http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358108גם לך קורה פתאום שבא לך להתחיל לכתוב, בלי שום סיבה, בלי מטרה, פשוט לכתוב ואז לשתוק! לעושת ניקוי עצמי, לחשוב, להרהר, אולי להשיג תשומת לב של אנשים אחרים..אחרת למה באינטרנט ולא במחברת?!heCopyright 2026 Jonny. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358108http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358108&blogcode=13800222<div align="right" dir="rtl"><p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 10pt;" dir="RTL"><font size="3"><font face="Calibri"><span dir="LTR">WELL</span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span></font><span lang="HE" style='font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi;'><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>, הרבה השתנה מאז. הוסמכתי בתפקיד, ואני כבר שנה וקצת בבסיס. עוד מעט סמל והובלת הסבב מתקרבת לאיטה. היו מחשבות רציניות על הדרכה, לאחר שפתאום העלו את הנושא לאוויר, אבל נראה כי הם העלו חרס. <o:p></o:p></span></font></p><font face="Times New Roman" size="3"> </font><p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 10pt;" dir="RTL"><span lang="HE" style='font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi;'><font size="3">אני מחוץ לארון, הייתי עם שני בני זוג, בר ואביאל, מאז הפעם האחרונה שכתבתי. כל אחד מהם חוויה שונה לגמרי. ברש היה בחור גברי, רגוע, מקסים ורומנטי ששברתי את ליבו שלא לצורך, ואביאל היה דומה לו מאוד בהתנהגות, אך הוא החליט שאנחנו לא מתאימים וקטע את הכל באמצע. קורה. [<o:p></o:p></font></span></p><font face="Times New Roman" size="3"> </font><p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 10pt;" dir="RTL"><span lang="HE" style='font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi;'><font size="3">מודה, אני חושב לא מעט על ה"לבד", ועל ה"ביחד"/"בזוגיות", ותוהה מה עדיף. כי כשאני לבד אני כמה לקשר, כמה ליחס ולקרבה, אבל כשאני בקשר אני מרגיש קצת חנוק, מרגיש מאולץ לספק וחסר ביטחון. חושש תמיד שהוא ילך. אז מה עדיף? – אף אחד לא יודע. <o:p></o:p></font></span></p><font face="Times New Roman" size="3"> </font><p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 10pt;" dir="RTL"><span lang="HE" style='font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi;'><font size="3">אולם, נראה כי הבעיה לא טמונה בבחורים, ואין זו אשמתם, לפי רוב. כי אם אשמתי, אני שלא בטוח בעצמי, בגוף שלי ובאישיות שלי, אני שלא מפתח את עצמי מספיק, שלא מאמין ביכולות ובמראה שלי מספיק. אני מבהיל אותך, לא נותן להתקרב או מרחיק אותם. <o:p></o:p></font></span></p><font face="Times New Roman" size="3"> </font><p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 10pt;" dir="RTL"><span lang="HE" style='font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi;'><font size="3">זה האישיות? זה שאני הפכתי אט-אט ל"גאה" מאוד, לגיי נשי, אימצתי "מניירות", התנהגויות, אמרות והתנהגויות "טיפקאליות", שאולי מרחיקים אותם? זה חוסר הביטחון שלא מושך, ואף מרחיק, שמקשה עלי להיפתח ולתת אמון, זה אני מול עצמי. <o:p></o:p></font></span></p><font face="Times New Roman" size="3"> </font><p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 10pt;" dir="RTL"><span lang="HE" style='font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi;'><font size="3">זה הגוף? גוף שאני לא מספיק בטוח בו, במשקל, במשנה, בשיערות. זו תחושה שאתה אף פעם לא מעורר אצל מישהו תחושות של גירוי מיני, זה תחושה שלא נמשכים אלייך ושאתה ייצור שהחברה רוצה להוקיע מקרבה. תחושה עמוקה שיש להתגבר עלייה, גם אם באמצעות טיפולים ועבודה במכון הכושר. אני יודע, זה לא שקר ואני לא מסתיר זאת מעצמי – עד שלא אחשוב שאני נראה טוב, אחרים לא "יאמינו" לי ויתקרבו אליי. מה שאתה "משדר" זה מה שהאחרים "קולטים". <o:p></o:p></font></span></p><font face="Times New Roman" size="3"> </font><p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 10pt;" dir="RTL"><span lang="HE" style='font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi;'><font size="3">אז יש לנו משימות. צריך לקדם את הפן האישי ולפתח את העיסוקים שלי ואת התחומים שמעניינים אותי. צריך לפתח את הפן הגופני/ביטחון עצמי. לקבל את עצמי ולעשות "שיפוצים" כשצריך.<br> צריך להאמין בעצמי, ואז אחרים יאמינו בי. להשיג את המטרות ולהרגיש הגשמה עצמית. <o:p></o:p></font></span></p><font face="Times New Roman" size="3"> </font></div>Sat, 01 Jun 2013 17:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jonny)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358108&blogcode=13800222http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358108&blog=13800222http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358108&blogcode=13208092<div align="right" dir="rtl"><p>הצלחתי לעבור את הקורס, ואת הטירונות ולהגיע לתפקיד שתמיד רציתי.</p> <p>לאותו התפקיד שהיווה בעיני..משוש האפשרויות בחיל, שיא מיצוי היכולות שלי, וגם שיא הבריחה שלי מחיילות השדה.<br />אני במקום עם גייז - לא מלא, אבל כן יש גייז. ואני לא מוציא את מה שאני מחפש.</p> <p>כאילו שאני לא בטוח ב-11% מה אני רוצה בכלל, מה אני מחפש - מה חשוב לי שיהיה בבחור האוטופי.<br /><span><br />אדבר קצת על עצמי ועל מי שאני תופס מעצמי<br />לא אוכל לומר לעולם שתהליך היציאה שלי מהארון היה קשה. כך גם לא הייתה לי ילדות של ילד מקובל, אבל גם לא מיררו את חיי במכות. אני לא מגדיר עצמי כאיש עם ביטחון עצמי בשמיים, מכל מיני סיבות שדיי דיברנו עליהן &ndash; פסיכולוגיות ופיזיות כאחד.<br />חוץ מזה, גדלתי בסביבה שאתה יכול לקרוא לה "פלצנית, מסריחה" שפירושה שאכן הרבה דברים שרציתי בחיים &ndash; קיבלתי בלי הרבה מאמץ. למדתי ,ואתה יודע את זה טוב מאוד, להעריך כסף אבל גם למדתי שלא תמיד צריך להשקיע ולפעמים גם יש להרים את הידיים ולא לריב עם המצב. פיתחתי גישה עיקרית, שאני לא שולט בה והיא סוג של שולטת בי (ואני לא בטוח שאני מרוצה ממנה, אך מתחיל למצוא איזון איתה) שטוענת שיש להשקיע עד גבול מסוים, ויתרה מכך לא.<br />כך בלימודים, בקשר &ndash; וכנראה שזה גם פזל לחברות. מערכת היחסים שלי עם עצמי, עם הבעיות והצרות שלי וזה שאני צריך זמן לעצמי ושקט לעצמי &ndash; גורמים לי לפעמים להיות רע מאוד לחברים שלי, לאנשים שאוהבים אותי ושאני חשוב להם -משפחה, חברים ודייטים לעתיד.<br />אני יודע, זו תכונה ממש לא טובה, שיש לדעת לרסן אותה בחוכמה, אבל...זה מי שאני.<br />אני גם חונכתי ליתרה מ"חיסכון כספי"-כי אם למידה של "קמצנות", ולכן אני לא יוצא לכל מסיבה, לא נוסע להיפגש עם כל בחור וכן - גם לא נוסע לרחובות או ראשון כשחושבים להיפגש-ואפילו כשאני ממש רוצה להיפגש.<br />אני לא בטוח מה לומר, כמעיין סיכום.<br />מצד אחד &ndash; אחרי התיכון הבנתי שאלו החיים שלי. שלא אוכנס יותר מידי למסגרות בחיי העתידיים, ומי שאני מכניס אליהם &ndash; יהיו בהם, והאחרים &ndash; יעברו לצידם בדממה, חסרי השפעה ממשית על הלכי הרוח ועל המעשים והפעולות שאני עושה.<br />אני בחרתי, ועודני בוחר, בקפידה את חברי, יהיו מבחירה ויהיו מהפרשי חשיבה ודרכי חיים.<br />זה תהליך שאני עובר &ndash; והנה אחת כבר עומדת לצידי, וישנם עוד אנשים "בתור" (רע ככל שיישמע).<br />בר, הכרתי אותך בכלום זמן, יצא לנו לחדור עמוק אחד לחיים ולחיי-המיטה האחד של השני, והפכנו לחברים טובים כאלה...עד שחשבנו שאולי כדאי למסד את זה.<br />אני מתוודה. ברגע שאני רואה אדם כפוטנציאל לקשר, הוא מקבל אצלי (גם כי לכך חונכתי בבית, וגם כי ככה הראש שלי פועל באופן אינסטינקטיבי) יחס מועדף והרבה יציאות/שיחות/זמן מרובה מהמחשבות שלי. ואתה באמת נכנסת בשלב מסוים לתוך ה"חלון הזדמנויות" הזה, ואכן קיבלת פוש ביחסים. אחרי שהבנתי שהראש שלי לא יקבל את הקשר בנינו, הוא גם חייב את עצמו לקחת שני צעדים אחורה ולהתחיל לבנות את הקשר בינינו כקשר חזק הבנוי על הכרות דו צדדית ועל חברות &ndash; דבר שלא האמנתי בו עד לפני שנה או שתיים. <br />קשה לי עדיין להעביר את מה שהיה בינינו, גם אם נמשך שבוע, לסדר היום. אני עדיין מתרגל למצב הרגיל.<br />יכול להיות גם שהעניין הוא שאתה רגיל ליותר יחס וקשר עם החברים האחרים שלך &ndash; בהיותי אני קצר בשיחות, איש שלא מרבה במילים בטלפון ובSMSים (גם בגלל הקמצנות וגם בגלל שאני מרגיש שלא קרה אצלי משהו מיוחד שיש לספר עליו). וככה זה גם היה עם רועי &ndash; שהרגיש שאני לא מספיק מתייחס אליו ומשקיע בו, בעיקר במערכת היחסים והשיחות בינינו...אני לא איש כזה.<br /><br />אז מה לא בסדר? מה אני באמת צריך?</span></p></div>Fri, 13 Apr 2012 17:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jonny)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358108&blogcode=13208092http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358108&blog=13208092http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358108&blogcode=13010739<div align="right" dir="rtl"><p>והנה עברו להם 12+1-9=4 חודשים...והמצב השתפר לו.</p> <p>אני לא אעז אפילו לא הגיד שהתשנה מקצה אל קצה, או משם לפה, או לגמריי...השתנה במידת מה.</p> <p>אז דיברתי עם חבר על זה:</p> <p>ואתה מתחרט על מה שעשית? על גברים מסויימים?</p> <p>על זה בן ה-39. שהבנתי טוב מאוד, אחריו - לצערי, שאין לי מה לחפש בטווח הגילאים האלה.<br />שקלטתי שהקמטים האלה לא עושים לי את זה, אבל זה גם לא אובססית אבהות או מחסור בדמות גברית.</p> <p>אני פשוט רוצה קצת גבריות, קצת ג'נטלמניות, קצת חוכמה ועקצוץ שייעשה לי את זה - אבל בגיל הסביר לי.<br /><br />תראה, אני יכול להתייפח כמה שאני רוצה-גם הרזומה המלוכלך שלי לכאורה היו בחורים בסדר</p> <div id="msg_100000392443833_1327176537090:1154518410" class="direction_rtl fsm fbChatMessage">לא נאנסתי מעולם, טפו טפו טפו</div> <div id="msg_100000392443833_1327176564770:1563023534" class="direction_rtl fsm fbChatMessage">לא עברתי דברים שלא רציתי להיות בהם, לא נפגשתי עם בחורים שלא רציתי...ואת אלה שנפגשתי יתם-העברתי מסע של בחינות ובדיקות לפני שהעזתי לתת להם את המספר שלי</div> <div id="msg_100000392443833_1327176597530:908765172" class="direction_rtl fsm fbChatMessage">הראשון עבר בכלל עניינים, ואני עוד זוכר כמה נלחצתי לפני שפגשתי את בחור הראשון...את הקול הבוגרשלו בפלאפון ואת התהיה שלי של "מה אתה עושה פה בכלל, ג'וני?!"</div> <p>&nbsp;</p> <p>מה הגיל הסביר לך?</p> <p>בוא נגיד שבסדר הגודל של הגיל שבו בחורה בגילי הייתה מוצאת לה בן זוג.</p> <p>נאמר...בחורה בת 19 תלך עם 20-23? ככה אני.<br />זה הגיוני, זה חתיכים, זה שווים, זה מתאים לי.</p> <p>הם רוצים אותי? מחפשים סיבוך בצבא שיוצא פעם בשבועיים? ממש לא.</p> <p>אז מה בינתיים? - אולי סטוץ כל כמה זמן? אולי ניסיונות חוזרים וחוזרים, ושוב ושוב, ליפול - לקראת קשר כלשהו?</p> <p>ניסיונות ותהיות מרובות - משהו לא בסדר בי? או בתנאים שאני מציע? או בכמה שאני דרמה-קווין?</p> <p>אני לא ממש יודע מה הבעיה האמיתית, ואני חושב שאני עדיין בבדיקה ובחיפוש אחר הדבר הזה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אומרים שמי שיאהב אותי-יאהב אותי חופשי ורגיל כמו שאני.</p> <p>אומרים גם שלפעמים טוב להקשיב לעצות של אחרים והשתפר בעצמך&nbsp; -לא לטובתם, אם כי לטוכת עצמך וחייך השלווים.</p> <p>אז בינתיים אני לוקח כל היכרות כניסיונות, כהבנות חדשות, כחידוד הרצונות והצרכים שלי.</p> <p>עד שאגיע למה שאני באמת רוצה, משהו שבאמת יהיה בידיים שלי. <br /><strong>משהו להראות להורים ולחייך. פעם ראשונה.</strong></p></div>Sat, 21 Jan 2012 22:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jonny)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358108&blogcode=13010739http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358108&blog=13010739http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358108&blogcode=12730332<div align="right" dir="rtl"><P>-פתיח-<BR><BR>אז אני כבר כמעט שנה יודע שאני..הומו.</P> <P>כמעט שנה אני כבר דיי מבין שזה פשוט מי שאני, מה שאני ומה שארצה להיות בעתיד.</P> <P>שנה שאני כבר מקבל את עצמי, מכיר אנשים מהקהילה ולומד על המקום שארצה שיהיה לה, לקהילה, בחיי הפרטיים.<BR>אחרי כמעט שנה של "עשייה" וקריאה בבלוג של גיי שמתמודד עם בעיות עם מישהו שהכיר לא מכבר, החלטתי להציב מעיין "גל-עד" שכזה, שייהווה הן זיכרון לעצמי, כמו שעשו שאר הפוסטים פה בבלוג, אבל גם כמעיין תדמית לזהות שלי כאדם- ושייסכם את חוויותיי את הבנותיי.<BR><BR>-#1 אל תתעסק עם גדולים ממך - <BR><BR>בהתחלה, כשרק שהתחלתי להכנס לקהילה ולהתחבר לאנשים "עם נטיות", הבטחון העצמי שלי היה בקרשים.<BR>בעצם, אפילו מתחתיהם, איפה שיש ג'וקים וכאלה.</P> <P>שים ארוכות של השפלה בבית הספר היסודי, לאחר שנים של חוסר הצלחה חברתית, שבהם היו לי חברים, אבל מעולם לא הייתי "מסמר הערב" והשופלתי לא מעט, הגעתי למעמד שבו אני סוףסוף קולט מי אני וכמה אני שווה - ומחליט להתחיל ולטפס לראש ההר.</P> <P>רק שבדרך, אני צריך לעבור שלבים של היכרות עם אנשים מבוגרים ממי, בשנה-בארבע עשרה שכאלה או במה שביניהם.<BR>את הנשיקה הראשונה שלי חוויתי עם בחור בן 30, אם לא לקרוא לו - איש מבוגר.<BR>את הנשיקה והטעם מסטיק שהיה לה ולאלו שבאו אחריה לא אשכח בחיים, וכל פעם שאני מריח א מסטיק FIVE בטעם פירות טרופיים, זה חוזר - ממש כמו בסרטים.<BR>אחרי זה, חסרו ונישנו המפגשים עם אותו המבוגר, וגם עם אחרים כמו אחד בן 19 ואחר בן 25, אבל...זה לא עזר לי להתקדם בסולם האישי.</P> <P>הייתי צריך לנקוט צעדים חזקים יותר, ואת האמת-שדבר לא השתנה עד היום לדעתי.</P> <P>הינני עדיין יוצא עם בחורים בגילאים, far beyond your imagination, ועדיין מחפש את הרגש הזה שחשים בו כשאתה מרגיש-נחשק, מבוקש, שהיו עושים הכל בשביל לגעת בך, לנשק לך את השפתיים ולהגיד - וואו היה שווה את זה!<BR><BR>את אותה ההרגשה, כמו מכור לסמים או ליין, רציתי, והינני רוצה לחוש בה שוב ושוב.</P> <P>הסיפוק של - אתה פאקינג שווה משהו - אתה לוהט בעיניי - אני רוצה אותך - אין דרך להסביר אותו בכלל.<BR>כך שהלכתי והתמכרתי לזה, בעודי נשען על הטענה ששמעתי לא מכבר- "לכל גיי יש תקופת התפרפרות בחייו, גם אלייך זה יגיע, ג'וני".<BR>וזה אכן הגיע, מוקדם משדימיינתי, והנה אני שוב בארון מתחבא מההורים שרק לא יישמעו מה אני עושה בלילות כשאני יוצא ובפוגש בחורים.</P> <P><BR>ואיך תמיד, אבל תמיד, אני חוזר מאוכזב.<BR>תמיד חוזר בלתי מסופק, על אף הסיפוק.</P> <P>תמיד עוצר את ה"סטוץ" הלא-מאוד-מיני באמצע והולך כי...זה יותר מידי בשבילי, וכי-בעם אין לי ולבחור הזה מה לעשות ביחד בכלל!</P> <P>רק חבל שהרציונל, ההיגיון שלי, מתחיל לפעול רק באמצע המפגש- ולא הרבה לפני שאני יוצא לקחת את האוטובוס לתלאביב.<BR></P> <P>ועל כן, אחרי הרבה ניסיונות לא נגמרים, אני הבנתי, שאי אפשר להתעסק עם מבוגרים.</P> <P>זה לא נכון, זה לא פותר את הבעיה, זה אפילו לא מתקרב לקצה קצהו של הקרחון.</P> <P>וכנראה - שגם בעיית הביטחון העצמי שלי לא תיפתר מסטוצים שכאלה.</P> <P>שהריי-אומנם הם רוצים אתי, אבל זה כנראה רק בגלל שאני "בשר טרי" ושאני מוכן לעשות הכל.<BR><BR>-#2 אל תתעסק עם ילדים- <BR><BR>ההמשך בקרוב.<BR></P></div>Mon, 05 Sep 2011 17:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jonny)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358108&blogcode=12730332http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358108&blog=12730332http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358108&blogcode=12543015<div align="right" dir="rtl"><b>כיצד חגגתם את יום העצמאות?</b><br />וואו, זה היה מזמן...<br />גם יצאתי לעיר שלי, ואז לפלורנטין בתלאביב עם ידידה וחבר, וגם עשיתי על האש ביום עצמו..XD<br /><br /><b>מה לדעתך יותר כיף - להשתולל בבמות בערב יום העצמות, או לעשות מנגל עם כל המשפחה בבוקר?</b><br />גם וגם וגם?!<br /><br /><b>האם לדעתך יום העצמאות הוא כמו יום חג דתי (נניח, ראש השנה או שבועות), או שצריך להתייחס אליו באופן אחר?</b><br />באופן אחר לגמרי.<br />הוא כולל חופש מורחב, מפגש מפחתי והרבה זמן איכות מול המנגל!<br /><br /><b>איזה יום עצמאות היה המהנה ביותר שהיה לך עד כה?</b><br />לדעתי האחרון.<br />הייתי כל שיכור, כשהייתי בפלורנטין, שפשוט כולם היו פתאום נחמדים ומחייכים ^^<br /><br /><b>האם את נוהגת לצפות בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל בערב, או שזה משעמם אותך?</b><br />רואה פעם ב..כשהחברים יוצאים מאוחר.<br />דווקא נחמד כל הבלאגן דגלים הזה, והילדים חברי הקורדינציה שמופיעים על המשטח שם.<br />ידעתם שהרחבה שם הרה יותר קטנה ממה שהיא נראית?!<br /><br /><b>מה דעתך על המעבר החד מיום הזיכרון העצוב ליום העצמאות השמח?</b><br />רעיון יותר מחכם, וגם השבוע הפרש מיום השואה.<br />שילוב ראוי של דברים הנוגעים מאוד אחד לשני.<br /><br /><b>מה הדבר שאת הכי אוהבת ביום העצמאות?</b><br />אה....פיתה עם חומוס..כמו בכל השנה..חחח<br /><br /><b>מה תאחלי למדינה שלנו, לרגל יום הולדתה?</b><br />עוד הרבה שנים.<br /><br /></div>Wed, 08 Jun 2011 13:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jonny)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358108&blogcode=12543015http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358108&blog=12543015http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358108&blogcode=12347667<div align="right" dir="rtl"><table style="width: 789px; height: 349px;" border="0"> <tbody> <tr> <td>&nbsp; <p><span style="font-family: Tahoma;"><span style="font-size: x-small;">אתם מכירית את זה?</span></span></p> <p><span style="font-family: Tahoma;"><span style="font-size: x-small;">את הרגע הזה שבו אתה פתאום מחליט שהשיער לא מסתדר. הוא פשוט-לא הולך יפה, לא מתאים, גדול מידי, קופץ/עומד ומה לא..?</span></span></p> <p><span style="font-family: Tahoma;"><span style="font-size: x-small;">או בעצם-את הזמן המתמשך הזה, שבו אתה מתחיל לקלוט פתאום שהשיער פשוט...לא בא בטוב?!<br /><br />זה הרגע שהגעתי אליו לפני...17.5 דקות! רגע השבירה הסופי.</span></span></p> <p><span style="font-family: Tahoma;"><span style="font-size: x-small;">עכשיו, לפני אדם שפוי, עומדת אפשרות אחת:</span></span></p> <p><span style="font-family: Tahoma;"><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></span></p> <p><span style="font-family: Tahoma;"><span style="font-size: x-small;">1.ללכת לספר וסיים עם הסיפור/תספורת XD</span></span></p> <p><br /><span style="font-family: Tahoma;"><span style="font-size: x-small;">ובפני מישהו קצת-פחותשפוי, ר"ע אני, ישנן שתי אפשרויות:<br /><br />1. ללכת לספר וההמשך הנ"ל.<br />2. לחתוך את השיער במו-יידך, כיד-הדמיון, כמראית עין.<br /><br />כמובן, שאני-בפרץ אלמנטרי, רגשי ופסיכוטי- הלכתי על האפשרות השניה.</span></span></p> <p><span style="font-family: Tahoma;"><span style="font-size: x-small;">חיכיתי שהוהרים ייצאו מהבית לאנשהו, לקחתי דף נייר-שמתי בכיור והתחלתי לחתוך</span></span></p> <p><span style="font-family: Tahoma;"><span style="font-size: x-small;">סוג מספריים: יש, זוג איכותי מתוצרת איקאה ז"ל, ככל הנראה-מתוצרת טורקית/סינית.<br />שיער: שחום-בהיר, עם נטייה לשביל בימין.<br /><br />מצב לאחר הביצוע: מחריד בעליל~ XD<br />קצוות שיער במקומות שונים, ככל הנראה "בקעה שיערית" בצד ימין של הראש (ע"פ סקירה של אבא), ושוק טוטאלי מהמצב (ע"פ סקירה ודו"ח מעמיק של אימא).<br />איזה יופי שאין יכולת"לחזור אל המוטב" ולהדביק את השיער? במיוחד שכבר הצעתי להורים שלי לגזום לי את כל השיער (סטייל 'צבאי') חודים לפניי הגיוס!<br /><br />בינתיים-הורים חושבים שמתפתח להם פסיכי קטן בבית, שלפני שבוע החליט שאחרי שיחה מעצבנת הוא יוצא מהבית ב-10PM וחוזר כעבור שעתיים בחצות.<br />אני מתחיל לאהוב את זה..חיי חופש מתוקים וחלניים משלי! אני מפתח..אישיות? דפק? <br /><br />יאללה בלאגנים~~</span></span></p> </td> <td><img style="width: 350px; height: 400px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/08/81/35/358108/posts/22043732.jpg" border="0" alt="" /><br /></td> </tr> </tbody> </table> <p>&nbsp;</p></div>Mon, 28 Feb 2011 21:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jonny)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358108&blogcode=12347667http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358108&blog=12347667http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358108&blogcode=12344080<div align="right" dir="rtl"><p dir="rtl">יום שבת בבוקר. עיירה ליטאית. קיץ 1942. סתם עוד יום, לא? בשבילי &ndash; זה לא היה.<br />אבא יצא לעבודה, כרגיל (ככה זה כשחיים עם גויים). <br />אימא קמה "מסובבת" קצת, וסיפרה על חלום שלה: בחלום בא אליה אבא שלה (סבא שלי) שהיא כבר לא ראתה מאז שהייתה בת 14 (כלומר, שאם היא בת 41-עברו כבר 27 שנים). הוא אמר לה שיש לה בבית מרגל, ותיאר אותו בפרוטרוט. סבא גם אמרה לה שיהיה בסדר ושאל-לה לדאוג.<br />אימא, ככל הנראה בהשפעת החלום, אמרה לסבתא לקחת את הכסף המזומן שהיה בבית, שיום סכומו נעמד במשהו כמו 100-150 אלף דולר, לשים בכד שהיה בבית ולצאת מהדלת האחורית של הבית ולהסתובב ברחוב-כאילו היא הולכת לקנות חלב.<br /><br />בו ברגע שסבתא יצאה מהדלת האחורית, אנשים דפקו בדלת הבית הקדמית.<br />אלה היו אנשי ה-KVD-איש בכיר, ועוד כמה חמושים שהיו מעיין שומרי ראש שלו.<br />"קיבלו התראה שאתם מסתירים בבית כלי נשק". אימא, לא ממש יכלה להתנגד &ndash; והם התחילו בחיפושים מזוויעים בבית. שני חיילים, עמדו בכניסות הבית, והאחרים-תרו בחדרים אחר מבוקשם.<br />הם זרקו דברים מהארונות, העיפו חפצים אישיים מהמיטות ויצרו כאוס מלחיץ.<br />כמובן, שתוך כדיי "החיפושים" שלהם הם מצאו כל מיני תכשיטים שאימא החביאה, כמו יהודייה גלותית טובה, בין הבגדים. הם לקחו אותם איתם.<br />כשסיימו את החיפושים, שעה אחרי שהחלו, בעוד שאימא מסתובבת בלחץ בבית ועוקבת אחר המתרחש, קראו לאימא לכניסת הבית.<br />"הסתכלי על השעון. השעה כרגע היא...8:00 בבוקר לערך. ב..8:20 הבית צריך להיות מפונה ואתם צריכים להיות על המשאית ברחוב הראשי. תביאי עד 100 קילו".<br />100 קילו לאיש, או לכל המשפחה? מה להביא? לכמה זמן? לאן לוקחים אותנו? כלה שאלות האלו לא קיבלו תשובה, והראש של אימא עבד בקדחתנות.<br />"ומה עם בעלי? הוא בעבודה!" &ndash;"הוא יפגוש אתכם במקום הריכוז".<br /><br />מעולם לא נסענו, מעולם לא ממש יצאנו לביקורים וטיולים מחוץ לעיר. אין בבית ולו מזוודה אחת!<br />אימא החליטה לעשות מעשה. היא פרסה סדין לבן בחדר הכניסה לבית, והתחילה לערום בו דברים.<br />עוד לפני שהחיילים יצאו מבית, אני נשלחתי ע"י אימא לחדר להביא את בגדיי. עמד שם עוד חייל רוסי אחד, צעיר והולם שכזה. שאלתי אותו- "לאן לוקחים אותנו?". הוא הסתכל לשני הכיוונים-"תיקחו בגדים חמים." אמר.<br />רצתי לאימא, "הוא אמר...שצריך לקחת בגדים חמים". אימא הבינה את משמעות הבשורה.<br />ברוסיה, ובעיקר בליטא, כשלקחו אנשים מבתיהם ולא הגדירו לאן הולכים-כנראה שנשלחים לסיביר.<br />אימא הורתה עליי ללבוש את בגדיו של אבא, שעדיין היה בעבודה-כדיי שיהיה לו במה להתכסות, במיוחד כשפחדה ממשקל עודף מהסיכוי שרגיזה אחת של הרוסים יכולה לגזול מאתנו את כל הבגדים והחפצים שאימא אספה.</p> <p dir="rtl">יצאנו מהר, אני בבגדיו הגולים של אבא (והנני רק בן 9), נעליים גדולות בכמה מידות ואימא ואחי לציידי. הגענו לרחבת האיסוף. &nbsp;פגשנו את אבא, ולאימא הוטב במקצת.<br />כשגיליתי שאני מכיר את התחנה, שהריי הייתי ילד פעיל במיוחד שהסתקרן והכיר כמעט כל פינה בעיר שלנו, שמחתי לגלות שאני יכול לצאת מהמקום.<br />עברי בכמה שבילים צדדים, והצלחתי להזדחל דרך כמה מעגלי שמירה רוסיים-הייתי ברחוב הראשי הסואן. רצתי היישר לדודה שלי, וביקשתי דבר אחד-"תביאי לי נעליים במידה שלי!" &ndash;"מאיפה אשיג לך נעליים במידה כזו?" אמרה דודתי, -"תביאי לי את נעליה של לילינ'קה (הבת-דודה שלי), הן כמעט במידה שלי". היא אכן הביאה לי אותן, והן היו מידה אחת פחות משלי-אבל דחפתי את רגליי פנימה. ואני, את הנעליים של אבא החזרתי לבעליהן המקוריים.<br /><br />כשחזרתי עם הנעליים, אימא הבינה שאני יכול להסתנן החוצה, ולברוח מההגליה הבלתי-ידועה.<br />אימא אמרה לי- "ישראל, תישאר פה. לך תחייה עם סבתא פה. יש לך כסף, ויש גם כסף ב.....(תוך כדיי שהיא חושפת בפניי את מחבואי הכסף ברחבי הבית), עדיף שתישאר פה, ותשלח לנו כסף-לאן שנלך".<br />ברגע שאימא הציעה את הצעתה-התחלתי לבכות בכי תמרורים.<br />"לא! לא! בבקשה לא!. אני בחיים שלי לא נסעתי ברכבת, ואני ממש ממש רוצה!"<br /><br />אימא, הבינה תוך רגע את המצב, משכה אותי לזרועותיה וחיבקה אותי חזק.<br />מאז, לא נפרדתי מאימא שלי, במשך כל מה שעברנו מאז ועד היום שבוא היא נפטרה שנים אחרי&nbsp; שעלתה לארץ בעלייה ב'.<br /><br />עכשיו אני מבין, שגחמתו של ילד קטן, מצילה חיים-ושאילו הייתי נשאר, כמו סבתי ובנות דודותיי, לא הייתי פה. לא הייתי בארץ לספר את הסיפור הזה לנכדיי, ולומר-"אני פה. אני עד". - מפי סבא.</p></div>Sat, 26 Feb 2011 20:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jonny)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358108&blogcode=12344080http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358108&blog=12344080http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358108&blogcode=12329711<div align="right" dir="rtl"><b>1.מתי בפעם האחרונה שלחת אימייל?</b><br />לפני שעתיים..?!<br /><br /><b>2.למה אתם משתמשים באימייל?(שליחת קבצים חשובים,שטויות,דיבור עם חברים....)</b><br />לשלוח דבים לבוס, ובעיקר לשלוח לעצמי דברים כדיי שלא ייאבדו להם איכשהו ברשת...ואת?<br /><br /><b>3.מה אתם מעדיפים יותר,אימייל או תוכנת מסרים(איסיקיו, מסנג’ר)?</b><br />מסנג'ר!~~(מלא חתיכים!)<br /><br /><b>4.באיזה שירות אימייל אתם משתמשים?</b><br />ג'ימייל המלך..XD<br /><br /><b>5.האם אתם אוהבים לקבל שטויות באימייל?</b><br />כן, אבל מאתרים מסויימים בלבד!<br /><br /><b>6.כמה פעמים אתם פותחים את האימייל ביום בערך?</b><br />10-20...זה נחשב אובססיבי?<br /><br /><b>7.מתכתבים הרבה באימייל?</b><br />לא מתכתב המון, יותר בכיוון של הודעות-חד-צדדיות..<br /><br /><b>8.בעוד 10 שנים,מה ייקרה עם האימייל לדעתך?</b><br />הוא יהיה...בפלאפון!<br /><br /></div>Fri, 18 Feb 2011 20:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jonny)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358108&blogcode=12329711http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358108&blog=12329711http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358108&blogcode=12314715<div align="right" dir="rtl"><span style="font-size: x-small;"> <p dir="rtl">אז זה, מהפוסט האחרון-עזב אותי.</p> <p dir="rtl">עזב אחרי חודשיים של כיף.</p> <p dir="rtl">חודשיים שלא השקעתי בו מספיק, שלא הראיתי מספיק אהבה. לא מספיק.<br /></p> <p dir="rtl">אני חייב חבר! חייב שיהיה לי משהו משלי!</p> <p dir="rtl">משהו, שמעכשיו, גם אשקיע בו</p> <p dir="rtl">ואקרצץ לו, ואוכל לנשק ולדעת שהוא רק שלי</p> <p dir="rtl">ושהוא יהיה שלי, ושאוכל להגיד לוש הוא נראה טוב, ושכיף לי להיות איתו</p> <p dir="rtl">מישהו כזה, שכשאני אראה אותו-יהיה לי טוב פתאום.</p> <p dir="rtl">טוב כזה, שאי אפשר להסביר, כזה שאבא רואה את אמא כזה.</p> <p dir="rtl">למדתי מהטעויות, והתחשלתי כנראה.</p> <p dir="rtl">אני מוכן ומזומן, ברובי, למשהו חדש</p> <p dir="rtl">משהו שירענן אותי, שיינסה אותי.</p> <p dir="rtl">מישהו שאפשר לנסות איתו, ואולי אפילו להתקדם</p> <p dir="rtl">מישהו שהוא טוב, שהוא מצחיק. אבל בן.</p> <p dir="rtl">ודיי עם החרוזים כי זה מתחיל לעצבן.</p> <p dir="rtl">אני רוצה חבר. בן-זוג. לפני שאתחרפן.</p> </span></div>Wed, 09 Feb 2011 22:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jonny)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358108&blogcode=12314715http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358108&blog=12314715http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358108&blogcode=12210955<div align="right" dir="rtl"><p>אולי זאת אשליה,</p> <p>אולי אני ארגיש שאני מצטער על זה,</p> <p>אבל עכשיו טוב לי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>יש לי מישהו, קוראים לו X.</p> <p>הוא חמוד, הוא נמוך ממני,</p> <p>הוא רקדן, הוא שחום.</p> <p>הוא לא גר בעיר שלי, אבל פה בסביבה.</p> <p>הוא מעשן, ושותה, אבל זה לא מפריע לי.</p> <p>הוא מתחשב בי, בא אליי, ודואג שלא אפגע.</p> <p>&nbsp;</p> <p>הוא נותן לי את הזמן שלי,</p> <p>הוא לא לוחץ, ורוצה אהבה-וכך גם נותן.</p> <p>הוא מראה לי את העולם, ואפילו את החדר שלו.</p> <p>&nbsp;</p> <p>המיטה שלו נוחה, ויש לה את זה.</p> <p>הגוף שלו יפה, השיערות, הבלי.</p> <p>השיער שלו קצר, ויש לו זקן-זיפי כזה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>הוא שלי. הוא אוהב אותי.</p> <p>לפחות ככה הוא טוען.</p> <p>היו לו 33 לפני, "עמיתי סקס" שכאלה.</p> <p>אני לא אחד מהם, אני חבר, אני לא באתי לסקס ולא אלך אחריו.</p> <p>אני גם אפתח לאט, ולא אתן לו לפגוע בדברים שלא חשבתי שיש לי-רגשות.</p> <p>אני אשמור על עצמי, אך גם אתן. אאפשר, אבל גם אאסור.</p> <p>&nbsp;</p> <p>לא אפגע, אני סומך על עצמי. כשארצה-אקבל.</p></div>Mon, 13 Dec 2010 21:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jonny)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=358108&blogcode=12210955http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=358108&blog=12210955