http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35486heCopyright 2019 שוש הבמבה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35486http://f.nanafiles.co.il/upload/82005/IsraBlog/35486/misc/3193574.gifhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35486&blogcode=12076011<div align="right" dir="rtl">הבנתי את מהות החיים. תמיד צריך להיות בעלי מטרה כלשהי. זה מתחיל בבית הספר, שיעורים, מבחנים- כולם רוצים להצליח ולהצטיין..ממשיך בתנועות נוער, שם רוצים להוסיף עניין לחיים, אולי להתבלט, אולי אף לעשות שינוי.. צבא, פסיכומטרי, לימודים, עבודה, טיול.. החיים שלנו מלאים במסגרות. מלאים במטרות. מטרות יומיומיות, מטרות חודשיות, ומטרות לעתיד הרחוק. וזה הכה בי פתאום. תמיד סלדתי מהעובדה שהחיים שלנו הם מסלול שנקבע לנו מראש.. שאנחנו הולכים עם הזרם.. בית ספר, צבא, טיול אחרי צבא, עבודה ולימודים..משפחה, ילדים, וכו' וכו'.. אבל אני מבינה שבלי כל זה, החיים שלנו לא היו חיים. כמובן שלא חייבים ללכת באותו מסלול כמו כולם..אפשר לשנות את הסדר של הדברים, אולי אפילו את תוכנם. סיימתי תקופה של חרישה לפסיכומטרי לפני כשבוע. שלושה חודשים של חרישה. מעולם לא ישבתי על התחת כל כך הרבה זמן וכל כך בעקביות בנחישות.. ועכשיו זה נגמר. ואני מתגעגעת לזה. אולי לא לפסיכומטרי, אבל זה גרם לי להבין שאין ענין לחיים אם לא קמים עם מטרה בבוקר. כמובן שכמה ימים חופש יכולים להיות מרעננים מדי פעם, אבל לאורך זמן- זה יכול לשגע פ</div>Fri, 01 Oct 2010 20:47:00 +0200shoosh_gafni@walla.co.il (שוש הבמבה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35486&blogcode=12076011http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35486&blog=12076011http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35486&blogcode=11722618<div align="right" dir="rtl">לא יאמן. -הפוסט הזה פורסם בזכות אפרת שנתראה לי השראה וחשק לכתוב- אז בפעם האחרונה שכתבתי פה, פתחתי ב"כמה זמן עבר", ואחותי הגיבה לי שחבל שכך אני פותחת תמיד. והפעם המרחק בזמן מהכתבה הקודם שפרסמתי הוא ענק. עברה שנה וחצי. אנחנו בשנת 2010..מי בכלל האמין שנגיע למספר כזה? אני זוכרת שהייתי ביסודי עוד התלהבתי ממש לקראת שנת 2000 שצריכה לבוא עלינו לטובה..התרגשתי שאני הולכת לחיות בתקופה שתכנס לדפי ההסטוריה! המאה שהתחלפה! היום בו כל החשמל בעולם יקרוס, וכולנו נשב בחושך, כי העולם לא יוכל להתמודד עם כזו שנה מטורפת! 2000! ומה בסוף? בסוף סתם ישבנו כל הכתה, ו'3, במקלט של בת-חן סעדיה, אכלנו במבה וביסלי, שתינו שמפניה נטולת אלכוהול לילדים (שממש ריגשה חלק מילדי הכתה שלי), וחיכינו לשווא לחצות, הרגע בו יחרב העולם. וכשהגיע חצות, השיר של ווסטלייף המשיך להתנגן, שרשרת הנורות הצבעוניות המשיכה להבהב על הקיר, ואני התאכזבתי. והיום, הנה אנחנו. עשור לאחר מכן. בחיי שזה מוזר.. אז מה השתנה העשור הזה, מכל העשורים? טוב, כבר קראתם מה השתנה בשנים המוקדמות של העשור..אז אכתוב מה השתנה מאז הפעם הקודמת בה כתבתי</div>Fri, 16 Apr 2010 19:03:00 +0200shoosh_gafni@walla.co.il (שוש הבמבה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35486&blogcode=11722618http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35486&blog=11722618http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35486&blogcode=10359093<div align="right" dir="rtl">כ"כ הרבה זמן עבר. והכל שונה. כמצופה. אז אני ודוד כבר מעל שנה יחד..(שנה ו-3 ליתר דיוק) וסיימתי צבא. ואני מתחילה לעבוד. ואחותי עברה דירה. ואחי בטח יעבור בקרוב. ואני כרגע בלי שום מסגרת. שזה נחמד ולא נחמד. מטורף לקרוא דברים שכתבתי לפני יותר מ-4 שנים.. לא יאמן מה שהזמן עושה לאנשים.. אין לי יותר מדי מה לכתוב. אז אוסיף קצת תמונות בשביל הכיף. =) ממסיבת השחרור.. עוד קצת ממסיבת השחרור.. החמוד הנוכחי. =) אין עליהם. וגם עליהם. וגם עליה. טוב, אני יכולה להמשיך להתחנף ככה עוד שעות. אבל אני עייפה מדי מאוחר. אין גם על מורן, ופיליפ והחברים האהובים שלי (= מחר (כבר היום בעצם..) היום האחרון לשנת 2008. אני מאחלת לכולם שנה חדשה נפלאה וקסומה, מלאה ניסים ונפלאות, אהבות והצלחות.. &</div>Wed, 31 Dec 2008 01:07:00 +0200shoosh_gafni@walla.co.il (שוש הבמבה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35486&blogcode=10359093http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35486&blog=10359093http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35486&blogcode=8906183<div align="right" dir="rtl">ושום דבר לא דומה למה שהיה חצי שנה אחורה.. ירדני אחותי חזרה מחו"ל, וכעבור שבועיים, גם החבר השוויצרי שלה (אותו פגשה בחו"ל) בא לפה אחריה.. אני ממש שמחה שירדן פה..ואני גם ממש שמחה שפיליפ (החבר השוויצרי) בא אחריה.. התגעגעתי אליה מאד, ועכשיו היא נראית מאושרת יותר משאי פעם ראיתי אותה, וזה עושה לי טוב בלב..=) לאמא גם יש חבר חדש, אבנר, וגם היא נראית מאושרת מתמיד.. פתאום לכל המשפחה יש בני/בנות זוג, וכולם פורחים.. זה ממש משמח, באמת.. כבר אין ריבים, כמעט ואין כעסים...הרבה יותר חיוכים..=) אז גיא אחי עדיין עם מורן החמודה, אבל זה דבר טוב, כי היא חמודה, ואני אוהבת אותה..=) (אני מאחלת בהזמנות חגיגית זו חרישה נעימה למורן, והלוואי שתצליחי..) אבא גם עוד עם עינת, גם הוא מאושר.. הרבה אושר.P= אני כבר כמעט 7 חודשים יוצאת עם דוד, וכמעט 7 חודשים לפני שחרור.P= הייתם מאמינים? רק אתמול התגייסתי, ועכשיו אני 7 חודשים לפני שחרור! זה כל-כך משמח מצד אחד, וכל-כך מפחיד מצד שני. מה אני אמורה לעשות עם החיים שלי אח"כ?P= הצעות יתקבלו בברכה.P= אם כבר צבא, היום אני נוסעת לבסיס בו</div>Sun, 30 Mar 2008 10:42:00 +0200shoosh_gafni@walla.co.il (שוש הבמבה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35486&blogcode=8906183http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35486&blog=8906183http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35486&blogcode=7658962<div align="right" dir="rtl">אחותי היפה בת 22! וזו סיבה מעולה לחזור לכתוב פה, אחרי 3 חודשים שלא עדכנתי. חיי השתנו משמעותית מאז הפעם הקודמת שכתבתי פה, אך על זה אפרט מאוחר יותר. אתחיל בירדני אחותי המהממת, שחוגגת היום יומולדת 22, אי שם באמריקה, באזור גוואטמלה.. היא טסה לפני כחודש וחצי למרכז/דרום אמריקה, עם יעד חזרה משוער של כחצי שנה מהיום שהיא טסה..מאז היא כותבת לנו מיילים על המקומות הנהדרים שהיא מטיילת בהם, ונשמע כאילו היא עושה את הכיף של החיים שלה שם..ואני ממש שמחה בשבילה!(= חשוב לי שתדעי, דני'לה, שאני מתה עליך, ושאני ממש מתגעגעת אליך..באמת! אפילו שאני נהנית מאוטו פרטי.:)). אני מאחלת לך שתהיי מאושרת תמיד, לא משנה באיזו תקופה בחייך, ומה תבחרי לעשות, העיקר שתאהבי את מה שאת עושה, ושיהיו לך תמיד סיבות טובות לחיות בשבילן.(= אוהבת אותך המון המון המון ומתגעגעת!! מזל טוב. :) ובחזרה לאגוצנטריות (הרי בשביל זה נועד הבלוג.P=).. אני שמחה להודיע ולהכריז חגיגית שהשבוע ניצחתי במאבק ארוך שנמשך חודשים ממושכים, מאבק אשר כמעט בלתי אפשרי ברוב המקרים, אך אני הצלחתי. פרצתי גבולות ועשיתי את הבלתי יאומן.. יצאתי מ</div>Sat, 13 Oct 2007 13:00:00 +0200shoosh_gafni@walla.co.il (שוש הבמבה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35486&blogcode=7658962http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35486&blog=7658962http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35486&blogcode=6961510<div align="right" dir="rtl">פעם היה כיף. ופתאום, הכל נראה מזוייף (וחסר טעם).. </div>Sat, 14 Jul 2007 02:08:00 +0200shoosh_gafni@walla.co.il (שוש הבמבה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35486&blogcode=6961510http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35486&blog=6961510http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35486&blogcode=6304482<div align="right" dir="rtl">לא יאמן. כל-כך הרבה זמן עבר..מרגיש לי מוזר לכתוב פה שוב. אז התגייסתי. אני כבר חצי שנה בצבא כמעט.. ועבר עלי כ"כ הרבה.. הייתה טירונות שהייתה משעשעת למדי, ואז בא הקורס, שהיה פחות משעשע, כי זה כבר הפך להיות רגיל כזה.. ובמשך כל התקופה הזו של הטירונות-קורס (חודשיים וחצי ביחד) רשמתי לי כל מיני דברים במחברת, בידיעה שאפרסם אותם אח"כ בבלוג..אז אני אפרסם אותם עכשיו..בהצתה קצת מאוחרת.. אף על פי ששונה ממה שאני מכירה, ולמרות שקשה וכואב כבר כל הגוף- אין שום סיבה לבכות או לקטר. זה משהו חולף, והוא ייגמר בקרוב. חוצמזה, לא כל-כך נורא פה. אתמול השקיעה היתה מיוחדת ויפה בצורה יוצאת דופן- במיוחד בשבילי, ובשביל כל מי שהיה לה קשה. וכל מי שחכמה מספיק בשביל לנסות לראות את הצד החיובי של הדברים, או אפילו סתם כל מי שטרחה להרים את ראשה מהרצפה ולצאת מהדכאון בה היא שרוייה, יכלה לראות את אותם השמיים הכתומים והזוהרים, שהיו כה מיוחדים במיוחד בשבילה. ועכשיו, אני יושבת על המדרכה ומחכה שתיגמר ההפסקה, כל גופי כואב. בדיוק חושבת לעצמי כמה שקשה לי לזוז מרוב כאב. מימיני קורס אחר עומד בשורה ישרה פלס ופורק נשקים, וש</div>Wed, 18 Apr 2007 18:03:00 +0200shoosh_gafni@walla.co.il (שוש הבמבה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35486&blogcode=6304482http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35486&blog=6304482http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35486&blogcode=5183615<div align="right" dir="rtl">זה קורה. שהדרך מתמשכת...זה קורה, יש ללכת, ללכת. שומדבר לא ידוע..לא שנה לא שבוע. יש לנוע, לנוע.. ולחשוב שהייתי יכול לחזור על הכל אבל בן אדם זה קורה. אזהרה: הפוסט הזה הולך להכתב בצורה מבולגנת ולא ממש מובנת בחלקיו. עמכם הסליחה. זהו זה. זה קורה אוטוטו. בעוד 3 ימים וקצת אני עולה על מדים. אומרת יפה שלום לאזרחות, והופכת לרכוש צבא הגנה לישראל. ואמנם אני לא הולכת להיות קרבית, אך משהו בחיים שלי עומד להשתנות. בהתחלה אחזור פעם בשבוע-שבועיים, ובהמשך..לא ידוע. אני מקווה להיות בבסיס סגור, ושגם בהמשך אחזור פעם בשבוע שבועיים.. בימים האחרונים שלפני גיוס תמיד מנסים לדחוס הכל, להספיק לעשות ה-כ-ל בזמן הכל-כך קצר שנשאר לך..ובסוף לא מספיקים כלום מרוב דברים. אז הספקתי קצת. טעמתי קצת תרבות [הצגות, סרטים, בתי קפה..], ראיתי הרבה חברים אהובים, עשינו כמה מסיבות פיג'מות. [אחת מהן היתה אצלי. לא שתכננתי אותה..השארתי את האורחים למטה, והלכתי לישון, ובבוקר גיליתי שכולם נשארו לישון אצלי]. הספקתי לעשות חלק קטן משביל ישראל, ותוך כדי גם להכיר חברים חדשים, וגם להכיר לעומק חברים פחות חדשים.. הספקתי לנסו</div>Wed, 01 Nov 2006 12:09:00 +0200shoosh_gafni@walla.co.il (שוש הבמבה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35486&blogcode=5183615http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35486&blog=5183615http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35486&blogcode=5139004<div align="right" dir="rtl">אין לי יותר מדי מה לכתוב.. חוץ מ.. הצבא לוקח לי את החברים!): חיים כבר מזמן התגייס.. בראשון נעה ואפרת התגייסו..בשלישי נופר, והיום שי ודן.. אז מה אני עושה בינתיים? מבלה עם שאר החברים שלי.. אלו שלא מתגייסים בקרוב. מעבירה את הזמן..כמה שיותר בכיף. משתדלת לנצל את הזמן בחכמה, ולהספיק לפגוש את כולם לפני שאני מתגייסת. אגב, למי שלא יודע, בקרוב הצבא לוקח גם אותי..בעוד 11 ימים! בינתיים אלו התכניות שלי לזמן הקצר הזה: (מי שמעוניין למלא לי עוד שעות בלו"ז מוזמן להתקשר ולקבוע איתי.) יום ד' (היום)- בינתיים, רק נפגשת עם אבא בערב.. יום ה'- שותה בערב תה עם מוריה.^^- היא הבטיחה לי! -[עד הערב אני פנוייה.P:] יום ו'+שבת- אני בקרית שמואל..עושה שבת דוסית [סופסוף!] אצל שני ויוסי..בתקווה שגם אביהו יבוא איתי ולא יבריז לי.. מוצ"ש- אני נוסעת לכיוון הושעי'ה..לישון אצל אדוה החמודה.(: את השבוע שאח"כ מיותר לכתוב..האמת היא שאין לי בו עוד כלום..P: אבל אני מתכננת ללכת לבקר את הבנות שירות בדירה באותו שבוע, ללכת לבקר את הסבים והסבתות החמודים שלי בבית יום לקשיש, לעשות יום אחד יום כיף עם אביהו,</div>Wed, 25 Oct 2006 11:31:00 +0200shoosh_gafni@walla.co.il (שוש הבמבה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35486&blogcode=5139004http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35486&blog=5139004http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35486&blogcode=4998274<div align="right" dir="rtl">שביל ישראל. ללכת. ללכת כאילו אין מחר. להמשיך לצעוד במורדות ההר ובסמוך לנחל. הרגליים הכואבות כבר התמלאו יבלות, והכתפיים, כאילו עומדות לנשור ממקומן. אך דבר מכך לא משנה כלל. כי אני צועדת בארץ ישראל. והיא יפה מאין כמותה. הנוף המתחלף עוצר נשימה. מעולם לא הרגשתי כה גאה להיות חלק מהמדינה הזאת. להרגיש הכי בטוחה בעולם, אפילו שאני ישנה ליד כוורת דבורים וחבורת תנים. להתחבר לאדמה, לישון בטבע, ללקט פירות מן העצים והשיחים בדרכינו. להרגיש עצמאות. להרגיש נקייה (מנטאלית, כי פיזית אני ממש לא.) מהדממה השוררת בראש ההר, מהרוח המנשבת, מהעצים המקיפים אותי. להתנתק מהעיר. מהדאגות. מכל האנשים שפגעו בי. מהשגרה היומיומית שחוזרת על עצמה בצורה משעממת. לטייל. להיות עם חברים אמיתיים באמת. כאלו שיחזיקו את ידי כאשר אני מתקשה לרדת במדרון ההר, גם אם זה עלול להפיל אותם יחד איתי. כאלו שלא ימאס להם ממני (ולי מהם) גם לאחר שבוע שלם בו אנחנו כמו משפחה קטנה ומאוחדת שעושה הכל יחד- 24 שעות ביממה. להינות מחברתם של אהוביי, ולהרגיש מאושרת כמו שלא הרגשתי כבר הרבה זמן. להיות כה שלווה עד כדי כך שלא מפריע לי לישון על אבנים,</div>Thu, 05 Oct 2006 22:43:00 +0200shoosh_gafni@walla.co.il (שוש הבמבה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35486&blogcode=4998274http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35486&blog=4998274