופנה, הזדקנה,והאמת די התכערה,הנה לכן התמונות לשיפטותכן: כך היא היתה נראית בשיא הקריירה שלה... וכך היא נראית היום: ובנוגע אלי,הכל די כרגיל אין משהו משמח וחדש לספר... סופשבוע נעים לכן.</div>Thu, 06 Nov 2008 23:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (My Life *)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367703&blogcode=10140166http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=367703&blog=10140166http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367703&blogcode=10104201<div align="right" dir="rtl">אווצ'.הרבה זמן לא נפגעתי ככה מישהו. אני בן אדם די חסין,באמת,יש עלי המון שמועות והמון ריכולים ולמדתי להתעלם.מהכל. אבל כשהעלבון מגיע מהאדם הקרוב אליך ביותר.מאחד ההורים.מאבא. אני די נמנעת מלפרט כאן את מה שאני אוכלת כי זה די מגעיל ומעצבן אותי לעלות את כל האוכל לכתב אבל בשביל הסיפור אין לי ברירה... אכלתי היום בערב לחמניה מקמח מלא עם קוטג' וסלט ירקות גדול וצבעוני מתובל בלימון וקינחתי בתפוז. (אבא שלי היה איתי בסלון) אחרי איזה שעה היה בא לי קרונפלקס,כזאת אני,דאבה בלי מעצורים,וקמתי לקחת לעצמי ותכננתי לאכול בחדר. כשפתאום אבא שלי אומר לי "היי את לא חושבת שקצת הגזמת?כבר את לוקחת לך מנה שנייה" ואני ישר יריתי "אבל זאת קערת הקרונפלקס הראשונה שלי " ואז הוא אמר לי "לא התכוונתי ספציפית לקורנפלקס,התכוונתי לומר שאכלת לחמניה ואחרי זה סלט ענקי ותפוז ועכשיו עוד! כאילו מה קורה? לא קצת מוגזם,תקלי על הבטן הזאת שלך" לא ידעתי מה לעשות עם עצמי,כי אבא שלי הכי אדיש בעולם לכל נושא התזונה,באמת,הוא מהאבות עם הכרס טלוויזיה שלא באמת אכפת להם וממש לא ציפתי לזה אמרתי לו "סתום כבר" ורצתי לחדר כאילו באדישות. איך שהד</div>Tue, 28 Oct 2008 22:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (My Life *)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367703&blogcode=10104201http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=367703&blog=10104201