http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358776"בצהרי היום הכל צבוע אדום ואין קץ לילדות שחלפה כך פתאום. בצהרי היום הכל חוזר כמו חלום רגעים ושעות שקפאו במקום בצהרי היום." heCopyright 2026 NIKITAL. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358776http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/76/87/35/358776/misc/9014428.pnghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358776&blogcode=7630945<div align="right" dir="rtl">כי קשה וצריך לפרוק, כי אני צריכה הקשבה מאנשים שאני לא מכירה. כי עם אני עוד אשמור בבטן אני אתפוצץ. כי נמאס לי שאף אחד לא מבין, נמאס לי להרגיש מוזרה ולא ברורה. אז עכשיו זה יהיה הכי ברור. רק חבל שזה מאחורי המסך...</div>Tue, 09 Oct 2007 21:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (NIKITAL)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358776&blogcode=7630945http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358776&blog=7630945http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358776&blogcode=7089086<div align="right" dir="rtl">זה הפרח שסבא שלי הכי אהב. אתמול בדרך הביתה אבא צלצל לסבתא, הוא אמר לה שדוד שלי ידאג לפרחים למחר. היא אמרה לו שהיא מסתכלת לחצר עכשיו, הפרח של סבא פתוח "נוכל לשלב אותו בשאר הפרחים" אמרה בקול ענייני. עוד שעתיים אני אעמוד בבית עלמין, שנה אחרי. אני לא אבכה. אולי קצת בעצם. אבל בשקט כי אני שונאת שרואים אותי בוכה. אני כל כך מתגעגעת אליו, עברה שנה אבל זה כואב כאילו רק אתמול ראיתי אותו בפעם האחרונה. אניצריכה את החיוך שלו, המבט והחיבוק. רוצה שהוא יחזור אלי לעוד דקה כדי שאני אוכל לספר לו על כמה השתנתי השנה. על כל החוויות שעברתי. המדצ"ים, ההתחלה של התיכון, החברים החדשים. לספר לו כמה כאב לי בטקס יום השואה השנה שכול המשתתפים עלו עם הסבים והסבתות שלהם לבמהוהוא לא היה שם. כמה הייתי צריכה לצלצל אליו ולבכות לו בטלפון אחרי שפרצו לנו הביתה או כשרבתי עם ההורים או כשהייתי כל כך בודדה. אני צריכה אותו לעוד שיחה קטנה. היום ט"ו באב, יום אהבה. קצת סימבולי בעיני שדווקא ביום הזה מתקיימת האזכרה שלו. ספרו למי שאתם אוהבים שאתם אוהבים אותו, כי אתם אף פעם לא יכולים לדעת מתי כבר לא תוכלו. ואני אעמ</div>Mon, 30 Jul 2007 13:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (NIKITAL)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358776&blogcode=7089086http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358776&blog=7089086http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358776&blogcode=6891370<div align="right" dir="rtl">בסך הכל המצב טוב, החרדות נעלמו קצת. גם פחות דאגות. ופחות בדידיות. המצב אופטימית משהו.. אין הרבה מה להוסיף. לילה טוב.</div>Thu, 05 Jul 2007 01:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (NIKITAL)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358776&blogcode=6891370http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358776&blog=6891370http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358776&blogcode=6883757<div align="right" dir="rtl">אתם לא רוצים לדעת. (והכי עצוב בכל העיניין שגם עם תשאלו אותי למה אני מרגישה כל כך רע.. אני לא אדע לענות לכם...) חשבתי שיש לי אותם, חשבתי שהצלחתי ליצור לעצמי קבוצה של חברים טובים שאני אוהבת. היינו יחד בלג בעומר, וביום העצמאות וחגגנו יחד את סוף השנה. ואז.. פתאום כלום. כבר לא שמעתי מהם שבועיים. כול אחד עסוק בענייניו. פתאום אני מתחילה לתהות לעצמי עםהם באמת חברים שלי? לא בקטע הרע, ולא באה אליהם בטענות, פשוט מאוכזבת מכמה שהסתבר לי שהקשר הזה לא חזק... (ואולי תפסיקי להיות ילדה בכיינית ותיזמי משהו?! אולי במקום לבכות שאת בודדה ושהם לא מצלצלים ולא מדברים צלצלי את ותדברי? תיזמי איזה מפגש?... אולי באמת..) אוף עם החופש הזה, אוף עם המחזור הזה, אוף איתם, אוף איתי. (יום שישי נפגשים לחגוג יום הולכת לעדי, בשבת דני ומעיין מגיעים לארץ. אני כל כך מתגעגעת אליהם. נראה שהמצב עומד להשתפר...) לילה טוב! :)</div>Wed, 04 Jul 2007 01:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (NIKITAL)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358776&blogcode=6883757http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358776&blog=6883757http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358776&blogcode=6883370<div align="right" dir="rtl">לפני שנה וחצי הייתי בארה"ב אצל הבני דודים שלי. באחד הימים הם לקחו אותי לטיול בעיירה נחמדה עם שם ארוך ומצחיק ואגם גדול ויפהליד הבית שלהם. בעודנו נוסעים בעיירה אנו מבחינים בשבל אנשים רץ מסביב לאגם הגדול. המרתון השנתי של העיירה נערך באותו יום. אנחנו עומדים בפקק שנוצרבכביש המרכזי של העיירה בגלל המירוץ, מסביבנו אנשים רצים. אני לוקחת את המצלמה ומצלמת כקבוצת אנשים שעוברת לידנו. רגע אחרי אני ננזפת על ידי אחותי שאני מבזבזת תמונות על שטות ושיהיה הרבה יותר מה לצלם כשנגיע לאגם. שבועיים אחרי כשחזרתי הביתה העלתי את התמונות למחשב. כל כמה זמן אני נכנסת לחדר מביטה על המחשב ורואה בשומר מסך שמריץ את התמונות,את התמונה ההיא שצילמתי בעיירה עם השם הארוך והמצחיק והאגם הגדול והיפה. לא תמונה מרשימה ביותר, תמונה רגילה. רואים בה ארבע דמויות מטושטשות, אישה ושלושה גברים, רצים להם. הם לא מביטים למצלמה, מרוכזים בדרך. שניים מהם עם אוזניות על האוזנים. ולפעמיים כשאני רואה את התמונה הזאת אני רוצה להצטרף אליהם, לרוץ מכאן, רחוק מהדאגות והחששות והחרדות, לשים על האוזניים את האוזניות, לשמוע אלטון ג'ון, ג'ניס ג'ופל</div>Wed, 04 Jul 2007 00:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (NIKITAL)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358776&blogcode=6883370http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358776&blog=6883370http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358776&blogcode=6491910<div align="right" dir="rtl">כלום לא הולך לי בימים האחרונים, כלום לא בא לי בטוב, אני עצבנית ועייפה ונמאס לי מכולם ובעיקר מעצמי. והמתכונות והמבחנים, והעומס הזה שמקשה על הכל, המתכונת במתמטיקה שהיתה היום פשוט שיקפה את כל מה שקורה לי בזמן האחרון עצבנות ובילבול ופיזור. הכל הולך לי לאיבוד, אני שוכחת דברים, שוכחת תאריכים. נמאס. ואני יודעת שזו רק תקופה, ושהיא תעבור, אבל בנתיים, אני פשוט רוצה ללכת לישון, ולהיתעורר במקום אחד, שקט יותר, רגוע יותר, בלי מחויבויות, בלי לחצים, בלי אף אחד שבוחן אותך, מעביר ביקורת או "סתם" מעיר איזו הערה. לבד, בשקט שלי, או עם עוד אנשים, אבל שיהיו נחמדים ושקטים, זה כל מה שאני מבקשת, אנשים נחמדים ושקטים. לא יותר ולא פחות. אוף עם זה.</div>Sun, 13 May 2007 19:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (NIKITAL)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358776&blogcode=6491910http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358776&blog=6491910http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358776&blogcode=6470661<div align="right" dir="rtl">היה באמת אחלה ערב, אחלה אנשים, אחלה מוסיקה. וגם אחר כך, לשבת איתם הכי בנחת הכי בכיף. הם היו אדירים! לפעמיים אני מרגישה שאני לא חלק, שהיא לא צריכה אותי בסופו של דבר, שהן יודעות מה היא צריכה "שתי מנהלות אישיות יש לך" אני אומרת לה, כאילו בצחוק אבל גם קצת מתוך מירמור. בבית ספר היא איתי, חברות הכי טובות, אבל בסופו של דבר אני שוכחת שיש לה אנשים גם מהצד השני, שמכירים אותה יותר, והיא מרגישה אליהם יותר. ואני יודעת שזה טיפשי, שבחיים זה לא באמת ככה, שהיא אוהבת גם אותי בדיוק כמו שאותן. וזהו.. אין תחרות, אין השוואה וגם לא צריכה להיות אחת כזאת. תקופה כל כך קשה. היום טרום מתכונת בהיסטוריה, בראשון מתכונת במתמטיקה וברביעי טרום מתכונת בלשון ואחרי זה מתחילות הבגרויות, והמתכונות. והלחץ הזה, אולי פחות לחץ ללמודוחוסר זמן אלא יותר פחד מהכישלון. היום אחרי המבחן בהיסטוריה, הייתי אמורה להרגיש הכי הקלה שבעולם ובמקום זה היתה המועקה הזאת בבטן, התשובות עברו לי בראש, והפחד הזה מהכישלון חילחל בי עמוק. כל כך השקעתי השנה, אין הרבה אנשים שיכולים להגיד את זה, אבל אני כן, כי זה נכון, כי באמת השקעתי הכל</div>Fri, 11 May 2007 00:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (NIKITAL)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358776&blogcode=6470661http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358776&blog=6470661http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358776&blogcode=6456232<div align="right" dir="rtl">מה את חושבת על השם שלך?אוהבת אותו, יש לו משמעות יפה לדעתי והוא נחמד.מדוע קראו לך בשם זה?שום סיבה מיוחדת, ההורים שלי פשוט אהבו אותו..האם את מרוצה משמך? מדוע?מרוצה, כי כמו שאמרתי יש לו משמעות יפה לפי דעתי, והוא שם ממש נחמד.האם לשמך יש פירוש? אם כן, מהו?ליאור- זה די ברור מה המשמעות שלו.אם היו אומרים לך שאת חייבת לשנות את השם, לאיזה שם היית משנה?אני חושבת שהייתי משנה לשירה או ליעל, שניהם שמות שאני מאוד אוהבת.האם את מכירה אנשים שיש להם שם כמו שלך? כמה אנשים כאלה יש?מכירה, אבל דווקא לא הרבה, למרות שזה שם שהוא די נפוץ, גם לבנים וגם לבנות.האם היה אי פעם מישהו שצחק על שמך? מדוע?לא זוכרת שמשהו פעם צחק על השם שלי, יכול להיות.מה השם הכי מצחיק ששמעת?שמעתי על משהי שקוראים לה עונג ועל אחת בשם ניקנור. אלו לא שמות מצחיקים אבל הם בהחלט מיוחדים ויוצאי דופן.האם שמך הוא גם שם של בן?כן.האם את מאמינה שכאשר מישהו נקרא על שם, הוא ירש את תכונותיו?ממש לא.</div>Tue, 08 May 2007 23:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (NIKITAL)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358776&blogcode=6456232http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358776&blog=6456232http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358776&blogcode=6448794<div align="right" dir="rtl">להרגיש שייכת, לקבל SMS של "איך את מרגישה" בסוף יום כי בבוקר לא הרגשת טוב, שמחייכים אליך, שאוהבים אותך, שרוצים להיות בחברתך, למרות שלפעמיים את די מעצבנת, להרגיש אוהבה, לאוהב אנשים אחרים, לקבל חיבוק, לחבק אחרים, לדעת שהם תמיד יהיו שם בשבילך, לדעת שהם מעריכים אותך, למרות שלפעמיים אין כל כך מה להעריך. כיף לדעת שהם יקבלו אותך תמיד, איך שאת, למרות שאת קצת (הרבה) מטופשת לפעמיים, ולמרות שאת עצבנית לפעמיים, ושאת נלחצת מהר, ולמען האמת גם קצת משוגעת. כיף לדעת שהם תמיד יהיו שם, ובגלל זה את כול כך אוהבת אותם, את כולם, את אלו מהתנועה, ואת אלו מבית הספר, ואת אלו שמלווים אותך מאז שהיית בגן, וגם את אלו שאת בכלל לא זוכרת איך היכרת. את כולם אני כל כך אוהבת. כיף לי. וזה, ידידי, אחד מהפוסטים היותר אופטימים, אין הרבה כאלו את תעריכו אותו כראוי, ועזבו את זה שעוד דקה תקבלו פוסט עצבני בגלל המבחן בהסטוריה ובגלל שהמורה מעצבנת אותי ושאני לא מרגישהכ"כ טוב. זה לא משנה כי עכשיו אנחנו נחייה את הרגע, את דקת האופטימיות. מקווה שאתם בסדר ושטוב לכם, שיש מסביבכם אנשים טובים, כי</div>Mon, 07 May 2007 22:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (NIKITAL)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358776&blogcode=6448794http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358776&blog=6448794http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358776&blogcode=6430622<div align="right" dir="rtl">טוב, האמת שלא ממש שונאת, רק קצת, בקטנה. זה פשוט שהשנה הוא אצלי, בחצר, כי גילינו רק ביום חמישי שעוד יומיים ל"ג בעומר ולא מצאנו מקום לעשות בו מדורה, והתעצלנו לאסוף עצים. אז הועלתה הצעה שנעשה את זה אצל מישהו בבית. אז הצעתי את הבית שלי, כי מסיבה לא ברור הוא ריק הערב (למעשה זה די ברור- אמא בחו"ל, יותם בצבא, נטע במדורה משלה ואבא- הוא מבחינתו יכול לישון על השולחן שעליו אנחנו נאכל והוא לא התעורר) ההצעה התקבלה. ואני, אני במתח, קצת לחוצה. כי אני רוצה שזה יצליח, אני רוצה שאנשים יהנו, אני רוצה שכולם יהיו מרוצים. וזה קשה לגרום לכולם להיות מרוצים. כי כבר יש כאלו שמאוכזבים מזה שאנחנו לא עושים מדורה, ואני ממש רוצה שיהיה בסדר. ובין השאר בגלל שאני זו אני, אדם שלמרות שהוא לא מראה את זה, הוא מאוד לחוץ מהעולם, מאוד מודאג, כל הזמן במתח. וחשוב לי להיות בסדר עם כולם, שלכולם יהיה טוב, ומה לעשות קשה לעשות שלכולם יהיה טוב. אז אני הולכת להתקלח ובדרך לגרום לעצמי להפסיק להיות לחוצה כל כך, כי למען האמת-זה פשוט לא בריא. תהנו לכם בל"ג בעומר, אוהבת.</div>Sat, 05 May 2007 17:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (NIKITAL)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358776&blogcode=6430622http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358776&blog=6430622