http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355557אז בואי נעשה לנו חג, כמו לפני שנה! מה שטוב בשבילינו! טוב בשביל המדינה!heCopyright 2026 דורצ. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355557http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355557&blogcode=10875328<div align="right" dir="rtl"> היה מדהים אתמול! היה כלכך כיף... להשתחרר.. להנות.. כלכך הרבה אנשים אהובים, כל החברים מסביב... טלי, שני.. באמת שלא נהנתי כמו אתמול כבר הרבה זמן.. הרגעים הקטנים האלה המושלמים האלה- עושים את השנה הזאת כלכך יפייפיה שמי רוצה שהיא תסתיים בכלל? שהאושר הזה ימשיך להקיף אותנו.. הרגעים המושלמים האלה עם אור. התחלה חדשה. כמה טוב. אבל אני אף פעם לא אצליח להשתחרר מעמדת ה"אף אחד לא אוהב אותי", כמה שאני אנסה, לא יתנו לי. וזה הדבר היחיד שמפריע לי...</div>Thu, 21 May 2009 08:44:00 +0200dor.bar@gmail.com (דורצ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355557&blogcode=10875328http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355557&blog=10875328http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355557&blogcode=10098504<div align="right" dir="rtl"> נמאס לי כבר מההתחננות הבלתי נגמרת שלי לדבר איתה. אני מרגישה מגעיל עם זה. נראה לי שיש רק שני אנשים בעולם שאני יכולה לדבר איתם. וגם זה אני לא בטוחה עד כמה. ואם איתם זה כן יכול לקרות אז הםרחוקים ממני כלכך. נמאס לי לבכות. מהיום אני אשתדל להנות, לא להתבאס, לא להתחנן לדבר עם אנשים. כי כנראה שזה לא לגמרי חשוב להם.. ואולי כן, אבל די. זה מגעיל אותי. אז למרות השמיים המעוננים לגמרי, ולמרות שזה גורם לי למצברוח לא מדהים. ננסה. </div>Mon, 27 Oct 2008 16:36:00 +0200dor.bar@gmail.com (דורצ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355557&blogcode=10098504http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355557&blog=10098504http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355557&blogcode=10094320<div align="right" dir="rtl"> אני חייבת להפסיק לפחד ולהגיד מה שאני חושבת. הפחד הלא מוסבר הזה, הפחד שגורם לי לשתוק ואחר כך אוכל אותי מבפנים. לדבר יכול להרוס, אבל גם יכול להועיל. </div>Sun, 26 Oct 2008 16:03:00 +0200dor.bar@gmail.com (דורצ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355557&blogcode=10094320http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355557&blog=10094320http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355557&blogcode=10080659<div align="right" dir="rtl"> פתאום בלי שום אזהרה זה תוקף. איזה מצברוח רע עם הרבה סיבות, רובן מטופשות. אם אני אבכה כל פעם מכל שטות אני אהיה בצרות צרורות. אבל ההרגשה הזאת, של אין עם מי לדבר, חרא הרגשה. אם יהיה לי עם מי לדבר, אני יוכל לעבור הכול. אבל בינתיים.. אין לי כוח, לא עמוס אבל עמוס. הנושא הזה, מתמטיקה, מחרפן לי את המוח. נמאס לי להרגיש רע שאנשים נעלבים בלי סיבות, נמאס לי לא להנות. נמאס לי להרגיש מכוערת ושכל השאר נותנים לי להרגיש ככה גם. וכן, בא לי לספר. אבל אפאחד לא שואל. וכשמישהו שואל מה קרה, כמו שהיא שאלה היום, אז אני בורחת ומתחמקת. ממה אני מפחדת? משיחשבו שזה מטופש. וזה מטופש. אבל אני רוצה שיאהבו אותי בכל מקרה.</div>Thu, 23 Oct 2008 17:37:00 +0200dor.bar@gmail.com (דורצ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355557&blogcode=10080659http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355557&blog=10080659http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355557&blogcode=10023870<div align="right" dir="rtl">חמש וחצי במתנ"ס מחמש בבוקר על הרגליים, 4 שעות של שינה לא שינה שבוע שלם ללא מנוחה חג המעלות- זה קורה חניכים מגיעים, מתרגשים, מחכים ומצפים לחץ אש לפידים בתהלוכת לפידים עד הקן- עבר חלק לגמרי ואף אחד לא נשרף מגיעים לקן והכול כבר הומה אדם ומלא התרגשות שביל הפנסינים מואר לפנינו ובמיקרופון קוראים את שמנו מתיישבים וזה מתחיל נאומים: מאיר דהן רינת שרון שחר וקים הקומונריות דבר הבוגרת 4 יב'ניקיות מדהימות ששרו כמו ברבי וקן טקס העלאת השכבות והמסכת מתחילה- היה מצחיק וכל החניכות והארבעה חניכים היו מקסימות ורקדו כמו גדולים! ומסתיים. בואי נעשה לנו חג כמו לפני שנה מה שטוב בשבילנו טוב בשביל המדינה מפגן האש היה מדהים כרגיל, 16 כתובות אש שהצליחו אחת אחת ואף אחד לא מת ושיא הערב מגיע לו מתחילים דוכנים, אך בעיקר זה הרגע הגדול לפגוש את כל האנשים אנספור אנשים שבאו לראות אותנו, ורק אותנו הורים חברים אחים קומונרים בוגרים בוגרים בוגרים היה מרגש מלא בחיבוקים וחיבוקים המון חיוכים ושמחה ומלא ריקודים לראות את כולם, עשה לי טוב על הלב הייתי הילדה הכי מאושרת בעולם ג'ופי עדי </div>Sun, 12 Oct 2008 22:14:00 +0200dor.bar@gmail.com (דורצ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355557&blogcode=10023870http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355557&blog=10023870http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355557&blogcode=9852340<div align="right" dir="rtl">שנה עברה לה.. במשך שנה שלמה לא כתבתי אף לא מילה. רציתי, אבל למי היה זמן? כלכך הרבה עברתי בשנה הזאת. הדרכה, גם טובה וגם רעה, אנשים שנכנסו לחיי במפתיע והפכו להיות דמויות משמעותיות שם. הייתה שנה לא קלה. האמת, היא הייתה קשה בטירוף. לא רק מהקטע של הלימודים. כל הקטע החברתיבבצפר, היחס של אנשים.וחסרים דברים? אבל עברתי את כולה. את הבגרויות- 4 בגרויות, לא קלות אבל גם לא קשות. סתם לחץ מיותר. הגיע החופש, אחרי דפיקויות רבות מהשביתה (שאגב, קיצרה לי באופן מטורף את השנה), קייצת מסיבית, קצת זמן לעצמי אבל בקושי, זמן עם המשפחה שעשה לי טוב, אבל גם רע כי כל הזמן חשבתי על מה אני מפספסת, מחנה הנהגה וסמינר מששי"ם מוצלחים במיוחד! מחנה זוטא- שנהנתי ולמדתי, ובעיקר הכרתי אנשים מדהימיםם! והבנתי שאני, מסוגלת להכווול! הפרידה מאנשים הייתה הכואבת במיוחד. אחרי שנה שהם היו שם, אתה פתאום מבין כמה לא ניצלת את הזמן איתם מספיק וכמה שאתה צריך אותם כאן לידך. כי הרי תמיד ברגע שמישהו עוזב אותך, אז אתה מבין כמה אתה צריך אותו. טלי גלבץ ג'ופי וגם קצת עדי וגווילי.. בהתחלה (לפני יומיים בדיוק) לא יכולתי להפסי</div>Wed, 03 Sep 2008 20:18:00 +0200dor.bar@gmail.com (דורצ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355557&blogcode=9852340http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355557&blog=9852340http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355557&blogcode=7786826<div align="right" dir="rtl">אני לא יודעת אם אני מתכוונת לחזור או לא, בזמן האחרון אין לי את הכוח לשבת ולכתוב. אבל אני רוצה שלפחות ישארו לי מזכרות כתובות מכל מה שעבר עליי בשלושה חודשים האחרונים, אז אני מניחה שלאט לאט אני אספר הכול. אז הדבר הראשון: טקס פתיחת השנה המסורתי של תנועת הנוער העובד והלומד! חג המעלות 2007 קן מזכרת בתיה! זה התחיל מימי עבודה מטורפים, שבועיים לפני, כי כמו תמיד אנחנו נזכרים מאוחר. היה קצת מייאש כי לא היו המון אנשים, אבל בסופו של דבר, הגענו ליומיים לפני. ביום שישי מתחילים לעבוד בשטח. מנקים את השטח ומתחילים להקים את הכתובות אש, הכנו מסכים (שאפאחד חוצ מאלונה לא ראה). ועבדנו בשטח עד הערב. [פיספסתי לראות את יואבי בערב... חחחח לאנורא] למחרת קמתי בארבע וחצי בבוקר! [ארבע וחצי בבוקר!!!!!] ליום הגורלי והקובע! XDD המשכנו לעבוד על הכתובות אש בטירוף!!! חניכים הגיעו, היו מלאא חזרות לריקודים, הקימו את הבמה ואת ההגברה, הכנתי עם החניכות שלט לדוכן וגיליתי עד כמה החניכות שלי יכולות להיות חמודות אבל גם לריב הרבה(: פתאום התברר שההגברה לא עובדת כי אין חשמל, ואין חשמל משמע אין חג מעלות! היה ל</div>Mon, 29 Oct 2007 15:39:00 +0200dor.bar@gmail.com (דורצ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355557&blogcode=7786826http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355557&blog=7786826http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355557&blogcode=6782224<div align="right" dir="rtl"> בשלישי ב-4 יצאתי לרחוב לעבר הקן. הכנות אחרונות לקראת הפנינג קייצת מטורף! איך היה? היה מוצלח. היה כיף! כיף לראות חניכים חמודים. כיף לראות את כולם נהנים. כיף לרקוד- כי פשוט רקדתי בטירוף את אותו הריקוד אלפי פעמים ועוד ריקודים אחרים(: כיף להסתובב. להכניס את הראש לגיגית ולהתרטב XD סידרנו את הקן ואת הבוגרת והתיישבנו לאסיפת בוגרת- יחד עם הח'ניקים (שמהיום ב-6 יכנסו לבוגרת). ומשם ישר רצנו בטירוף הביתה, ותוך רבע שעה כבר רצנו בחזרה לרותם, ונסענו לנעמה. מסיבת סיום כיתה ט'4 2007 איך היה? היה עצוב! מאוד עצוב! אבל היה כיף. כ"כ כיף. לא נהנתי ככה בחיים שלי. הצטלמנו 280 תמונות! וצחקנו על המורות. היה כ"כ כיף לראות את נעמי מחייכת וצוחקת. ואת כולם נהנים ביחד ומגובשים. אינספור חיבוקים. וכשהגעתי הביתה- גם בכי היה. אני יכולה לומר, ששלושת השנים האחרונות היו התקופה הכי טובה בחיים שלי! עם כיתה מדהימה, מגובשים בצורה מעולה. עם חברים חדשים. בנות ובנים. עם מורות מדהימות. עם בכי ועצב. ותקופות מגעילות. אבל המון שמח. כי.. "הנה הם באים ימים של שקט אחרי הרעש הגדול והנורא אפשר לנוח</div>Thu, 21 Jun 2007 13:16:00 +0200dor.bar@gmail.com (דורצ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355557&blogcode=6782224http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355557&blog=6782224http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355557&blogcode=6746965<div align="right" dir="rtl"> חרא לי!!!!!!! כל כך חרא! מעצבן ומגעיל. ושום דבר לא מסתדר. ולאנשים נמאס ממני. ואני כבר לא יודעת מה לעשות. אני שונאת. שונאת את עצמי. שונאת את המצב הזה! היה לי טוב. פעם. היה מעולה. היו שיחות טובות. היו אנשים שאוהבים אותי. היה הכול. הייתה תקופה טובה. תקופה שהייתי מאושרת בה. שיחות שגרמו לי לחייך. דברים שאמרו לי וזה גרם לי לאושר. ועכשיו? עכשיו הכול מסריח. כמעט הכול, יש לציין. "מה איתי מה איתי מה איתי? לא מסתדר עם עצמי..." ואני לא יודעת איך לחזור לאחור. איך לגרום לדברים להס</div>Sat, 16 Jun 2007 20:50:00 +0200dor.bar@gmail.com (דורצ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355557&blogcode=6746965http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355557&blog=6746965http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355557&blogcode=6729732<div align="right" dir="rtl"> מזמן לא עידכנתי. ועבר כ"כ הרבה. אני לא זוכרת כ"כ- אז אני אעדכן רק מה שאני זוכרת, שאני מניחה שזה החשוב ביותר. אני מדריכה בקייצת. כיתה ג'. קבוצה חמודה. יש שם בכיתה הזאת ילדים ממש חמודדיים! זה פשוט שלא כיף לי.. לא כיף לי להכין את הפעולה, לא כיף לי להיפגש ולהתקשר להורים. לא כיף לי לבוא לפעולה.. אין לי בעיה איתו. אבל פשוט לא בא לי. אולי אם זה היה עם מישהו אחר זה היה יכול להיות יותר חוויה. אבל אני מניחה שזה בלתי אפשרי. ואני באמת שלא יודעת מה לעשות. כי הכול מבולבל. בסה"כ זה שלושה שבועות. ועוד איזה שבוע לפני- לא ביג דיל. והוא בעל ניסיון וזה. אבל עדיין! מה זה עוזר אם אין לי חשק לזה? לא יודעת מה לעשות. קורס מדצ"ים מתקרב. ואני לא מצפה ולא מחכה. הוא יבוא לבד. ואני מקווה שיהיה כיף. וזהו. מה שבטוח, וזה ממש מצחיק. ביום ביקור הורים אין יום פעילות בקן- כי כולם באים לבקר אותנו!! חיחי P: והיה כנס ט'! היה באמת כיף! אבל באמת! לא הספקתי בכלל לדבר עם חן, וזה משש מעצבן. אבל היה ממש נחמד. והיה לי חוג טוב(: ובלילה רקדנו. ואני ואופיר היינו קצת עם חן. ואח"כ הלכתי לישון. והיה</div>Thu, 14 Jun 2007 16:11:00 +0200dor.bar@gmail.com (דורצ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355557&blogcode=6729732http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355557&blog=6729732