http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356770heCopyright 2026 pumpkin :P. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356770http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356770&blogcode=13863167<div align="right" dir="rtl">אם היו שואלים אותי מה אני רוצה, לא יודעת אם הייתי יכולה להסביר את מה שאני מרגישה. כי מה באמת אני רוצה? אני רוצה מליון דברים! מה אני צריכה? לא צריכה הרבה.. אז למה אני רוצה יותר? כדי להראות לכולם שאני טובה, שאני יכולה להצליח לבד? מה זה להצליח בכלל?! מי אמר שבשביל להיות מוצלח צריך להגיע לאיזה שהו קריירה טובה או אישיות מוכרת, למה יש לנו את הדחף הזה להגיע למקומות שלא באמת צריך. ממה זה התחיל? ממי זה התחיל? אם אני ישאל את עצמי מה אני רוצה, אני יכולה לענות בלב שלם שאני רוצה להיות שלמה, מאושרת, אוהבת ונאהבת. לא צריכה כלום מעבר לזה. אבל כשמישהו אחר שואל... אוי, זה כבר סיפור אחר. מה אני צריכה להוכיח? שאני אשת קריירה מצליחה, שאין לי דאגות בחיים כי יש לי כסף? למה ההורים מלמדים אותנו שכדי שהם יהיו גאים בנו אנחנו צריכים לעשות פסיכומטרי, צריכים לסיים תואר אפילו שתיים או בכלל דוקטורט כדי שהלב שלהם יתפוצץ מרוב גאווה. למה? כדי להיות שכיר באיזה מקום מסריח בין 4 קירות?! כדי שיהיה בוס מעלינו ויגיד לנו שכדי לקבל את ה20 אלף שקל בחודש הבא אני צריכה לעשות כל מה שאומרים לי. למה? כדי להיות עוד בורג ב</div>Mon, 29 Jul 2013 01:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (pumpkin :P)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356770&blogcode=13863167http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=356770&blog=13863167http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356770&blogcode=13812995<div align="right" dir="rtl">עוצמת עיניים ומלאת שימחה, מלאת אהבה.. צמרמורת עוברת בגופי, מהרגליים עד הראש, מחכה להתפרץ החוצה ולצעוק לעולם אבל במקום זאת יוצא רק חיוך- בכל זאת, זה אומר הכל. שנים של הבנה התבשלו בתוכי ועכשיו סוף סוף אני שלמה. חוזרת אחורה וקוראת את מה שהיה, איך לא ידעתי אז שטיפלתי בעצמי באמצעות הכתיבה למה לקח לי כל כך הרבה זמן להבין את עצמי, להתבשל. אבל אני מבינה, כדי להיות שלמה צריך להתבשל שנים.. להפעיל על אש קטנה-תמימות של ילדים לאחר מכן לבעבע ולרתוח- ממש כמו הנעורים ואז לבסוף כשהכל מבושל מורידים מאש ומשלימים. מסיימים את הפרק בחיים, ועכשיו נישאר רק להינות ממה שאנחנו ממה שבישלנו בעצמנו באהבה עצמית, בהשלמה. פותחת עיניים ומבינה מה שאני רואה- מודעת ואוהבת יותר, כל כך יותר. עדיין *Pumpkin* אבל קצת יותר בוגרת..</div>Wed, 12 Jun 2013 23:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (pumpkin :P)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356770&blogcode=13812995http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=356770&blog=13812995http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356770&blogcode=13089158<div align="right" dir="rtl">אני תמיד בוכה, אני כל כך רוצה לצאת מזה אבל אני פשוט לא יכולה!!!! אני מרגישה כל כך לא שלמה עם עצמי כאילו יש משהו אחר בחיים שלי שאני צריכה לעשות ואני דוחה, כאילו אני לא משלימה את האני האמיתי שבי. וזה שובר אותי. אני לא נהנית מכלום, תמיד בוכה, מרחיקה ממני אנשים, חברים. אני לא יודעת מי אני בכלל.. איפה הילדה שצחקה כל הזמן? איפה הילדה שתמיד היה לה טוב? אולי היא לא הייתה קיימת אף פעם. לחשוב על זה ברצינות, יכול להיות כואב. אני רק מרגישה שאני רוצה שקט פנימי, מישהו שיגיד לי שהכל יהיה טוב אבל עדיין בדרך שלי. ואם אני לא רוצה סקס אז לא צריך זה לא שאני לא בסדר. או אם אני רוצה לרוץ ברחוב, לקפוץ לצחוק. זה בסדר כי זאת אני! ואף אחד לא צריך לומר לי שזה לא בסדר או לא נכון.. כי זה מה שבא לי לעשות ורק לי! ומי שרוצה אותי ואוהב אותי צריך להיות איתי כמו שאני ולא לרצות לשנות אותי בעד שום דבר שבעולם. ומי שלא יכול שיתרחק! אני כל כך כועסת! על הכל אני כועסת, אני אפילו לא יודעת למה אני כועסת אני רק יודעת שאני כועסת כל כך ואני שונאת את זה! שונאת כל כך. אני רוצה לרוץ רחוק, לנסוע מפה..! נמאס לי </div>Sun, 04 Mar 2012 22:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (pumpkin :P)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356770&blogcode=13089158http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=356770&blog=13089158http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356770&blogcode=13066731<div align="right" dir="rtl">אוהבים אותי, צוחקים, חדשים איתי .. ואז נעלמים. לא יודעת למה, אולי זאת אני? זאת בטוח אני! אבל למה? הם זוכרים שהיה להם טוב אבל לא יודעים מתי הם עזבו. וזה עצוב. חברים. *Pumpkin*</div>Mon, 20 Feb 2012 23:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (pumpkin :P)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356770&blogcode=13066731http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=356770&blog=13066731http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356770&blogcode=13066312<div align="right" dir="rtl">זהו! אמרתי את זה..*Pumpkin*</div>Mon, 20 Feb 2012 20:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (pumpkin :P)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356770&blogcode=13066312http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=356770&blog=13066312http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356770&blogcode=13064727<div align="right" dir="rtl">היא גרה בתוכי, שם באמצע, בין הלב למוח במקום אפל כזה שאף אחד לא רואה. היא הייתה רעה, עם פנים מפחידות ושיער מתגלגל עד למטה, הגוף שלה הזכיר ילדה קטנה תמימה שעדיין לא ידעה מה זה לחיות. הייתי קוראת לה והיא תמיד הייתה באה, לפעמים קצת באיחור אבל זה לא מנע ממני לחבק אותה, תמיד מחדש. כשהיא נישארה הרבה זמן הייתי מתחילה לצרוח, בלי להשמיע קול, להקרע מבפנים, הייתי צורחת עליה שתעזוב אותי בשקט ושאני כבר לא יכולה יותר שהיא איתי, הייתי זורקת הכל, מתפרצת ובוכה, צועקת על כולם בלי להרגיש, בעצם הייתי מדברת רק אליה " תעזבי אותי" הייתי אומרת לה בשפתה. והיא הייתה נישארת.. עוד יום.. ועוד יום.. ועוד.. ואני הייתי נשברת. לפעמים אחרי חודש או יותר היא הייתה עוזבת, מורידה ממני את הידיים החונקות, משחררת, ואז שוב הייתי נושמת.. ואחרי כמה זמן הייתי ניזכרת שבעצם זה לא כזה נורא שהיא כאן, אז הייתי קוראת לה שוב והיא לא הייתה עונה, כי היא כבר מפחדת. גם אני הייתי מפחדת.. והייתי צורחת, פשוט צועקת, מתחננת שתבוא שוב, שתעזור לי לכתוב, להוציא את הכאב, לספר לכל מי שרק רוצה לשמוע שקצת רע לי, לעזור לי לבכות באמת. הייתי מ</div>Sun, 19 Feb 2012 20:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (pumpkin :P)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356770&blogcode=13064727http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=356770&blog=13064727http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356770&blogcode=13037870<div align="right" dir="rtl">היי, רציתי לומר לך שאני אוהבת אותך הכי בעולם, ולא משנה מה הסיבה אני תמיד יהיה שם. סליחה שאני אומרת לך שוב, אבל רציתי שתדע שאני אוהבת אותך יותר מאת עצמי, והכל אני יעשה בשבילך. תודה שאתה לא שם בשבילי, צריך הפסקה.. בסוף אני יתגבר עליך ולא ישאר כלום.. זה מה שאתה רוצה? כל היום אני בוכה, כשאני לא בוכה אני ישנה וכשאני לא ישנה אני בוכה. כל היום אני בוכה. אתה יודע שאתה מכאיב לי וממשיך לעשות את זה, אני יודעת שבסוף אני יתגבר מלא להיות איתך יותר. תודה שאתה מראה לי את זה עכשיו לפני שיהיה מאוחר מדיי, תודה. *Pumpkin*</div>Sat, 04 Feb 2012 09:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (pumpkin :P)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356770&blogcode=13037870http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=356770&blog=13037870http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356770&blogcode=12859888<div align="right" dir="rtl">אני חושבת שיש לי את זה, מתפרצת, בוכה, צועקת, אוהבת, שונאת והכל במצמוץ אחד. אילו רק הייתי יכולה לשבת רגע בשקט, להקשיב לעצמי. בוכה ובוכה כמו ילדה קטנה, בלי הפסקה. בוכה עד שהעיניים מתנפחות, הלב פועם חזק והריאות מתאמצות לעוד נשימה, בוכה ובוכה בלי הפסקה, רוצה שיקחו אותי מפה, רוצה לברוח, שאננה. שאננה לגביי החיים, לגביי העתיד, אומרת תמיד שהכל יהיה בסדר. אין לי כוח להמשיך הלאה, אני מפחדת מדיי, מפחדת יותר מדיי לעצור את הכל, להסגיר את עצמי למוות. מפחדת מהמוות, מפחדת לפגוע בעצמי, מפחדת לחזור לעבר. אבל כל כך רוצה... אני מנסה לחשוב על דברים שמחזיקים אותי פה אולי עולים לי בראש אחד או שניים ששווה להישאר בגללם, וגם אולי, לא יותר מדיי. אני במצב רגיש כרגע ואני מודעת לכל שלב שאני עוברת, מפחדת מה יגידו אחרים אם הם ידעו, מפחדת שיגידו שאני לא האחת המושלמת, מבחוץ הכל ניראה יפה ושקט אבל מבפנים מתחוללת סערה, סערת רגשות שלפעמים מתפרצץ החוצה, אבל מבלי שרואים, רק את הסוף הם רואים, כשכבר יורדות הדמעות. רק את הסוף הם שומעים, כשאני כבר לא יכולה יותר. אני שונאת הכל, הכל הכל הכל, שונאת את מ</div>Tue, 08 Nov 2011 21:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (pumpkin :P)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356770&blogcode=12859888http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=356770&blog=12859888http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356770&blogcode=12724930<div align="right" dir="rtl">אני, היא אמרה שתמיד תהיה לצידי, געגוע מתחדש בכל פעם שמפנה מבטה, לא הייתי רוצה לחוש שהיא לא איתי יותר, אבל, אני לא מצליחה להחזיק מעמד כשאני איתה, נותנת לה להשתלט עליי כמו חיית פרא, הורגת, פוגעת, מוצצת את נפשי מתוכי, דמעות, זולגות מתוך שפתיי, אומרות את מה שאינני מסוגלת לומר עוד.. ואם היא בכל זאת איתי, שומרת עליי, מגנה, אוהבת, איך אני צריכה להגיב? מרגישה ריקנית, אבודה. אילו רק יכולתי לברוח שוב, כמו תמיד, רק מילים יפות שמרכיבות משפט חמים הנותן לי להרגיש עתיד במקום אחר, לא רוצה להפסיק לאהוב, אבל מצד שני מפחדת להרגיש תלויה, הוא יודע כמה אני אוהבת אותו, ואני יודעת שהוא מרגיש כמה אני מפחדת לתת לעצמי להמשיך הלאה.. אני מרגישה בתוך בועה, בועה שלי, יודעת שהכל יהיה בסדר, תמיד אופטימית, תמיד. ~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~ א' הוא אמר היום וצחק התרגש כנכנס פנימה, לא ידעתי מה לומר והוא ידע בדיוק איך לחבר את המילים כדי שארגיש במקום כבר לא ילד קטן ובכל זאת אפילו לא נער אחי הקטן, כמה שאני גאה.. בהצלחה. *Pumpkin*</div>Fri, 02 Sep 2011 18:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (pumpkin :P)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356770&blogcode=12724930http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=356770&blog=12724930http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356770&blogcode=12388474<div align="right" dir="rtl">הרבה זמן לא כתבתי, חצי שנה בחול, השתנתי.. עוד קצת. אני מרגישה שפספסתי הרבה מהארץ, חצי שנה של ניתוק זה לא צחוק, הרבה מהחברים שלי השתנו, אני מרגישה קצת לבד. אבל אני בכל זאת מבינה, גם אני השתנתי. השארתי הרבה מאחור כשעזבתי, ידעתי שאני משתנה כשאני שם, הרגשתי את השינוי חל בי, אבל אני מרוצה ממנו. אני בת 22 אני צריכה להינות, לכייף, לצחוק כל היום, להשתגע, לעשן.. אבל איפשהו כל הבאלגן חומק לי בין הידיים, אני מרגישה לפעמים כמו בת 50, זה לא שאני לא יוצאת ולא מבלה ולא עושה חיים.. אני כן, אבל אני מרגישה שכל מי שמסביבי קצת לא באותו ראש כמו שלי, טיפה יותר ילדודי, טיפה חושב אחרת.. וזה בסדר, אני לא מצפה שיהיו כמוני, אבל אני כן רוצה להרגיש שייכת מבלי להשתנות שוב. דווקא טוב לי ככה כמו שאני עכשיו. עד שמצאתי את המקום שלי אני לא מוצאת אנשים שיחלקו איתי את ההרגשה.. בהודו הכל טוב, הכל מושלם בהודו... בא לי לחזור. *Pumpkin*</div>Thu, 24 Mar 2011 15:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (pumpkin :P)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356770&blogcode=12388474http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=356770&blog=12388474