http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354559lalalalalalalalala....just me and my fucking life. i thinkheCopyright 2026 .A.L. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354559http://f.nanafiles.co.il/upload/112006/IsraBlog/354559/misc/7945878.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354559&blogcode=12440669<div align="right" dir="rtl">חבורת חב"ב: חן: ליטל ואשך. ליטל: רוני ומאיו. מאיו: ליטל ודינה. חשבתי שאני נספחת, שאני לא הגרעין. אני: אשך וגל. ואולי חן היא הגרעין המרכזי. "דמעות בעיניים, חיבוקים שבורים, ליפול לתוך ידיים שרק עליהן אוכל לסמוך. חבקי אותי עד שהבכי יפסיק, תגידי לי שאת שלי ושתמיד תהיי איתי ותחבקי אותי ככה. תני לי ליפול אל תוך זרועותייך כמו שלא יכלתי אז במאורה, תני לי להוציא החוצה את הכאב של חלומי שנשבר. ותלחשי לי מילים יפות מבעד לדמעות, ולא תלכי לשום מקום ולא תרצי לפרוש כנפיים ולברוח. ותמיד נהיה רק שתינו, במקום מרוחק, מעבר לקשת, ותמיד תדברי אליי כך. ותמיד נשבר ביחד ונקום ביחד, ותמיד זה יהיה אחרת. ואני לא אשבר יותר כי את איתי, ואני לא אבכה יותר כי את איתי. תגרמי לרגע הזה לקרות, וכשתלכי ממני אני לא אהיה לבד יותר, כי אני אהיה שלמה כי אני אדע שאת תמיד חוזרת אליי בסוף. אשכיים. לנצח." אני אחבק אותך כשתהיי מלאה בשתן! אני הייתי הניינטיז, אתן זוכרות את זה? גידלתן אותי. פתאום אני מתגעגעת נורא לגאנדלף ומאיו. לאשך תמיד. פתאום בא לי עלינו שוב. פתאום נורא בא לי שתנגבי את הזיעה</div>Wed, 20 Apr 2011 10:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (.A.L)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354559&blogcode=12440669http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354559&blog=12440669http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354559&blogcode=11624411<div align="right" dir="rtl">חיים חדשים התחילו בשבילי. החרא לבן, ואין דרך לחזור אחורה. אין דרך לעצום את העיניים אחרי שפתחת אותן, רק אנשים שצבעו את החרא בלבן יוכלו לעשות זאת. אתה עושה את מה שאתה אומר, את מה שאתה חושב. ואתה אוהב את עצמך, באמת. כבר דיי הרבה זמן. ואתה עומד במבחן כל יום מחדש. ואתה מבקש מאנשים שינווטו איתך את הספינה. והם נענים בשמחה. ויש לך את המטרות שלך, חלקן ארוכות טווח. אבל אתה הולך בדרך שתגשים לך אותן. ואתה מתמודד בלי הפסק, ונהנה מזה. והחיים עכשיו מלאי טעם ומשמעות. עקרונות שאין עליהם עוררין. ערכים שדרכם אתה חי. ואתה מקשיב, וסובלני. אתה רגוע ורק רוצה שאחרים יזכו בהבנה שאליה הגעת. ומצאתי את התשובה, את משמעות החיים עבורי. מצאתי מי אני, מה אני רוצה להיות. מצאתי את הדרך. וזה לא ישתנה, זה לא יכול. והשנה הזאת, אולי הכי טובה שתהיה לי. קיבלתי בה כ"כ הרבה מתנות, שאין לי מושג למי להודות קודם...לעצמי, למיצר, לאיזשהו אל או מלאך ששומר עלי שם למעלה. והתודה היחידה שהם יכולים לזכות לה, היא התגשמות החיים שלי. ואני רואה את אלה שעקפתי, ואני מבינה שהם לעולם לא יהיו מקבילים אלי. הם חיים בדרך אחרת, שנ</div>Wed, 03 Mar 2010 13:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (.A.L)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354559&blogcode=11624411http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354559&blog=11624411http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354559&blogcode=11605359<div align="right" dir="rtl">חלמתי עליך. היית גבר אחר בתחילה, שגרם לי לרצות להקיא. אבל כשהיית אתה, זה היה נכון. וזה תמיד הישאר נכון, לא משנה כמה זמן יעבור כנראה. לפני שלוש שנים, לא הייתי מתארת לעצמי שעדיין תשאר בחיים שלי. אמרת לי את הדברים המתוקים בעולם, ופגעת בי כמו שאף אחד אחר לא עשה. וכל התקופה הכ"כ ארוכה הזאת, הייתה כל כך קיצונית. כי ככה אני מאוהבת. והיום לא, לא כמו פעם. ואנחנו אוהבים, ואנחנו לא מסוגלים לאבד אחד את השנייה. כי עברנו יותר מדי, כי אנחנו מכירים כמו שאף אחד אחר לא. ואתה פחדן, ואני לא אסלח לך על זה לעולם. והיית איתה, וציפיתי ממך תמיד מעבר ליכולתייך. ואני לא אאשים את עצמי, כי אני לא אתפשר על הצרכים שלי. ורציתי שתאהב אותי בדיוק כמו שאני אוהבת אותך, ותמיד נתת לי להרגיש שאני יותר, מכל הבחינות. אבל אתה ילד, אתה לא מספיק בשל. והכנסתי אותך לעולם שלי, ודרשתי ממך להתמודד עם הפחדים העמוקים שלך. ואני נזכרת בהתחלה שלנו, באמצע שלנו. והיה לנו את השיא שלנו, שקשה לי להאמין שהוא יחזור איי פעם. ואני כבר לא יודעת, אני מבולבלת נורא. כי אמרת לי לא ממזמן שאני אף פעם לא אצא לך מהחיים. שאנחנו מכירים</div>Mon, 22 Feb 2010 06:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (.A.L)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354559&blogcode=11605359http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354559&blog=11605359http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354559&blogcode=11555462<div align="right" dir="rtl">"זה מספר הטלפון שלקח לי הכי הרבה זמן להוציא מבחורה...וזה המספר שלי! אמיר (:" - אמיר אגוזי מיקיר. "בשביל דברים טובים, צריך לעבוד קשה (:" "תהיי מוכנה עוד 5 וחצי דקות בערך ליד חדר אוכל."- שמעון. "שמעון, תרים אלי טלפון בזמנך הפנוי אם אתה יכול. אני צריכה לדבר איתך. חוץ מזה, אני מקווה שהכל בסדר שם..." "אני לא יכול לדבר. שמעתי מתומר מה קורה, אני מצטער על המצב. כרגע אין לי מה לעשות בקשר לזה. כשאוכל, אנסה לראות מה קורה."- שמעון. "גם אני מצטערת על המצב. דבר איתי בהזדמנות..." "אהובה שלי, לא הספקתי להגיד לך שלום וזה מחייב פגישה בקרוב כדי שנפרד כמו שצריך...אוהבת אותך המון!"- תמר. "שלום, זה ינאי ממעגלות. רק רציתי להגיד שהשיחה ביום ראשון על חלוציות הייתה לי מאוד מעניינת, חשובה וטובה. אני מקווה שגם לכם. אני גם מקווה שהנושא הזה ממשיך וימשיך להעסיק אתכם בהמשך. נתראה בהמשך, ינאי." -ינאי. "היי, קשה לי לא לראות אותך פה...מתגעגעת." -חמוטל. "גם לי קשה לא להיות אתכם. מתגעגעת ואוהבת המון!"-אני. "יפה שלי, לא הייתה שיחה אתמול, אולי תהיה היום...את חסרה לי."- תמר."כן, הנחתי שזה מה שקרה, ג</div>Fri, 29 Jan 2010 12:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (.A.L)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354559&blogcode=11555462http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354559&blog=11555462http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354559&blogcode=11464466<div align="right" dir="rtl"> "מה קורה מאמי? רוצה לשבת בארומה איזה שעה איתי ועם יעל?"- הדס. "א-בוי. לא תודה. שיהיה לך לילה מלא שרשראות אורגזמה" "כנראה התחיל הסיבוב השני...אז לא אפריע...דבריתי שתוכלי."- עדיאל. "חחחח גדול, אז אולי כדי להפיג את השעמום צלמי סרטון, תצאי לשירותים לעשן, שימי משקפי שמש ותרדמי..."- עדא. "את גרה שם עם בנים? יש שם מישהו שאת בקטע שלו?"- פילו. "המפקד שלי כ"כ שווה, דומה קצת לאילן עם עיניים כחולות."- פו. "את רחוקה מלהיות סוג ז' אבי...את יודעת שקשה לי לשמור על קשר ואת יודעת כמה את חשובה לי. אז אם אני כבר מרים טלפון תדברי כמו בת אדם כי אין כזה דבר בשבילי 'שומדבר שיעניין אותך' כי אני כן רוצה לדעת איך הולך לך ומה חדש."- גיא. "עוד שבוע בלעדייך יהיה קשה מדי.."- עדא. "אני מניחה שנפלת לתהום."- עדא. "מה קורה איתך? שקלתי שמות לעובר, מה את אומרת על עדיאל, זה יוניסקס..."- עדא. "הלכת לישון? אני עוד מחכה שתחזרי אלי אחרי המעגל תמיכה..." "בוקר טוב מותק, שיהיה לך אחלה של יום!" "מה שלומך?" "בסדר, לא משהו מיוחד...מחכה לסופ"ש (:"- פילו. "משעמם לי, ואני חרמנית וחולה!"- פו. "</div>Fri, 18 Dec 2009 08:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (.A.L)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354559&blogcode=11464466http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354559&blog=11464466http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354559&blogcode=11331831<div align="right" dir="rtl">את זוכרת את האיש עם העין במצח, אותו איש שהלכנו אליו בשביל הסמים? אותו איש שהגענו אליו בבוקר אחרי לילה הזוי בת"א, המסלול הקבוע של פרילנד והים. את זוכרת איך היינו אז? שמעתי שיר לא מוכר של בוב דילן ואותו איש קפץ לי לראש. הוא השמיע אז את בוב דילן, עוד לפני שהכרתי אותו. כמה זה עצוב שאותו איש מקושר לזמר כ"כ גדול, כמה זה נפלא שבלי בוב דילן כלל לא הייתי נזכרת בו. את זוכרת איך היינו אז? את התמימות רגע אחד לפני שאיבדנו אותה, את ההתרגשות שבערה בתוכנו, את הידיעה שאנחנו עושות משהו שאסור, אבל נהנות מכל רגע. רק להמשיך להיות ביחד וליצור עוד רגעים, רדפנו אחריהם במשך חודשים. את זוכרת את כל זה?! את זוכרת את הקשר החזק ההוא? לאן כל זה נעלם, לאן את נעלמת ילדה? רציתי להזכר בתקופה ההיא בחיוך, והיום אני נזכרת בתקופה עם דמעה. בחיים לא הרגשתי ככה כלפי אף אחד, לא כמו אז.. חווינו כ"כ הרבה ביחד, אולי את התקופה הכי משמעותית איי פעם. זה לא רק בראש שלי, נכון?! את יודעת מה הכי עצוב...עבר זמננו, השתנינו, כל אחת הלכה בדרכה שלה, הרחק מהשנייה. החיבור שהיה אז, כבר לא קיים. אנחנו כבר לא מה שהיינו אז, כבר לא זקוקו</div>Tue, 20 Oct 2009 13:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (.A.L)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354559&blogcode=11331831http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354559&blog=11331831http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354559&blogcode=11121053<div align="right" dir="rtl">אני רוצה לדבר על האירוע שהתרחש אתמול, על פיגוע נוראי, פלילי, על בסיס אידיאולוגי. מעבר לכך שאני רואה איך חברים שלי מנסים להשתקם, וחברים אחרים בוכים על חברים שלהם. אני פשוט מזועזעת. נראה כאילו הכל חלף, ועוד יומיים אף אחד לא יזכור זאת. תמיד ישנאו את השונה בחברה, הגאים מתמודדים עם כך כל יום מחדש. האוירה שמרחפת סביב אותם אנשים מוצהרים היא אוירה חמה ואוהבת, סביבה מקבלת ותומכת. הם אנשים מדהימים, אולי אף יותר מרוב האוכלוסיה. תמיד האמנתי שבנאדם ששונא את מי ששונה ממנו, שונא משהו בעצמו. כי מי שמקבל את עצמו ושלם עם עצמו, אין לו מה לחפש אצל אחרים, אין לו סיבה לשנוא אחרים. ומהנקודה הזאת אני מאמינה שהרוצח היה פגוע מאותם אנשים, כי ברור מאליו שזה היה פיגוע מכוון. ואותו בנאדם, מעבר לכך שהינו חולה בנפשו, היה מלא בשנאה. מי היה מאמין שמקרים כאלו יחזרו על עצמם. אנחנו, בתור מדינה דמוקרטית, בת"א- העיר הכי פסיכית, והכי פתוחה ומקבלת, זה כ"כ מכעיס אותי. מכעיס אותי שלא נותנים לבנאדם לחיות את החיים שלו. מכעיס אותי שרצחו שם אנשים חפים מפשע רק על נטיותיהם המיניות. באיזו זכות אתה מרשה לעצמך לקחת חיים של בנאד</div>Mon, 03 Aug 2009 02:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (.A.L)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354559&blogcode=11121053http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354559&blog=11121053http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354559&blogcode=11052997<div align="right" dir="rtl">חזרתי לסמים. עברתי את המבחנים למודיעין, עדיין בשלבים האחרונים. הכרתי מישהו מדהים. "נתראה בעוד 5 דקות". ואני כבר לא רואה צורך בבלוג הזה, אני כבר לא יכולה לשפוך את עצמי מולו. אולי אני אעדכן מדי פעם, אולי לא... </div>Sun, 12 Jul 2009 07:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (.A.L)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354559&blogcode=11052997http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354559&blog=11052997http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354559&blogcode=10969473<div align="right" dir="rtl">הייתי רוצה שיהיה לי מבצר, מבצר שעשוי ממים ואש. הייתי רוצה להסתגר במבצר, ולא לצאת ממנו. הייתי רוצה שהוא יפריד אותי מהעולם, יכניס אותי לבועה. הייתי רוצה שהוא יגן עלי, ויעטוף אותי באהבה ונחת. אני באמת מבקשת יותר מדי? המשימה הבאה: לקנות נרות ריחניים וסבון שעושה קצף. הדמיון לוקח אותי למקומות כ"כ טובים ויפים, אני יכולה להרגיש את זה בתוכי. נמאס לי לברוח רק בראש. אני חייבת לברוח, לא אכפת לאן, רק רחוק מכאן... הלוואי ולא הייתי כ"כ פחדנית, הלוואי והיה לי אומץ לעזוב את הכל, לקחת תרמיל קטן ופשוט להניח לרגליים להוביל אותי. הלוואי והייתי עושה את זה תמיד. אני כבר בת 18, התבגרתי. אני מרגישה את זה, ומבקשת בו זמנית להישאר עוד קצת..להשאר בעולם ההוא. אני מבינה דברים הרבה יותר טוב עכשיו, אני לא בוגרת כמו שחשבתי שאני. יש עוד כ"כ הרבה דברים ללמוד ולחוות. השאלות הקיומיות יעלמו עם הזמן, ויחזרו בזמן אחר, וישתנו בצורה ובאופן. עכשיו החיים האמיתיים אמורים להתחיל. אתה נתון אך ורק לעצמך, בלי שום קול שיכריח או יחזיק אותך. אני לא בטוחה שאני מוכנה, או שאני מוכנה כבר מלפני כמה שנים. אמרתי כבר שאני</div>Tue, 16 Jun 2009 23:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (.A.L)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354559&blogcode=10969473http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354559&blog=10969473http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354559&blogcode=10945345<div align="right" dir="rtl">האמת היא, שאני מרגישה יותר חזקה מאז שאנחנו לא ביחד. אני מרגישה שחלק בי כבר לא קיים, שלקחת אותו יחד איתך, אבל אני מתחילה לגלות את עצמי מחדש, לחזור לעצמי. להפסיק לנסות להרשים אותך ולהיות כבולה רק אליך. להפסיק לחשוש ממה שיקרה כל פעם, מתי שוב פעם זה ייגמר. הפעם היינו בסדר לקראת הסוף, תקופת הריבים עברה לה. הפסקתי עם הצומי הטיפשי והרגשי. חשבתי שתקופה חדשה עומדת בפנינו, אבל כנראה שזה כבר היה מאוחר מדי. אז שחררתי אותך, לטובתי בעיקר. אני יודעת שאני לא מסוגלת שתשאר בתמונה, לא מסוגלת לשמוע שאתה יוצא עם בנות אחרות, מזיין בנות אחרות. אבל גאד, למה אתה לא מסוגל להניח לי אף פעם? למה כל פעם שאני אוזרת אומץ, למה כל פעם שאני מבקשת שתניח לי, אתה מסרב להקשיב? אתה לא באמת יודע מה אתה רוצה ממני או מעצמך, אתה פשוט אוהב את העובדה שאני בתמונה. ועד שלא תדע, אני לא מוכנה להיות שם בשבילך. עד שלא תבין מה יש לך בידיים, אם תבין בכלל... אני כבר לא אופטימית, והגעתי למקום שאתה עדיין לא הבנת. מבחינתי זה נגמר סופית. אתה עושה לי יותר רע מטוב, אתה הורס אותי מבפנים. אני מרגישה גוססת לידך. פעם הייתי מאושרת. א</div>Wed, 10 Jun 2009 02:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (.A.L)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354559&blogcode=10945345http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354559&blog=10945345