http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360922בלוג חמוד של נימפומנית חולת טקילה בעלת מחשבות מוזרותheCopyright 2026 Asumi. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360922http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360922&blogcode=11423130<div align="right" dir="rtl">שוב הרוח מלטפת את הדמעות על לחיי, ואני לאט הולכת מהרהרת על חיי. ויתרתי על החלומות בשבילה, בשבילך ובשביל כולם וכעת הנה זאת אני, אני בצל כל העולם. צועקת, זועקת, מתפרפרת כולי רוצה את הקצת... שישמעו גם אותי.</div>Sun, 29 Nov 2009 21:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (Asumi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360922&blogcode=11423130http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=360922&blog=11423130http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360922&blogcode=11418591<div align="right" dir="rtl">והנה הוא מגיע, קולך הסוחף,והנה הוא מרגיע, החיוך המלטף. ונשיקה פה ועוד אחת שם, ואני נסחפת, ואני כולי שלך. הוא יודע את החולשות, וללא רחמים משתמש בהן שוב, ושוב ושוב. אך הנה הוא מרגיע עם החיוך המלטף. הוא לא שלי עוד, הוא התרחק. יושב לו אי שם, וצוחק. יודע שאוהבת, יודע שכואב, יודע מחכה לו... לחיוך המלטף.</div>Fri, 27 Nov 2009 22:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (Asumi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360922&blogcode=11418591http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=360922&blog=11418591http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360922&blogcode=11401077<div align="right" dir="rtl">מרגישה משומשת כמו מברשת ישנה, להשתמש ופשוט לזרוק.ובא לי לברוח כל הזמן, ובא לי לבכות, ורק לשקוע ברחמים עצמיים,בחלומות. עד סוף ימיי.עם כל מגיעה אני מרגישה טוב, חם ונעים. אך רק לרגע, והוא חולף, במהירות, יותר מדי.הלב מחסיר פעימה, עוצרת נשימתי, להרגיש את החום הזה כמה שיותר.אל תלך... השאר לצידי, לא. תלך. אל תתן לי להרגיש משומשת. אל תתן לכאב הזה לחדור אל ליבי עמוק עוד יותר...הנח לי לנפשי, תן לי לנשום... לא יותר מדי. אל תלך.הבדידות הזאת משגעת אותי, אבל מכאיבה לי רק מבפנים, משאירה לצקות. והפגישות האלה, בהן מרגישה משומשת, מראות את כל הכאב על פניי, הופכות אותי למי שאני, אדם מכוער עוד יותר.אוהבת. שונאת. שלך לנצח, תמיד. משומשת...</div>Thu, 19 Nov 2009 23:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (Asumi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360922&blogcode=11401077http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=360922&blog=11401077http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360922&blogcode=11338455<div align="right" dir="rtl">ושוב זו המיטה. המצעים הרכים, השמיכה החמה. ושוב אני כאן. לשרת, לרצות, לאהוב אותך. גם אם זה עמוק מאד בפנים, התחושה הזאת בי, אתה שם. ושוב זו המיטה. המצעים הריקים, השמיכה הקרה. ושוב אני כאן. יושבת חושבת ושוב מחכה.~ וואו כמה זמן לא ביקרתי כאן.התגעגעתי *מסמיק*אז.. אמממ... אני רוצה לנסות לפתוח את הבלוג הזה שובובכל פעם שאני מציירת תמונה או כותבת שיר לפרסם אותו כאן.באמת התגעגעתי לישרא ^^~</div>Fri, 23 Oct 2009 14:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (Asumi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360922&blogcode=11338455http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=360922&blog=11338455http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360922&blogcode=10144317<div align="right" dir="rtl">אותה יד, אותו יום, אותו חיוך, אותו חלום, אותו חלון, והכל פשוט נגמר.אותה ידכשהייתי קטנה, הוא היה לי לגיבור, תמיד היה שקט ונחמד כזה.כשהייתי קטנה, עוד לא הבנתי את פשר הנגיעות האלה במקומות שאת משמעותם בחיי המין עוד לא הכרתי."אני רוצה שתרגישי" "אני רוצה אותך" רק המחשבה על ששמעתי מלים אלה ממנו מעלה בי בחילה.אני לא מאמינה, שאותה יד שליטפה את אמא שלי פעם, באותה דרך תאוות בשר ליטפה גם אותי...מגעיל, מבחיל, דוחה... אני לא יודעת איך לתאר את ההרגשה הזו שנמצאת בתוכי, אני לא יודעת איך לשנא אותך עכשיו...כל אותם הפעמים שבכית על הכתף שלי... היה שקר, סתם הצגה בשביל שארחם עליך ולא ארחיק אותך מעצמי. פטתי... זה מה שאני חושבת עליך עכשיו, אתה פשוט פטתי.אותו יוםבחיים לא אשכח את אותו היום בו החלטתי שאני מוכנה. לא אשכח כמה טיפשה הייתי.איך ילדה בת 16 עם בעיות בבטחון יכולה להיות מוכנה למה כזה?עד עכשיו אני מצטערת שעשיתי את זה ועוד אצטער כמה שנים טובות.האמת היא שלא הייתי מוכנה. פשוט לא רציתי לאכזב, להראות חולשה, לפגוע... לא יודעת אולי פשוט לא היה לי נעים לומר לא.אני עדיין לא מוכנה לזה. וזה מכה בי מפעם לפעם כשאני מתח</div>Fri, 07 Nov 2008 23:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (Asumi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360922&blogcode=10144317http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=360922&blog=10144317http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360922&blogcode=10099517<div align="right" dir="rtl">היי. אני פותחת את הבלוג הזה שוב. אבל הפעם אני מקווה לא להתלונן כאן על הבעיות שלי.הפעם אני רק רוצה לשתף אתכם בעבודות שלי בפוטושופ. זה הכל.אני מאוד אוהבת לעצב, מעצבת כבר קצת יותר משנה וכמה עיצובים שלי מאוד מושפעים ממשלה &gt; http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=475562אני מקווה שתאהבו את מה שאני עושה D: אז.. Here goes nothing. התמונה הראשונה נקראת "cant c d stars" אני לא חושבת שזו אחת העבודות הטובות שלי. בדר"כ אני לא אוהבת לעבוד עם אנימה, זה קצת קשה. אבל התמונה הזו יצאה לי יחסית בסדר. אשמח לקבל הערות בונות לגביה. התמונה השנייה נקראת "EVE" את התמונה הזו הכנתי היום, ממש לפני כמה שעות. אני לא בדיוק מרוצה ממנה במיוחד. היא נראית לי פשוטה מדי. אבל כל"ז החלטתי להעלות אותה לכאן. הערות? &n</div>Mon, 27 Oct 2008 19:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (Asumi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360922&blogcode=10099517http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=360922&blog=10099517http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360922&blogcode=9593816<div align="right" dir="rtl">קר ומפחיד לי כאן.קר ומפחיד לי כאן.ילדה קטנה, בעולם גדול.לבדה יושבת בחדר ובוכה על מילים,משפטים שמתנגנים בראשי בלי סוף.כמו אותן מנגינות ישנות,זכרונות כואבים.לעצום את העיניים לא יכולהבלי לראות את אחד הסיוטים האלה שוב,בלי להזכר בדברים הכי מכוערים שקרו לי בעבר.אני כבר לא בטוחה שאמצא בעולם הגדול הזה,מישהו שיהיה לו אכפת ממני.לפחות טיפה.רק להסתכל לשמיים.להביט ולחלום,זה כל מה שאני יכולה לעשות כאן,כאן ובכל מקום אחר.ברגעים כאלה פשוט מרגישים ריקנות.אני לא מצליחה להרגיש אפילו את זה... רק שתדעו, זה לא היה שיר. סתם הרגשה</div>Thu, 17 Jul 2008 19:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (Asumi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360922&blogcode=9593816http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=360922&blog=9593816http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360922&blogcode=9489318<div align="right" dir="rtl"> מצאתי אותך ליד האגם. יושב וחושב מחשבות מוזרות. מצאתי אותך שבורבתוך כל הזכרונות. אבוד, לא מוצא דרכך בעולם, בחיים במציאות... רק רציתי לעזור, לא רציתי לשבור, להכות, להכאיב עוד יותר. רק רציתי לנסות, לגרום לך לראות את החיים באור קצת אחר. אבל זה כבר מאוחר. החיים כבר הפרידו בנינו, אנחנו לא מתאימים. הם פשוט שברו אותנו לשני חלקים. אני ואתה. מצאתי אותך ליד האגם. יושבת וחושב מחשבות מוזרות. לא ניגשתי, לא נגעתי. השארתי אותך במציאות הקרה הזאת. ואולי יכאב לך קצת פחות. מבט אחרון, משאלה אחרונה, לא, פשוט לא לראות שוב אותך. זה האמת לא אמור להיות שיר, אבל משום מה התחשק לי לכתוב אותו בשורות קצרות. לדעתי זה יוצר רצף מעט מקותע ואז כל זה נחמד יותר. אז הנה הגיע לו חודש חדש. סבל.. &lt;&lt;" זה כל מה שיש לי לומר לגבי החודש הזה. ואני לא מקווה ליותר מזה. עד ה-29 לחודש אני עסוקה</div>Wed, 02 Jul 2008 00:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (Asumi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360922&blogcode=9489318http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=360922&blog=9489318http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360922&blogcode=9040723<div align="right" dir="rtl">לפעמים, אתה רואה איך האנשים שרצית שסבלו סובלים. משום מה, ההרגשה שאתה מקבל היא לא זו שציפית לה... אני לא אוהבת לראות אנשים סובלים. אבל אני יודעת מתי להיות מספיק קרה בשביל לא להגיב לסבל הזה.למה לא להגיב? בשביל לתת להם לסבול לבד, או לתת להם לנסות להסתדר לבד...אני שומעת דברים שאני לא רוצה לשמוע. אני עדיין ילדה, אני לא יכולה לתת לאף אחד עצות הגיוניות שיעבדו כמו שצריך, שיתנו את התוצאה הרצויה.לפעמים אני מפחדת מכל האחריות שנופלת עליי ב... בום אחד גדול ומפחיד.אני לא מבינה את האנשים שרוצים להיות לבד. זה קשה, מפחיד, מתסקל, מעצבן והכי מדכא שיש.לשמור את הבעיות לעצמך. לא לדעת להפתח לאנשים שבאמת אכפת להם.הרי אחרי הכל, כשחוזרים להיות ביחד עם כל השאר... נהיה קשה.אתה מתחיל לבלוע מילים, לשמור לעצמך דיעות חשובות, חכמות. אתה מתחיל לפחד מהחברה ומרגיש כל הזמן לא שייך. אין לך שום דבר במשותף איתם. וזה כואב.התרגלת לשמור את הדמעות לעצמך. לבכות רק כשאתה לבד, במקום חשוך ושקט. אף אחד לא רצה להקשיב לך. ועכשיו, כאתה פה... עם כולם... אתה פשוט מבלבל משפטים, מנסה להסביר משהו ולא מבין מה ניסית להסביר. להוכיח. למה? להם? ל</div>Mon, 21 Apr 2008 10:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (Asumi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360922&blogcode=9040723http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=360922&blog=9040723http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360922&blogcode=8995139<div align="right" dir="rtl">לפעמים, זה מעליב... לא. זה תמיד מעליב. אני לא מבינה איך אנשים מתמודדים עם מוות של הקרובים אליהן. ואתם יודעים, זה עוצר את הזמן בשבילכם, כשכל השאר ממשיכים ללכת בדרכם. זה כמו לבשת לצד גופה כשאף אחד אפילו לא נותן בך מבט אחד קטן. לאף אחד לא אכפת, וזה מעליב, כואב, מוזר. אני רוצה לצעוק, שכולם ישמעו, שישימו לב. בא לי שכל העולם יעצור! כולם עד האחרון! ונעמוד ונביט באדמה הזו... כשמתחתיה שוכבת גופתו של אדם קרוב אליך, לא אליהם, אבל עם עומדים שם. כולם. יחד איתך ובוכים עליו. מפילים דמעות, מרטיבים את האדמה הזו, הופכים אותה לקדושה... אבל זה לא ייקרה, אני פשוט אשאר שקועה בדמעות של עצמי על האדם הזר הזה שאיבדתי כשלאף אחד אחר לא אכפת, לא ממך ולא ממנו. לפעמים אתה לא שם לב אך העולם משתה, ככה מול העיניים שלך. אתה כל-כך עסוק בלהמשיך את החיים, כל-כך עסוק בלנסות לחיות בעולם המהיר הזה כשכולם סביבך רצים כמו מטורפים אל המוות שלהם, שבסופו של דבר, כשאתה פוקח את עיניך אינך מזהה דבר. ואז אתה בעצם מבין איך מרגישים אותם הזקנים ששמעת ברחוב, אלה שתמיד אומרים "בימים שלנו.." ומתחילים לספר סיפורים עתיקים. אתה מתחיל לצ</div>Mon, 14 Apr 2008 16:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (Asumi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360922&blogcode=8995139http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=360922&blog=8995139