http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35496heCopyright 2026 טושטושית. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35496http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35496&blogcode=14935161<div align="right" dir="rtl">כבר לא תחילת שנות האלפיים, אני כבר לא תיכוניסטית, וכל כך הרבה השתנה. ויחד עם זאת - מסך הכתיבה כל כך מוכר, כאילו הייתי כאן רק אתמול. אני מקווה שיימצא פתרון לארכיון הענק של הדור הזה. ובינתיים, באתי לגבות.</div>Fri, 15 Dec 2017 00:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (טושטושית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35496&blogcode=14935161http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35496&blog=14935161http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35496&blogcode=10728647<div align="right" dir="rtl"> קפצתי לבקר לקרוא ולמחוק שוב. רציתי לקרוא איך הייתי פעם. כיף להיזכר.</div>Fri, 10 Apr 2009 21:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (טושטושית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35496&blogcode=10728647http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35496&blog=10728647http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35496&blogcode=3730087<div align="right" dir="rtl"> שנתיים, אה? ניסיתי לכתוב, אבל לא בא לי. אולי יותר מאוחר. ואולי לא. פסח שמח.</div>Mon, 10 Apr 2006 14:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (טושטושית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35496&blogcode=3730087http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35496&blog=3730087http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35496&blogcode=3265653<div align="right" dir="rtl"> חשבתי, אולי, שאם אשאיר את הבלוג שלי תקוע בסוף נובמבר, ארגיש שהזמן לא זז. תעצרו לי את הזמן, או לפחות תאטו את הקצב. סוף ינואר? השתגעתם. אני עוד בנובמבר.</div>Wed, 25 Jan 2006 22:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (טושטושית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35496&blogcode=3265653http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35496&blog=3265653http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35496&blogcode=2898278<div align="right" dir="rtl"> אני חושבת שהיום כשפגשתי אותך במסדרון וסיפרתי לך על מה שקראתי אתמול באינטרנט עם המון התלהבות, כמו ילדה קטנה ואת התלהבת בחזרה (אני לא בטוחה אם התלהבת התלהבות כנה או שקצת לגלגת על התלהבותי) הבנתי (שוב) איזו פסיכית אני. אבל אני אוהבת להיות פסיכית. עזבו, אל תנסו אפילו להבין.</div>Thu, 24 Nov 2005 17:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (טושטושית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35496&blogcode=2898278http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35496&blog=2898278http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35496&blogcode=2869850<div align="right" dir="rtl"> אני רוצה להראות לך שאני יודעת להתרומם, להמריא, לעוף. אבל אין לי כנפיים. זאת הפעם הראשונה שבאתי לכתוב חיבור, ולא ידעתי איך להתחיל, או איך להמשיך, או איך לסיים. לא הצלחתי להתנסח, לא הצלחתי להביע את עצמי. זאת פעם ראשונה שבאתי לכתוב חיבור בחוסר חשק, חוסר מרץ, אפילו בפחד. אני לא רוצה לפחד לכתוב. אני לא רוצה לפחד ממך. את רוצה שהחיבורים שלנו ימריאו, אבל אני לא יודעת איךלהמריא. אני רוצה להראות לך שאני יכולה לכתוב, שאני יודעת לכתוב, שאני אוהבת לכתוב. אבל אני לא מצליחה. אני לא חושבת שאני לא יודעת לכתוב. אני כן יודעת שאני אוהבת לכתוב. אני רוצה שתראי שגם אני יכולה לעוף רחוק רחוק, למעלה למעלה, מעבר לשמיים. אבל אין לי כנפיים.</div>Sat, 19 Nov 2005 14:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (טושטושית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35496&blogcode=2869850http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35496&blog=2869850http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35496&blogcode=2847454<div align="right" dir="rtl"> לפעמים נדמה לי כאילו זה לא היה לפני שנה, רק שנה. נדמה כאילו הפכת לזיכרון כל כך רחוק, לא שהיית פה באמת, לא שדיברנו באמת, לא שהטלפון שלי לא הפסיק לצלצל בגללך באמת. זה היה אמיתי, נכון? עברה רק שנה. זוכר את נובמבר? עשינו לה מסיבת הפתעה, שבסוף התגלתה, וחיכינו מתחת לבית שלה רק שנינו, לבד, בחושך. לא היה לי מוזר להיות איתך לבד בחושך, וגם לך. עמדנו שם ליד העמוד והסתכלנו על החתול השחור והרצנו צחוקים, כמו תמיד. אחר כך, כשכולם הגיעו, ברחת מהבית שלה ולקחת את המפתח וכעסתי עליך נורא. הם השאירו אותי לבד עם הכלבה כשהם הלכו לחפש אותך מסביב לבית, ואני פחדתי והכלבה נבחה וקפצה על הדלת כל הזמן. בסוף חזרתם וכולם נורא צחקו, ולמרות שנראה שכעסתי כל כך גם אני חייכתי בתוך הלב. אחר כך ירדנו למטה, כולם, ולקחנו סרט שהיה ממש גרוע וכולם נרדמו, חוץ ממני. אני הסתכלתי עליכם ישנים, החברים שלי, אתה. כשהסרט נגמר וכולם התעוררו, ירדנו שוב למטה, לגינה. היה לי רע שם ורציתי ללכת, אז הלכנו רק שנינו, לבד, בחושך, רחוק מכל האחרים. אני התחלתי לבכות ולא שאלת למה, בדיוק כמו שרציתי. אני לא כבר לא זוכרת אם החזקנו ידיים או לא, אבל ה</div>Tue, 15 Nov 2005 16:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (טושטושית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35496&blogcode=2847454http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35496&blog=2847454http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35496&blogcode=2760195<div align="right" dir="rtl"> היא עומדת לבד בחושך, מסביבה הכל אפל. פעם היה פה טוב, היא חושבת, צבעוני, פורח, מתוק. אלפי פרפרים ופרחים. ושירים. או, השירים. אבל עכשיו היא עומדת בחושך, לבד, מגששת דרכה באפלה. אולי רוצה היאשיהיה מתוק כמו פעם, אבל היא רוצה זאת בדרך חדשה. בנתיים היא עומדת שם, רק היא והחושך, מסתכלת למטה לתהום. הוא קרוב, התהום, רק במרחק פסיעה. היא לא רוצה ליפול לתהום, כי משם, היא יודעת,כבר אין דרך חזרה. היא מגששת דרכה באפלה, מחפשת איפה להדליק את האור. פעם היה פה טוב, היא חושבת, ואין סיבה שהאור לא יחזור. ואני, עומדת בצד ומסתכלת עליה. כל כך רוצה לעזור, אך עם זאת כל כך רחוקה. הפעם, את האור היא צריכה להדליק בעצמה. (אבל אם יש משהו שבו בכל זאת אני יכולה לעזור, הגידי לי, ובשבילך - אעשה כל מה שאני רק יכולה)</div>Mon, 31 Oct 2005 15:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (טושטושית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35496&blogcode=2760195http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35496&blog=2760195http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35496&blogcode=2753642<div align="right" dir="rtl"> השתיקה חזקה ממילים. שתיקה של מבוכה, שתיקה של הסכמה, שתיקה של הבנה. שתיקה שבה אני מרגישה שאת שם. את לצידי, אני לצידך. שתיקה של קירבה. השתיקה חזקה ממילים. יש מצבים שהשתיקה יפה להם. השתיקה יכולה להעביר דברים שאלפי מילים לא יצליחו. לא צריך לברור מילים, כי השתיקה עושה את שלה. שתיקה שמחברת אותנו, שמדביקה אותנו, שמקרבת אותנו. את לצידי, אני לצידך. אנחנו כאן, ודבר לא יפריד בנינו. לפחותעד שהשתיקה תסתיים. לו רק יכולתי להביט בעינייך בזמן השתיקה, להרגיש את מבטך, להבין את צחוקך, לדעת את מסתורי ליבך. השתיקה חזקה ממילים.</div>Sun, 30 Oct 2005 14:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (טושטושית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35496&blogcode=2753642http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35496&blog=2753642http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35496&blogcode=2751135<div align="right" dir="rtl"> ידעתם שדליה רביקוביץ' לא התאבדה?(הצתה קצת מאוחרת, אני יודעת) לא יודעת למה, אבל זה עושה לי טוב לדעת את זה. אולי היא אפילו מתה מאושרת. עכשיו יתנו לה למות בשקט? באמת הערכתי אותה. יהי זכרה ברוך.</div>Sat, 29 Oct 2005 21:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (טושטושית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35496&blogcode=2751135http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35496&blog=2751135