http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358851heCopyright 2026 taylor. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358851http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358851&blogcode=10744590<div align="right" dir="rtl">שלשום, החלטתי שאני מתחילה משהו חדש. משהו חדש בחיים שלי. אולי זה התחיל מלמחוק את כל האסמסים, אנשים ותמונות שלא עושים לי טוב אבל עדיין קשה לי להפטר מהם, אבל זה עדיין עזר. וזה עדיין התחלה. אני פשוט צריכה אנשים חדשים, או מקומות אחרים. לעשות דברים שונים. משהו חדש, וטוב יותר</div>Tue, 14 Apr 2009 21:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (taylor)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358851&blogcode=10744590http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358851&blog=10744590http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358851&blogcode=10636082<div align="right" dir="rtl">אני אהיה בסדר, נכון? כן, אני אהיה בסדר. מתישהו. בקרוב. אולי אפילו עוד 10 דקות. כל מניי דברים מהעבר חוזרים ורודפים אותי. ואני מנסה להדחיק, ואני מנסה לשכוח, אבל לא מצליחה. אני צריכה משהו משמעותי שיקרה לי, שבמקום להזכר מה קרה לי שנה שעברה, אני אזכר במשהו אחר. אבל אני אהיה בסדר. ואני אצליח לסיים, ואני אמצא מישהו טוב, ואני אעשה את מה שרציתי הרבה זמן, ויהיה לי טוב. והפחד, הזכרונות, יישארו מאחור, ויחזרו רק מדיי פעם. כמו עכשיו. </div>Sun, 15 Mar 2009 16:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (taylor)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358851&blogcode=10636082http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358851&blog=10636082http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358851&blogcode=10396193<div align="right" dir="rtl">לאט לאט אני יותר שמה לב שאני לא מספרת כלום לאף אחד על מה שעובר עלי. בשלב כלשהו זה ניהיה מועקה כלשהי, אבל אני חושבת שלא כל כך אכפת לי. זה מן הרגל. אבל אני לא הולכת להכנס לזה. יש לי מצברוח, חבל להרוס אותו בגלל שטויות. בבצפר די חרא, זאת אומרת, הלימודים לא היו יותר טובים ממה שעכשיו, והמורים מדהימים כרגיל, אבל התלמידים. נו בחייאט, תתבגרו כבר. תנסו למצוא חיים משלכם, במקום להתערב או לנסות לשנות/להרוס חיים של אחרים. וחוץ מזה, הכל הולך פשוט סבבה. אני מתקדמת יפה. אני מודעת לכך שזה תהליך, והוא יכול להיות בהחלט ארוך. אבל זה טוב. ואני אצליח, כי יש לי המון כח ומוטיבציה. וזין על כ-ו-ל-ם! D: </div>Thu, 08 Jan 2009 23:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (taylor)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358851&blogcode=10396193http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358851&blog=10396193http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358851&blogcode=9844284<div align="right" dir="rtl">בן אדם צריך ללמוד לחיות עם עצמו בלבד. להכיר את עצמו כמו את כף ידו, לבטוח בעצמו, להיות החבר הכי טוב של עצמו. לפי דעתי, זה אחד הדברים הכי חשובים שבן אדם צריך ללמוד בחיים. ולמה? כי יש מעט מאוד אנשים שיש להם חברים טובים באמת לכל החיים. בדרך כלל חברות טובה, או בכלל כל חברות אחרת, תהרס בשלב כלשהו. וחבל שזה ככה, אבל אלו הם החיים. ברגע שחברות טובה נהרסת, אתה נהרס גם. כי קשה לך וכואב לך. ולפעמים בני אדם יכולים ליפול כל כך עמוק בגלל שהחברות נהרסה, לא משנה מאיזו סיבה. בגלל זה אתה צריך להכיר להאמין ולאהוב את עצמך הכי בעולם. כדי לדעת איך לצאת מכל הבוץ לבדך, ללא חברים מסביבך שיעזרו לך. אחרי הכל, חברים באים והולכים, אתה תמיד נשאר (עד שלב מסויים, כן?) אני בן אדם שצריך הרבה חברה מסביבו. וזה קשה לי להתמודד עם מצבים מסויימים לבדי (מדיי פעם יש את אמא, אבל לא תמיד היא נמצאת שם). אבל הגעתי למצב כבר שמרוב שנפגעתי מאנשים מסויימים, נסגרתי. אני לא יודעת איך להסביר את זה במילים הנכונות, אבל במובן מסויים זה הופך את אותם אנשים לפחות חשובים. וככה זה יוצא שאני מרימה את עצמי לבד ממצבים קשים. זה טוב, אבל</div>Mon, 01 Sep 2008 18:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (taylor)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358851&blogcode=9844284http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358851&blog=9844284http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358851&blogcode=9801550<div align="right" dir="rtl">והרעים שורדים. הגיע הזמן להיות כלבה אגואיסטית, ולהפסיק להיות פרייארית. ככה אני אקבל את היחס המגיע לי, ואף אחד לא יחשוב שאני מובן מאילו. (:</div>Sun, 24 Aug 2008 21:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (taylor)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358851&blogcode=9801550http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358851&blog=9801550http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358851&blogcode=9681563<div align="right" dir="rtl">אין למי מושג מה עובר עלי בימים האחרונים. אני מרגישה לא קשורה לשום מקום. אין ספק שעד לפני כמה ימים עברה עלי תקופה מדהימה. היה לי פשוט כיף ומעניין. כל הזמן היה לי מה לעשות, בין אם לעבוד או סתם לצאת. הרגשתי שסוף סוף אני נמצאת במקום הנכון, שאוהבים אותי בלי שום תנאי. ופתאום, הרגשה משונה שאני לא קשורה לפה. שאין לי עם מי לדבר. וזה מדכא כל כך. ואין לי מושג למה ומאיפה זה נפל עלי. אבל אני אסתדר, זה בטוח. ואולי זה סתם המחזור.</div>Sat, 02 Aug 2008 16:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (taylor)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358851&blogcode=9681563http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358851&blog=9681563http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358851&blogcode=9555615<div align="right" dir="rtl">נולדנו להנות. נולדנו לאהוב. נולדנו לבכות. נולדנו לחופש. נולדנו לכאוב. נולדנו לשחק. נולדנו לגדול. נולדנו לחייך. נולדנו לחיות. נולדנו לשמוח. נולדנו לשנוא. &</div>Fri, 11 Jul 2008 20:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (taylor)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358851&blogcode=9555615http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358851&blog=9555615http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358851&blogcode=9527999<div align="right" dir="rtl">הרבה פעמים שאלו אותי מה הדבר הכי קיצוני שעשיתי בחיים. והגעתי למסקנה שאין באמת דבר כזה. אני רוצה לעשות משהו מטורף, קיצוני, ספונטני לגמרי,משחרר,שאני אזכור כל החיים. אני בת 17. היה לי כל כך הרבה זמן לעשות דברים, ולא נצלתי את הזמן הזה. עוד שנה אני מסיימת ללמוד. הולכת לצבא. לא יהיה לי זמן לחיות. עכשיו זה הזמן. ויש כל כך הרבה אנשים שזורמים לכל מקום, שזה לא בעיה. תכלס, פשוט לצאת מהשגרה. זה מה שאני רוצה. וכנראה אני נכנסת עכשיו לאיזשהו קשר. לא סגורה לגבי זה. אבל יאללה, להנות ולזרום. זה המוטו בחיים (:</div>Mon, 07 Jul 2008 18:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (taylor)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358851&blogcode=9527999http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358851&blog=9527999http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358851&blogcode=9444481<div align="right" dir="rtl">השבוע- שבועיים האחרונים קצת מעיקים וקשים. אני מרגישה קצת לבד, שאנשים מתרחקים. אבל אני גאה בעצמי כל כך שאני לא נכנסת לדיכאון מזה. אני רואה רק את הצד החיובי בזה. יותר בבית, עכשיו תקופה של בגרויות, אז יותר זמן ללמוד. ותכלס, זה רק עוזר לי. אני בטוחה שזה יעבור תוך כמה זמן. ואני עדיין עם חיוך על הפנים, שזה נדיר לראות אצלי חיוך כשאני בתקופות כאלו. וואלה החיים קשים, אבל כמה שאתה יותר מנצל אותם לטובה, יותר טוב (:</div>Wed, 25 Jun 2008 18:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (taylor)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358851&blogcode=9444481http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358851&blog=9444481http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358851&blogcode=9361301<div align="right" dir="rtl">מפחיד איך השתנתי בתקופה האחרונה. פתאום כל מניי דברים הרבה פחות מעניינים אותי. במיוחד אנשים. פעם, איך כשמישהו היה מנסה לפגוע בי, אפילו בצורה הכי לא ברורה בעולם, הייתי נכנסת לדיכאון. עכשיו כבר לא אכפת לי. פעם, הייתי חייבת לצאת כל הזמן. היה כל כך חשוב לי להיות עם כל ה"חבר'ה". עכשיו להשאר בבית נשמע לי לפעמים יותר נחמד. פעם, הייתי צריכה לדעת כל מה שהולך. כל הרכילויות, כל הסיפורים, מה איתו ומה איתה. אם היו ריבים להביא אנשים לצד שלי, לספר לכולם הכל וכו. עכשיו זה באמת הדבר האחרון שמעניין אותי. אם אנשים מדברים על אחרים וכו, אז אני יושבת לי עם מוסיקה בפנאן. לא שאני לא מדברת ולא מספרת ולא מרכלת. אבל לא עם כולם. עם כמה אנשים ספציפים וזהו. התחלתי להבין יותר דברים. כל השטויות האלה כל כך לא בוגרות. וואלה, זה לא לרמה שלי. חזרתי להשקיע בלימודים. כל הלחץ של הבגרויות והמתכונות. עד לפני כמה זמן הייתי שמה זין על זה והולכת לשתות בשכונה או משהו. גם לא תזיק לי איזו הפסקה עם אלכוהול, שבכלל אני גם מעשנת פחות. אני יותר עם עצמי. וטוב לי ככה. אני לומדת המון על עצמי. ואני כל כך צריכה את זה. אני מפתחת בעצמ</div>Thu, 12 Jun 2008 23:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (taylor)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358851&blogcode=9361301http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358851&blog=9361301