http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354517כשהחיים מלאים עד אפס מקום ואין לך זמן לכלום, הדבר ההגיוני ביותר הוא לפתוח בלוג. חיים, פנטזיה, מוות והומור שחור. אם אתם אפילו לא יודעים איך לאיית את השלושה הראשונים אבל יש לכם את הרביעי בכמויות מסחריות- אתם במקום הנכון.heCopyright 2026 ההיפו הירוק. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354517http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354517&blogcode=10229612<div align="right" dir="rtl">יזכור.היום אנו מצווים לזכור את אשר ארע ב-4 בנובמבר 1995.משפט ששמענו כל כך הרבה פעמים אבל המשמעות שלו הלכה לאיבוד בין הטיעונים הפוליטיים, הטקסים השחוקים וכובד השנים שלוחצות על הזיכרון ומאיימות בשכחה.מצווים. לא מכורח של פקודה או של איומים אלא מכורח של רצון טוב. מכורח של מציאות. אבל הכי חשוב - מכורח של פחד. הפחד שנשכח. אסור לנו לשכוח דברים מסויימים בארץ הזאת - ארץ מכורה לאלימות, ארץ שיושביה אוכלים זה את זה, ארץ שבה כל קבוצה בחברה מסתכלת על שאר הקבוצות ומתייחסת אליהן כמיעוט בדלני שיש למגר, לעקור, לארוז לקופסא ולשלוח למקום אחר. צריך לזכור שבארץ הזאת יושב לו מיעוט לא כל כך קטן שמתרבה במהרה המונהג ע"י קבוצה מסוכנת של אנשים חשוכים המטיפים על ימין ועל שמאל ללכת בשבילים אפלים וכאסמכתא לדבריהם מצביעים השמיימה.ב-4 בנובמבר 1995 המיעוט הזה הרים ראש בגאווה. על תילי חורבן כבוד המדינה הוא הריע וחגג. אבלנו היה לחגם. ומאז המיעוט הזה מסרב להעלם מחיינו - בין אם במאבק הבלתי פוסק נגד הפלסטינים על כל פיסת אדמה חרבה, בין אם בהתנתקות, בין אם בבתי מריבה, בין אם בהתכנסות העתידה להתרחש* ובין אם בבית שאנו מנסים לבנ</div>Sat, 29 Nov 2008 10:16:00 +0200orgelbard@hotmail.com (ההיפו הירוק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354517&blogcode=10229612http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354517&blog=10229612http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354517&blogcode=8312615<div align="right" dir="rtl">חזרתי מעולם המוות של הבלוגים (השאול-ספירה) משתי סיבות- הראשונה היא שאני עומד להתגייס, השנייה היא שעדיין לא הצלחתי למצוא לעצמי חיים. בכל מקרה, מכיוון שהחיים שלי עומדים להגמר ביום ראשון הקרוב (גיוס) החלטתי שצריך לערוך פוסט מיוחד שישאיר רושם אחרון ושיתן לאנשים משהו לזכור אותי בעזרתו. ולכן אני מציג בפניכם:My New Year's Resolutions#1: I will learn how to shut my smart mouth up- in order to avoid becoming someone's bitch in a military prison#2: I will never be tempted again to watch idiotic Disney sequels such as Aladdin 3- longest hour and a half of my life#3- I will learn how to keep my secrets- I WONT tell a friend's secret under torture but I cant keep my secrets for more then two bloody minutes!#4- אני אלמד להיות סובלני בענייני אהבה#5- אני אפסיק להגיד שטויות שברור לי שהן שקרים, כגון סעיף4#6- אני אפסיק להתבייש. באופן כללי- אפסיק להתבייש, להתנצל ולהתלבט על כל דבר עד אינסוף#7- אתנהג פעם אחת בניגוד לשיקול דעתי#8- אתחרט על הפעם ההיא אבל עדיין אחייך כמו אידיוט כל פעם שאזכר בה#9- אעשה משהו שאנ</div>Sun, 30 Dec 2007 17:37:00 +0200orgelbard@hotmail.com (ההיפו הירוק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354517&blogcode=8312615http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354517&blog=8312615http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354517&blogcode=8077011<div align="right" dir="rtl">הייתה לי היום מיני-שחה עם חבר שגרמה לי לחשוב (לשם שינוי, זה היה צריך לקרות מתישהו). השיחה הייתה בנושא אושר. הבחור תמיד שמח, תמיד במצב רוח אז שאלתי אותו אם הוא תמיד כל כך מאושר. הוא אמר שכן ושאל איזה סיבה יש לו לא להיות מאושר. כניגוד שאלתי איזה סיבה כן יש לו להיות מאושר. זה לא שאני קטנוני או ילדותי. לפי השאלה שלו- אושר הוא המצב הטבעי של בן אדם, המצב הנורמלי. הוא מאושר באופן קבוע וצריך לקרות משהו כדי למנוע את זה. אני, לעומת זאת, רואה את האושר כמצב עליון, כמצב שצריך להגיע אליו, שדברים צריכים לקרות, להעשות או להאמר כדי שיתקיים. זה לא שאלה של מי צודק. כל אחד מאיתנו צודק, פשוט רואה את הדברים אחרת. אושר, לפי הגדרה מילונית, הוא "תחושה נעימה של שמחה, סיפוק וקורת רוח, הרגשה טובה מאוד" (כן, אני כל כך חסר חיים שיש לי בחדר מילון וטרחתי להשתמש בו. המילון מטופל כרגע באיכילוב בעקבות שוק שמישהו אשכרהפתח אותו). הבעיה שלי היא שאם זה המצב הנורמלי שלך- איך תדע להבדיל בין דברים? אם המצב הנורמלי שלך הוא הכי עליון בסקלה איך תוכל להנות כשדברים טובים קורים לך? או שאולי אין רף עליון בסקלה הזאת. הנקודה היא שזו</div>Sat, 01 Dec 2007 22:55:00 +0200orgelbard@hotmail.com (ההיפו הירוק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354517&blogcode=8077011http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354517&blog=8077011http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354517&blogcode=7973081<div align="right" dir="rtl">אסור לשרוף אנשים. אסור לשרוף אנשים שברשותם רשיון שהיה תקף. אסור לשרוף אנשים שומרי חוק שלהם רישיון שהיה תקף. אסור לשרוף אנשים שאינם חשודים בסיכון קיומה ובטחונה של ישראל*. אסור לשרוף אנשים כל עוד אינם מצדיקים זאת בהתנהגותם. ובפרט צעירים, חסרי בקיאות בתקנות המתאימות שיש להם סיכון נפשי, נאסר לשרוף אנשים ללא הבחנה. מתוך דאגה לתדמיתה של ישראל בחו"ל צריך בדחיפות רבה להמליץ להמנע מזה. זה לא יפה. לא מקובל. לא כדאי לעשות מזה הרגל. זה לא חייב לקרות. איש אינו נאלץ לכך. אין לבוא בטענות אל איש בגלל שהוא נמנע מלשרוף אנשים. לכל אחד הזכות לסרב. בקשות ניתן להגיש למשרד הפנים. השיר הזה חזק מאוד לדעתי. שימו לב לשני דברים: הראשון, איך האמירה שהייתה בתחילה כוללת לאט לאט מצטמקת ומעגל האנשים שאסור לשרוף הולך וקטן עד שמי שאינו רוצה לשרוף אחרים צריך להגיש בקשה מיוחד למשרד הפנים. הדבר השני- שימו לב לכותרת השיר שמציינת שכל העובדות הלכאורה ברורות האלו- הינן חסויות. *כל מי שמתרגם את השיר הזה מתבקש להחליף את שמה של גרמניה בשמה של ארצו.</div>Tue, 20 Nov 2007 21:06:00 +0200orgelbard@hotmail.com (ההיפו הירוק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354517&blogcode=7973081http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354517&blog=7973081http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354517&blogcode=7944546<div align="right" dir="rtl">אוקי, אני גזען. לא ממש גזענות במובן החזק יותר של המילה- אני לא חושב שעדות שלמות הן רעות או פוסל אנשים בגלל שהם משתייכים לקבוצה מסויימת (חוץ מסווהילים. אף אחד לא אוהב סווהילים). אבל אני כן גזעני בנוגע ללשפוט אנשים. אני שופט אנשים במהירות, בהסתמך על רושם ראשוני שטחי למדי ואח"כ קשה לי מאוד לראות אותם בצורה אחרת גם אם האמת מטיחה את עצמה בפנים שלי כמו שאמא של בריטני הטיחה אותה בקיר כשהייתה תינוקת. אני ממהר לשפוט, למרבה הבושה לפעמים זה גם לפי מראה חיצוני, ומתקשה לחזור בי. אולי אני גאה מדי להודות לפעמים שטעיתי.להגנתי יאמר שאני עושה זאת אבל גםלחיוב ולא רק לשלילה. הרושם הראשוני הוא נורא חזק אצלי. אני מגלה כל הזמן ששפטתי אנשים מהר מדי, בנחרצות רבה מדי ומצטער על זה. נמנעתי מהרבה חברויות וקשרים עם אנשים טובים בגלל שהם נראו לי מאיימים או לא טוביםבצורה זו או אחרת. בתיכון שלי היה בחור בשם ד'. הוא היה מאוד מאוד פופלרי, אצל בנים ובנות. אמריקאי חמוד שכל הזמן מתבדח עם כולם ונחמד תמיד לכולם. הוא היה חבר קרוב מאוד של החבר הכי טוב שלי. אני הייתי הבן אדם היחיד בכל ביה"ס שלא אהב את ד'. למה? כי הוא הזכיר את</div>Sat, 17 Nov 2007 19:39:00 +0200orgelbard@hotmail.com (ההיפו הירוק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354517&blogcode=7944546http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354517&blog=7944546http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354517&blogcode=7813906<div align="right" dir="rtl">הכותרת המקורית לקטע הזה הייתה אמורה להיות "למה לחיות?" אבל חשבתי שזה יהיה קצת דרמטי מדי ויתן את הרושם שאוטוטו אני חותך את הורידים שלי פה על הדף הוירטואלי. אבל אל תדאגו- הפרקים שלי עדיין לא ראו תער מקרוב חוץ מבעת גילוח. מה שבאמת מטריד אותי עכשיו זה הנבואות. לפני כמה ימים פתחתי טלויזיה וראיתי איזה תוכנית על התחממות כדור הארץ- עוד כמה עשרות שנים לא נוכל לחיות פה. כדור הארץ מסלק אותנו (או אנחנו את עצמנו, תלוי איך מסתכלים על זה) משני הכיוונים- הקרחונים נמסים מלמטה, האוזון מתאדה מלמעלה ואנחנו נשאר צורחים באמצע אם לא נעוף קיבינימט לכוכב אחר. אני ממש לא מתכוון להיות היפי ולדבר על כמה אנחנו צריכים לדאוג לסביבה שלנו כי אני עדיין מאמין שדלק ונפט הם מקורות אנרגיה יותר טובים ממשאלות ודמעות לפרקונים. זה מטריד אותי מבחינה אחרת לגמרי. יום אחרי זה אני רואה תוכנית שמדברת על זה שאוטוטו יש לנו פה מלחמה גרעינית על הידיים ושכל כדור הארץ לא יזכה להגיע להתחממות שיא כי אנחנו פשוט נזיין אחד את השני בפטרייה ענקית רדיואקטיבית. כל יום אנחנו רואים תוכניות על סרטן ותאונות דרכים, על אונס ורציחות, מלחמות ומיתות מיו</div>Thu, 01 Nov 2007 22:26:00 +0200orgelbard@hotmail.com (ההיפו הירוק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354517&blogcode=7813906http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354517&blog=7813906http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354517&blogcode=7742111<div align="right" dir="rtl">ארבעת פרשי האופל יצאו לדרכם השער השחור מאחוריהם נסגר, הערפילים מקדימים כל פרסה שדורכת על קרקע שלקרח ואבן בזלת הופכת. את בואם מקדימה בריחת הציפורים רק העורבים לחוג ממעל ולצווח נשארים, גשם של אש מתחיל להכות על ראשי יתומים ואלמנות. הדהירה דומה יותר למעוף על גבי הרוח האדירה שהתחילה לרשוף, מעיפה לכל עבר גגות וסלעים וכל שבדרכה מתנפץ לרסיסים. ארבע חרבות ברקים נשלפות על מנת לשפד את כל הנשמות, מתחת לברדסים השחורים חורים חסרי עיניים וחסרי רחמים. <P class=MsoNormal</div>Tue, 23 Oct 2007 20:36:00 +0200orgelbard@hotmail.com (ההיפו הירוק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354517&blogcode=7742111http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354517&blog=7742111http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354517&blogcode=7723708<div align="right" dir="rtl">למה אני לא יכול להפסיק לחשוב עליך!? כבר הגעתי למסקנה שאני לא סובל אותך ושאני לא רוצה קשר איתך ושאם נפגש שוב זה רק יהיה בגלל אנשים אחרים. ניסיתי להתעלם ממך לגמריכדי לשכוח אותך.אז למה אתה כל הזמן חוזר לי למחשבות!? אם נפחית את כל הזמן שרבנו- לא היינו חברים כל כך הרבה זמן! כל הזמן עלית לי על העצבים וגרמת לי להרגיש רע- אז למה אתה ממשיך להטריד אותי גם כשאני כבר לא בקשר איתך!? אמרו לי שאני צריך לדבר איתך. אמרו לי שאם אני אלך אליך ואגיד לך את כל הדברים הרעים שאני חושב עליך, את כל הסיבות שבגללן אני לא רוצה קשר איתך, אז זה יעזור לי. אני מניח שלך לא אמרו את אותו הדבר. לא נראה לי שגם אתה מסתכל על השם שלי ברשימת מסנג'ר וחושב "איך זה בדיוק קרה?", ורוצה לשלוח מילה. השפעת עלי כל כך הרבה בפרק הזמן הקצר שהכרתי אותך (לטובה ולרעה) שעכשיו קשה לי להתנתק. אני שונא את המחשבה שלא נדבר עוד- כי בזמנים שהיית בסדר היה לנו את הזמן הכי טוב שבעולם. אבל אתה כל כך קשה, הפכפך, אדיש ולפעמים גס ופוגע שאני לא יודע מה לעשות. איך אני אמור להתמודד עם חבר שאומר לי במכה אחתשנשבר לושאני מול העיניים שלו ושאני אתן לו ספייס? אתה</div>Sun, 21 Oct 2007 15:59:00 +0200orgelbard@hotmail.com (ההיפו הירוק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354517&blogcode=7723708http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354517&blog=7723708http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354517&blogcode=7713316<div align="right" dir="rtl">They are always hunting me, chasing me, anxious formy blood, driven by the image ofmy anguished flesh,twistingupon the floor. They want to hearme scream. They want to hearme cry. They want to drive meinsane. The ghosts of my mistakes are always on the alert, looking, sniffing the air, waiting for a weak moment to strike at. Many times they come to me at night, when the mind is blank and accepting, willing sleep to come. Memories flood me, bad ones, and i shiver underneath the blanket. The cool night breeze seems suddenly warm, too warm, but I still quiver like mad. I try to deny them entry, to push them out. I spin my head wildly from one side to the other,but they are as relentless as I am, I scream and cryinside my head, a tormented prisoner of my own betraying thoughts which I cant command... and suddenly I'm alone againin my head. I can feel them ebbing slowly, remising for now. But they will be back again, when I wont expect it. I sweat and I shake, feverish from disgust,trying</div>Sat, 20 Oct 2007 12:28:00 +0200orgelbard@hotmail.com (ההיפו הירוק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354517&blogcode=7713316http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354517&blog=7713316http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354517&blogcode=7616154<div align="right" dir="rtl">ההורים נמצאים בקטע של "בוא נראה את העולם" שזה ממש אחלה, אז החלטתי לקפוץ על ההזדמנות ולבוא איתם לספרד. אני יוצא מחר בבוקר ומקווה לאחלה טיול (חוזר ב19 לחודש). עד אז- תבלו... קישורים לתמנות מהטיול בירדן ניתן למצוא פה ופה. העליתי אותן לפייס בוק אז אני מקווה שהקישור יעבוד גם לאלה שאינם חברים רשומים שלי באתר. נתראה...</div>Sun, 07 Oct 2007 18:05:00 +0200orgelbard@hotmail.com (ההיפו הירוק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354517&blogcode=7616154http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354517&blog=7616154