http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=362854heCopyright 2026 רונקילול. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=362854http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/54/28/36/362854/misc/8947902.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=362854&blogcode=11315723<div align="right" dir="rtl"> וואו. תגידו שלא עברו שנים הא? אולי בעצם משהו כמו שנה.. קיצור מ'ניינים בלוגרים מעלפים חתיכים וחתיכות מעולם אחר? ממש התגעגעתי לפה.. יש פה תחושה של.. מממ איך לומר? פאקצה? חח אכן. לא שעכשיו אני איזה פריקית קשוחה שרואה רק שחור ואדום בעיינים.. עדיין, וורוד פה מדיי. אני לא הולכת לשנות את זה אבל. למה? טוב, כי זה מזכיר לי תקופות טובות. אז ניגש לעניין כמו תמיד.. מה הפעם? טוב זה משהו דיי גדול ומרגש.. כן כן הכינו את עצמכם, ואם אתם עומדים, תתיישבו.. סתם לא. סיימתי תיכון (: פוף גדול נצנצים וזיקוקים.. אז זהו, שלא. הצעירים שבינכם ואני מתכוונת, אלה שעדיין בתקופת התיכון בטח מחכים שהפאקינג תקופה מעצבנת הזאת תסתיים.. טוב, אז חשבו שנית, תקופת התיכון זאת תקופה מדהימה ואתם לא רוצים שהיא תסתיים. למה? ככה. כי אחרי התיכון כל החברים שלכם מתפזרים ואתה אמור גם אכישהו להתפזר לאנשהו ובלה בלה בלה, למצוא את עצמך כן? התקופה הזאת שבין התיכון לצבא היא מייגעת וחסרת כל עניין. המוח שלך מאבד עניין בלקלוט דברים ואתה מתנהג כמו תינוק בן שנה. אתה יודע ללכת ולדבר [בערך..] ויש כאלה שגם יוד</div>Tue, 13 Oct 2009 03:09:00 +0200zivbergman@bezeqint.net (רונקילול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=362854&blogcode=11315723http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=362854&blog=11315723http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=362854&blogcode=10436327<div align="right" dir="rtl">פוסט זה מוקדש לחברתי המכוערת אורטל בהמון אהבה! אורטי, את חמודה. ביי. סתם יש לי שיר בשביל אורטל בבקשה [היא המציאה^^] " האאא יוצא לי! האאא יוצא לי! יוצאלי יוצאלי יוצאלי! האאאא יוצאלי" ותחשבו מה שאתם רוצים. באמת. ביי.</div>Mon, 19 Jan 2009 20:34:00 +0200zivbergman@bezeqint.net (רונקילול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=362854&blogcode=10436327http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=362854&blog=10436327http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=362854&blogcode=10429093<div align="right" dir="rtl"> ערב טוב חברים וחברות! חצי שנה של נטישה והנה אני פה. פשוט בא לי לכתוב לחפור להנות אז כשרוצים את שלושת הדברים האלה מגיעים למסקנה שאתם צריכים את הבלוג שלכם. לא קרה הרבה בחצי שנה הזאת. בחופש הייתי בטורקיה עם המשפחה פעם ראשונה בחיים. והייתי באילת עם שלומי חן ומתן. ואז חזרנו ללימודים..ובסך הכל סבבה. מגלים על אנשים דברים חדשים שחברים שלך הם לא בדיוק מה שהם ואנשים שחשבת עליהם דברים שליליים מתגלים כאנשים טובים. כנראה שזה מה שמגלים בשנה אחרונה בתיכון הפוזה לאט לאט נעלמת, הרי זאת השנה האחרונה שתראה את האנשים האלה והיי, מה יש לך להפסיד..? בעקרון, בגלל שזאת השנה האחרונה, אין לי כוח להוציא על אנשים עצבים בגלל שהם כאלה או שנהיו ככה או אחרת אני אומרת שעדיף למצוא באנשים דברים נחמדים שאפשר לסבול ולהנות מזה בשנה האחרונה.. ולחץ. לחץ הוא גורם מרכזי בשנה הזאת להרבה דברים לרגשות, לחברויות, למילים שיוצאות לך מהפה. בערך להכל. נוצרו חברויות בגלל הלחץ, אנשים מתחילים לריב בגללו. זה מצחיק. אני כמעט כל יום עד 7 מחוץ לבית. אז אני עייפה מאוד, לא משנה כמה אני אשן, אני אשאר עייפה. זאת תקופה כ</div>Sat, 17 Jan 2009 21:17:00 +0200zivbergman@bezeqint.net (רונקילול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=362854&blogcode=10429093http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=362854&blog=10429093http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=362854&blogcode=9286947<div align="right" dir="rtl"> אתמול היה הערב הכייי מצחיק בחיים שלי אולי גם הכי מעניין.. והאמת אני לא יודעת למה אלה אנשים שאני מכירה כבר הרבה זמן לפחות 4 שנים וכולם השתנו אבל אני אוהבת אותם ומשום מה אני מרגישה לידםאני .. אני לא צריכה לשנות את עצמי כדי להתאים את עצמי אליהם... בקיצור, ב-10 אבא הסיע אותי לשלומי ומשם הלכנו למתנוש שהתגעגעתי אליו כ"כ הגענו והכריחו אותי לשיר חח ומתן התחיל לתקלט לו והיה נחמד ואז חן הגיעה וישבנו בסלון וראינו את ההצגות של שלומי ואת כל הפאשלות שלו חחח כפרה עליו! אז ההורים של מתן הגיעו אז יצאנו החוצה למרכז עם העץ פוקפורן מתן וחן הלכו ואני ושלומי נשארנו על הספסל ושרנו שירי ילדים ואז הם חזרו וחן ושלומי הלכו לצד ודיברו ואני ומתן צחקנו ורוב הזמן ירדנו אחד על השני אה והוא עישן עליי ומרח אותי בריח מגעיל של סיגריות. שלומי וחןחזרו ואז דיברנו וגילינו שבכל מקום יש אנשים חרא ושצריך לשים זין על כלללל העולם! ואז התחלנו ללמד לשון אחד ת'שני.. אנ'לא מהממהרים אני מהממהרות ומסתבר שמתן הוא מהמערות! התחלנו לעשות שטויות ולדבר על דברים ממש ממש מפגרים . בקיצור היה לי כיף. כיף כמו פעם. ו</div>Sat, 31 May 2008 22:33:00 +0200zivbergman@bezeqint.net (רונקילול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=362854&blogcode=9286947http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=362854&blog=9286947http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=362854&blogcode=9263016<div align="right" dir="rtl"> יום הורים שמח לכולם (: אחרי 50 יום בהם לא הייתי בבצפר ואחרי קאמבק מטורף לפני חודש הגיע יום הורים.. ומה כבר אפשר לצפות מי מישהי שלא הייתה בבצפר מחצית מהסמסטר? טוב אז יש כאלה שיחשבו שהמורים ריחמו עליי.. אז כנראה שכן. למרות שהציונים דיי מתאימים למה שהלך במבחנים.. אז בבקשה תתפעלו לכם: תנ"ך-70 לשון-73 ספרות-86 הסטוריה-88 אנגלית-90 (גיחי) מתמטיקה-80(!!!!!!!!!!!!!!#$$@%@#$לא להאמין) כלכלה-70 תאטרון-90 תעבורה-55 (ולא אני לא גרועה פשוט לא הודיעו למורה ששברתי ת'אגן.. וגם המורה מספיק טיפש כדי לא לשאול למה לא הגעתי חודש וחצי.. אבל נו טוב) וממוצע:78 אני דיי מרוצה.. כאילו זה הרבה יותר טוב מהמחצית הקודמת. וופי (: טוב לילה חשוך לכם.. סיונרההה (או וקורי בא עוד שבוע!) </div>Tue, 27 May 2008 22:00:00 +0200zivbergman@bezeqint.net (רונקילול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=362854&blogcode=9263016http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=362854&blog=9263016http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=362854&blogcode=9253322<div align="right" dir="rtl">מה את יודעת על מחלות נפש?אוו.. קריפי.את תהיי מוכנה להיות בת זוג של אדם שסובל ממחלת נפש?תלוי איזה בן אדם וכמה המחלה משפיעה עליו..האם לדעתך החברה שלנו מודעת מספיק למחלות נפש או שעדיין יש לחברה מה ללמוד בנושא?אממ..לא יודעת.אם הרגשת אי פעם שאת מאבדת את השפיות? מדוע זה קרה?כן. בגלל אחותי שעיצבנה אותי.האם את חושבת שחולי נפש גורמים בצורה מסויימת למחלתם?כן.. תלוי כמה אתה רגוע ושפוי..מה לדעתך הגורמים למחלות נפש?עצבנות, היפראקטיביות אולי גם תורשה..הם לדעתך אי פעם תאבדי את השפיות? מדוע?כן.. במדינה שלנו.. למה לא?איך לדעתך ניתן לזהות חולה נפש?יש לו כוכבים מסביב לראש.האם אי פעם נכנסת לבלוגים של חולי נפש?נואפ.האם לפי דעתך צריך להקדיש יום אחד בשנה למען חולי נפש, ולהתמקד בנושאים שיכולים לתרום לחברה בנושא מחלות נפש?לא יודעת..אפשר פשוט סתם לדברת על זה בבצפר איזה שיעור או סדנא.האם לדעתך יש קשר בין האופי והאישיות של האדם כגורם למחלה?חפירה פה..איך לדעתך המשפחה והחברים של חולים יכולים לסייע ולתמוך בהם?לתמוך ולאהוב.</div>Mon, 26 May 2008 12:59:00 +0200zivbergman@bezeqint.net (רונקילול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=362854&blogcode=9253322http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=362854&blog=9253322http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=362854&blogcode=9247572<div align="right" dir="rtl"> טוב הרגע קראתי את הפוסט הקודם שנכתב לפני שלושה חודשים ובוא כתוב כמה אני לא רוצה ללכת לטיול שנתי.. וכנראה הייתה לי הרגשה נכונה.. כי ביום הראשון נפלתי מצוק מגובה של 5 מ' ושברתי את האגן. שלושה שברים..ולא בכיתי. שישים יום בבית. קיצור חילצו אותי. ולא עם מסוק! חח עם חבלים ובפעם הראשונה שהעלו אותי הקרש התהפך ומזל שהייתה קשורה טוב.. ואז המחלצים לקחו אותי כל הדרך חזרה למכונית הגדולה והמגניבה שלהם.. ומשם נסענו איזה רבע שעה עד לאמבולנס.. ואז נסעתי באמבולנס! וזה היה מגניב... כי תכלס מי לא רוצה פעם בחיים לנסוע באמבולנס? ואז הגענו לבית חולים.. והייתי במיון 5 שעות ואז אישפזו אותי ושמו לי פיזיותרפיה וזה היה מגעיייייל! ושמו לי כל מיני תרופות וכל היום רק ישנתי! הייתי שם שלושה ימים בלילה של היום הראשון ההורים שלי הגיעו תוך שעתיים וחצי אליי.. לא ידעו אם אני צריכה ניתוח או לא .. בקיצור עברתי CT והסתבר שלא הייתי צריכה ניתוח.. אחרי שלושה ימים בבית חולים חזרתי הבייתה עם אימא ואבא.. בהתחלה היה קשה כי ממש כאב לי והלכתי עם הליכון במשך חודש וחצי ואם רצינו לצאת זה היה ממש מבצע להוריד כיסא גלגלים</div>Sun, 25 May 2008 13:05:00 +0200zivbergman@bezeqint.net (רונקילול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=362854&blogcode=9247572http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=362854&blog=9247572http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=362854&blogcode=8819086<div align="right" dir="rtl"> כן כן.. מחר הטיול השנתי של י'א כווולם נוסעים לאילת. בעיה אחת קטנה.. לא באלי לנסוע.. לא יודעת למה פשוט אין לי כוח.. אין לי כוח לנסוע באוטובוס עם כל השירים המפגרים והצעקות ב-5 בבוקר.. אין לי כוח לקום מוקדם. אין לי כוח למסלולים. אין לי כוח לערבים המשעממים. אין לי כוח לאוכל המגעיל הזה. אין לי כוח לחדרים עם המלא אנשים ועוד אחרי 12 בלילה יש מפגרים שמתעקשים לרוץ כמו מפגרים. אין לי כוח לטיול שנתי. למרות זאת אני מחכה לכל הצחוקים ולהיות עם כולם ולדבר בלילה עם הבנות בחדר לעשות מלא שטויות ובערב קצת לבלות עם כולם. כנראה שיש לי פיצול. למרות כל מה שאני מרגישה אני מקווה שיהיה טוב.. תמיד אני לא רוצה בהתחלה ומגלה שזה בסופו של דבר בסדר.וכיף. טוב נו.. נעבור גם את זה. יאללה חבריה תהנו לכם בבצפר אני באילת (: בהיייי </div>Sat, 15 Mar 2008 17:59:00 +0200zivbergman@bezeqint.net (רונקילול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=362854&blogcode=8819086http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=362854&blog=8819086http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=362854&blogcode=8737307<div align="right" dir="rtl"> היי אנשששים! ווסאאאפ? נכון נכון לא הייתי פה אולי חצי שנה אבל חזרתי. האמת לא התחשק לי להיכנס לבלוג ואני לא יודעת למה בא לי הריחוק הזה.. זהו. כרגע עוברת עלי תקופה לא קלה שהיא נמהלת בשמחה קלה לפעמים. יהיה טוב. יום שלישי היה לי יום כול כך מושלם.. אני לא אתחיל לחפור למה אבל הוא היה מושלם.. זה כנראה יום שאני לא אשכח בחיים. בחיי! חוץ מכל הדברים האלה הבית שלנו עבר שיפוץ ממש ממש גדול וחייתי אצל סבתא שלי כמעט חודשיים וגם זה היה לי מאוד קשה למרות שמה יותר כיף מלהתפנק אצל סבתא..? כלומר, אין לך את הפינה השקטה שלך ואת הפרטיות ואין את אימא קרוב שיכולה לעזור לך בכל רגע.. אז היה קשה אבל זה היה שווה את זה כי עכשיו הבית שלי נראה כמו בית מלון.. זהו.. זה בערך מה שעבר עליי בחצי שנה הזאת.. ברור שהיה את כל הקטע של בצפר מבחנים וכל השיט הזה. אבל לזה אין לי כבר כוח.. אני רוצה לסיים את הבצפר ולהתגייס ולעבור לניו יורק כבר. יהיה טוב. בחיי! בייי </div>Sun, 02 Mar 2008 00:30:00 +0200zivbergman@bezeqint.net (רונקילול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=362854&blogcode=8737307http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=362854&blog=8737307http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=362854&blogcode=7278025<div align="right" dir="rtl"> הנה חזרתי (: אני פה. הנסיעה הייתה היה כ"כ כיף וזה עורר בי שוב את הרגשות האלה רגשות של רצון לחופש, רצון לחיות את החיים בצורה שונה ממה שאני רגילה. אני רוצה לגור שם וכרגע זאת המטרה החשובה ביותר בחיים שלי, ושלא תבינו אותי לא נכון, אני מתכוונת לעשות צבא וללמוד בארץ אבל לגור אני מתכננת לגור באמריקה ניו יורק או כל מדינה אחרת באמריקה אני אוהבת את ישראל כי היא ארץ מדהימה באמת.. תחשבו על זה שעל חתיכת ארץ קטנה יחסית לשאר מדינות העולם מקצה אחד לשני אתה יכול למצוא קור ושלג ובקצה השני אתה יכול למצוא מדבר רחב ידיים, חופי ים מדהימים , אגם גדול נופים מרהיבים , ערים מרכזיות ומחודשות.. הכל יש בארץ הזאת ואם זאת אחרי המלחמה האחרונה אני לא מרגישה פה מספיק בטוחה. ואני יודעת שאחרי גיל 18 מותר לי לעשות מה שאני רוצה ואני רוצה חיים בחו"ל וברור שאני אחזור לפה לביקורים אבל אני רוצה את החיים שלי שם אני רוצה בן זוג יהודי ואני רוצה שהילדים שלי ילמדו בבתי ספר דתיים אני רוצה בהתחלה לגור במנהטן בעיר שלא לוקחת רגע למנוחה אני צריכה קצת אקשן בחיים אחרי החיים בישראל ועוד בעיקר בחור הזה שנקרא קריית ים. </div>Wed, 22 Aug 2007 23:21:00 +0200zivbergman@bezeqint.net (רונקילול)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=362854&blogcode=7278025http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=362854&blog=7278025