http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363607היברנציה קיציתheCopyright 2026 דלות החומר. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363607http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363607&blogcode=12046986<div align="right" dir="rtl">אז איכשהו מצאתי את עצמי על טיסה לקנדה. כן, קנדה. אני טסה לבקר את המציל. בטיסה אינסופית, 20,000 רגל מעל האוקיינוס האטלנטי ואני ממש מתרגשת לקראת זה. הכל התחיל לפני שנסעתי להודו. דיברנו בסקייפ. הצעתי לו לבוא איתי להודו. המרחק העצום בין ויקטוריה לדלהי היה יקר מדי עבורו. ועבורי, בהתחשב בעובדה שהחלטנו להתחלק בכרטיס. אבל זה לא מנע מאיתנו ולהמשיך לפנטז על רנדה וו נוסף בסתיו. הפעם על אדמת אמריקה. למרות שאני חשבתי שהסיכוי שזה יקרה לא גבוה במיוחד. מה הסיכוי שיתנו לי חופש נוסף מהעבודה, על אחת כמ וכמה אחרי 3 שבועות של צ'יל אאוט בהודו? המשכנו לדבר. תאריכים הופרחו באוויר, רעיונות. כן או לא. בעצם, חשבתי לעצמי. מה איכפת לי לנסות? זה הכל עניין של אסטרטגיה וגישה נכונה. וזה אשכרה עבד. שבועיים אחרי שחזרתי מהודו ניגשתי למנהלת המחלקה שלי וביקשתי שבוע חופש נוסף. מתוך תדהמה מוחלטת שהתקבלה בתדהמה גם בצדו השני של השולחן, קיבלתי אישור. מי היה מאמין. טוב אישור יש, מה לגבי מימון? חייתי כמו מלכה וללא חשבון שלושה שבועות בהודו. לא חזרתי עם יותר מדי כסף באמתחתי ואני בטוח לא יכול להרשות לעצמ</div>Sat, 18 Sep 2010 17:11:00 +0200where.is.aphrodite@gmail.com (דלות החומר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363607&blogcode=12046986http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=363607&blog=12046986http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363607&blogcode=11913891<div align="right" dir="rtl">3 שבועות בהודו הגיעו לקיצם. אלו השעות האחרונות שלי כאן.אי שם בדלהי הרחוקה, המטונפת, החמה, המג'ויפת והמסוייטת. אפשר להבין שאני לא חובבת גדולה של עיר הבירה, מה שרק מקל עלי את העובדה שאני הולכת להיות בחזרה בבית בעוד 24 שעות.החוויות שצברתי בשבועות האלה יספיקו לי לחיים שלמים. הכל מרוכז כל כך, עטוף בסרט בריח מסאלה, מגמד את החיים האמיתיים ואת המשמעות שלהם. כל הרגשות בעולם, מכל הקצוות של הקשת הרטיטו אותי בשבועות האלה. הרפתקאות מטורפות, ערבים נטולי כל משמעות. וכמו כל דבר בחיים שלי, הכל מתובל בהרבה הרבה דרמה רומנטית.מה שהתחיל בתור אופציה להבין אם יש לי רגשות לבחור אחד מסוים (הקולגה) איפשר לי לבחון את העובדה שהשאריות של רגשות שהיו לי כלפיו אינם מספיקים כדי לבסס קשר. כל זאת הודות לעובדה ששכבתי עם שני בחורים במהלך התקופה הזו. אחד מהם הוא חבר טוב של חבר טוב. זו היתה טעות שאלהים יודע כמה עישנתי באותו הערב כדי לעשות את זה. אני גם לא זוכרת איך היה. רק שהיה פעמיים. ושזייפתי. המקום הזה גם הוכיח לי שאין לי צורך באיפור, עקבים, דיאטה או מחשוף כדי למצוא אהבה. היא נמצאת בכל מקום; בדרך למפל, בתוך ג'וינט, על רצ</div>Wed, 14 Jul 2010 20:40:00 +0200where.is.aphrodite@gmail.com (דלות החומר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363607&blogcode=11913891http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=363607&blog=11913891http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363607&blogcode=11864381<div align="right" dir="rtl">ביום שלישי בשעה הזו אני אהיה איפשהו מעל פקיסטן, או עיראק או משהו, נא לא לתפוס אותי במילה. בכל מקרה, אני אהיה בדרכי להודו. ואני בכלל לא טיפוס של הודו. הודו תמיד נראתה לי משהו מלוכלך מדי, מטונף מדי, עני מדי, צבעוני מדי. ובאופן כללי המוני מדי. ואם יש משהו שני לא סובלת זה המוניות. אם כל העולם מתלהב מזה, לא עושה את זה בהכרח טוב. אז למה בכלל אני נוסעת? הכל התחיל בזה שרציתי לנסוע לחופשה בקיץ, בעיות תקציב מנעו ממני להגשים את החלום שלי ולנסוע לקובה רגע לפני שהאחים קסטרו מתפגרים ומעבורות עמוסות בקוקה קולה ומקדונלדס ישטפו את רחובות הוואנה. אבל להגיע לשם זה מסובך ויקר אז החלטתי לשמור את החלום הזה לירח דבש או משהו כזה. או לזמנים בהם יהיה לי יותר תקציב... בהתחלה רציתי ויאטנם, בתמונות נראה שם מגניב והחיבה למדינות קומוניסיטיות הובילה אותי לבחור במדינתו של ההו צ'י מין והכוכב האדום. אבל אז עשיתי מחקר קצרצר ברחבי הרשת וגיליתי שוויאטנם זה לא מקום לשהות בו בקייץ. ואז חשבתי, אם אני לא סובלת חום, לחות ובאופן כללי מזג אוויר קיצי אולי כדאי שאני אסע למקום גבוה, עם נופים מושלגים.</div>Mon, 21 Jun 2010 01:41:00 +0200where.is.aphrodite@gmail.com (דלות החומר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363607&blogcode=11864381http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=363607&blog=11864381http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363607&blogcode=11844654<div align="right" dir="rtl">מאז שעברתי לתל אביב הגעתי למסקנה שאין לי כוח יותר להיות הבחורה הזורמת. אחרי 44 גברים (בהחלט מספר מכובד) הגעתי למסקנה שאולי כדאי להפסיק את המסיבה ולהירגע קצת. זה לא אומר שאני לא עושה סקס. זה פשוט אומר שאני לא עושה סקס עם פרטנרים חדשים, מחזור של מכרים העבר, ידידים מהעבר ובאופן כללי הסתפקות במועט. גזרתי על עצמי משטר רזון. אבל זה לא אומר שאני לא יוצאת. אחרי שהתבאסתי מזה שלא מתחילים איתי ובכיתי על אובדן המוג'ו שלי אני יכולה להגיד בבטחון שהמוג'ו חזר, איתו הבטחון העצמי והחיוך שאני מפזרת בפאבים ברחבי העיר. אבל החיוכים הללו אינם מובילים לשום מקום. פשוט אין לי עניין בכך. משעמם לי לשכב עם גברים שאני לא מכירה. משעמם לי ואין לי כוח להעיף אנשים אחרי מעשה מחוץ אל מפתן דלתי. כנראה שהגעתי לשלב בחיי בו אני חושקת גם בחיבוק שלאחר המעשה ועל זה אני לא מוכנה להתפשר. אולי בגלל זה אני מוצאת את עצמי שבה אל מאהבים מהעבר. הבחורים שאני פוגשת בפאבים, שמושפעים מהריסים הארוכים (ותודה למסקרה של קליניק שהביאני עד הלום) ומהחיוכים הרחבים אינם משמשים גופי חימום בלילות. הם טובים אך</div>Sat, 12 Jun 2010 01:54:00 +0200where.is.aphrodite@gmail.com (דלות החומר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363607&blogcode=11844654http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=363607&blog=11844654http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363607&blogcode=11836594<div align="right" dir="rtl">לפני כמה זמן ראיתי מודעה בטלויזיה. מי רוצה לשחק אחד נגד מאה. נרשמתי. מה יש לי להפסיד? לחלוטין שכחתי מהמעשה הנל כאשר יום אחד על צג מסך הטלפון שלי מופיעות צמד המלים "מספר חסום". זה היה ממש מוזר כי אני ממילא נמצאת בעבודה אם מישהו צריך להשיג אותי, מילואים אני לא עושה. מעניין. עניתי לשיחה בה נאמר לי שהולך להתקיים יום מיונים מרוכז בעוד שבוע.ניגשתי למיונים. היה לי ברור שעברתי אותם. 60 שאלות אמריקאיות ב20 דקות? קטן עלי. למעט שאלות גיאוגרפיה והיסטוריה של א"י (ולא, אני לא יודעת אם הממלוכים קדמו לצלבנים וכו') הייתי די שועל. את המקבילה הטלוויזיונית לתחקיר הבטחוני עברתי בקלילות. ואז היו עוד מיונים. ועוד מיונים. לבינתיים התחילו להתבשל אצלי תכניות. מה אני אעשה עם 100,00 שקל. הרי במליון לא תכננתי לזכות. כל מה שרציתי היה מספר נאה בן 6 ספרות והביתה. לפנק אותי ואת אחותי בטיסה לשבוע של שכרון מעמקים בטנריף ולשלוח את ההורים לשבועיים בפיליפינים. אולי הם יפגשו את בשבקין. עם שארית הכסף חשבתי לקנות איזו דירה בבאר שבע. משהו קרוב לאוניברסיטה. דירה קטנה להשכיר לסטודנטים. משכנתא צנועה צנועה ואספקת אלכוהול איכותית ל</div>Tue, 08 Jun 2010 02:10:00 +0200where.is.aphrodite@gmail.com (דלות החומר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363607&blogcode=11836594http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=363607&blog=11836594http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363607&blogcode=11827337<div align="right" dir="rtl">המייל שלך אתמול עירער אותי לגמרי. לא יודעת למה. מעניין אם אתה ממשיך לקרוא את הבלוג. אי שם בקצה השני של העולם, מעבר לשתי יבשות וים אחד גדול. עסוק בפוליטיקות זרות, לא מבין את יחסי הכוחות ולא באמת זוכר אותי. אתה בטח לא מכיר אותי ככה. מצד שני, אתה מכיר אותי בכלל? פלורנטין, גלידה, שפיון,ג'ין אנד טוניק, הזזת אצלי משהו. אין לי מושג איך ומה. אחרי שלוש פגישות. ארוכות, אמנם, אך רק שלוש. והכל היה בסדר, עד המייל שקיבלתי ממך אתמול בלילה. הוא שאב ממני את כל האנרגיות. כל היום אני מסתובבת שפופה במסדרונות החברה, פיתחתי צינון רציני ופרשתי מותשת לביתי בשעה מוקדמת מדי. החלטתי לנסות לתקשר איתך רק באמצעות מוזיקה. לשלוח לך שירים שעולים לי בראש במקום להלאות את שנינו במלים מיותרות. אף פעם לא היינו טובים במלים שאינן כתובות. פיקסלים שחורים על גבי רקע לבן. אתה קראת את מה שהיה לי לכתוב ואני המשכתי לכתוב. זה כאילו שעכשיו אני מתנהלת בשני מישורים. באחד, יש לי רגשות כלפיך, שבעיקר מתבססים על שלושה ימיםבהם הזדיינו עד כלות הנשמה והנשימה. אבל גם דיברנו לא מעט. במישור הזה אני מרגישה כמו סמרטוט. במשירו הש</div>Thu, 03 Jun 2010 21:54:00 +0200where.is.aphrodite@gmail.com (דלות החומר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363607&blogcode=11827337http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=363607&blog=11827337http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363607&blogcode=11819251<div align="right" dir="rtl">כמה חודשים אחרי שאני והגובה נפרדנו התחלתי לצאת עם ידיד שלי מהעבודה. אנחנו צוות מעולה ביחד, קוראים אחד את המחשבות של השניה בלי לומר מילה. משלימים את הפעולות, את המשפטים ועובדים באופן הרמוני לחלוטין. אחרי שנפרדנו שמנו לב שפתאום למשוואה נוספה גם משיכה מינית. על הנייר אנחנו מושלמים ביחד. שנינו אוהבים אותו סוג מוזיקה ונהנים מאותם דברים. ערב אחד יצאנו ושבוע אחר כך כבר זה הפך לשגרה. אבל הוא לא רצה שאף אחד יידע על זה בעבודה. אני סיפרתי לכמה אנשים. הוא לא אהב את הרעיון, היו לנו כמה ריבים על זה. כאילו מה נסגר שאתה מסתיר אותי??? זו לא דרך להתייסח לאף אחת. אז מה אם אנחנו עובדים ביחד? דבר נוסף שהפריע לו היה העובדה הפשוטה שאנחנו עובדים ביחד. שאנחנו מתראים כל הזמן. לי יש את היכולת המופלאה לסיים את היום, לצאת מהבניין ולשכוח לחלוטין את ארועי היום. מה שקורה בעבודה נשאר בעבודה זה המוטו שלי. לו אין את היכולת הזו. הוא היה מגיע הביתה ומסוגל להתבוסס שעה עם עצמו לגבי ארועי היום. והמשמעות שלהם. ומה יגידו. ומה יקרה. ואת מי זה לעזאזל מעניין זה מה שאני הייתי אומרת. די, יצאנו מהמקום</div>Sun, 30 May 2010 22:54:00 +0200where.is.aphrodite@gmail.com (דלות החומר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363607&blogcode=11819251http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=363607&blog=11819251http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363607&blogcode=11808878<div align="right" dir="rtl">לקראת סיום יום עבודה חברה מתקשרת. רוצה ללכת לקו 5. מה זה? באר בצפון דיזינגוף, יומולדת של חבר מהעבודה הקודמת. אני אראה מתי ובאיזה מצב אני מסיימת את היום שלי. ובכל זאת, אחרי 10 וחצי שעות עבודה במונית בדרך חזרה הביתה הרמתי אליה טלפון. חברתי האחראית יותר מהעבודה שמעה את השיחה כשזו עוד התרחשה בעבודה. את יוצאת? לא יודעת, חשבתי אולי אנחנו נעשה דרינק. עזבי אותי. צאי תבלי עם חברות בגילך. הא? אני לא אתן לך להפוך לרווקה זקנה כמוני, תחזרי הביתה, שימי חצאית, עקבים ותצאי. אחר כך אל תבכי לי שהמוג'ו שלך נעלם. טוב, אם כך הוחלט ביני לבין עצמי לצאת... מתי להיות מוכנה? חצי שעה. you got it babe חצאית מיני שחורה, חולצה נדיבת מחשוף, עקבים, שפריף של בושם, תיקוני איפור מינוריים ואחרי ארוחת ערב וצומי לשפינוזה ואני מוכנה לצאת. זה לא שאני בטוחה שאני אמצא את בעלי לעתיד בבאר כלשהו, טרנדי ככל שיהיה, אבל להישאר בבית ולצפות בפרק האחרון של האנטומיה של גריי לא יוביל אותי לשום מקום... יומולדת. המון אנשים שמחים. המון אנשים שותים. המון אנשים. אני וחברה מתייבשות על הספות ומ</div>Wed, 26 May 2010 01:38:00 +0200where.is.aphrodite@gmail.com (דלות החומר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363607&blogcode=11808878http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=363607&blog=11808878http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363607&blogcode=11806880<div align="right" dir="rtl">חברה טובה שהיא גם אמא ביקשה ממני לעשות בייביסיטר לגורה שלה. מאז שהבייבי נולדה הבטחתי לה שברגע שהיא תצטרך ואני לא אעבוד אני מתיצבת לעזרה.רגע אחרי שהסכמתי בסמס התקשרתי אליה רק להזכיר לה שזה יהיה הבייביסיטר הראשון שלי. עם תינוק ולא ילד. היא אמרה שהיא כבר ראתה אותי מספיק פעמים עם הגורה ושהיא סומכת עלי בעיניים עצומות. הבעיה היא שאני לא סומכת על עצמי... בזמני עשיתי לא מעט בייביסיטר לילדים בשכונה. אי אז כשהתעריף היקר לשישי בלילה היה רק 25. אלהים יודע כמה הנוער של היום דורש עבור שעת בילוי חופשית להורים... עם ילדים אני דווקא מסתדרת. מוציאים כדור, מונופול או כל דבר אחר שיכול להעסיק את שנינו או שלושתינו ומעייפים את הילד עד שהוא בעניין של שלאפן. תינוקות. המממם. זה יהיה מעניין. הכנתי את אמא שלי להיות זמינה בשעות הרצויות (לא שהיא היתה זמינה ליותר משלוש דקות, אשת הקריירה המהוללת) ואיחלתי לעצמי בהצלחה. הגעתי 10 דקות לפני הזמן המבוקש. האבא והאמא לא נראו מודאגים. אם היא רעבה הכנו לך בקבוק. אבל אנחנו בדיוק משכיבים אותה לישון. היא לא צריכה להתעורר. כך היה במשך השעה הראשו</div>Tue, 25 May 2010 01:42:00 +0200where.is.aphrodite@gmail.com (דלות החומר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363607&blogcode=11806880http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=363607&blog=11806880http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363607&blogcode=11798770<div align="right" dir="rtl">לפני כמה זמן היה לי משעמם וניסיתי לאתגר את עצמי. לכבוד חגיגות ה40 שלי. לא, אני עדיין בת 26. פשוט יצא ששכבתי עם 40 גברים ורציתי לבדוק אם אני יכולה לשחזר את השמות של כולם. עמלתי במשך שעה, חילקתי את השמות לתקופות. התיכון. אחר כך הצבא. וכמובן שיש גם רשימה של אנשים מהעבודה... אחר כך היו מערכות היחסים הארוכות שלי. הבעיה היתה למלא את החלל שבין אלה. בין מערכת יחסים את לאחרת... החודשים האלה מלאים בלילות מזדמנים יותר עם בחורים מזדמנים פחות.... כשנתקעתי התקשרתי לחברה שלי. עם עזרת חבר טלפוני ועם הבלוג הצלחתי למלא את החלל. לאט לאט, שם אחר שם. זיון טוב אחר זיון גרוע... שמות התחברו לפנים. המוזיקאי, הקולנוען, המיתולוגי, הפוליטיקאי, כולם היו גברברי. חלקם היו אצלי וחלקם חלקו עימי את יצועם. עם חלקם נהניתי פחות, הרבה פחות והיו כאלה שככל הנראה אני לא אשכח... משהו בחדר, באורגזמה, בריח. יש את ההוא שאני לנצח אזכור בתור הסקס הגרוע. יש את ההוא שמרב חום הזיע כמו בטרק באמזונאס. היה את ההוא שרק בבוקר גיליתי למרבה תדהמתי שהוא ג'ינג'י. אז ישבתי והתאמצתי וערכתי את הרשימה, ו</div>Fri, 21 May 2010 15:53:00 +0200where.is.aphrodite@gmail.com (דלות החומר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363607&blogcode=11798770http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=363607&blog=11798770