http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355191heCopyright 2026 Avital 85. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355191http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/91/51/35/355191/misc/11451568.gifhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355191&blogcode=13102596<div align="right" dir="rtl">פורים בספריה שלנו היה מוצלח מאד בכל קנה מידה. 39 ילדיםהצטופפו ב"חדר מבוגרים" , חלקם על שלחנות וחלקם על כסאות והכל כדי לשמוע סיפור "תחפושות מספרות" שהכינו תלמידי מחויבות אישית שהדריכו בחוג "קוראים ומציירים" ובחוג "אנגלית בכיף". שניים מהם לומדים במגמת תאטרון ואחד מהם כישרוני במיוחדבלהצחיק, כך שהילדים נהנו מאד למרות המקום הצר. אחר כך הייתה תחרות תחפושות ושלושה פרסים ראשונים, כל אחד קיבל משלוח מנות מלא כל טוב שתרמו אמהות ילדים שמשתתפים בחוגים , שתיה ו.... האושר היה רב. האירוע היה מאד מוצלח ועלה = 0 . אחר כך סגרנו את הספריה וחזרתי הבייתה. הרגשתי עייפות רבה ונרדמתי. התעוררתי עם הרגשתצריבה בגרון וחוסר נשימה באף וכאב חזק באוזניים. בתחילה חשבתי שזה וירוס. הרופאה שהוזמנה אמרה שקשה לה לראות משהו , כי הלוע אדום ויש בצקת. הלכה. הלכתי לראות את עצמי בראי וראיתי שהפנים משפתיים ועד צוואר נפוחים. הבנתי שזה שוב אותה בעיה . הפעם לקחתי 3 כדוריקורטיזון והחלטתי להסתכן ולהמתין . החלטתי שהפעם לא אלך לבי"ח . מספיק! אחרי שעה הרגשתי שהכאב באוזניים פסק, הנשימה דרך האף חזרה ורק הצריבה בגרון וה</div>Mon, 12 Mar 2012 16:05:00 +0200avitalsefer@walla.co.il (Avital 85)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355191&blogcode=13102596http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355191&blog=13102596http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355191&blogcode=13059089<div align="right" dir="rtl">לפעמים כשיש לי קצת זמן פנוי אני מדפדפת במידעתון של מרכז הספר , מרכז ההדרכה לספריות לשעבר . כתבו שרוצים לשמוע על עשייה גם בספריות קטנות בפריפריה. כתבתי, שלחתי ושכחתי על כך. כאשר קיבלתי בדואר אלקטרוני את הגליון 112 ראיתי שאכן פירסמו עלינו בעמוד 8. אני מקווה שספרניות אחרות גםתרצנה להפעיל פרויקטים כאלה.</div>Thu, 16 Feb 2012 17:52:00 +0200avitalsefer@walla.co.il (Avital 85)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355191&blogcode=13059089http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355191&blog=13059089http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355191&blogcode=13035445<div align="right" dir="rtl">פברואר - אולי יהיה יותר טוב ? אני כל כך רוצה להיות בריאה ! עבדתי כמעט כל השבוע . ביום רביעי הודעתי שאני סוגרת את הספריה מיום ה' עד יום שני. אולי המנוחה תועיל לי. אני צריכה להתרגל להיות עם פצצה מתקתקת בגוף! מה שמדהים אותי שבמאה 21אין פתרון לבעיה שממנה התחלתי לסבול ?! </div>Thu, 02 Feb 2012 20:48:00 +0200avitalsefer@walla.co.il (Avital 85)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355191&blogcode=13035445http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355191&blog=13035445http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355191&blogcode=13031493<div align="right" dir="rtl"> ינואר , החודש הקשה ביותר בשבילי. החודש זו פעם שנייה שאושפזתי . פעם באסף הרופא ופעם בבלינסון. כאשר אנגיודמה תוקפת אני בולעת את הכדורים ומתפנה לבי"ח הקרוב אלי. פעם אחרונה זה קרה ביום שישי באמצע מפגש אצל חברים. אני מדוכא! הגוף כנראה מתחיל להתרגל לקורטיזון וההקלה הגיעה רק אחרי 6 שעות. הפעם התנפח שורש הלשון והבצקת התרחבה לגרון ומיתרי קול. כך שהקול שלי נשמע כמו שיפשוף ברזל חלוד על עץ קשה ויכולתי לבלוע רק מים. מכיוון שהתרופות גורמות גם להתנפחות פנים אני נראת כמו ירח . כדי להתקיים בבי"ח צריך כח. לילה ראשון העברתי בחדר מיון ואולי התנמנמתי קצת. לילה שני במחלקת אף אוזן וגרון בחדר של "השגחה מוגברת" - היה סיוט. האורות דלקו, האחיות עבדו כל הלילה סביב השעון. בנוסף - בשעה חמש בבוקר באו לעשות לי אינהלציה עם סטרואידים. ביום ראשון , תוך התחננויות לרופא הצלחתי להשתחרר מוקדם יותר . למחרת הלכתי לעבודה. אמרתי למנהל ספריה מרכזית שאבוא לספריה ביום שני אבל לא אוכל לתפקד לבד. הפעם הוא הבין שאין ברירה , שצריך לשלוח תיגבורת ,כי אחרת ספריה תיסגר. ביום שני והיום מגיעה ספרנית שעוזרת לי . זה</div>Tue, 31 Jan 2012 23:23:00 +0200avitalsefer@walla.co.il (Avital 85)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355191&blogcode=13031493http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355191&blog=13031493http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355191&blogcode=12998955<div align="right" dir="rtl">יום ראשון ביום חמישי מ. נפלה בדרך מספריה לביתה. אמרנו חשוך, אמרנו מדרכות ישנות ועקומה ולא ציפינו שדווקא מ. תיפול . נפלה קדימה , על הפנים. הייתה במיון וחזרה הבייתה כולה נפוחה מחבולות . הודעתי לכל מי שצריך לדעת. אין תגובה ,אין התענינות כאילו שאנו לבד בעולם הזה. אני לבד בספריה . ושוב כל הלחץ על ספרנית אחד . למה צריך עונש כזה ? ובשביל מה ? יש הרגשה שלאף אחד אבל לאף אחד לא איכפת. העולם מסביבנו נעשה אדיש לזולת ואדישותו מכוערת.</div>Sun, 15 Jan 2012 18:50:00 +0200avitalsefer@walla.co.il (Avital 85)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355191&blogcode=12998955http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355191&blog=12998955http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355191&blogcode=12990110<div align="right" dir="rtl">זהו, אנו כבר 11 יום בשנת 2012 ודבר אבל דבר לא השתנה לטוב. השבוע דלפה צנרת של ביוב מביה"כ שמעלינו וכאשר הגענו ביום ראשון חשכו עינינו. טיפות גדולות ורבות נזלו ישר מהתקרה , הריצפה הייתה מוצפת והריח .... הרטיבות הגיע למערכת חשמל אך למזלנו שום דבר לא התפוצץ או נדלק. הקצר היה עמוק ומושלם. מזל שזה בקומה תחתונה , בה אין ספרים אחרת אפשר היה לסגור את המקום וללכת... הקמתי מהומת אימים . פניתי לכל גורם . למחרת , כאשר הגענו לספריה "הגשם " פסק . מסתבר שהצעקות (ולמה צריך לצעוק) עזרו. בבוקר הגבאי הזמין אינסטלטור פרטי אשר תיקן את הצינור. עדיין אסור להדליק חשמל בקומת קרקע אבל כל שאר פועל כסידרו. מזל . ובספריה שלנו מלא יותר מתמיד. חוג "קוראים ומציירים" מאד מצליח והגענו ל-18 ילדים בכל פגישה . קצת צפוף כי החדר קטן אבל הילדים מאושרים, ההורים מרוצים ואנו שמחים שהספריה מלאת חיים. חוג שחמט בפריחה גדולה. יש כבר 2 קבוצות ולא יהיה מנוס לקבוצה שלישית. למרות חששותי המדריך עושה עבודה טובה מאד ויש אפילו 2 תלמידים אתיופים - דבר שלא היה עד היום. חוג "אנגלית בכיף" עדיין מקרטע עם 8 תלמיד</div>Wed, 11 Jan 2012 21:09:00 +0200avitalsefer@walla.co.il (Avital 85)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355191&blogcode=12990110http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355191&blog=12990110http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355191&blogcode=12968899<div align="right" dir="rtl">נר חמישי בספריה שלנו. רעשמתון של ילדים שמרגישים "כמו בבית" בספריה שלנו. מצלצל טלפון ומנהל ספריה מרכזית שואל מה שלומי ומודיע על ביקור של ראש אגף תרבות. אחרי 10 דקות הם מגיעים. ר. ראש אגף עושה רושם נעים, בחור צעיר עם כיפה סרוגה ורצון טוב ו"עדיין לומד את התפקיד". אנו מסיירים והוא מתרשם מהפלקט חנוכה היפה שתלוי במרכז ספריה שלנו. הפלקט נאה וגם מאד אינפורמטיבי . מי עשה אותו הוא שואל . עשיתי אותו לפני שנים ומכיוון שהוא מאוד מועיל ויפה אז אנו שומרים עליו היטב והוא נראה כמו חדש. ר. מספר שיש תכנית להפוך את הספריה שלנו לספרית ילדיםוהוקצב (נס חנוכה כנראה) תקציב של 150 אלף ש"ח לשיפוץ ספריה. אני מחייכת וחושבת לעצמי שאת זה כבר לא אראה ולא אהנה. אני מזכירה לו וגם למנהל ספריה מרכזית שיש לדאוג לפחות ל-2 ספרניות ,כי העבודה עם ילדים קטנים שונה ודורשת יותר תשומת לב אישית. הביקור הסתיים ברוח טובה. הם יוצאים לשביל החשוך ומנהל ספריה שואל בפליאה "עדיין לא הרכיבו את הפרוז'קטור ? " לא , עדיין חשוך , האם תוכל לעשות משהוא להרכבתו. עם הבטחה רפה הם עוזבים את המקום ואני סוגרת את הדלת של הספרי</div>Sat, 31 Dec 2011 15:40:00 +0200avitalsefer@walla.co.il (Avital 85)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355191&blogcode=12968899http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355191&blog=12968899http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355191&blogcode=12951160<div align="right" dir="rtl">ביום רביעי חזרנו ארצה. הייתי מאד עייפה! עייפה מטיסה , עייפה מלהיות מחוץ לשיגרה, עייפה מתרופות. ואז עשיתי טעות וצילצלתי לפני הזמן ל-מ. והודעתי לה שחזרתי. מ. הודיעה לי שהיא הרוגה, עייפה וחולה מלהיות לבד בספריה ואכן אני מאמינה שלא היה לה קל. היא הודיע שהיא לא בא ביום חמישי לספריה אפילו במחיר סגירת ספריה. הגעתי ביום חמישי לספריה. להגיד שתפקדתי כרגיל ? זה קשה להודות אבל יום זה זכור לי במעורפל. מזל שיש יום שישי ושבת ורק אבל רק עשיתי לביתי ולמשפחתי..... ונחתי. ביום ראשון פתחנו את הספריה כרגיל. היה יום שקט ואפילו רגוע וזה היה נהדר , כי שתינו היינו צריכות את זה. יום שני החזיר אותנו למציאות קשה . ילדים רבים שמבקשים עזרה ורק 2 תלמידי מחויבות ואנו לרשותם. היה קשה. 18 ילדים הגיעו להשתתף בחוג "קוראים ומציירים" ועשו שמח. לא להאמין אבל המדריכים הם 2 תלמידי מגמת תיאטרון במסגרת מחויבות אישית. יום שלישי היה גם שופע אם כי פחות. זהו יום של חוגי שחמט. כן כן יש לנו מדריך שחמט מקצועי שמתנדב ועושה עבודה נפלאה. נכון להיום יש כבר 2 חוגים . למתחילים ולמתקדמים. ממש כיף לכולם והכל בה</div>Thu, 22 Dec 2011 19:55:00 +0200avitalsefer@walla.co.il (Avital 85)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355191&blogcode=12951160http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355191&blog=12951160http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355191&blogcode=12918238<div align="right" dir="rtl">חתונה יהודית באמריקה זה משהו שונה. זה עירבוב עצום ומשונה של מינהגי יהדות, השפעה נוצרית חזקה ורצון לשמור על חיי קהילה יהודית.. החתונה התחילה יומיים לפני חופה. מכיוון שהמשפחה מפוזרת במדינות ארצות הברית רבות ואין מצב שהם יבוא לישון אצל אמא/אחים/קרובים - הוזמנו חדרים באותו מלון (אחוזה) שהתקיימה החתונה. זה בעצם הייה בית לרובם במשך יומיים. כל אחד קיבל רשימה מודפסת של כל פירטי התנהלות בחתונה כך שלא היו הפתעות. באחד החדרים נפתחה מספרה וחדר איפור רק למשפחה קרובה ולי נקבעה שעת טיפול ב-11 בבוקר, המלון דאג שבחדר יהיו תותים בשוקולד, שמפניה, מיכלי קפה , ממתקים ועוגיות וירקות קצוצים וגבינות עשירות לאלה ש"שומרים על ". למזלי הבאתי שמלה ארוכה ,כי המודה האחרונה היא שמלות ארוכות ושחורות והרבה תכשיטים נוצצים. בשעה חמש הגיעה תור של צילומים משפחתיים . הכל לפי סדר רשום וכך נחסך בלגן כי המשפחה ממש גדולה. בשעה שבע הגיע רב של הקהילה ורב מחב"ד ונסגרו עם החתן ווהורים בספריה לשם כתיבת כתובה ו.... בשעה שמונה הגיע זמן הטכס. הכסאות סודרו בשורות ובצד עמדו שלחנות מסודרים. לאורך המעבר צעדה המשפחה הקרובה לפי</div>Tue, 06 Dec 2011 23:12:00 +0200avitalsefer@walla.co.il (Avital 85)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355191&blogcode=12918238http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355191&blog=12918238http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355191&blogcode=12906074<div align="right" dir="rtl">אתמול ביליתי יום מקסים עם דודה שלי שהיא בת 80 והיא האחרונה מדור שלה שעוד חיה. נפגשנו יחד עם בת דודתי שהיא גם חברתי הטובה ויחד נסענו למסעדה סינית ושמה הונק-קונג. ישבנו , דיברנו, צחקנו, נזכרנו בדברים מרגשים והצטלמנו למזכרת. מאד התרגשתי כי דודתי היא אחותה הקטנה של אימי ז"ל . אחר כך חזרנו הבייתה והלכנו לישון ב-י11 ושלושים אני מתעוררת עם הרגשה לא נעימה בפה. שוב (זוו פעם רביעית) התנפחה לי לשון בפה. מיד לקחתי כדורים שיש לי והמתנתי 15 דקות לתגובה. זה לא עזר אז החלטנו שנוסעים לביית חולים. הגענו כאשר הלשון כבר הייתה מאד נפוחה. טוב שאני אדםדואג מטבעו אז ביקשתי מרופאת משפחה לכתוב באנגלית את על הבעיה והטיפול בה. זה היה לעזר רב כי קיבלתי מיד טיפול עם סטרואידים. וכך ביליתי יומיים בבית חולים כי פה בארצות הברית יש רגישות ופחד רב מכל סוגי רגישויות. זו לא אלרגיה אלה "ANGIOEDEMA ". הדבר פרץ לפני יותר משנתיים בעק בות בדיקה של בלוטת הרוק והשתלת שניים. ההתנפחות יכולה להיות באצבע של יד, בכף רגל, בפה ,בלחי והכי מסוכן בלשון. כאשר יש נפיחות במקום לא מסוכן היא יורדת מעצמה תוך 24 שעות ואני מנסה לא לה</div>Fri, 02 Dec 2011 05:40:00 +0200avitalsefer@walla.co.il (Avital 85)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355191&blogcode=12906074http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355191&blog=12906074