http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355499heCopyright 2026 ..sick. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355499http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355499&blogcode=7694935<div align="right" dir="rtl">מוכנסת לחדר מתבונן בי כאריה משתוקק לנגוס בפיסת הבשר שלו מושיב אותי על מיטתם מוכנסת לחדר לא רוצה לחלוק אותי עם איש מצוי בינהן מבודד אותי נכנסת לחדר מתבוננת בך כלביאה משתוקקת לנגוס בפיסת הבשר שלו מושיבה אותך על מיטתינו </div>Wed, 17 Oct 2007 19:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (..sick)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355499&blogcode=7694935http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355499&blog=7694935http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355499&blogcode=7668259<div align="right" dir="rtl">הו רב-חובל, קברניט שלי- טעות לכנותך כך,למרות שהענקת לי יחס מלא ומיוחד, עדיין- לא היית שייך לי. אני הייתי שייכת לך. אתה לא היית שלי,היית של כולן. אתה יודע, אם כבר אתה עושה זאת..לפחות תקדיש את עצמך לאחת. טעות לכנותך כך. אבל זה מה שאתה-האדם השולט בחיי. האדם שגורם לי למעשים מיותרים,למחשבות מיותרות ולבכיות אין סופיות. אתה לא שלי, אך אני שלך. אתה שלטת בי-ואני הולכת אחריך. ועד היום-שולט במחשבותיי. בכל. אפילו אם הכל מסביב מתחיל להירגע, וההרגשה משתפרת, אתה לא תעזוב אותי- תמיד תהיה בתוכי. וכל יום אני חושבת עליך, וכל יום אני בוכה וכל יום אני רוצה לחזור. כל יום אני צריכה אותך. הענקת לי שיגרה וגזלת אותה ממני הענקת לי שיגרה נוספת. שיגרת אימה ופחד,שיגרת חלומות ופינטוזים ממושכים- עליך, עליי- עלינו. עליך בגוף אדם אחר עליך בנשמתי ונשימותיי עליך. פשוט עליך. ואתה, כה אדיש,מתנהג בתמימות מבחילה. נוהג כאדם אוהב ותומך. מחבק אותי ללא שום ניצוץ אשם בעינייך. רמאי! איכשהו כולם עדיין אוהבים אותך, ואותי? אני עוד הבעיה שלהם. אני. שאמורה כביכול להיות הקורבן. זה באמת מעניין. ל</div>Sun, 14 Oct 2007 15:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (..sick)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355499&blogcode=7668259http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355499&blog=7668259http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355499&blogcode=7491834<div align="right" dir="rtl">מרייה נוגעת בי,היא לא אומרת שום דבר,היא נוגעת בי,קודם כל סביב הגוף ואחר-כך במכנסיים. אני לא יודע לעשות שום תנועה, רק להסתכל, היא תופסת אותי באיזו נקודה ואני בקושי מחזיק את העיניים פקוחות. בא לי לעצום את העיניים, לנשום חזק, אבל אני אוזר כוח ולא נכנע לעצום אותן מרייה עוצרת, מוציאה ממחטה, מנגבת את היד שלה, ממה אני לא יודע, מזיעה אולי, כמוני אחרי אימון. העין הימינית הכהה גם היא התרטבה מהמאמץ להישאר פקוחה. אני מסתכל אחר-כך למטה ורואה בשר שלי שאף-פעם לא ראיתי קודם, חתיכה רזה וארוכה, קצת מתעקמת במקום שמשתינים, אם לא היתה כאן מרייה, ואם היא לא הייתה שלווה, הייתי צועק מרוב בהלה. אבל היא כאן והיא נותנת לי נשיקה על השפה שמתחת לאף. אני יושב רגוע לידה, שותק, לא שואל מה זה יהיה. "אני עושה את זה לבעל-הבית", היא אומרת. את מה? מעצבן אותי כשאני שומע דברים שמזכירים אותו. "מה שעשיתי לך אני עושה לו", אומרת מרייה. אני שותק כדי לא לומר שטויות. "הערב רציתי לגעת בגוף נקי, להביט בפנים שמביטות בי, שמכבדות אותי. עכשיו אתה הארוס שלי, ואני כבר לא ארשה לבעל הבית לגעת בי. אני כבר לא אעשה לו שום דבר, אפיל</div>Fri, 21 Sep 2007 13:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (..sick)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355499&blogcode=7491834http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355499&blog=7491834http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355499&blogcode=7415349<div align="right" dir="rtl">להירגע להירגע. הראש שלי כל כך כואב. סתם. פשוט סתם. אני שונאת את זה. אבל די לדון בעניין הזה. כפי שכבר סיכמתי, העבר לא עוזר לי. צריך להתנתק. לכן אני חולמת על כל הדברים שהתנתקתי מהם וזה מעצבן,וקשה והכי- מעיק. אני עצובה. פשוט ככה. עצובה. לחשוב שלפני כשבועיים כל יום היה לי נפלא ואילו עכשיו..הכל חסר טעם. אבל אני חייבת לצאת מהדבר הטיפשי הזה! ואין לי השראה בכלל. וזה גם מדכא אותי...איך אסביר? אני מציירת, מעצבת..אבל עדיין חסר משהו.. ואני לא מצליחה להצביע מה..משהו בתוכי שנחסם לפתע.. טוב..אני חושבת שהפיתרון זה למצוא משהו שישכיח ממני את העבר... השאלה מה.. תמיד אני מחפשת את זה בחום פיזי ודברים פיזיים.. אני לא מוכנה להיכנס לקשר רגשי כרגע..(לא שאני מחליטה על כך באופן מלא..) אז מה לעשות? </div>Mon, 10 Sep 2007 17:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (..sick)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355499&blogcode=7415349http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355499&blog=7415349http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355499&blogcode=7363609<div align="right" dir="rtl">התחלה חדשה? חשבתי איתו. באמת ובתמים חשבתי איתו. אבל הוא,מסתבר, חשב אחרת. נכנסת למכונית, בידיעה שעוד דקה הוא נפרד ממני, מה שהוא בעצם השקיע עליו שעות בפלאפון לפני כן. אנחנו נוסעים. סתם נוסעים, לא יודעים לאן. לבסוף מחנים בחניון מרופט וחשוך מלא עפר, יוצאים, רוצים להיכנס לבר אבל אני מעדיפה את המכונית החשוכה והשקטה. אני מתחילה לנשק אותו, והוא מסרב, לא רוצה, זז הצידה. אבל לבסוף הוא נכנע. התנשקנו, התחבקנו, ואני? כבר חשבתי שהוא יתחרט. יחשוב אחרת. אבל שוב-טעיתי. הוא החזיק לי את היד, ליטף אותי בעדינות, וגופי רועד מהתרגשות, ממגעו. השפתיים הרכות שלו..שבחיים לא אשכח החיוך היפייפה שלו פניו הנאים. כולו. אני מבקשת ממנו שיאמר לי שהוא אוהב אותי. הוא צוחק ושואל בשביל מה זה טוב, ואני מבקשת שוב. הוא אומר לי שבי מולי, אני עושה זאת. והוא עדיין לא אומר. ממתינה עדיין לא. מעבירה את שפתיי על שפתיו המתוקות. מנשקת אותו עוד ועוד ועוד, רק שלא ילך. ואז הוא מנשק אותי ברכות, מעביר את שפתיו על צווארי, אני מרגישה את אפו המדגדג אותי ומנסה לחרוט כל רגע בזיכרון. שלעולם לא יעלם. ואז הוא ל</div>Sun, 02 Sep 2007 15:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (..sick)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355499&blogcode=7363609http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355499&blog=7363609http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355499&blogcode=7275530<div align="right" dir="rtl">עולה מדרגה. עכשיו המבחן האמיתי לשכוח להתנתק להיות באמת.. עכשיו המבחן האמיתי לדעת להבדיל אני מפחדת. באמת מפחדת. מקווה שזו החלטה נכונה. לוקחת סיכון, מקווה שישתלם. מקווה שאצליח, שלא אתמוטט שלא אבכה שלא אצעק שלא אברח כמו תמיד. שיהיה שונה הפעם. בבקשה שיהיה שונה. זה הכל תלוי בי עכשיו. זה נשמע בטח כל כך דרמטי.. אבל ככה זה, זה המצב ואלו הם רגשותיי. _________________________ אוף. אני שונאת לפגוע באנשים. וזה אבסורד, כי אני שונאת ועושה פעם אחר פעם. הכי גרוע זה לפגוע באנשים שאיכפת לך מהם. ואיכפת לי ממנו ופגעתי בו בכל זאת. אני מרגישה נורא. והוא גם מבלבל אותי כשאני איתו אני נמשכת אליו.. אני באמת כבר לא יודעת. הבחור הזה מבלבל אותי ואני פגעתי בו. שידרתי משהו אחד ולבסוף סתרתי זאת. למה אני כותבת עליו כל כך הרבה? _________________________________ למה כולם אומרים את זה? שאני משדרת סקס? משדרת מיניות? לא רק בנים. גם חברות שלי. באמת תוהה מה לעשות.. נראהלי יהיה חם להתלבש כמו חרדייה.. __________________________________ כמה ז</div>Wed, 22 Aug 2007 17:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (..sick)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355499&blogcode=7275530http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355499&blog=7275530http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355499&blogcode=7218224<div align="right" dir="rtl">זהו! אופטימיות אופטימיות אופטימיות!!! חודש! חודש. חודש שלם!!! נכון, החלומות עדיין שם, ואף מתחזקים. וכן, הפינטוזים עדיין מתקיימים, אך מתחלשים. ואני? אני מרגישה יותר טוב. הרבה יותר טוב. פחות בכי, פחות רגישות.. יותר לצאת לבלות ולשכוח..ולהתנתק..ולעזוב את זה סוף סוף. אנשים חדשים, יותר איכותיים, גישה קצת שונה.. נקווה שהפעם זו באמת תחילת דרך שתצליח.. כבר חודש.</div>Wed, 15 Aug 2007 16:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (..sick)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355499&blogcode=7218224http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355499&blog=7218224http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355499&blogcode=7097330<div align="right" dir="rtl">עומס. זה אמור להיות חופש אבל במקום קיבלתי עבודה. עבודה שסוחטת את כולי. מבחינה פיזית ונפשית 7-8 שעות כל יום, באמת שאין לי מושג למה הסכמתי. הבטיחו לי עבודה של יום-יומיים בשבועה, קיבלתי כשבוע שלם 6ימים 7 שעות.. זה כי אני סתם לא רגילה,אני משערת. פשוט בא לי להשתגע, לצבוע את עצמי ולעוף אבל בסדר... סך הכל יותר טוב. המון ריבים ממושכים המובילים למין הבנה מעוותת. אבל בסדר.. סך הכל אני מחייכת עכשיו.</div>Tue, 31 Jul 2007 14:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (..sick)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355499&blogcode=7097330http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355499&blog=7097330http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355499&blogcode=7066955<div align="right" dir="rtl">כולם כועסים עליי. צורחים צועקים. ורק אני כבר לא כועסת. רק מאוכזבת, מכולם. מהחברות שלי. מהחברים שלי. מאלו שאין להם הגדרה..דווקא הם מאכזבים אתי ביותר. אבל בעיקר- מעצמי. מהאדישות שלי, מהעצבנות הבלתי נשלטת. כולם מתעלמים ממני. דווקא כשאני זועקת לתשומת לב הם מסתובבים. המצברוח שלי כל כך קיצוני שזה מטריף אותי. כל היום אני חושבת רק על דבר אחד. רק על אחד. והוא לא מרפה. אני מותשת. כל כך מותשת. מהחיים עצמם. מאנוכי. מהם. מהמחשבות. מתמוטטת. כל יום קורסת יותר ויותר. נשברת מהר ודועכת לאט לאט לאט. מתרגשת מכל דבר קטן אבל רק הריקנות מצוייה בתוכי. להתחיל תהליך. להפסיקו. להתחיל תהליך חדש. להפסיקו. נמאס. לא רוצה יותר מלחמות. לא רוצה יותר להאבק בעצמי. רק רוצה לתת לתשוקות למשוך אותי הלאה... לתת להם לשלוט בי. באופן מלא. לא להפריע להם... פשוט..להניח לכל זה. אולי אני מפסיקה אך המחשבות מתחוללות במוחי קיימות שם,כן. ללא סוף. רק משתגעות שם ומחכות לי, שאיישם אותם. ואנירוצה. כל כך רוצה. ומה מונע בעדי? אני. פשוט עצמי אנוכי עוצרת בעד התגשמות התשוקה. זה אבסורד. אבסורד. למה אני כועסת על</div>Fri, 27 Jul 2007 17:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (..sick)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355499&blogcode=7066955http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355499&blog=7066955http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355499&blogcode=6942347<div align="right" dir="rtl">חשבתי שזה הדבר הנכון, לנתק את כל הקשרים שלי. חשבתי שאם אסתתר מזה הוא לא יכה שנית. חשבתי שאוכל להתשלט על עצמי, ואכן עשיתי, לא דיברתי איתם. עם אף אחד מהם, ולמרות זאת.. אולי הם לא איתי, אבל המחשבות תמיד מצויות במוחי ולא מרפות. הן תמיד שם, הם לא. כמה שזה מוזר. אפילו עם אלו שנהנתי איתם, הצחיקו אותי-חתכתי. כל אחד שהיה או יש לי איתו קשר מעבר נגמר. אפילו עם אחד שבאמת נהנתי איתו...זה לא משנה. כל אחד שנגע. כל אחד שאני נגעתי בו-מוכרח להימחק. דף חדש. מנסה לעבוד על עצמי..וזה לא כל כך מצליח. זה ממש אבסורד. כמו ללמוד למבחן ולהציץ בדף התשובות כשאת בוחנת את עצמך. כך חיי. </div>Wed, 11 Jul 2007 16:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (..sick)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355499&blogcode=6942347http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355499&blog=6942347