http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35838שואה גרעינית ו.. כאלה. מי שם לב לקונספט כשיש ציור של כוסון בכותרת.heCopyright 2026 DamentoR. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35838http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35838&blogcode=14511264<div align="right" dir="rtl">Gdh</div>Sun, 10 Jan 2016 19:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (DamentoR)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35838&blogcode=14511264http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35838&blog=14511264http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35838&blogcode=11963867<div align="right" dir="rtl">אני רוצה לכתוב עוד סיפור כזה, על פיות ונסיכים. אני רוצה לתאר אבירים יפיפיים ונסיכות חסרות אונים. אני רוצה לשבת כמו פעם, עם קוקטייל זול מוודקה שמצאתי בארון של אבא וחפיסת סיגריות, כשעוד היה אסור לי לעשן. אני רוצה לברוא עולם על הדף. אני רוצה שיבוא מישהו ויבטיח לי שאני לא אתרפק עד סוף חיי על הימים האלה, לפני הצבא כשכל מה שנגעתי בו הפך לאומנות. אני רוצה לתת סטירה למי שגרם לי לחשוב שהצבא יבגר אותי. אני רוצה לשבור תרגל של הבנאדם שגרם לי להאמין שזה יעשה לי טוב להתבגר. אני רוצה לא להיות אלים. כוסומו צבא. האם המדים האלה, בצבע המשעמם הזה לקחו ממני, יחד עם החוש לאופנה את כל התמימות שלא באמת הייתה לי? יכול להיות שמרוב ציות לפקודות של אחרים שכחתי לציית לפקודות שלי? האם נגזר עליי להשאר צבוע באפור קודר או בחאקי משעמם בזמן שכולם מסביב ילבשו צבעים עליזים של אזרחות? עד מתי אמשיך לשים סימני שאלה בסוף כל משפט? עד מתי למילה עד מתי תהיה משמעות עבורי? האם אני באמת גווע?</div>Sun, 08 Aug 2010 01:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (DamentoR)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35838&blogcode=11963867http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35838&blog=11963867http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35838&blogcode=11925159<div align="right" dir="rtl"> כזה שאי אפשר לעבור מחסום, קיר, הדבר הגדול הזה שאין אפשר לעבור, החיץ הזה. לא משנה כמה מהר אני ארוץ, לא משנה כמה גבוה אני אקפוץ. הסולם לא עוזר. כלום. ואני כל כך רוצה את מה שבצד השני. אני רוצה הלאה, בדרך הזאת שהלכתי בה עד עכשיו. מאיפה הקיר המזדיין הזה הגיע. פעם הייתי כותב, כתבתי כל כך הרבה שהמילים נזלו מהדף והמקום לכתוב נגמר. הייתי קופץ על המקלדת ומרטיט את המקשים. עכשיו, נראה לי שהמקש שאני לוחץ עליו הכי הרבה הוא הדילית, אם בכלל. <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm</div>Tue, 20 Jul 2010 00:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (DamentoR)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35838&blogcode=11925159http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35838&blog=11925159http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35838&blogcode=7711850<div align="right" dir="rtl">נגיד שבמצב היפוטתי לכל השחקנים ההוליוודים היה מותר להשתתף רק בסרט אחד במשך כל חייהם. התוצאה הייתה אמנם הרבה פחות פרימיירות הוליוודיות וגם פחות מבחר בבתי הקולנוע, הזוהר אמנם היה שוכח קצת, אבל רק תחשבו על הקואלטי, לא יהיו יותר סרטי זבל, לא יהיו יותר אנשים ממורמרים ביציאה מהאולם, עם עיניים נפוחות מעייפות או פה מלא קיטורים על האוברדראפט המתנפח שתמורתו היחידה הייתה שינה באולם קולנוע לצליליי פס-קול זול ומנת פופקורן שביום מן הימים יסתבר שהוא לא רק מופגז כולסטרול ותחליפי חמאה זולים, אלא גם מסרטן. הסיבה הייתה כנראה כי אנשים כמו בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי (שאחראים ד"א למר וגב' פיכס, AKA דוגמא לחרפה קולנועית) יבינו שאת הסרט היחיד שהם יכולים לשחק בו עד קץ ימיהם עליהם לבזבז על תסריט איכותי, כנ"ל בימוי, הפקה ושאר מרכיבי המיינסטרים ההוליוודי, פשוט בגלל שזה פרי האומנות היחיד שיותר להם ליצור במהלך חייהם. כך גם בנוגע לציירים שיוכלו לצייר ציור אחד, סופרים שיכתבו ספר אחד וגו' התוצאה תהיה אומנות איכותית יותר מן הסתם, אם כי קצת פחות נגישה. אני לא רוצה שתבינו שזה מה שאני חושב שצריך לקרות לארט אינדסטרי</div>Sat, 20 Oct 2007 02:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (DamentoR)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35838&blogcode=7711850http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35838&blog=7711850http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35838&blogcode=7682251<div align="right" dir="rtl">היי, ממש לא מתחשק לי לכתוב לך את המכתב הזה. איתי אמר שלא באים אלייך, אם להיות פרקטי הוא צודק, בלי קשר לתקציב שלך אסור לי לעזוב את הארץ חודשיים לפני הגיוס. גם לי אין כסף ואני לא רואה שום דבר מתקדם. עדי אני ממש אוהב אותך, אני ממש מתגעגע אבל אני בטוח שאני מצטרף לרשימה ארוכה של עוד אנשים ששברת להם את הלב כשטסת. אני כועס עלייך ובהתחלה זה היה הכל- כעס. אחר כך נרגעתי ונזכרתי בכל הנוסטלגיה והשטויות שהיו לנו ביחד, אני מניח שממך למדתי לתפוס ביצים ולעשות דברים שלא חשבתי שיהיה לי אומץ לעשות אף פעם. אז שוב הוכחת שיש לך ביצים ועשית את הדבר הזה שכולם חושבים עליו ואף אחד לא מעיז- לעזוב, לברוח מפה. הדברים האלה שלמדתי ממך ישארו איתי כל הזמן למרות שכבר הפנמתי שאת והחיוך קלמנטינה שלך לא. הקונדומים שגנבנו ביחד, גם התיק של סנופי מאילת, טייסטי-שפיך, קסטיאויו,בתיה,בת שבע, יושידה, ג'פאר, הלמעלה, הפנקייקים שהכנו, השברולט, אמנזיה, המוסד,מארק, דימי, מגור,השוטים שאספת,השיר של קליידרמןשאני אוהב כשאת מנגנת בפסנתר והחתיכה מהלב שלי שתמיד תישאר שלך- דרך כל הדברים האלה הבנתי שאני לא יכול לכעוס עלייך שאת ע</div>Tue, 16 Oct 2007 03:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (DamentoR)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35838&blogcode=7682251http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35838&blog=7682251http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35838&blogcode=7620313<div align="right" dir="rtl"> כמה עובדות על אורן הגובה שלו מטר שבעים ותשע. את העיניים הכחולות הוא קיבל מהאבא, את המקצוע ירש מאמא. הוא גר ברובע של נויפלך במינכן. אין לו אבא. אין לו בית. אין לו בעיה להתנשק עם לקוחות. יש לו שלוש נקודות חן בצורת משולש שווה צלעות קצת מתחת לעורף. התלבטות</FONT</div>Mon, 08 Oct 2007 02:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (DamentoR)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35838&blogcode=7620313http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35838&blog=7620313http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35838&blogcode=7529989<div align="right" dir="rtl"> אז ככה, הפעם ניגש ישר לעניין, כי יש לי נטייה (מינית, אבל זה לא קשור) להתחיל לכתוב ולכתוב וגם ככה אף אחד לא טורח לקרוא, אז אם כבר להתקמצן על פסיכולוג ולכתוב במקום זה בלוג, אז לפחות בסטייל. נראה לי שסטייל זה הדבר היחיד שנשאר לי, אבל מצד שני, לפחות לא משעמם לי בחיים. אני קם בבוקר, פותח תמקרר וסוגר אותו חזרה. מאז שהפסקתי עם השאכטות נעלם התיאבון ואני מרגיש כמו ילד שואה קטן ומסכן, חוץ מהקטע הזה עם הגטו והנאצים (למרות, שלדעתי, זה עניין של זמן עד שהפסים ידפקו רטרו וכולנו נסתובב ברחוב כמו אסירים משוחררים). באמאשלי שניסיתי לדחוף איזה משהו לפה היום, אפילו סתם חתיכת לחם (טוב, חלאס שואה) אבל אנלא יכול, אני רק מסתכל על אוכל ובא לי להקיא את הלבלב. נכון שיש את ההודים המיסטיקנים האלה שצמים שמונים שנה בשביל שתהיה להם איזה התגלות או משהו . אז ההארה שלי הגיעה אחרי שלושה ימים בלבד, כן כן, יש המון יתרונות בלא לאכול, ובגלל שהדברים שיכולתי לעשות היום הסתכמו בלכתוב פה שטויות או לנקות את האוטו, החלטתי להביא לפניכם את רשימת היתרונות שברעב להלן: - קודם כל זמן פנוי, כי עכשיו כשאני לא מבזבז זמן בבליסה</div>Thu, 27 Sep 2007 02:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (DamentoR)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35838&blogcode=7529989http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35838&blog=7529989http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35838&blogcode=7472180<div align="right" dir="rtl">קראתי את הסיפור מלמטה עכשיו. בכלל שכחתי שכתבתי אותו. אני אפילו לא זוכר את הנסיבות. פשוט חזרתי הביתה איזה לילה, השתפכתי על המחשב, עליתי לישון ושכחתי מהסיפור הזה. הוא דווקא סבבה, אני אוסיף אותו לדפיוצר שלי בבמה, רק צריך לעבוד שם על כמה דברים.</div>Tue, 18 Sep 2007 17:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (DamentoR)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35838&blogcode=7472180http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35838&blog=7472180http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35838&blogcode=7452839<div align="right" dir="rtl">בכפר קטן בקצה השמיים, חיו קומץ איכרי עננים, מספר תושבים, לא מי יודע מה, חיים בפשטות, חיים רגילים. הם היו ניזונים מענני כבש, מענני נוצה היו תופרים מעילים, חולקים את הזהב שמעבר לקשת ושותים בכפית את הגשמים. בכפר הקטן שבקצה השמיים, חיו בפשטות כל התושבים. כולם היו ישרים ועובדי כפיים, בלי כל פנאי ועת למשחקים. השעות, הימים, השבועות, חודשים, עונות, שנים, כבר אלפי שנים איכרי עננים את השמיים מעבדים. יום אחד, בכפר הקטן שבקצה השמיים, נשאר לילה. השמש אבדה. מה אבדה? לא הבינו איכרי העננים שפחדו לכנס מועצה, יותר מאובדן השמש. הרי השמש תמיד הייתה. הם הביטו לצפון, ואחד חכם הסתכל בשעון. "היא מאחרת כבר בשקל וחצי שעות." שוב מלמלו כמה אנשים "שטויות." אבל זהו. השמש הלכה. השקט צרח בכפר הקטן שבקצה השמיים, התושבים חרצו שיניים והחליטו לעשות הגרלה, כי זה הדבר היחיד שהועלה. הם פתחו קילו בייגלה ארוך ואחד זקן הוריד ביס במקל מסכן והחזיר אותו לערימה. כל הכפר עמד בתור ישר ועבר ולקח בייגלה אחד, מהזקן שהחזיק את כולם ביד. נקצר ונאמר שבכפר הקטן שבקצה השמיים על מדרון, הפסיד בהגרלה נער בשם אוריאון. הוא</div>Sat, 15 Sep 2007 18:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (DamentoR)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35838&blogcode=7452839http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35838&blog=7452839http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35838&blogcode=5840578<div align="right" dir="rtl">איך תגדירי חברה טובה?ובכן, חברה שהיא... טובה?מי החברה הכי טובה אי פעם היה לך ולמה דווקא היא?עדי, ברזי. כי ככה יצאמה הדבר הכי קיצוני שהיית מוכנה לעשות בשבילה?שואההשלימי: יותר חשוב מחברה טובה זה....חשבון בנק מנופח.אם היית יכולה לעצב לעצמך חברה (תכונות, מראה, בגדים, קול וכו’)- איך היית מעצבת אותה?הייתי מעצב אותה בצורת עורב. ואז אני אוכל ללכת ברחוב עם עורב על הכתף. אתם יודעים מה, גם חזה מורם וואגינה צפופה זה חשוב.מה יכול לדעתך לפרק חברות?שאטגאן.האם פעם קרה שחברה טובה אכזבה אותך? מה היא עשתה?אכזבה אותי.סתם האמת שברגע זה עדי ק מסננת אותי. אז שתזדיין.(בעצם סביר להניח שזו הסיבה שהיא הבריזה.) שרמוטה.האם לדעתך את חברה טובה? למה?כן, ככהמה הסימן לתחילתה של חברות מופלאה, לדעתך?אורגזמה.ומה לדעתך הוא הסימן לסיומה של חברות?אורגזמה,עם החבר של החברה.</div>Tue, 13 Feb 2007 00:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (DamentoR)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35838&blogcode=5840578http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35838&blog=5840578