http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356687להיות או לא להיות. זאת השאלה.heCopyright 2026 רייצ'י. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356687http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356687&blogcode=11861966<div align="right" dir="rtl">דף חדש. היא שכבה על המיטה, פושטת את כל גופה המזדקן, ממוטטת. היא בכתה לכר כמו נערה מתוסכלת. ובכן, נעורים כבר מזמן שאינם ניכרים על פניה המתקמטים, אך תסכולה היה כה רב עד שנראה כי הכיל את כל הקשיים שאגרה במשך חייה. 'מאיפה להתחיל? באיזו מילה לפתוח? להתנצל קודם?' היא לעולם לא תתרפס מול בִיתה. זה מראה על חולשה והיא לא תראה חולשתה. לא אז ובטח שלא היום. השאלות והמחשבות שרצו לה בראש העסיקו אותה עד שלא הרגישה בביתה שהתיישבה על ידה. רק שקרבה ללטף את שיערה המאפיר הרגישה בה וקפצה בבהלה. "אוי מומי! מצטערת! לא התכוונתי להבהיל אותך" התנצלה אנדריאה. היא חייכה אליה בעיניים רטובות ומשכה באפה. "אוף מומי, לא האמנתי שתקבלי את זה כל-כך קשה! לא חשבתי שזה יעסיק אותך כל-כך! מה זה משנה? בסך-הכל דת. אף פעם לא שייכת אותי לדת מסויימת, אף פעם לא שייכת את עצמך לדת מסויימת! ואפילו שדדי נוצרי לא חגגנו אף חג ולעולם לא לקחת אותי לכנסייה. ממתי דת זה כזה אישיו אצלך?" אנדריאה דיברה בשצף. היא הייתה עסוקה בנאום שהתאמנה עליו עוד קודם ולא שמה לב איך עיניה של אמה מתמלאות שוב בדִמעות כאב כבדות. "מומי אני מבטיחה לך שזה יהיה</div>Sun, 20 Jun 2010 01:39:00 +0200cheli89@walla.com (רייצ'י)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356687&blogcode=11861966http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=356687&blog=11861966http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356687&blogcode=11857565<div align="right" dir="rtl">נראה כי בשעות התמוהות האלו, בהן אנשים ישנים בדר"כ (או אם הם מגדילים לעשות הם בטח מבלים בחוץ ולא יושבים על המחשב) מתפרסמים הפוסטים המעניינים והאיכותיים יותר.שוטטות קצרה ברחבי ישרא וקריאת כתבים של ינשופי הרשת עוררה בי מוזה מעניינת (אם כי לא יצירתית במיוחד) לקשקש קצת בבלוג ולכתוב הגיגים.ובכן, כמו שפתחתי, זוהי שעת לילה מאוחרת ואני באמת עייפה. אבל המחשבה שמחר מתחיל לו סופ"ש גורמת לי לדחות את עניין השינה. והנה אני כאן, מרגישה כמו בחופש גדול או משהו.בעוד כחודשיים אסיים שנתיים שירות, ואני מחכה למועד הזה קצרת רוח.חוץ מהעובדה שאסיים את חובתי למדינה, שזוהי התרגשות עצומה בפני עצמה, עתידים לקרות דברים נהדרים במועד הזה. אחותי תהיה ממש קרובה ללידת אחיין נוסף למשפחה, נהיה בשיאן של התארגנויות לכבוד החתונה של אחותי השנייה, והכי חשוב - אני אהיה בחופש! אמיתי, ארוך!הוחלט בינתיים כי אתחיל לעבוד רק אחרי החתונה של אלה. (המילה 'בינתיים' נכנסה פה בעיקר בגלל שהחלטות בנוגע לעתיד משתנות כל יומיים לערך).וכשאני אהיה בחופש הארוך הזה שייארך חודשיים +- אני לא אצטרך להכריח את עצמי להישאר ערה מול המחשב רק בגלל שיש לפניי</div>Fri, 18 Jun 2010 02:32:00 +0200cheli89@walla.com (רייצ'י)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356687&blogcode=11857565http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=356687&blog=11857565http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356687&blogcode=11647614<div align="right" dir="rtl">אני במצב נפשי שבור. משהו בין ניסיון הדחקה לקבלת המצב. לא מצליחה למצוא את עצמי עכשיו. אני מקשיבה לאפרת גוש. אוהבת כל-כך להקשיב לה..."ואני עוד עלולה להיתגבר, אני רוצה שתשקר, האמת הזאת - אסור שתאמר.." מתאים לי לסיטואציה כרגע. הכלב שלי נעלם לפני שבוע. אני לא יוצאת מגדרי ולא ממש מנסה לחפש אותו. וזה כ"כ לא מתאים לי. זאת לא פעם ראשונה שהוא נעלם. תמיד מצאתי אותו בסוף. כי, למען האמת, תמיד חיפשתי אותו. הפעם, משום מה לא עשיתי את זה. אני לא יכולה להסביר אפילו למה.והפעם הסוףייכתב במילים אחרות. יש שמועות פה ביישוב שמישהו ירה בו אחרי שתקף את הכלב שלו, חלק אומרים שראו אותו לפני יומיים ויש כאלה עם הגירסה שהוא נדרס בכלל. אני לא יודעת למי להאמין ומה לעשות עם עצמי. אני מתוסכלת. מדי פעם בורחות כמה דמעות סוררות. אף אחד לא באמת מבין מה אני מרגישה ומה עובר עליי. אני צריכה ללכת לישון ואין לי חשק ומחר בלגן, אני עדיין לא יודעת איפה אני צריכה להיות, במשרד או עם הילדים. אין לי כח לבלגן על הבוקר. ואני פאקינג רוצה את הכלב שלי. חרא.</div>Sun, 14 Mar 2010 01:15:00 +0200cheli89@walla.com (רייצ'י)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356687&blogcode=11647614http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=356687&blog=11647614http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356687&blogcode=11612257<div align="right" dir="rtl">לכבוד החג הלא שפוי, הכל-כך מהנה, המלא אוכל והמעייף הזההוזמנתי למסיבת פורים סגורה של מכון סאמיט. מכון סאמיט הוא אירגון משפחות אומנה בארץ, אם אני לא טועה בעיקר בדרום ובירושליים. האירגון הזה אחראי על המשפחה שבה אני מתנדבת בשירות הלאומי. כל המשפחות שקשורות לאירגון הוזמנו, משפחות שהקדישו את כל חייהם למען ילדי זרים, למען חברה טובה יותר. המראה היה כל-כך מרגש. מספר רב של משפחות, עם כל כך הרבה ילדים מקסימים. והשמחה שהייתה שם והתחושה ש-הנה קורה כאן משהו טוב! ראיתי הורים ששמחו ורקדו עם ילדיהם ולא הצלחתי להבחיןאם אלוילדיהם הביולוגיים או ילדי האומנה. הייתה שם נתינה אמיתית, אהבה עצומה והרבה הרבה שמחה. במסיבה היו פינות הפעלה, היה אוכל וקוסם והרבה הרבה כיף למשפחות המקסימות האלו - והכל תרומות של עסקים ועמותות. כשנכסתי למקום בהתחלה הייתה לי מן תחושת מועקה, לראות כל-כך הרבה ילדים שלא גרים בבית שלהם, עם אבא ואמא שלהם. אבל כשיצאתי, הייתה לי תחושה אחרת, תחושההרבה הרבה יותר טובה. כמו שאמר מישהו פעם..באמת 'יש מי שדואג לנו שמה..' אחת מתמונות מהאירוע. ילדון קטנטן שלא גר עם זאת שילדה אותו, אלא עם</div>Thu, 25 Feb 2010 21:40:00 +0200cheli89@walla.com (רייצ'י)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356687&blogcode=11612257http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=356687&blog=11612257http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356687&blogcode=11529526<div align="right" dir="rtl">איזה דיכאון מוצ"ש. יבבה. אין לי כח לעוד שבוע. אין לי כח לעוד חודש. מתה שתגמר השנה הזאת כבר. השנה הזאת גורמת לי להיות בפסגת האושר ולהודות לקב"ה שנתן לי הזדמנות מדהימה לעשות את מה שאני עושה, וגם מביאה אותי לרגעים שפשוט בא לי לעזוב הכל ולסיים עם זה כבר!! ישנתי מלאנטה השבת, ואני יודעת שייקח לי שעות להירדם, וכל המחשבות הכי מרגיזות יציפו ויטרידו, ואז יתחיל לו עוד שבוע עייף עם חוסר של שעות שינה. ואין לי כח! פשוט א י ן ל י כ ח ! מה גם שהשבוע הולכת להיות פרידה, ועדיין לא התמודדתי עם פרידה מהסוג הזה. פרידה שאת גם שמחה לכבודה, ויודעת שייחלת לה כ"כ הרבה זמן ופרידה שאת בעיקר עצובה, כיהיא, לעצרך,כמו כל הפרידות. בתקווה לפוסט אופטימי בקרוב, כי גם צריכים לקרות כמה דברים ממש נחמדים. :) אני: "אלה! תפסיקי להפריע לנפשות הפועלות!" אלה: "נפשות? את רק נפש. ואם כבר, את גועל נפש..." |רייצ'י|</div>Sun, 17 Jan 2010 00:40:00 +0200cheli89@walla.com (רייצ'י)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356687&blogcode=11529526http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=356687&blog=11529526http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356687&blogcode=11518846<div align="right" dir="rtl">טוב, עם כל הכבוד לזה ששנים לא עניתי לשאלונים של ישרא, זה שאלון שאני חיברתי: נתחיל בשאלת מליון הדולר-מתקלחת כל יום או מחפפת? כל יום. משתדלת בכל אופן.ומה בקשר לחפיפה, כל כמה זמן את גואלת את השיער מיסוריו? אוהו. זה יכול גם להיות אחרי שלושה-ארבעה ימים.מה? זה קשה לטפל בדבר הסורר הזה!מסתבנת עם ליפה, ספוג, ביד או רחמן לצילן לא מסתבנת כלל?ליפה והמון סבון.את מאלו שמבזבזים את כל המים החמים ונשארים קפואים בסוף או מתקמצנים כל המקלחת ומתענגים בסופה?מתקמצנת כל המקלחת, מתענגת בסוף ומתבעסת שנשארו לי מים וסתם יצאתי טונה.האם את טיפוס של מקלחת-בוקר-לפני-העבודה או מקלחת-שניה-לפני-שנכנסים-למיטה? מקלחתשניהלפנישנכנסתלמיטה. אבל ממש שניה.ומה בנוגע לשיניים, כמה פעמים את מצחצחת ביום?פעמיים! לפעמים שלוש!אני מסוגלת לקום מתוך הפוך אם אני מגלה ששכחתי.אחרי שירותים, שוטפת עם סבון, רק עם מים או לא שוטפת כלל (איכס!)? פיפי- רב הזמן רק מים.קקי ושות' - סבון והמון.האם את "ממחזרת" גרביים? ותחתונים?לעולם לא. מה אני? רן-אח-קטן?!ונסיים בשאלה המתבקשת: את המגבת – לכביסה אחרי מקלחת אחת או יותר?תלוי בקריז. בעבר הייתי שולחת את המ</div>Mon, 11 Jan 2010 21:49:00 +0200cheli89@walla.com (רייצ'י)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356687&blogcode=11518846http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=356687&blog=11518846http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356687&blogcode=11500881<div align="right" dir="rtl">אוף. אני מרגישה כל כך מגעיל. זה אפילו מעבר לשביזות יום א'. זה הולך להיות ככה שבוע שלם. הולך להיות לי שבוע מטורף בשירות. מטורף עד כדי הכחשה. חוץ מזה, אנשים שחשבתי שאני מכירה משתנים בלי שנרגיש, וכ"כ עצוב לי לחפש אותם ולגלות שמחכה שם מישהו אחר. דברים קטנים מתפקששים, דברים גדולים שמים רגל והדבר הכי משמח שקורה כרגע הוא לקרוא בחדשות שניצלתי מפיגוע. יאיי. בשורות טובות.. |רייצ'י| </div>Sun, 03 Jan 2010 14:20:00 +0200cheli89@walla.com (רייצ'י)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356687&blogcode=11500881http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=356687&blog=11500881http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356687&blogcode=11460314<div align="right" dir="rtl">אני לא מבינה את העניין הנואש הזה שבכל מקום כתוב על כמה שסופגנייה זה משמין וכדאי שניזהר. בכל כתבה\טור\טקסט מידע\חומר רפואי מצויין כמה מילים על השמן שבסופגנייה ועל הקלוריות שבלביבה. כל מקום כזה מזהיר אותנו ואפילו בא לקראתינו ומוסיף שלל עצות נהדרות אלק להישמר מפני המפגע האיום הזה. נו בחייאת. חלאס!!! כולה חנוכה. כולה סופגניה. כולה 350 קלוריות!! לא כזה אסון. אנחנו אוכלים דברים הרבה יותר משמינים ולא בוכים על זה חודשיים. אז קורה. אני לא שמעתי על מישהו שהשמין כי אכל 700 קלוריות מיותרות שנפרשו על שבוע. כי זה לא. צריך הרבה יותר כדי להשמין בצורה כזאת שממש תרגיש את זה. תאמינו לי, אם תאכלו סופגנייה אחת או שתיים תשביעו את רעבונכם ואת תאוותכם ותרגישו הרבה יותר טוב. ואם תאכלו איזו סופגנייה אפויה שגם מבזבזת קלוריות וגם לא הדבר האמיתי(שזה גםאגב, סתם חלה מתוקה עם ריבה) או שלא תגעו בכללבשום מאכל חגיגי שכזהסתםתזיקו לנפש.ואם לא לכם, אז תזיקו לכל הנערות במרעיבות את עצמן. למוות. חנוכה הוא חג יפה כ"כ. תפסיקו להרוס אותו. "השבוע לא היו לנו בכלל מתורגמנים דרוזים, בגלל הפיד-אל-נצנץ" "ה..מ</div>Wed, 16 Dec 2009 17:12:00 +0200cheli89@walla.com (רייצ'י)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356687&blogcode=11460314http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=356687&blog=11460314http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356687&blogcode=11439645<div align="right" dir="rtl">אני כל-כך אוהבת את החורף. באמת. זה כמובן לא הפוסט הראשון שמוקדשלאפור-אפור הזה וכל חורף מחדש אני כותבת לי כמה הגיגים. אני אוהבת הקור חודר העצמות ולהרגיש שאני קיימת, אוהבת להיכנס לתוך חדר חמים ולהרגיש מוגנת. אוהבת לשמוע טיפות על המטריה, אבל גם להירטב אוהבת להתכרבל בפוך ולחמם את הגוף ואת הלב אוהבת את הנקי שברחוב והמלוכלכך בקצוות המכנסיים, אוהבת שנופלים עליי מים משמיים!!! כמה פואטי, תוך כתיבת שורות אלו התחיל גשם ממש עצבני בחוץ. יאי! "איזה מוזר זה, לחברה שלי קוראים זוהר וגם לבעלה!" "זה לא מוזר, זה דפוק. בחיים לא הייתי מתחתנת עם עוד מישהו שקוראים לו רחלי!" |רייצ'י|</div>Mon, 07 Dec 2009 17:51:00 +0200cheli89@walla.com (רייצ'י)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356687&blogcode=11439645http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=356687&blog=11439645http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356687&blogcode=11431398<div align="right" dir="rtl">עולה לאוטובוס. מתעטשת על הנהג. מתיישבת בסירבול על אחד מהכיסאות הבודדים שנשארו פנויים. משתעלת לתוך היד המוייבשת שלי. אי. הגרון. מה זה? דאמט אילו שפתיים מחוספסות.. מחפשת את הלבלו בתוך ים הטישויים שבתיק ומנצלת את הרגע לשלוף אחד נקי. קינוח. ניסיון לאחד קצת שקט. איף. צריךטישו נוסף. הי! מה זה?! מי זה החתיך הזה שעלה לאוטובוס עכשיו? אני מכירה אותו?! מנסה לתפוס את המבט שלו. מוותרת ברגע שאני נזכרת איך אני נראית וחוזרת לקנח את האף... מעולם לא הרגשתי סקסית יותר. וטיפ לפני סיום- בפעם הראשונה שאתם עולים על ההגה אחרי שקיבלתם את הרישיון, תשתדלו לא להיקרע מצחוק עד כדי פיפי. והתודה למוצרי ההיגיינה הנשיים. |רייצ'י| </div>Thu, 03 Dec 2009 21:59:00 +0200cheli89@walla.com (רייצ'י)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=356687&blogcode=11431398http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=356687&blog=11431398