http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=366005heCopyright 2026 מיקסי גירל. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=366005http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=366005&blogcode=7360498<div align="right" dir="rtl"> קראו לו עידו, והוא היה הילד הכי יפה בכיתה. אני חושבת שלא היתה אפילו ילדה אחת בכיתה שלא היתה מאוהבת בו באיזשהו שלב. כן כן, גם אני. מסיבת הכיתה הראשונה שהלכתי אליה, היתה אצלו בבית. הייתי ילדה חננית, שלא יודעת שום דבר מה</div>Sun, 02 Sep 2007 06:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיקסי גירל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=366005&blogcode=7360498http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=366005&blog=7360498http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=366005&blogcode=6890137<div align="right" dir="rtl"> ככה, סתם שתדעו. </div>Wed, 04 Jul 2007 22:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיקסי גירל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=366005&blogcode=6890137http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=366005&blog=6890137http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=366005&blogcode=6409878<div align="right" dir="rtl"> כשהייתי בת 18 חטפתי כוויות שמש. מאי 95, אחרי חורף ארוך, פעם ראשונה לעונה בים. הגעתי לחוף ירושלים בתל אביב בתשע וחצי בבוקר, כשכל כולי החלטה נחושה: אני מפה יוצאת שזופה. אתייצב כאן בכל בוקר עד שעורי יקבל גוון ברונזה מקסים. אמשח את גופי בשמן תינוקות ואטפטף טיפות לימון על מחלפותי על מנת שיצרבו סלקטיבית על ידי קרני השמש. בקיץ הזה אלבש לבן, אהיה כוסית על ואצטרך לגרש את הבחורים מעל פני עם מקל. פרשתי מגבת ענקית על החול הזהוב, הרכבתי את אזניות הווקמן, לחצתי על פליי, ו... נרדמתי. בלי קרם הגנה, בלי משקפי שמש, בלי כובע ובלי לשתות. אה-לה-נטורל. ללא ספק, ישנתי מצוין. מעולה. אני מאחלת לכל אחד שינה כזו. חמש שעות,עשר עד שלוש. כמעט יום עבודה מלא. השמש בהחלט עבדה יום עבודה מלא באותו בוקר. אלה השעות הכי טובות שלה. היא איננה מתעסקת בזוטות כגון שינה. לא ולא. היא עבדה קשה, ממש כעבד מצרי, ושרפה אותי כהוגן. ולא שהרגשתי את זה בהתחלה. כשהתעוררתי משנתי המתוקה, דבר ראשון בדקתי שלא גנבו לי את הארנק, קמתי על רגלי, ושמתי פעמי אל תחנת האוטובוס הקרובה. בדרך עצרתי לקנות לי דיאט קוקה קולה קר</div>Wed, 02 May 2007 20:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיקסי גירל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=366005&blogcode=6409878http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=366005&blog=6409878http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=366005&blogcode=6307764<div align="right" dir="rtl">אני לא יכולה לסבול את החום הזה. לא מסוגלת, והקיץ עוד לא התחיל. בשביל מה זה טוב? אי אפשר לנשום, אי אפשר לעשות שום דבר, לאן שאני לא הולכת אנשים עצבניים, קצרי רוח, נרגנים, והכי גרוע: לא שמו דאודורנאט. הקיץ הישראלי הוא לח, מיוזע, ובשילוב עם המנטליות של רוב האנשים שחיים כאן, הוא אחד הדברים היותר מסוכנים שנראו על הפלנטה הזו. בקיץ, ריב על מקום חנייה יכול להסתיים בדקירה, בעוד שבחורף זה היה נגמר מקסימום בהתעקשות של נהג אחד לוותר לשני. תגידו לי שיש לקיץ יתרונות. מה בדיוק? ים? אני שונאת חול וזפת, לא משחקת מטקות, לא לובשת בגד ים מפאת חרדה למאור עיניו של הציבור ולא משתזפת מפחד הסרטן (ובואו לא נזכיר את העובדה ששיזוף נראה עלי כאילו חטפתי מכות).אבטיח? לא אוכלת אבטיח. זה מצמיא אותי ואמרו לי שאסור לשתות מים אחרי, אז אי אפשר לפתות אותי בפירות קיץ, מה גם שהם עתירי סוכר ומשמינים עד מאוד. מה עוד אפשר להגיד שטוב בקיץ? אני מנסה, בחיי שאני מנסה למצוא ולו יתרון אחד קטנטן, אבל עד עכשיו, הדבר היחיד הטוב שאני מצליחה לחשוב עליו, הוא שכמו כל הדברים, גם הקיץ נגמר בסוף. יותר מזה באמת שאני לא מסוגלת.</div>Thu, 19 Apr 2007 02:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיקסי גירל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=366005&blogcode=6307764http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=366005&blog=6307764http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=366005&blogcode=6134800<div align="right" dir="rtl"> איכשהו הצלחתי להגיע לגיל 30, כשטרנד הספידייט צבר תאוצה בדיוק בשנים שאני אמורה להיות בשיא סצינת הדייטים, בלי לעשות את זה. האמת? נחמד. משעשע. מכירים את הסברה שגורלו של הדייט נחרץ לשבט או לחסד כבר בחמש הדקות הראשונות שלו? אז זו בעצם ההנחה שעומדת בבסיסו של הספיד דייט. את יושבת ומראיינת מספר בחורים, אחד אחרי השני, ממש בשיטת הכסא החם, ואחר כך מחליטה א</div>Thu, 29 Mar 2007 12:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיקסי גירל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=366005&blogcode=6134800http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=366005&blog=6134800http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=366005&blogcode=6033735<div align="right" dir="rtl">אל תתנו לימים האפוריםשהיו השבועלהטעות אתכם, חברים יקרים שלי. החורף בהחלט נגמר. אולי יש רוחות פה ושם, והטמפרטורות קצת נמוכות, אבל אני יכולה להבטיח לכם שאלו פרפורי גסיסה אחרונים של חורף 2007. שירת הברבור, אם תרצו. וכמו בכל שנה מאז ומעולם, אחרי חורף מגיע הקיץ, ואיתו השמש, המחשופים, לילות חמים על שפת הים, גופיות ושייק תות בננה צונן על בסיס מים. הלאה הסוודרים הכבדים והמעילים המסורבלים, להתראות למגפיים הגבוהים שמריחים כמו מסע כומתה בסוף היום, ושלום לחולצות מהבדים הכי דקיקים והכי נושמים שיש, לכפכפי הטבע נאות ולישיבה במזגן רוב שעות היממה. עד כאן דברים טובים שמביא איתו הקיץ. אני לא מתחילה לדבר על נהרות הזיעה שמחכים לנו, על אנשים שלא שמעו מימיהם על דיאודורנט או על כאלה שיותר ממקלחת אחת ביום היא מעבר לכוחותיהם הדלים. עם כל אלה אני עוד איכשהו יכולה להתמודד. לא, אני מדברת על צרה אחרת, על מכה שלא כתובה בתורה, כי מרוב שהיא נוראית כנראה צנזרו אותה: ג`וקים. מכירים אותם? בגוון החרא, מכוערים רצח, נושאי מחלות,צצים בדרך כלל בשעות הלילה, זורעים פאניקה וחרדה בכל אשר יפנו ומעוררים פחד מצמית בכל א</div>Thu, 15 Mar 2007 15:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיקסי גירל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=366005&blogcode=6033735http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=366005&blog=6033735http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=366005&blogcode=6033207<div align="right" dir="rtl"> אחרי שבועות שלמים של איומים והבטחות, החלטתי שדי, אין טעם לדחוק את הקץ. מספיק עם הדיבורים, הגיע הזמן להתחיל במעשים. אז היום הלכתי לחדר הכושר. חדר הכושר הוא מקום מלא מראות. לאן שלא תביט תראה את עצמך משתקף מכל הזוויות, ובמקרה שלי, מה לעשות, רובן לא מחמיאות במיוחד. כאילו אני לא יודעת בדיוק איך אני נראית עכשיו, אני עוד צריכה את זה מול הפנים, בגודל טבעי, כפול ומכופל ומשולש. אתם לא יודעים מה דבר כזה יכול לעשות לביטחון העצמי של בחורה שכמוני. (רמז: להוריד אותו לגובה הדשא). בכניסה, עוד לפני שבכלל רואים את המכשירים, ניצב לו החפץ שממנו אני מתייראת יותר מכל: המשקל. הוא לא משקר אף פעם ומטיח את האמת הכואבת ישר בפרצוף. פה אין שום סיכוי להכחשה, זה פשוט לא יעבוד. את החימום שלי כבר עשיתי בדרך לשם. כן כן, הגעתי ברגל, הליכה בת 25 דקות, ככה שיכולתי להכנס ישר לשיעור הספינינג למתחילים. התחלנו עם כיוון האופניים, איש איש בהתאם לצרכיו, ויאללה. התחלנו לפדל. קשה, חברים. קשה מאוד. אני לגמרי לא בכושר. בקושי נשמתי. אין לי יציבה נכונה על הכסא, שאגב מאוד מכאיב לישבני הענוג, וכל כמויות השומן שצברתי על</div>Thu, 15 Mar 2007 15:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיקסי גירל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=366005&blogcode=6033207http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=366005&blog=6033207http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=366005&blogcode=5902338<div align="right" dir="rtl"> שופינג אמור להיות כיף. מן המפורסמות היא שאין משבר שמסע קניות לא יוכל לתקן, אלא אם כן אלה לא הקניות הנכונות. די ברור לי שמי שאמר את המשפט הזה, לא יצא לשופינג של בגדים כשהוא סוחב עליו חמישה עשר קילוגרמים מיותרים. <SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 12pt; COLOR: #f375f3; FONT</div>Fri, 23 Feb 2007 08:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיקסי גירל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=366005&blogcode=5902338http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=366005&blog=5902338http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=366005&blogcode=5821888<div align="right" dir="rtl"> נגיד שאת יוצאת לדייט ראשון עם בחור. לא משנה אם הכרתם דרך האתרים, או דרך חברים, או שהוא בן דוד של השכנה של סבתא בלומה. יש דייט. הדייט זורם לו על מי מנוחות. לא פרפרים בבטן, לא זיקוקי דינור, אבל נחמד. אתם יוצאים לדייט שני, ולדייט שלישי, אבל יש בעיה קטנה אחת: את לגמרי לא נמשכת אליו מכל שאר הבחינות, הכל מעולה. יש על מה לדבר איתו, הוא מצחיק, יש לו שכל, ובואו נהיה חומרניים לרגע, גם כסף. איכשהו קרה שהוא התאהב בך עד מעל הראש. את, לעומת זאת, מתלהבת קצת פחות. נעים ונחמד לך לצאת איתו, לדבר איתו, לפגוש חברים שלו, אבל כשזה מגיע לקטע הפיזי, את פשוט לא מצליחה להסתדר עם זה. <SPAN lang=HE style="COLOR: fuchsia; FONT-FAMILY: Arial; mso-ascii-font-family: '`Times New Roma</div>Sat, 10 Feb 2007 05:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיקסי גירל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=366005&blogcode=5821888http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=366005&blog=5821888http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=366005&blogcode=5819897<div align="right" dir="rtl"> הבטחתי לעצמי להיות גיבורה. החלטתי שאני עושה כל מה שאומרים לי, לא מתווכחת ומקבלת את מה שיגידו לי הרופאים כדברי אלוהים חיים. הבוקר הראשון במחלקת העיניים התחיל בשעה שבע. יד רכה ליטפה את כתפי. "קומי, חמודה. בואי לבדיקה". מול תחנת האחיות התפתל תור ארוך. איש איש בתורו קיבלנו טיפות עיניים וחיכינו שיפעלו את פעולתן. כשהגיע תורי הסבירה לי הרופאה שלפני שמתחילים בטיפולי לייזר, יש צורך בצילום של העין. לא היתה לי שום בעיה עם זה, כבר התרגלתי לפלשים בעיניים, מה זה כבר עוד כמה? קטן עלי. הבעיה התחילה כשהבנתי שלפני צילום עיניים מזריקים חומר ניגודי לוריד. כבר 13 שנים שאני מזריקה לעצמי אינסולין, הייתי בבתי חולים יותר פעמים ממה שאני מסוגלת לזכור, לקחו לי דם בכמות שתספיק כדי לפתוח סניף בנק הדם על שמי, ועדיין, אני נ</div>Fri, 09 Feb 2007 20:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיקסי גירל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=366005&blogcode=5819897http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=366005&blog=5819897