http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358169מנקודת ראותיheCopyright 2026 עדיין ילדה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358169http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358169&blogcode=11622315<div align="right" dir="rtl">אז מה קרה בעצם בפורים שהרגיז וביאס אותי כל כך... באנו כמובן עם כמה חבר'ה החברות והידידים, ולדאבוני הרב ביקשנו מהבנים לא להזמין אנשים לא מוכרים אך הם הזמינו, אז הכרתי בחורה בשם ****** רקדנו יחד היה נחמד טוב ויפה, הכרנו אתם יודעים, עוד חברה למה לא? היא הכירה לי בלונדי אחד והכל טוב, מתחילה לשתות אני בראש טוב, מסטולה טיפה ממש לא שיכורה, מגיעה לבר מזמינה עוד צ'ייסר, המניאק הברמן אמר 20 במקום 15 לא היה לי ראש לשאול או להתווכח, ויתרתי, כולה 5 שקל, לצידי עמד הבלונדי שהכרתי הכל סבבה, לצידו החבר שלו השחרחר, הוא נועץ מבטים, אני מתחילה חח "שלום" אמרתי "שלום, מה נשמע?" השיב "מצויין, מה איתך?" החזרתי "הכל מעולה" מפלרטטים אתם יודעים, מושכת אותו בחולצתו בחזה ישר אל תוך רחבת הריקודים, הוא בא אחריי כמו כלבלב, אוחז בי חזק, מצמיד אותי לגופו, ומדביק נשיקה לשפתיי, אני בהלם, וואו!!!!!!!! מחייכת ונושקת חזרה, "בואי קצת החוצה" אמר לי, הלכתי איתו תפסתי בו בכניסה ונשקתי לו שוב, היזיז שלי מקנא כמובן עוד שנייה יוצאות לו העיניים, ואנחנו יוצאים החוצה ומתמזמזים!!!! הכל יפה למרות שכל פעם הבלונדי בא</div>Tue, 02 Mar 2010 11:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדיין ילדה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358169&blogcode=11622315http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358169&blog=11622315http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358169&blogcode=11622308<div align="right" dir="rtl">למה כל הזמן שאני יושבת באוטובוסים, לא משנה איזה אוטובוס תמיד יש חרק על החלון שלצידי.... כמה זמן לא כתבתי שיר טוב או משהו בכלל, הזנחתי את נגינת הגיטרה הזנחתי את הלמידה בשפות את הקריאה בספרים צריך לחזור לזה...בעע למה אנשים רכלים? אני שונאת כאלה שמדברים רע ובמיוחד עליי, שונאת לרקוד בפאב בחופשיות ואז אומרים תראו ת'שרמוטה הזו? לידעתי באים לפאב בשביל זה, לא שהלכתי להזדין עם כולם שם סך הכל רקדתי בנועזות טיפה....אבל, שילכו להזדיין מי אתם בכלל אני לא רואה אתכם ממטר.... מסיבת פורים לא הייתה כמו שציפיתי סתם התרגשתי קצת בהתחלה, היה מעפן חבל שהלכנו בכלל.... כולם בפאבים באים להזדיין אבל שרואים אותך מתנשקת עם בחור ולא עשית שום דבר אחר פותחים עליך עיניים....ובמיוחד השולחן שלך עם האנשים שקרובים אליך, כנראה כולם היו הפוכים באותו היום אז אני אסלח לכם.... לרקוד עד אור הבוקר כאילו אין מחר, לעצום עיניים ולהשתגע, לרקוד לפי הקצב, להרגיש את האנדרנלין זורם בגוף, להרגיש את האלכוהול מסובב לך את הראש ולאבד שיווי משקל, לאבד את עצמך לרגע ולצחוק על זה כל דקה אח"כ....הייתי בסך הכל בראש טוב... </div>Tue, 02 Mar 2010 11:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדיין ילדה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358169&blogcode=11622308http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358169&blog=11622308http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358169&blogcode=11556711<div align="right" dir="rtl">אתמול סיימתי לעבוד ב9, חיכיתי כרגיל לאוטובוס שייקח אותי למרכז שבו אני גרה כי אין אוטובוסים כברשמגיעים עד אליי הביתה אני נאלצת ללכת בחשכה ברחוב שומם ללא נפש חיה 10 דקות עד לבית יורדת מהתחנה ומתחילה ללכת מי תיאר לעצמו שיגיח מהחשכה יצור מעוות? החברה מתקשרת "איפה את? את באה אליי ב9 וחצי?" אני עונה "אני יגיע הביתה אשתין ואודיע לך כן או לא" ממשיכה ללכת התיק מונח על היד כמו זקנה עייפה מותשת מיום עמוס הולכת קצת מהר רוצה להגיע הביתה מפחדת ללכת כך בחושך, לפתע קולות הליכה מהירים, דוהרים, נשמעים מאחוריי איני חושדת "אולי ממהר הביתה כמוני מיום עבודה עמוס?" תוהה ההליכה מאחוריי מתקדמת מהר ומהר חשד קל עבר במוחי לא יותר מידי לרגע הרגשתי כאילו הוא מנסה לעקוף אותי מן ההליכה פניתי טיפה לצד שמאל ואז, הוא אחז חזק במותני העביר את ידו על איבר המין שלי כולי מבועתת מבוהלת מפוחדת מה לאעזזל????? הסתובבתי לאט לאט לאחור ניסיתי לצעוק קולי חנוק "מה אתה עושה?" רואה אותו מכופף מאחוריי מבוהל מהצרחות שלי מהמכוניות המהירות שעברו בכביש מהבניין שעמד בצד רץ אל עבר המדרגות למעלה ונכנס</div>Fri, 29 Jan 2010 20:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדיין ילדה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358169&blogcode=11556711http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358169&blog=11556711http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358169&blogcode=11207900<div align="right" dir="rtl">אני לא אשקר אני ממשפחה מסורתית חזקה נורא, אפילו דתיים הייתי אומרת...שומרי כל ההלכות... עד עכשיו הם מחזיקים באלוהים שלהם, ואני, אני מתישהו נשברתי שם... אני לא מאמינה באלוהים אבל בטח ובטח שאני לא מאמינה באבולוציה זו ממש דבר מופרך לחלוטין מבחינתי, אני מאמינה שכוח מסויים בשבילם זה אלוהים בשבילי זה כוח שהביא אותי לעולם. וכאן, כאן זה נגמר. שהייתי קטנה ותר ברור היה לי שהלכתי בדרכי האל כי כך חונכתי, יש אלוהים את צריכה להתפלל, לא שאלתי שאלות לא נתנו לי לשאול, דרך חיים, שגרת חיים, אולי בגלל הדרך השגויה הזו שבה חונכתי, נפלתי... אני נהנית מלראות אנשים דתיים, אני חיה בתוכם, היה לי חבר דתי שהוא עצמו אינו יודע מה הוא רוצה מעצמו, אבל צדיק? צדיק כמוהו לא היה ולא יהיה, גבר אמיתי! הדת מדהימה מבחינתי, יש בה דברים יפים, הייתי בה, חייתי אותה, נשמתי אותה, בתקופה שיצאתי עם הדתי גם הייתי בשיעורי תורה כדי לנסות להתחזק, אבל אני לא רואה את עצמי שם, כמה שרציתי וניסיתי טוב לי בחיים החילוניים שלי! יש כל כך הרבה דברים שעדיין נראים לי מופרכים בעניין הדת ויש דברים שנראים כה אמיתיים, אני עדיין חוקרת את העניין, אני א</div>Mon, 31 Aug 2009 21:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדיין ילדה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358169&blogcode=11207900http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358169&blog=11207900http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358169&blogcode=11032245<div align="right" dir="rtl">שמתם לב שנסיעה באוטובוס או מכונית זה עולם אחר? עולם אחר לחלוטין..... כמה מחשבות כמה תהיות יכולות פתאום להופיע שאתה מביט אל עבר החלון, זיכרונות עולים לראש, בעוד שהמוזיקה מתנגנת באוזניים, השקט שמשתרר שכל האוטובוס ישן, כמו ערסל שמנדנדים אותו ונשקע לתוך שינה עמוקה, הרעש שהאוטובוס עושה בזמן הנסיעה, שריקת הרוח בחלון הפתוח.... יש שם משהו אני חייבת להגיד, מה לא ככה?</div>Sun, 05 Jul 2009 21:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדיין ילדה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358169&blogcode=11032245http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358169&blog=11032245http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358169&blogcode=11015865<div align="right" dir="rtl">כמה שזה נשמע דבילי וחנוני, בחיים שלי לא עשיתי שליפים לא לא הייתי חנונית אני מאוד בינונית בציונים 6070 80 לא הרגשתי שום צורך בכל חיי לרמות עם שליפים זה לא בגלל המורה ולא בגלל שום דבר, זה מעצמי אני בוחנת את עצמי ואת הידע שלי מפתיע שהחנונים של ה100 עשו שליף בטענה שאם ישכחו משהו יהיה להם השליף ומפתיע שהייתי מבריזה המוווווווווווווון ולא נכשלת!!!!</div>Tue, 30 Jun 2009 18:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדיין ילדה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358169&blogcode=11015865http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358169&blog=11015865http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358169&blogcode=11009438<div align="right" dir="rtl">הנה כמה דברים, שהגשמתי, שלמדתי, שעשיתי, שלא עשיתי, שיש לי לעשות, שאני לא יודעת וגם לא רוצה.... אז מאיפה אני אתחיל? טוב אז מה עשיתי? אני לומדת לבשל אני יודעת שיאצו עברתי הכשרה של עזרה ראשונה אני יודעת לנגן על 4 כלי נגינה, חליל, אורגן, טרבוקה, ועכשיו גיטרה, חלום חיי היה תמיד כינור, בעזרת השם אחרי הגיטרה אני לומדת 10 שפות בבת אחת!! מבלבל אני יודעת אבל מעניין וכיף... 4 יחידות אנגלית 5 יחידות ספרדית צרפתית רוסית איטלקית קווקזית אידיש פורטוגזית גרמנית יפנית ועוד ועוד, כמה שיותר שפות ככה יותר כיף ומעניין אני משוררת, כותבת שירים ובקרוב אתחיל להלחין אותם עם הגיטרה היפה שלי אני סופרת כותבת סיפורים, מתח ואימה, אירוטיקה במיוחד, וסתם ספר על החיים מנקודת ראותי... הלוואי שאצליח להוציא את הספרים לאור והם יהיו רבי מכר... פילוסופית קטנה? יש שאומרים.. מוכשרת במשחק, השתתפתי במון הצגות בב"ס לומדת לפתח את הקול, שרה בינוני...בתהליכי שיפור לומדת לרקוד היפ הופ, טנגו, פלמנקו, בטן ועוד....הכל מכל.. ואני בעזרת השם אתחיל לכתוב במגזין חובבני.... עוסקת בפעילות אתגרית, קיר טיפוס, אומג</div>Sun, 28 Jun 2009 19:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדיין ילדה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358169&blogcode=11009438http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358169&blog=11009438http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358169&blogcode=10930425<div align="right" dir="rtl">אז איך הכל התחיל? אין סודות ואין שקרים אני מטיחה בך את האמת בפנים... אני חסרת רסן אני מטורפת, חולת נפש, עם בעיות נפשיות ורגשיות קשות, מוזרה, שונה, מיוחדת, לא מסודרת, לא מחושבת, עקשנית, לא החלטית, לא סגורה על עצמה, עדיין ילדה! אין לי חוקים ואין לי גבולות, אין אצלי מנוחה וזה לא מעניין אותי עם אתה עייף מהצבא או מהעבודה שאני קוראת בשמך אתה תתיצב בשמחה רבה! ואתה הסכמת בחיוך וחשבת שתהיה מוכן לעמוד בקצב המהיר שלי ובטירוף שלי, אמרת שאתה חייתי כמוני, אמרת שבדם שלך זורם אנדרנלין כמו שבשלי! אמרת שאתה רוצה אתגר וזה לרסן אותי, ונכשלת!! הכרנו, התאהבנו, הראית כל כך הרבה רצינות, הכרנו את ההורים אחד של השני ולא משנה שזה היה בזמן כה קצר, אין אצלי תחושת זמן, אין אצלי את המחר, יש אצלי רק את העכשיו, את הרגע! ואני ממהרת ורצה שכמה שיותר נספיק וכמה שיותר נהנה ונחווה ונאהב ונחיהההה ואתה בזמן שלך לוקח את הכל לאט לאט, אולי לא הייתי צריכה לישון אצלך מהר מידי, ואולי לא להתעלס איתך מהר מידי. התחלתי להרגיש שזה כבר לא זה, כמה שהתלהבנו בהתחלה הא? גודל הציפייה כך כגודל האכזבה, לא היינו צריכים להגיד שזהו זה</div>Fri, 05 Jun 2009 22:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדיין ילדה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358169&blogcode=10930425http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358169&blog=10930425http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358169&blogcode=10755924<div align="right" dir="rtl">שמתי לב לשתי תמונות מאוד מיוחדות התלויות אצלי בחדר בבית, תמונות אחת שלי בגיל 12 והתמונה השנייה בגיל 3 והבטתי בהם מנסה להבין מה כל כך שונה חוץ מזה שכמובן גדלתי... שמתי לב משהו שונה בעיניים, שמתי לב כמה השתניתי, כמה שגדלתי לא מבחינה פיזית אלא גם נפשית, כמה עצוב שאנו גדלים לעולם מגעיל שכזה, כמה נחמד שאנחנו קטנים ללא בעיות ללא צרות, תמימים...התמונה בת ה12- עיניים פתוחות , עיניים יודעות, עיניים רואות, עיניים זוממות ומזמינות, עיניים מפתות ומתפתות...התמונה בת ה3- עיניים תמימות, חולמניות, תוהות, לא יודעות מאומה, רגועות ושלוות, לא יודעות דבר, לא צריכות לדעת, לא רוצות לדעת...כמה נחמד להיות קטנים כל כך לא לעשות כלום, לא לדעת כלום, לשחק כל היום או רק פשוט....לחלום כל היום, מילותייה של אמי התהדהדו בראשי כאשר נזכרתי שאמרה לאחי הקטן בן השנה וחצי שהזמין אותה לשבת לידו, והיא רק אמרה "מתוק שלי אין לי זמן לשבת איתך פה כל היום ולחלום, יש לי הרבה מה לעשות"אין לקטנים בעיות, אין לקטנים צרות, לא מינוסים בבנק, לא בעיות גם גברים\נשים לא הורמונים, לא לחפש עבודה, לא ללמוד ולהרגיש את הראש נשרף מכל כך הרבה מידע, לא</div>Fri, 17 Apr 2009 17:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדיין ילדה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358169&blogcode=10755924http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358169&blog=10755924http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358169&blogcode=10618042<div align="right" dir="rtl">נדמה לי שאיבדתי את עצמי....תמיד היה לי כיוון לעתיד, תמיד ידעתי מה אני רוצה הלאה, תמיד היה המשך ופתאום בפוף אחד גדול, אני לא יודעת...יש מספיק עורכי דין, לא יהיה לי עבודה, לא יהיה לי כסף, כאילו שיש לי כזאת רמה ללמוד באוניברסיטה וכסף לכל הלימודים המזדיינים האלה, זה החלום שלי להיות עורכת דין.מצד שני הכתיבה היא כל חיי, אני מתכננת להוציא ספרים, אני אוהבת לכתוב לכן חשבתי להיות עורכת עיתון או משהו בסגנון, אבל אני מפחדת שיום אחד אני אפסיק לכתוב, שהמוזות, שהאנרגיה, שהשפה הגבוהה והיכולת הזו לכתוב משהו כה יפה מושך ומעניין, ייעלם...</div>Tue, 10 Mar 2009 17:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדיין ילדה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358169&blogcode=10618042http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358169&blog=10618042