http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363354[=Cause after a flood comes a lovely smell.. now I smell RosesheCopyright 2026 &#9829;LilU&#9829;. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363354http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363354&blogcode=10315085<div align="right" dir="rtl">טוב, מה אני אומר? אני צוחקת עליכם. עלובים. אולי אני נשמעת מתנשאת, אבל פשוט אי אפשר שלא לצחוק. אתם יודעים בדיוק על מי אני מדברת. עליכם. חבל שאתם חושבים שאתם מעניינים אותי. בעיקר את. פשוט חבל. טוב, מילא, חבל על הזמן שלכם עם הבלוג שלי, לכו תמצאו לכם חיים. אוי, מה אני עושה?! עכשיו לא יהיה לכם מה לעשות בזמן הפנוי! איזה באסה לכם.. מצטערת להרוס לכם את המצברוח:) לילוD: </div>Sat, 20 Dec 2008 21:37:00 +0200lilu_k@walla.com (&#9829;LilU&#9829;)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363354&blogcode=10315085http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=363354&blog=10315085http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363354&blogcode=10254653<div align="right" dir="rtl">אני לא יכולה להגדיר את עצמי כשתלטנית. האמנם? אני פולניה, דאגנית, לחוצה, פוחדת שתכשל. ושתלטנית? איך זה שבכדורסל אני לא מתערבת, ורק תומכת, כמו שאתה אוהב, ובלימודים- פשוט לא. [?] איך זה שאני באמת מקשיבה רק למבוגרים, שאומרים לי להאיץ בך ללמוד. [?] וכל פעם מחדש אני מפתיעה את עצמי בחוסר הבנה שלי כלפיך. אלה החיים שלך, ואלה שלי. למה אני מתערבת? אולי פשוט לא הבנתי. לא הבנתי את משמעות המילה 'לא'. עכשיו אני מבינה, וזה בהחלט בסדר:] רק שתדע, אתמול היה לי כ"כ כייף בחברתך. אתה כ"כ יפה, כ"כ מדהים, כ"כ מושלם. איך לעזאזל הצלחת להעלות לי דמעה עכשיו? אני אוהבת אותך. אני כ"כ כ"כ אוהבת אותך. יפה שלי. לילו. [קצת קיטש לא הרג אף אחד.:]] פוסט קצר וממצא.</div>Fri, 05 Dec 2008 16:46:00 +0200lilu_k@walla.com (&#9829;LilU&#9829;)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363354&blogcode=10254653http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=363354&blog=10254653http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363354&blogcode=10200097<div align="right" dir="rtl">ידעתי. אמרתי את זה לפני. זה יהיה פשוט היום המאושר בחיי. אני כ"כ אוהבת לתכנן; מסיבות, מה אלבש, מה אקנה. אני כ"כ אופטימית עכשיו, אופטימית מכל הלב. נכון, אני חושבת שזה רדוד העניין עם הקניות, "שופינג ביומולדת". אבל זה כייף, חד וחלק. ולא עצם הקנייה, גם אם לא אמצא כלום בסוף, ללכת עם חברות, לצחוק, לצלם. כי מה יותר מושלם מיום כייף עם חברות? שום דבר. לילו האופטימית. לילו שעומדת לעוף למעלה עם כל הבלונים. לילו שתרוץ ותקפוץ ותמדוד כל שמלה. לילו שלא תעצור לנוח. לילו שאתם אוהבים. לילו שאני אוהבת. היא חזרה. אני חזרתי. והדמעות עולות לי עכשיו בעיניים. והחיוך מתחיללבצבץ משפתיי. אני יודעת שלא בטוח שאמצא שמלה או מגפיים, אבל תזכרו, זה היומולדת שלי. זה היום שבו נולדתי. אני. היום שלי. אני אהיה בת 15 ביום שלישי. ושוב מתחילה להציף אותי התרגשות קלה. זכרונות. אמרתי שהתבגרתי, אבל הינה,אני שוב מרגישה בת 5, עם ההתרגשות. השמחה. העיניים הנוצצות.הפרפרים. הבטן המתכווצת. החיוך שלא יורד. רק לא אדישות. אני, אדישה? זאת המילה שהכי לא מתארת אותי. וטוב שכך. הפתעה. אני אוהבת הפתעות. </div>Fri, 21 Nov 2008 16:32:00 +0200lilu_k@walla.com (&#9829;LilU&#9829;)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363354&blogcode=10200097http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=363354&blog=10200097http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363354&blogcode=10171257<div align="right" dir="rtl">היו הייתה לילו שמחה. ללילו שמחה היה אביר שמח, ללילו שמחה היו חברים שמחים, ללילו שמחה הייתה משפחה שמחה. יום אחד לילו שמחה הלכה בשביל. היא דילגה לה בחיוך עם השמלה הורודה החדשה, שאמה קנתה לה ליום הולדתה. היא לא שמה לב לאבן גדולהשהייתה מונחת על האדמה, היא מעדה עליה ונפלה לצד הדרך. לילו שמחה כבר לא הייתה שמחה. פניה קדרו וחיוכה נעלם. פתאום לבשה שחורים ואין זכר ללילו שמחה. הפכה היא ללילו דיכאונית. לילו דכאונית המשיכה בשביל, אבל כעת הסתכלה כל הזמן לאדמה, שלא תיפול מאבן חדשה. ראה זאת האביר השמח שלה, וכבר לא היה שמח. הוא קרא ללילו דכאונית השחורה, אך היא לא ענתה לקריאותיו. "לילו שמחה? לילו שמחה?" הוא התקרב אליה ועצר אותה מלכתה, "לילו שמחה, מה קרה?" "אין לילו שמחה. לילו שמחה עברה דירה." הוא הביט בעיניה שכעת היו שחורות מעפר. הוא נד בראשו, 'לא יתכן, אלו אינן העיניים שהיו ללילו שמחה, ללילו שמחה היו עיניים חומות, נוצצות, העיניים האלו כבויות ושחורות.' "מה עשית ללילו שמחה?!" צעק וניער את הילדה שהעמדה מולו. "לילו שמחה הלכה. היא לא תחזור." מילמלה הילדה הכבוייה. "אני רוצה</div>Fri, 14 Nov 2008 14:31:00 +0200lilu_k@walla.com (&#9829;LilU&#9829;)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363354&blogcode=10171257http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=363354&blog=10171257http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363354&blogcode=10159163<div align="right" dir="rtl">פתאום הבנתי. לא בוכים על חלב שנישפך, אבל בכל זאת חבל שלא ראיתי זאת קודם. הפסקתי להתאמץ בשביל מי שלא שווה את זה. למה כן התאמצתי? אין לי מושג. אולי ניסיתי למצוא בלחץ את האור בקצה המנהרה. אבל לא מצאתי. אז עכשיו אני אפסיק לחפש, כי זה סתם בזבוז של אנרגיה. אז במקום לעצבן, זה מצחיק אותי. עקשנות. אני לא עקשנית. אני מוותרת לפעמים. אם תחליטי להפסיק להתעקש, בבקשה. עד שזה לא יקרה, אני לא ארגיש שאת רוצה להשלים איתי. כל העולם יכול להגיד עלי מה שהוא רוצה, אני יודעת, שהחברים שלי לא מקשיבים לזה. ריכולים, שקרים, ייסורי מצפון. אני לא צריכה את אלה כדי להרגיש טוב עם עצמי. אני לא יורדת על אנשים כדי להעלות את הביטחון העצמי שלי. לדעתי זה פסול. אבל שכל אחד יעשה מה שבא לו, כל אחד מחליט לעצמו מה נכון לו ומה לא. "אל תיתן ביקורת אם אינך יכול להוכיח שאתה מסוגל לעשות זאת יותר טוב." נכון, משפט ארוך, אבל אני כ"כ מסכימה איתו. בתנ"ך, תמימות היא מילה נרדפת לשלמות. תום. אני כ"כ אוהבת את המילה הזאת. נמאס לילחפור בגיהנום של מילים, בגיהנום של מחשבות. גן העדן הוא תמים. מושלם. אני אלך לגן עדן</div>Tue, 11 Nov 2008 13:34:00 +0200lilu_k@walla.com (&#9829;LilU&#9829;)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363354&blogcode=10159163http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=363354&blog=10159163http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363354&blogcode=10122977<div align="right" dir="rtl">די, נמאסתן כבר. אתן כ"כ בטוחות שאתן צודקות, אתן בטוחות שהכל אתן עושות בסדר. את זוכרת מה מגי אמרה היום בכיתה? "אתם נותנים ביקורת על הדברים שלא טובים אצלכם." ואת הוספת, "אם משהו לדעתך לא טוב אצל אחרים קודם תבדקי שאת עושה אותו בסדר." אני לא טועה, נכון? אז למה, לעזאזל, לה מותר להגיד לי ולדנה שאנחנו מרכלות, ושאנחנו לא בסדר שגרמנו לה להרגיש רע כי עיצבן אותנו שהיא אכלהלנו את הפיצה?! את מבינה על מה נעלבת? על זה שהתעצבנו שאכלת לנו את הפיצה. נגיד שכן ריכלנו עליך, נגיד. למה לנו אסור ולך מותר? הא? למה, כי את בסדר שאכלת לנו את האוכל, אבל אנחנו לא בסדר שנתנו לך להגיש רע עם זה? ולמה אמרת רק"דנה"? למה האשמת רק אותה שהיא גרמה לך להרגיש רע, ושהיא ריכלה עליך. מה איתי? אני לא בסיפור הזה? או שאת מפחדת להתעמת איתי אז את מעדיפה להתעמת עם דנה? זה מה שאני הבנתי, לפחות. אני באמת לא מבינה, אתן מצפות ממני לספר לכן את כל מה שאני חושבת כשאתן בעצמכן מרכלות עלי? אני אמורה להרגיש בטוחה לספר לכן כשאני לא יודעת מי ידע את זה אח"כ? אני לא רוצה לדעת בכלל על מה אתן מרכלות עלי, זה ממש לא מעניין א</div>Sun, 02 Nov 2008 17:05:00 +0200lilu_k@walla.com (&#9829;LilU&#9829;)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363354&blogcode=10122977http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=363354&blog=10122977http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363354&blogcode=10102419<div align="right" dir="rtl">"הסתכלתי עליה, על שפתיה העבות, הנצבתות ע"י שינייה,עינייה חדרו אל עיניי, פתאום ראיתי את כל זיכרונותיה ומחשבותיה חולפות להן מהר, ראיתי את כעסה על העולם הלא תמים שנוצר, את הפחד שלה מהלא נודע, את האהבה שיש לה לתת לכ"כ הרבה אנשים, את שמחת החיים התמידית שלה, ראיתי את הניצוץ בעינייה, המסקרן, שמשך אותי לחדוראליהעוד רגע אחד, לגלות עוד רגש אחד, להכיר אותה יותר, רק עוד רגע, דרך עינייה העמוקות. נשארתי נטוע במקומי, כמו עץ חזק, והמשכתי להכנס אל העיניים האלה, יותר ויותר פנימה, לתוך עומק ללא גבולות. שסיפרו הרבה יותר ממה שמילים יכולות לספר, שסיפרו ליאת סיפור חייה. מבחוץ זה ודאי נראה כאילו בהיתי בה, אך לא הייתה זאתבהייה, נשאבתי, עינייה משכו אותי לתוך הסיפור שלה, היא, שהייתה פעם תמימה, עכשיו כבר יודעת יותר מדי, ראתה יותר מדי. היא, שהייתה פעם תמימה, עכשיו כבר לעולם לא תהיה. ראיתי שיש רצון קטן בעינייה, לא מורגש, לחזור להיות תמימה. היא סיקרנה אותי כ"כ, כאילו היה לה סוד גדול, שעמדה לחלוק איתי, ורק איתי, אם רק אמשיך להביט בעינייה, אם רק אמשיך לחדור אל האוקיינוס העמוק, אל הנש</div>Tue, 28 Oct 2008 16:52:00 +0200lilu_k@walla.com (&#9829;LilU&#9829;)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363354&blogcode=10102419http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=363354&blog=10102419http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363354&blogcode=10091076<div align="right" dir="rtl">"If I were you, holding the world right in my hands,the first thing I'd do is thank the stars for all that I have.If I were you..." [Hoobastank - "If I Were You"] המשפט הזה.. כ"כ חשוב. אסור לה לשכוח, אסור לה. יש לה הכל, נכון? כל מה שהיא רצתה כל החיים, אז הינה, תהני. היא נהנית, עכשיו היא נהנית. אסור לה לכעוס כל הזמן, זה מעציב אותה. אסור לה להתעצב כל הזמן, זה לא בריא. בן אדם שהוא עצוב וכעוס, יש לו חיים ממורמרים. ממורמרים ומרים. והיא תמיד הייתה מאושרת. כן, היא תמיד הייתה שמחה. ככה הכירו אותה, האופטימית-קופצנית עם הורוד. זאת שתהיה מעצבת אפנה. זאת עם החלומות שכן יתגשמו. אז למה היא הרגישה כאילו זה קצת נעלם? למה, היא פתאום הרגישה יותר עצוב מתמיד? עכשיו הכל בסדר, בדר"ככשהיא עצובה היא לא מרגישה צורך לכתוב. היא לא מצליחה להביע רגש. רק כעס. אבל המוזה איננה. אז עכשיו היא כבר בסדר, היא לא שוכחת את הפזמון מלמעלה. היא שמחה. טוב לה. היא יודעת, יש לה את כל מה שהיא צריכה. ומה שלא, יהיה לה בקרוב. היא תקנה. או תשיג. היא יכולה. היא יודעת שכן. היא לא רוצה לשכוח את הקטע,</div>Sat, 25 Oct 2008 18:31:00 +0200lilu_k@walla.com (&#9829;LilU&#9829;)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363354&blogcode=10091076http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=363354&blog=10091076http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363354&blogcode=10040910<div align="right" dir="rtl">איכשהו כאילו הכל הסתדר לי, כבר לא אכפת לי מה יקרה, אני רק יודעת שיהיה טוב. אלוהים הקשיב לי, הוא שמע את הפנייה שלי אליו, הוא סלח לי על כל החטאים. אולי זה נשמע דפוק, אבל אני יודעת שזה נכון. אז הוא גרם לכך שיהיה לי טוב. ואני שמחה, אני מאושרת. לא אכפת לי אם תהיה חבורה או לא, ואם אני לא ארגיש בנוח אני פשוט אפסיק לבוא. אני לא רוצה שזה יקרה, כמובן, אבל עכשיו כאילו הכל נהיה פעוט יותר. הכל טוב ויפה, זאת לא רק מעטפת. עוד חודש וחצי ככה יש לי יומולדת, אני יודעת שזה יהיה היומולדת הכי מושלם. יותר מהבת-מצווה, יותר מהכל. כי טוב לי. בטח עוד יום יומיים המצברוח שלי ישתנה, כי בסה"כ אני מתבגרת, לא? מצחיק אותי לקרוא לעצמי מתבגרת, כי אני שונאת שמתרצים ככה התנהגויות, אבל אולי זה נכון. אין לדעת. אז מה?.. זה נגמר ביניכם? רציתי שתדע שאני חולה עליך, לא משנה עם מי תהיה, או מה תעשה. אתה חשוב לי כ"כ, וזה מציק לא שעוד לא נפגשנו. אני אפילו לא יודעת למה, מה רע במסנג'ר? זה רע כי, כי אי אפשר לראות הבעות פנים, כי אי אפשר לראות שפת גוף, כי אי אפשר לדעת מתי מישהו מתרגש, אפשר, קצת, אבל</div>Thu, 16 Oct 2008 02:12:00 +0200lilu_k@walla.com (&#9829;LilU&#9829;)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363354&blogcode=10040910http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=363354&blog=10040910http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363354&blogcode=10021517<div align="right" dir="rtl">לי דווקא כן היה כייף, לעומתכן. אני לא יודעת למה לא נהנתן, בגלל ששני ואושר ישבו בחוץ? רק שתדעו שהאוויר בחוץ היה הרבה יותר נעים. נכון, לא ישבנו כולם ביחד, אבל אי אפשר היה לצפות מהם שישבו עם כולם, והאמת? אני חושבת שהייתי עושה אותו דבר במקומם. ואולי רציתי. רציתי ולא העזתי. כי אתם מרגישים כמו אחים, אבל אני, אני מכירה אתכם חודש, את רובכם, לפחות, וכשאתם כולכם ביחד, מאושרים כאלה, ואני [עם, או בלי סף] יושבת לידכם, אז כן, אני בדר"כ לא מרגישה הכי בנוח. קשה להודות בזה, ואני לא רוצה שזה יהיה ככה, אבל רגשות אלה רגשות, ומה שאתה מרגיש אתה יכול להכחיש, אבל זה לא יעלם. אז כן, אני נהניתי עם סף,אושר ושני, כי הרגשנו לא קשורים ביחד. אני לא חושבת ששמתם לב מתישהו, שהרגשתי לא קשורה, אני מתכוונת. כי לפעמים אני כן מרגישה, ואולי מתי שאני לא, אתם מסיטים מבט, כי תשומת הלב עוברת למישהו אחר, ואני צריכה לקפוץ ולצעוק כדי שתשימו לב אלי, ולפעמים יש לי אנרגיות, וזה מתאים לי, ולפעמים, פשוט לא. אז אני יושבת בצד ומקשיבה, אולי רק שומעת, ומדי פעם מוסיפה משפט, אם אתם יורדים עלי או לא, ואולי אפ</div>Sun, 12 Oct 2008 15:27:00 +0200lilu_k@walla.com (&#9829;LilU&#9829;)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=363354&blogcode=10021517http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=363354&blog=10021517